פולקסווגן גולף דור שני – סקירה היסטורית

בדור השני של הגולף שמה פולקסווגן דגש על נושאים כמו מרווח הפנים ורמת האבזור. התוצאה הייתה מוצלחת למדי. סקירה היסטורית של פולקסווגן גולף MK2 מאת חן פרחי.

פולקסווגן גולף הוצגה בתערוכת ג'נבה 1974 והפכה ללהיט מכירות בין לילה, תוך שהיא דוחקת את רגלי החיפושית מהמפעל שהוקם למענה. עד מהרה הפכה הגולף למכונית הלאומית בגרמניה. גם בשאר מדינות אירופה, ואפילו בארה"ב, היא נמכרה היטב. הגולף נהנתה בשנותיה הראשונות מבלעדיות בשוק הגרמני כשמתחרותיה העיקריות, האופל קדאט C והפורד אסקורט, נראו פרהיסטוריות לידה. אבל כידוע אף קונספט מצליח לא נותר לבדו זמן רב.

לקראת סוף שנות ה-70 החלו כמעט כל היצרנים האירופאיים בפיתוח מכוניות קומפקטיות, למעט פיג'ו השמרנית או ב.מ.וו ומרצדס שהעדיפו להתמקד בדגמי סאלון ופאר. בזו אחר זו הוצגו הרנו 14, הפיאט ריטמו, הוולבו 343 ומעט מאוחר יותר הצטרפה אליהן הלנצ'יה דלתא. היה ברור לאנשי פולקסווגן שגם אופל ופורד יצטרפו לחגיגה, הפעם עם מכוניות קומפקטיות מודרניות, לכן ביצעו מתיחת פנים לגולף בשנת 1980, שנועדה להרוויח זמן.

ואכן, בסוף שנת 1979 הוצגה אופל קאדיט D, שהייתה קומפקטית מודרנית בעלת הנעה קדמית (לראשונה באופל), מנועים חדשים ומודרניים ועיצוב נאה ואווירודינאמי. שנה אחריה הוצגה פורד אסקורט החדשה, שכונתה אריקה, וכמו הקאדט D הייתה אף היא מכונית מודרנית ונאה, שתוכננה כמכונית חדשה ממש מהיסוד.לראשונה נוצרה לגולף אופוזיציה חזקה בשוק העיקרי שלה, השוק הגרמני. אמנם מכירות הגולף נותרו מצוינות, אולם ברור היה לאנשי פולקסווגן שהגיעה העת לפיתוח יורשת ראויה בטרם מכירות הגולף יאבדו גובה.

בשנת 1982 נכנס לתפקידו קארל האן, שהחליף את טוני שמוקר, וזה הורה להאיץ את פיתוח יורשת הגולף. נבדקו מספר אפשרויות - החל מפיתוח מכונית חדשה לחלוטין שתהיה שונה לחלוטין מהגולף המקורית תוך פנייה למעצב חיצוני, דרך עיצוב מכונית שונה מהותית מהגולף המקורית, וכלה במתיחת פנים מאסיבית למכונית הקיימת. קראל האן, שהיה איש שיווק מעולה, בחר באופציה השנייה והורה על פיתוח מחליפה לגולף המקורית שתשמור על קו העיצוב אך תציג צמיחה בממדים. הצמחיה בממדים נועדה לפתור את בעייתה העיקרית של הגולף - מרחב פנימי מצומצם - ובכך תנסה פולקסווגן להרחיב את פלח השוק של הגולף.

בניגוד לפיתוח הגולף המקורית, לא ניזקקו עוד בפולקסווגן למעצב חיצוני, מאחר והוחלט שקווי העיצוב המקוריים והמוצלחים של הגולף, ובמיוחד קורת C הרחבה שהפכה לסימן ההיכר של המכונית, יוותרו. פיתוח המכונית נעשה בחשאיות מוחלטת, למרות שעיתונות הרכב הימרה על מחליפה שתוצג באמצע שנות ה-80. לאחר שסקיצות העיצוב החיצוני אושרו על ידי אנשי פולקסווגן, התפנתה פולקסווגן לטפל בנקודת התורפה העיקרית של הגולף המקורית - עיצוב פנים ואבזור.

הגולף סבלה מפנים דל ומשעמם עיצובית. למרות המוצא הגרמני, לא הייתה הגולף מכונית איכותית במיוחד ולעומת מכוניות כמו הלנצ'יה דלתא או אפילו הפיאט ריטמו, היא נראתה מיושנת וסבלה מרמת אבזור די נמוכה, אפילו בגרסאות היקרות. בשנת 1981 הוצגה הפאסאט MK2, שהציגה בנוסף לעיצוב חיצוני מודרני בהרבה גם תא נוסעים נאה, מצויד עם גימור באיכות ראויה. היה זה רמז לתא הנוסעים של מחליפת הגולף. מעצבי פולקסווגן עיצבו ליורשת הגולף תא נוסעים חדש לחלוטין, מושך בעיצובו, תוך שימת דגש על איכות חומרים גבוהה.

המכונית החדשה תוכננה להיות גדולה יותר בכל הממדים - אורך, רוחב וכמובן הגדלה משמעותית של בסיס הגלגלים על מנת להגדיל את המרחב הפנימי, נקודת תורפה בולטת בגולף. משיקולי תקציב הוחלט על המשך השימוש ביחידות הכוח הקיימות, תוך השמטת מנוע ה-1.1 ליטר מהמבחר. גם תיבות ההילוכים נותרו כשהיו - ידניות עם 4 או 5 הילוכים ואוטומטית עם 3 הילוכים בדגם ה 1.6 ליטר. להיצע המנועים נוסף מנוע ה-1.8 ליטר שהוצג ב-1982 בגולף GTI אך בגרסה עם מאייד שהפיקה הספק מרבי נמוך יותר. נפחו של מנוע הדיזל תפח ב-100 סמ"ק ל-1.6 ליטר, וההספק עלה ל 54 כוחות סוס.

הספקי המנועים היו צנועים למדי - 55 כוחות סוס במנוע ה-1.3 ליטר, 75 כוחות סוס במנוע ה-1.6 ליטר ו-90 כוחות סוס במנוע ה-1.8 ליטר.  הם נהנו מזמינות כוח טובה, קלות טיפולים ואורך חיים גבוה.

ב-1983 אבות הטיפוס, המוסווים היטב, יצאו לנסיעות מבחן. שהפעם דאגו בפולקסווגן להפוך את שטח מסלול הניסויים שלהם לשטח סטרילי לחלוטין, תוך עקירת עצים שעליהם יכלו צלמי הריגול לטפס. כמובן שהוחלט על המשך השימוש בשם גולף, שהספיק להפוך למותג מצליח. התקווה הייתה שהעיצוב המשודרג והמודרני, בצירוף אבזור עשיר ואיכות חיים גבוהה בהרבה, ימשיך את הצלחת קודמו.

פולקסווגן גולף החדשה הוצגה לקהל בתערוכת פרנקפורט 1983, התערוכה החשובה ביותר עבור יצרנים גרמניים. בניגוד להשערות רבות שצפו עיצוב חדשני, נראתה הגולף החדשה כמו המשך טבעי של הגולף המקורית. על חשיבותה של המכונית מעידה החלפתה החפוזה של הקאדט D, שהייתה בסך הכל כבת 4 שנים, ואפילו מתיחת פנים היא לא הספיקה לעבור. הגולף החדשה הציעה גדילה משמעותית בכל הממדים. תוספת של 18 סנטימטרים לאורך, 5.5 סנטימטרים לרוחב והחשוב מכל - בסיס גלגלים גדל ביותר מ-7.5 סנטימטרים, שכולם הוקדשו לרווחת היושבים מאחור.

פולקסווגן גולף החדשה הרשימה את קהל הצופים עם תא נוסעים נאה ברמת אבזור גבוהה, ציוד ואבזור עשירים יותר, ואפילו אפשרות לציוד מותרות בדגמים היקרים (כמו חלונות חשמליים ונעילה מרכזית). כמו כן התווספה אפשרות להגה כוח, לראשונה בגולף. הקלף החזק של סידרת הגולף, ה-GTI, המשיך גם לדגם המוחלף. הפעם הוצעה לראשונה ה-GTI גם במרכב 5 דלתות, ואפילו בו הייתה אופציה להגה כוח. הגדלת הממדים לוותה כמובן גם בעלייה במשקל, שהייתה די משמעותית. כך שהביצועים נפגעו בכל הדגמים, אם כי עדיין היו טובים למדי, בייחוד בדגמי ה-1.6 ליטר ומעלה.

הירידה המשמעותית ביותר בביצועים ניכרה כמובן בדגם ה-GTI, כשזמן התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש עלה בלמעלה משנייה וחצי. ועדיין, ה-GTI נותרה מכונית מהירה למדי. באותה העת מנועים בעלי 4 שסתומים לבוכנה החלו להפוך לפופולאריים, בייחוד בקרב יצרנים יפניים. בפולקסווגן רצו לשדרג את ביצועי ה-GTI  ולהפכה למכונית מהירה באמת. אך לצערם של אנשי פולקסווגן הניסויים לא צלחו ועקב בעיות אמינות רבות עוד בשלב הפיתוח הוצעה גרסת ה-16V על ידי סדנת אוטינגר החיצונית בלבד.

כמו המכונית אותה החליפה, גם הגולף II הפכה למצליחה מאד במכירות. עיתונות הרכב שיבחה את איכות הגימור של המכונית ואף כינתה אותה "בייבי מרצדס". בניגוד לגולף המקורית, שלא עברה שינויים רבים במהלך השנים, היורשת שלה קיבלה כשנה לאחר השקתה (לראשונה במכונית קומפקטית), גרסת טורבו-דיזל שכונתה גולף GTD. גרסה זו הוצעה במפרט זהה לזה של ה-GTI אך מנוע הטורבו-דיזל שלה הציע הספק של 70 כוחות סוס.

תנופת הפיתוח נמשכה ובשנת 1986 הוצעה לראשונה גרסת ההנעה הכפולה של המכונית. גרסה זו נקראה סינכרו, עשתה שימוש במנוע ה-1.8 ליטר בהספק של 90 כוחות סוס ובמערכת הנעה חדשה לחלוטין שפותחה בסיוע "שטייר פוך" האוסטרית. זו הייתה הפעם הראשונה שמכונית בעלת מנוע רוחבי הציעה הנעה כפולה, ביחד עם הלנצ'יה דלתא HF 4x4. באותה שנה (1986) התגברה פולקסווגן על הבעיות שמנעו את הצגת גרסת ה-16 שסתומים והציגה את ה-GTI16V. גרסה זו הציעה הספק מכובד של 139 כוחות סוס וביצועים מעולים, שהצדיקו את המוניטין שיצא למכונית.

מעט מאוחר יותר הציגה פולקסווגן גרסה מעניינת במיוחד לגולף, שכונתה גולף קאנטרי. הקאנטרי הייתה גרסת הנעה כפולה מוגבהת של הגולף ונראתה כרכב שטח לכל דבר. המכלולים המכאניים היו כשל הגולף סינכרו ונוספו עוד אביזרים חיצוניים שהדגישו את יכולת השטח שלו.
אמנם יכולת השטח לא הייתה כשל ג'יפ, אך הייתה מכובדת למדי. למרות העיצוב הקרבי והתפיסה החדשנית לא זכתה המכונית להצלחה, וללא ספק הקדימה את זמנה בשני עשורים לפחות.

לקראת סוף שנות ה-90 רצתה פולקסווגן להתחרות במרוצי הראלי, והחליטה לפתח גרסה שתתאים לכך. המנוע החזק ביותר שעמד לרשותם היה ה-1.8 ליטר 16V, מה שכמובן לא הספיק. לכן פותח למנוע מגדש על, שנוסע בהצלחה בפולו G40. גרסת ה-G60 שלו שהוצגה בגולף סיפקה 160 כוחות סוס, ואילו גרסת ה-16 שסתומים שלו סיפקה 210 כוחות סוס. המכונית נועדה להתחרות בלנצ'יה דלתא אינטגרלה המצליחה, הן במסלולי הראלי והן במכירות. אולם הרעיון לא ממש צלח, ואפשר בהחלט להגדיר את המכונית ככישלון, בין הבודדים בהיסטוריה של המכונית הזו. הביצועים היו מאכזבים והמכונית לא הייתה מהנה לנהיגה, כשהיא רחוקה מאוד מיכולת הכביש הנפלאה של הלנצ'יה.

מהעבר שני, הוצגה גרסת 1.05 ליטר של המכונית שנועדה לשווקים מוכי מס, וזו הפכה לגרסת הבסיס של המכונית. גרסת הקבריולט של הגולף המקורית הוצגה ב-1979 ואילו לדור השני לא הייתה כלל גירסת קבריולט. בפולקסווגן פשוט המשיכו לייצר, על ידי קארמן, את הגולף קבריולט המקורית.

בניגוד לגולף המקורית שעיקר ייצורה היה במפעל הבית בוולפסבורג, הגולף II יוצרה גם בבלגיה, בסרייבו, במקסיקו ובדרום אפריקה. מנכ"ל פולקסווגן באותה תקופה, קארל האן, היה איש שיווק מעולה ולכן החליט על הצגת גרסאות חד פעמיות רבות של המכונית שאופיינו ברמות גימור גבוהות יותר או בצביעה שונה. גם גרסאות אלו זכו להצלחה גדולה.

פולקסווגן השקיעו רבות בפיתוח מכוניות חשמליות, הרבה פני שאר היצרנים, ואף הציגו את הגולף החשמלית ב-1985. מה שמנע הצלחה היה מחיר גבוה מידי וטווח נסיעה מוגבל, אך הגולף החשמלית תיזכר כניסיון מעניין. בנוסף, הוצעה גרסת הדיזל עם מערכת "עצור וסע" שדוממה את המנוע בעצירה ממשוכת, והניעה מחדש עם לחיצה על דוושת התאוצה. גרסה זו הציעה נתוני צריכת דלק נמוכים להפליא, והייתה אחת המכוניות החסכוניות ביותר לתקופתה.

כמובן שגם הגולף II נמכרה בארה"ב, אך בניגוד לדור הראשון לא נקראה ראביט אלא גולף. ההבדל החיצוני העיקרי היה בחזית המכונית שקיבלה פנסים מלבניים, כמו בג'טה, הגרסה המשפחתית של הגולף. הגולף II נמכרה עד סוף 1991, אז הוחלפה בגולף דור שלישי.

כמו הגולף המקורית, גם הגולף II תיזכר כהצלחה גדולה של פולקסווג. 6.3 מיליון המכוניות שנמכרו מדגם זה מעידות על כך, למרות שתנאי השוק השתנו מאוד והתחרות גברה.