פיג'ו 3008 (1.6 דיזל, אקטיב) - מבחן דרך - 306 2017

פיג'ו 3008 רוצה להיות 306 מודרנית, גם עיצוב וגם איכות, לצד מנוע דיזל חזק וחסכוני במחיר נמוך

בשנת 1993 פיג'ו הציגה לעולם את ה-306. אם אתם חובבי רכב, המספר הזה בוודאות עושה לכם משהו. מדגדג איפשהו. אם אתם לא, אני אסביר. ה-306 הייתה מכונית מיוחדת, היא הייתה חדשנית, הקדימה את זמנה בעיצוב החוץ והפנים, והייתה (ועודנה) נהדרת לנסיעה ולנהיגה.

סט הערכים האלה תרמו להצלחה מסחרית אדירה והפכו אותה לאגדה בימי חיה. היום, ה-306 היא מושא להתרפקות ונוסטלגיה. התחושה היא שפיג'ו מנסה להחיות את התשוקה ההיא עם ה-3008 החדש, היא מציבה אותו במרכז תשומת הלב, ומספרת לנו על עידן חדש. אבל מה להאצ'בק משפחתית מלפני שניים וחצי עשורים ולג'יפון חדש?

 

מסתכלים

בהצלחה למצוא עוד רכב שנראה כמו שנראה ה-3008. בקטגוריה הזו כמה רכבים נאים מאוד - יונדאי טוסון השרירי, פולקסווגן טיגואן האלגנטי, או טויוטה ראב 4 המרשים והגדול. שימו אותם מול אנשים ברחוב, ואני יכול להבטיח לכם שהתגובות יהיו נלהבות. אבל שימו כל אחד ואחד מהם ליד ה-3008, והם יהפכו ליותר שקופים מהקצה המעצבן הזה של ניילון נצמד.

זה מתחיל מהפרונט, עם שני גרילים מאסיביים, ממשיך בפנסים הקדמיים עם ה... דבר הזה שבולט לתוכם, הגג ה"צף" עם פס הכרום שתוחם אותו, והפס המושחר שממסגר את הפנסים האחוריים. כל אלמנט ב-3008 ממגנט אליו את המבט. וזאת הגרסה הבסיסית, בגרסאות הבכירות תקבלו גם חישוקים גדולים יותר ופנסי לד.   

תיכנסו פנימה, והעיצוב החיצוני כמעט ונראה רגיל, סתמי אפילו. פיג'ו לקחו את התא של ה-3008 הקודם, עם החלוקה הברורה בין הנהג לנוסע, והקפיצו אותו 40 שנה קדימה. הידית לשימושו של הנוסע כבר איננה שם, ובמקומה יש רק מחיצה. שורת הכפתורים שעיטרה את אמצע הדשבורד של הדור הקודם הפכה לפסנתר כפתורים כסוף ויפיפה, והתחושה היא - שוב - של רכב מ-40 שנה מהיום.

 

נוגעים

איכות החומרים מרשימה מאוד בחלקו העליון של התא, אבל ככל שיורדים למטה מרגישים כמה חלקים חלולים יותר ובאיכות רק ממוצעת.

המושבים של ה-3008 פשוט מעולים. מספקים די תמיכה לכל חלקי הגוף. גם לכתפיים, שלעיתים קרובות מדי לא מקבלות מספיק תמיכה. בגרסת GT הבכירה, תקבלו גם עיסוי. כי למה לא?

מול הנהג יש הגה פצפון, כמו בשאר ליין הדגמים, אבל פחוס אפילו יותר - כדי להסתיר את לוח המחוונים קצת פחות. זה לא לגמרי עוזר ובתנוחות מסוימות הוא עדיין מסתיר, אבל באמת פחות. מאחורי ההגה, במקום חוגות, נמצא מסך 12.3 אינץ' שתומך בעברית וניתן להתאמה אישית, אבל כאן המקום לקצת מים צוננים.

גם בלוח המחוונים, וגם במסך המרכזי הגדול, מצאתי את עצמי מעביר את שפת המערכת חזרה לאנגלית מהר מאוד. חלק מהאפשרויות תורגמו לא נכון, וחלקן לא תורגמו כלל ומופיעות כאייקונים חסרי כל הסבר. אבל מה שהיה מוזר עוד יותר היה לוח המחוונים שהתאפס עם כל התנעה של הרכב.

ואגב העברת שפת, גם הפעם לא נחסכו מאיתנו מוזרויות הנדסת האנוש הצרפתיות. על גלגל ההגה ישנן שתי גלגלות, הגיוני לצפות שאחת מהן תהיה אחראית על העברת תחנות ברדיו או מצבים במחשב הדרך, בעוד האחרת תגביר ותנמיך את הווליום.

אז אמנם האחת באמת מחליפה תחנות ברדיו, אבל השניה משנה את מצב התצוגה בלוח השעונים (מותאם אישית - רגיל - מינימליסטי), מה שכנראה יעשה פעם אחת עם רכישת הרכב ולגמרי היה אפשר לעשות דרך תפריט. על הווליום אחראים שני כפתורים שנמצאים מתחתיה. אבל למען האמת - בגלל שלכיוון הטמפרטורה דרך מסך המגע כבר התרגלנו - זו הייתה המוזרות יחידה, והגיוני שיחליטו לסדר אותה במתיחת הפנים.

 

יושבים

מבחינת מרווח, ה-3008 מנסה לרקוד על שתי חתונות. מצד אחד, בהיותו ג'יפון עם לב, נשמה, וקהל יעד אירופאי, הוא קטן ממתחריו המיועדים לשוק הצפון אמריקאי, כך למשל עם אורך של 445 ס"מ, הוא קצר ב-15 ס"מ מטויוטה ראב 4 וקרוב יותר ל-448 הסנטימטרים של פולקסווגן טיגואן. מצד שני, עם 267.5 ס"מ, בסיס הגלגלים שלו ארוך בס"מ וחצי מזה של הטויוטה וברוחב הוא רושם נחיתות של 0.4 ס"מ בלבד.

התוצאה היא מרווח מצוין לארבעה וחצי מבוגרים (או ארבעה מבוגרים וילד אם אין לכם בסביבה מסור מספיק גדול). בזכות המבנה הרבוע והגג השטוח, אף אחד מהנוסעים גם לא צריך לוותר על מרווח כתפיים יקר או לשפשף את הראש בתקרה.

על הנייר, 520 ליטר הם נפח יפה לתא המטען של ג'יפון. לא משהו לרוץ לספר עליו לחבר'ה (סיאט אטקה - 510 ליטר, סובארו פורסטר - 505 ליטר, פולקסווגן טיגואן - 615 ליטר) ובטח שלא משהו להיות מופתע ממנו. אז כמובן, שהופתעתי ממנו. פתח ההטענה העצום, סף ההטענה הנמוך בצורה לא הגיונית ושפת ההטענה הכמעט שטוחה לחלוטין הצליחו להדהים אותי. את מבחן האופניים החשמליים עבר ה-3008 בלי אפילו למצמץ ובלי לחשוב אפילו על לפרק את המדף. אם היה צריך, קצת הזזות והיו נכנסים לשם גם כמה תיקים.

 

מניעים

פיג'ו 3008 שהגיע אלינו צויד כאמור ברמת הגימור הבסיסית, ובמנוע 1.6 ליטר טורבו דיזל. אני חייב להגיד שאני קצת מתבייש בעצמי שאני כותב את זה, אבל כל התיאורים שתקראו עכשיו על כמה המנוע הזה חלק ושקט הם כאין וכאפס לעומת המציאות. לכן אני מציע לכם פשוט לא לקרוא את השורות הבאות, ופשוט ללכת ולעשות סיבוב ב-3008 כזה.

בכל מקרה, אם אתם עצלנים חסרי תקנה, ובדיוק שמתם מים במנה חמה שלכם כי "מה עכשיו לצאת מהבית? גשם ואין לי כח", אני רק אגיד שאף אחד מי שנהג ב-3008 במהלך ימי המבחן לא העלה בדעתו שמדובר בדיזל. נכון, אם פותחים חלון או יושבים ממש בשקט ומכבים את הרדיו אפשר לשמוע אותו מטרטר ביציאה מהמקום, אבל בכל סיטואציה הגיונית רעש המנוע נבלע בצורה פשוט קסומה בתוך הבידוד. שממשיך לבלוע גם רעשי רוח וכביש בצורה מופתית במהירויות כביש 6 בלי שום בעיה.

 

נוסעים

מעבר לזה, המנוע כן מספק את כל היתרונות שאפשר לצפות מלוגם סולר. בזכות מומנט אדיר (30.6) הוא מושך נפלא תוך התעלמות מוחלטת מהזווית של הכביש, מאיץ כאילו ה-3008 לא שוקל 1,315 קילו ובאופן כללי מרגיש מאוד בשרני. רק בהאצות במהירויות מאוד גבוהות מרגישים שחסרים לו קצת סוסים (120). היופי הוא שכל זה נעשה כשקו 3,000 הסל"ד נחצה רק לעיתים נדירות ומחוון הצריכה מראה 15.6 ק"מ לליטר בסוף המבחן.

תיבת ההילוכים מקבלת את המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לה. היא שקופה לגמרי. לא מרגישים העברות הילוכים, לא מורגשים איבודי כוח, וכמו שקראתם בפסקה הקודמת, גם לא משלמים על זה בדלק. שקופה.

 

נזכרים

מה שמביא אותנו, בחזרה, ל-306. אבל לפני שאתם מתחילים לתאר את האינטליגנציה שלי במילים לא יפות, תנו לי להסביר.

ה-306 הייתה נוחה. ה-3008 נותן פייט קשה - אם לא מנצח (מה שנצטרך לבדוק במבחן השוואתי) - את הג'יפונים הנוחים ביותר בקטגוריה בכל כביש, ומצליח לספוג גם את השבורים והמחורצים שבשבילים.

ה-306 נמכרה בתקופה בה בין הנהג לעולם החיצון לא הפרידו קורות בעובי של גזע באובב ואשכרה היה אפשר לראות החוצה. ה-3008, בזכות קו חלונות נמוך יחסית, קורות צרות יחסית וחלונות גדולים יחסית מאחורי קורות C, מצליח לספק שדה ראיה מעולה החוצה גם בתמרונים צפופים מאוד.

מה שמביא אותי להתנהגות. נכון, ה-3008 לא מתנהג כמו 306. אפילו לא קרוב. אבל בעולם של ג'יפונים רכים ורוכנים, ושפע של תת היגוי, ה-3008 עם ההגה הפצפון והזריז שלו, פידבק טוב מהשלדה וכמויות האחיזה שבאמת ובתמים הפתיעו אותי, הצליח אפילו להעלות לי חיוך ממזרי על הפרצוף, וזה בדיוק מה שה-306 הייתה כל-כך כל-כך טובה בו.

 

מסכמים

פיג'ו 3008 החדש הוא קפיצת אדירה קדימה. מרכב לא לגמרי מובן עם ייעוד לא בדיוק ברור בדור הקודם, הפך ה-3008 החדש לרכב ששם את הכוונות על מרכז הקטגוריה. ופוגע. והוא עושה את זה כשהוא מביא איתו את המיוחדות הצרפתית, את העיצוב, האיכות, ההתנהגות, הנוחות, וכן, גם את המוזרויות.

ה-306 ההיא כיוונה למרכז הקטגוריה הפופולארית ביותר בשוק הרכב העולם, המשפחתית האצ'בק. היא הציעה מגוון רחב של מנועים ורמות גימור, זכתה לעיצוב שעד היום נראה מודרני, שבתה את לבבותיהם של חובבי הגה מכל העולם וסירבה לעזוב.

ה-3008 החדש עושה בדיוק אותו דבר, בקטגוריה הצומחת ביותר היום. הוא מיוחד, חדשני, מקדים את זמנו בעיצוב חוץ ופנים, ובעיקר נהדר לנסיעה ולנהיגה. וזה בדיוק מה שהופך אותו למעין 306 שנת 2017.

בסרגל ה"לקנות, לחכור, לשכור או לעבור" - בתנאי שאתם מוכנים לספוג את ירידת הערך הגבוהה (והלא מוצדקת בעליל, אבל מי שואל אותי) שמגיעה כ"עסקת חבילה" עם מכונית צרפתית. ה-3008 מקבל "לקנות" חזק מאוד. אחרת, לכו על לחכור.

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו בפורום.