סוזוקי SV650 – מבחן דרך

סוזוקי SV650 החדש הוא אופנוע בינוני נפח המציע חבילת שימושיות מצוינת ואופנוענות שפויה במחיר סופר אטרקטיבי של 50 אלף שקלים. צדק חברתי גרסת שני הגלגלים

בפתח העשור השני של המאה ה-21 מצא עצמו עולם הדו גלגלי במצב משונה למדי. הטכנולוגיה הזמינה, יכולת הייצור וכמובן יצר התחרות ומחלקות השיווק הגיעו למצב בו פעם אחר פעם מוצגים אופנועים קיצוניים, חזקים ובעלי מעטפת רכיבה שהיא הרבה מעבר ליכולות של מרבית הרוכשים שלהם. לצד המרדף אחר יותר כ"ס ופחות משקל הלכה ונזנחה הנישה של אופנוענות פשוטה, יומיומית ונגישה במחירה. במקביל התעורר ברמת השטח ביקוש לאותם אופנועים שימושיים שמספקים חוויית רכיבה פשוטה ומהנה במחיר סביר. ביקוש שיש לציין שתמיד היה קיים, אבל לא תמיד קיבל מענה של היצרניות שבמירוץ החימוש שלהן לא היו ערות לקולות האלו מהשטח.

אולם בשנים האחרונות, אנחנו עדים לגל של אופנועים שחוזרים בחזרה לנישה הזו ומציגים כלים פשוטים וטובים עם יחס מצוין של מחיר להנאה. כלים דוגמת ימאהה 07MT שהוא המצליח ביותר בקבוצה הזו ודומיו שפוגעים בול בשלוש אכלוסיות שנותרו ללא מענה של ממש: הרוכבים החדשים, הרוכבים החוזרים ואלו שפשוט רוצים אופנוע זול ושימושי.

המענה של סוזוקי לביקוש הזה הוא ה-650SV, גלגול מודרני לדגם שהוצג במקור עוד ב-1999, הוחלף בהמשך בגלדיוס וחזר בשנת הדגם הנוכחית עם עיצוב ועדכון טכני לשם המקורי שלו.

הנאה העיצוב בעינך?

התשובה הקצרה היא נאה. ה-650SV מציג מראה שהוא מחד מאוד פשוט, כך נראה אופנוע. בלי פלסטיקה שבירה ומקושקשת, בלי גימיקים ובלי שטיקים. מראה שמשלב עירום חושף מכלולים עם זנב מפוסל וגבוה. מאידך, הוא עשוי להראות גם פשוט מדי, בלי המראה ההיי-טקי של ימאהה 07MT או הסטייל האיטלקי של דוקאטי מונסטר (על אף שאינו מתחרה ישיר לו). בירידה לפרטים ומבט מדוקדק מגלים פה ושם פינות קטנות בהן ניכרים עקבותיו של המחיר הזול, חיבורי חשמל חשופים, איזולירבנד מלופף על צמות החשמל וריתוכי שלדה שראינו יפים מהם. אבל אלו באמת בשוליים.

הנאה השימושיות בעיניך?

הפיסול הצר של מיכל הדלק לא רק תורם למראה כבר בשנייה שהתיישבתי עליו וכפות הרגליים נחו על הרגליות הברכיים חבקו את האופנוע בצורה מושלמת. מאוחר יותר ברכיבה החביקה הזו הפכה את הישיבה לכזו שמקלה מאוד על השליטה בכלי. הרגליים כפופות מעט יותר מהזכור לי מאשר בכלים המקבילים לו, לא מדובר בחוסר נוחות ובכל מקרה הזווית משפרת אפילו יותר את החביקה של האופנוע עם הירכיים. המושב המזדקר מעלה בחלק האחורי שלו מתחיל עם רושם טוב ואחרי 30-40 ק"מ מתחיל להיות לא נוח, בעיקר בחלק הפנימי של הירך בחיבור לישבן. בבלימות חזקות המבנה שלו מייצר קרבה אינטימית מדי בין החבילה של הרוכב למיכל הדלק.  

לא ישבתי מאחור ולא הרכבתי, אבל כאשר באתי לקשור את כיסוי האופנוע, גיליתי שאין ידיות אחיזה למורכב. אפשר להוסיף, אבל איך דבר כזה יורד מפס הייצור בלי האלמנט הזה זה נשגב מבינתי.

הידיים נשלחות קדימה לכידון לתנוחת רכיבה זקופה יחסית שבה אגע מאוחר יותר. המראות ממוקמות קרוב מדי ואין שום דרך לדעת מה קורה מאחור אלא אם כן מעוותים את הגוף בצורה קיצונית, גרוע מאוד, בתור רוכב המודע לנהגים הלומי סלולרי מסביב, כאשר אני מגיע לעצירה המידע האם הנהג מאחורי בולם גם הוא או עומד לנגוח אותי לתוך הצומת הוא קריטי.

לוח המחוונים דיגיטלי ומפורט. ספרות המהירות מוצגות בגדול ומאפשרות קריאה במבט חטף ומעליהן רץ הסל"ד בתצוגה גרפית שלמרות הספרות הקטנות מאפשרת לקבל מידע גם בהצצה מהירה. בצד יש חיווי של ההילוך בו נמצאים, תוספת מבורכת, בעיקר כאשר מדובר בכלי שפונה לרוכבים חדשים.

הנאה הנסיעה בעיניך?

כבר ביציאה לדרך אני פוגש שתי מערכות אלקטרוניות שהן מבחינתי נקודות זכות גדולות מאוד בייעוד שלו. הראשונה היא מערכת ההתנעה שבניגוד לסטרטרים של אופנועים אחרים ובדומה לכפתור הנעה במכונית יודעת לתזמן במדויק את ההנעה כך שמספיקה נגיעה בכפתור ולא לחיצה רציפה עד שהמנוע "תופס". המערכת השנייה מתגלה כאשר מתחילים לשחרר את המצמד הרך והסל"ד עולה בעצמו כדי לאפשר יציאה חלקה מהמקום. היא עובדת כל כך טוב שביציאה לא מהירה מהמקום או סתם לצורך גלישה איטית בכלל לא צריך לגעת במצערת, גם כאשר הכביש בשיפוע בעליה.

צליל המנוע נעים והרוכב נותר מנותק לחלוטין מכל זכר לרעידות. המנוע כאן בנפח 650 סמ"ק הוא בתצורת V ובסיסו מדובר במנוע וותיק מאוד ומוכח שישרת את כל שלושת הדורות של הדגם וכן בכלים אחרים של החברה (וי סטרום 650). לשימוש פה ולהתאמתו לתקני זיהום אוויר מודרניים הוא עבר שורת שינויים שבסופם הוא גם נקי וחסכוני יותר אבל גם חזק יותר, עם 75 כ"ס ו-6.5 קג"מ.

שיא ההספק מגיע ב-8,500 סל"ד והמומנט ב-400 סל"ד פחות, אבל לא צריך את מד סיבובי המנוע כדי להרגיש איפה הוא נותן עבודה – בטווח הנמוך-בינוני – שם הוא גמיש, מושך וליניארי ולמעשה למעט מקרי קיצון של הילוך גבוה במהירות נמוכה יש לו אפס שיעולים או גמגומים. זה אופנוע שיכול לזחול את העיר מקצה לקצה בהילוך שני ואת איילון העמוס בשלישי או רביעי בלי להתעסק יותר מדי עם תיבת ההילוכים. ולא שיש בעיה עם זה, כי התיבה עצמה חלקה, "קליקית" ומדויקת. בשאר הזמן כאשר הוא בטווח המתאים הוא כיפי ומייצר דחף מאוד מהנה וצפוי בהתגברות שלו.

נוחות הנסיעה בעיר טובה, עם ספיגה מצוינת של הבולם הקדמי של שיבושים, שברים ומכסי ביוב בולטים. גם מחוץ לעיר הוא מתגבר יפה מאוד על כבישים גליים או מהמורות קלות בסלילה ועדיין משאיר את הקדמי נטוע היטב. מי שעובד קצת פחות טוב הוא הבולם האחורי שפחות נוסך בטחון גם בשיבושים בעיקר תוך כדי הטיה אבל גם ברכיבה קצת יותר תובענית. האיתות שלו על חוסר שביעות הרצון ניכר.

כאופנוע עירום, נטול כל מיגון רוח המהירות שלו מוכתבת בעיקר על ידי רמת הנחישות של הרוכב להתתמודד עם הרוח. עד 130 קמ"ש לערך הכל נסבל, עד 150 נדרשת חביקה מוגברת של הרגליים והרכנת ראש קלה, מעל למהירות הזו מדובר בעסק לא נעים, בטח לפרקי זמן ארוכים יותר מפרץ מהירות לעקיפה.

לאופנוע מערכת ABS שגם היא כמו שאר המאפיינים שלו סופר חשובה לרוכב הפחות מיומן ולמען האמת, גם לרוכב המיומן. יש בבלמים די הרבה יכולת ורגש לפני סף הכניסה שלה לפעולה, אני באופן אישי הייתי מבקש קצת יותר נשיכה בתחילת הפעולה.

גשם מפתיע טרפד את התוכניות לסיבוב הארוך בכביש המפותל, אבל מהדגימה הקצרה שכן הספקתי מצאתי אופנוע מאוד ידידותי בתגובות שלו. נוסך ביטחון בהטייה שלו, רוכבים ספורטיביים במובהק ימצאו את תחילת ההיגוי שלו כמעט איטית, אבל זה בדיוק במידה כדי לאפשר לרוכב לא מיומן מאוד לשלוט טוב יותר בהפנייה ובהמשך בהטייה של האופנוע. החביקה המוזכרת של מיכל הדלק מאפשרת לשחרר את פלג הגוף העליון לעבודה על פקודות ההיגוי והעברות המשקל – זה ממש אופנוע קלאסי ללמוד את רזי השליטה ברכיבה מהבחינה הזו.  

בסוף ימי המבחן, צריכת הדלק הייתה 19.6 ק"מ לליטר, ממש לא 26 המוצהרים, אבל שוין, עדיין אפשר לחיות עם זה. כאשר מכפילים את זה בנפח מיכל הדלק שעומד על 14.5 ליטרים מקבלים כ-280 ק"מ, נתון סביר לאופנוע שלא בדיוק אמור לכסות מרחקים חוצי ארצות או אפילו קרוב לזה.

אם כן, שב איתנו

בשמחה ובחפץ לב. רוצה לומר – סוזוקי 650SV הוא לגמרי האופנוע הראשון היותר מומלץ מבחינתי בקטגוריה שלו - הן לרוכב המבקש להיכנס לעולם האופנועים בינוניי הנפח בדרך למעלה והן למבקשי כלי רגוע ויומיומי. הוא לא יכניס אף אחד לצרות בשל יכולות גבוהות מדי, העדר מיגון הרוח שלו הוא בהחלט חיסרון וכאב צוואר, אבל גם ממתן מהירות טבעי ויעיל. נוחות הרכיבה שלו, הידידותיות בשימוש העירוני, והשליטה עליו כולם טובים מאוד. יש לו גם חסרונות של גימור לא מדהים והעניין ההוא עם המושב, אבל כאן נכנס המחיר למשוואה.

תמורת 50 אלף שקלים, הוא לא רק הזול יותר בקבוצתו, הוא גם אופנוע טוב מאוד וגם הזול ביותר בקבוצתו.