מבחן דרך - רנו טווינגו - סביבון מוטורי

המפגש הראשון שלי עם הטווינגו היה כילד בטיול לחו"ל בשנת 1996, כבר אז הדור הראשון הלהיב אותי במראה המוזר והמצחיק שלו. 18 שנים אחר כך במפגש ראשון עם הדור השלישי בתערוכת ז'נבה, מצד אחד הכל היה שונה – המנוע עבר אחורה וגם ההנעה, מראה המיקרוואן הזעיר נזנח – אבל הקסם עדיין עבד. הרכב פשוט נראה חמוד.

מתארגנת ליציאה

חיצונית התמונות עושות את רוב העבודה ומעבירות היטב את המסר, טווינגו בדור השלישי שלה עדיין נראית חמודה! מכוניות ההדגמה מוצגות ברמת האבזור הגבוהה ביותר – Intense. בגרסה זו שילובי הצבעים, המדבקות וחישוקי 16 אינץ' יוצרים מכונית שנראית צעירה ואופנתית. הופתעתי לגלות שלמרות היותה חדשה על הכביש והמראה השמח, המכונית לא ממש משכה מבטים ברחובות ראשון לציון - קרית אונו. מוזר? מפוספס? לא יודע, ציפיתי ליותר התעניינות.

נכנסים פנימה, שילובי הצבעים ממשיכים את קו הצבעים החיצוני, שחור, אדום ולבן בדגם "שלי" יוצרים תא שמח (תגובות של אנשים נעו בין "חמוד", "שיקי" או "מצועצע"), החומרים אמנם קשיחים למגע אך לא משדרים זול. רמת האבזור הגבוהה מוסיפה כמה פריטים כמו מחזיק משקפיים מעל דלת הנהג, גג בד נפתח, תאי אחסון נשלפים ועוד.

מערכת המולטימדיה לא כוללת מסך מגע, אולם ישנה אפליקציה והתקן לסמארטפון שמהווים מעין תחליף ועליהם ארחיב בהמשך. המושבים הם מהסוג המעצבן, כלומר יחידה אחת ללא הפרדה בין משענת הראש למושב עצמו. מבנה מושבים זה יוצר ניתוק בין הנוסעים מקדימה לאלו שיושבים מאחור. בנוסף, יוצרים תחושה קלסטרופובית ליושבים מאחור. מאחור המושב סביר אם כי קצר.

אני הרגשתי בבית מבחינת הנוחות, אולי אני לא מדד (נוהג באחות הגדולה והספורטיבית של טווינגו) אבל התמקמתי בקלות במושב הקדמי, מצאתי תנוחת ישיבה נוחה ו...מי מיקם את המדרס לרגל שמאל כ"כ גבוה? אני יושב קרוב יחסית עקב הגובה שלי וברך שמאל כל הזמן הייתה באוויר.

לצורך הבדיקה גייסתי מספר חברים בגבהים שונים (החל מגובה מטר חמישים ועד לנושקים ל-2 מטר), רובם לא הבינו על מה אני מתלונן. עוד טענה לאנשי הנדסת האנוש: למה למקם את כפתורי החלונות 10 ס"מ מאחורי המקום שהיד מצפה לפגוש אותם או מסוגלת להגיע אליו.

מאחור יוכלו שני אנשים לשבת בנוחות יחסית. עם מספיק מקום לרגליים אבל הראש כבר מתקרב לתקרה הנמוכה עקב הגג נפתח.

בכל מה שקשור לשימושיות, צריך לזכור שרנו טווינגו היא מכונית קטנה, תאי האחסון קטנים, תא המטען קטן מלכתחילה והמנוע האחורי גוזל נתח גדול מהנפח הפוטנציאלי. מקדימה, איפה שאנחנו רגילים למצוא מנוע שוכנים להם מצבר, מים, שמן ו...כלום. מוזר מאוד. גם דרך הפתיחה של תא המה-שזה-לא-יהיה הזה מוזרה ממש ולא הכי פשוטה.

כדי לספק עוד מקום אחסון, בתא הנוסעים ניתן למצוא כאמור שני תאים נשלפים בינוניים בגודלם כאשר אחד יכול להכיל את המסמכים מתא הכפפות והשני 2 בקבוקי מים קטנים ועוד כמה חפצים קטנים. בשתי רמות הגימור הגבוהות מתחת למושבים האחוריים יש נפח אחסון נוסף, לא הכי נוח לשימוש אבל נראה שיכול לספק פיתרון במקרה הצורך.

במבחן המשפחה הצעירה, אני שמח לבשר שהצלחתי להתקין סלקל במושב האחורי ואף להתמקם במושב הקדמי שלפניו בעצמי אבל לבקש להכניס גם עגלה לבגאז' הייתה כבר הגזמה. מה שכן נכנס להגאז' של הטווינגו היו תכולת כל עגלת הקניות השבועיות שלנו בסופר (את העגלה עצמה אתם יכולים לראות בגלריה בתחתית הכתבה).

החלטתי להפריד את ההתייחסות למערכת המולטימדיה לסעיף נפרד מכיוון שיש פה לטעמי נושא ששווה דיון מיוחד. כאמור, במקום צג מגע כמקובל, רנו בחרו בפתרון של מתקן לסמארטפון ופיתחו אפליקציה ייעודית – R&Go. אני חייב להגיד שזה עובד טוב יותר ממירור לינק וללא ספק מסך המולטימדיה הכי טוב שפגשתי ברכב.

באפליקציה, ניתן לנווט בין מספר אפליקציות חיצוניות (כמו Waze), לקבל מידע על הרכב (מד סל"ד, צריכת דלק ועוד), לנגן מוזיקה ישירות מהטלפון ונראה שיש גם מקום להרחבה של השימושים. למרות הביקורות כי רנו/קרסו חסכו כאן, התחושה שלי היא דווקא פתרון חיבור הסמארטפון שלנו למכונית הוא הטבעי ביותר, אחרי הכל, המכשיר הזה עבור רובנו, הוא סוג של מרכז החיים של והשימוש בו ככלי הבידור ברכב הוא אך טבעי.

 

יוצאת לסידורים

אני אתחיל מהסוף: רנו טווינגו היא לא מכונית ספורט, בכלל. ואל תתנו להנעה האחורית לבלבל אתכם - היא יותר גימיק או כורח של היותה אחות חורגת לסמארט פורפור ולא מהווה איזו מחווה לרנו 5 טורבו מקסי (שהייתה הנעה אחורית ומנוע מרכזי, אבל אתם מבינים את הפואנטה...).

הנסיעה העירונית בטווינגו נוקשה כדרכה של רנו לאחרונה, מרגישים את המהמורות וכדאי להאט לפני פסי האטה. יש מעט רעידות מכיוון תיבת ההילוכים והשהייה קלה ביציאה מהמקום. כשהמהירות עולה רנו טווינגו משתפרת, נעה ומשתלבת בביטחון בתנועה מסביב ובהחלט לא מרגישה מיני. בכביש מפותל באזור חיוג 02 הביטחון במכונית נשאר גם כאשר מעלים את קצב הנסיעה ורק בעיקולים החדים הרגשתי שחסרה לי אחיזת כביש.

את הבשורה העיקרית שמרתי לסוף. זווית הפניית הגלגלים היא 45 מעלות, זה אולי לא אומר לכם הרבה, אבל התחושה היא שהמכונית פונה במקום. פעם אחר פעם גיליתי שהפניית ההגה מתוך הרגל בכניסה לחניות היא הרבה יותר ממה שצריך כדי להשחיל את הטווינגו פנימה, אפילו מצאתי את עצמי סתם עושה סיבובים במקום כי זה פשוט כיף –מכאן ה"סביביון" שפתח את המבחן.

מנוע ה-0.9 ליטר טורבו של רנו מגיע מהקליאו והוא משתלב היטב עם הגיר הרובוטי (EDC עם 6 הילוכים ומצמד כפול. גם זהה לקליאו). 90 כ"ס שהמנוע מייצר מספיקים לשימוש יומיומי ולמעט השהייה בזינוק לא הרגשתי מחסור כלשהו וככל שקצב הנסיעה עלה הרגשתי יותר בטוח ועם רזרבות של כוח. נסיעה ב-120 קמ"ש מעמידה את המנוע על 2800 סל"ד שלא מפריעים ליושבים מקדימה, ואפילו כשהסל"ד עולה, רעש המנוע מפריע בעיקר ליושבים מאחור. רעשי הרוח סבירים בהתחשב בגג הרך.

כמעט שכחתי מצריכת הדלק. ליטר אחד הספיק ל-12 ק"מ בממוצע. לא מצטיין אבל חשוב לזכור שנסעתי הרבה בפקקים של כביש 4 ובפיתולים של בית שמש.

 

 

סיכום

היה לי מאוד קשה לסכם את דעתי על הטווינגו. יש לה הרבה יתרונות אך יש גם חסרונות ותג מחיר מעט גבוה מהפיקנטו או ה-i10 המתחרות. רנו טווינגו היא רכב נישה. ככזו היא מכונית מיני שלא מיועדת בהכרח למי שקונה מהראש – היא פחות קנייה מושכלת. מהצד השני, היא גם לא מיועדת לחובבי הנהיגה – ההנעה האחורית שלה היא לא ערבות להנאה, אמנם היא ככל הנראה תהיה הכי זריזה בקטגוריה בזכות מנוע הטורבו אבל היא לא תהיה סיבה לצאת ב-4 בבוקר ביום שבת לסיבוב נהיגה.

הטווינגו פשוט רכב חמוד, זריז יותר למי שרוצה רכב קצת שונה ממה שרואים על הכביש. אם הייתי צריך לבחור רכב שני למשפחה ונושא העגלה לא היה משמעותי בשבילי, ייתכן מאוד והייתי בוחר בטווינגו.

דגם: רנו טווינגו Intense
מחיר: 87,000 שקלים לדגם הנבחן

יש לכם שאלות לכותב המבחן? בואו לפגוש אותו בפורום