יורשות עצר וצער – המכוניות שלא התעלו על קודמותן

לרוב, כאשר זה מגיע לעולם הרכב באופן טבעי כל דור אמור להיות שיפור של זה שקדם לו. בביצועים, טכנולוגיה, נוחות, חיסכון, אמינות וכו'. אבל יש כמה מכוניות בהן הסיפור היה אחר לגמרי. כתבה ראשונה בסדרה

כשהיה נשאל אנזו פרארי מהי המכונית הטובה ביותר שלו, היה נוהג להשיב "הפרארי הבאה שתוצג", ויש בזה הרבה מאד מן האמת. ככלל, כל דגם חדש שהחליף דגם ישן היה טוב מקודמו במרבית ההיבטים, החל מעיצוב, דרך ביצועים והתנהגות כביש וכלה בבטיחות, איכות ונוחות. אולם לכל כלל יש יוצא מן הכלל וזכורות לא מעט מכוניות בהיסטוריה המוטורית הלא מאד רחוקה שאו שהוחלפו טרם זמנן, או שפשוט המחליפות שלהן נפלו מהמכונית המוחלפת.

אלפא סוד ואלפא 33

האלפא סוד שהוצגה בנובמבר 1971 הייתה פרויקט אישי של המהנדס האוסטרי רודולף הרוסקה, שעבד קודם לכן בפורשה ופולקסווגן. מעבר לכך שהיה מדובר במכונית שהייתה פחות או יותר פרויקט של איש אחד, המכונית החדשה לא חלקה אף לא בורג אחד עם מכוניות אלפא האחרות, ותוכננה להיות בעלת הנעה קדמית, לראשונה באלפא רומיאו. עיצוב המכונית הופקד בידי המאסטרו האיטלקי ג'יוג'יארו שיצא אז לדרך עצמאית, וזה עיצב קומפקטית נאה ומודרנית בעלת מרכב ארבע דלתות ותא מטען שהגישה אליו נעשתה דרך דלת קטנה מתחת לשמשה האחורית. הרוסקה היה בעל ניסיון רב בתכנון מנועי בוקסר, ולכן תכנן עבור המכונית החדשה מנוע בוקסר 4 בוכנות מקורר מים עשוי אלומיניום בעל גלי זיזים עליונים, ובניגוד למנוע החיפושית, במנוע החדש ניתן דגש רב על הספק גבוה יחסית לנפח. למנוע שודכה תיבת הילוכים חדשה בת 4 או 5 הילוכים. מערכת המתלים כללה תמוכות מק'פרסון קדמיים וקורת מתח אחורית. מערכת הבלמים נחשבה למתקדמת וחדשנית, וכללה בנוסף למעגל בלימה כפול, ארבעה בלמי דיסק, כשהקדמיים היו צמודים לדיפרנציאל זאת על מנת להפחית משקל שאינו נתמך על ידי המתלה.

 ההגה היה בשיטת מסרק ומוט משונן, לראשונה באלפא. בנוסף לעיצוב החיצוני המודרני והנאה, גם פנים המכונית נהנה מרמת גימור ואבזור גבוהה יחסית, כשמד סל"ד והגה מתכוונן היו ציוד תקני. מאחר ואלפא היתה חברה ממשלתית באותה העת, ולאור צפי המכירות הגבוה יחסית, החליטה ממשלת איטליה בשיתוף עם קברניטי אלפא, על ייצור המכונית במפעל חדש שהוקם בנאפולי הדרומית, ומכאן נגזר שלה של המכונית – סוד באיטלקית פירושו דרום. המכונית הוצגה כאמור בנובמבר 1971 וזכתה להצלחה מכובדת בהחלט. עיתונות הרכב שיבחה והללה את המכונית, ובכל מה שנגע לצדדים הדינאמיים, היא יותר מכבדה את הסמל שפיאר את חרטומה. הביצועים היו טובים, וגובו בצליל מנוע נעים, אך הנקודה החזקה באמת של המכונית הייתה התנהגות הכביש הנהדרת וחסרת המתחרות, בוודאי במונחי אותם ימים. כל זה לא בא על חשבון נוחות הנסיעה המצוינת. אולם לא הכל היה ורוד; איכות הייצור הייתה נמוכה, כמו בכל תוצרת איטליה באותה העת, איכות הפח הייתה איומה ונוראה ומכוניות רבות החלו להחליד עוד בטרם סיימו מכלולי ההנעה את ההרצה שלהם, ובנוסף הסתבר שהנפוליטנים העדיפו להשתזף בחופי הים המקסימים מאשר לעמול בפסי הייצור הלוהטים, וסכסוכי עבודה אין סופיים שגרמו לעיכובים באספקה מנעו מאלפא למכור יותר. ב-1977 נוסף דגם ספורטיבי, ה-TI הנהדרת והספק המנוע עמד על 105 כ"ס.

סוד TI הספורטיבית

אולם השינוי האמיתי הגיע בסוף שנת 1980, באותה שנה זכתה אלפא סוד מתיחת פנים משמעותית שנגעה הן לפנים המכונית שעוצב מחדש, והן לשיפור מהותי באיכות הפח וההרכבה. אולם בדיוק באותה העת עסקה אלפא בפיתוח מחליפה למכונית הנהדרת, שלמרות שהייתה בת 10 עדיין נחשבה לטובה בקבוצתה. בשנת 1983 נוספה דלת חמישית, אמיתית, ואז הגיעה המכונית לבשלות מלאה. ביוני 1983 הוצגה מחליפתה של הסוד, האלפא 33. ה-33 החדשה עשתה שימוש במכלוליה המכאניים המצוינים של הסוד, אולם הציעה מראה מודרני ועדכני, תא נוסעים נאה ואיכות חיים גבוהה בהרבה. למרבה הצער, אלפא שינו דווקא את המתלה הקדמי, וזוויות ההיגוי המיוחדות של הסוד לא שוחזרו, כמו גם מערכת הבלימה שהציעה תופים אחוריים ומיקום שגרתי לדיסקים הקדמיים. למרות שהייתה מכונית נאה ומודרנית, ה-33 לא התקרבה ביכולותיה לאלפא סוד, ולמגינת ליבם של אנשי אלפא לא הפכה ללהיט מכירות.

בבסיס ה-33 נעשה שימוש במכלולי הסוד, אבל זה לא היה זה

כבר ב-1987 בוצעה במכונית מתיחת פנים, שלא שיפרה בהרבה את מעמדה, שתמיד הושוותה לקודמתה. בערוב ימיה כבר נחשבה למכונית גרועה למדי, ולמעט עיצוב נאה ומנועים טובים, לא ממש היה לה מה למכור. אלפא סוד תיזכר לעד כאחת הקומפקטיות הטובות ביותר שיוצרו אי פעם, ומחליפתה, ה-33 ממש לא.

אופל קאדט D וקאדט E

באוגוסט 1974 הוצגה בגרמניה הגולף החדשה, מכונית קומפקטית שהחליפה את החיפושית. הגולף לא הייתה מכונית חדשנית במיוחד; כקומפקטיות, אלפא סוד וסיטרואן GS הקדימו אותה, אולם הן חסרו דלת תא מטען מלאה, מה שפגע בשימושיות שלהן. הגולף הייתה המכונית הנכונה בזמן הנכון הן עבור שוק הרכב והן עבור פולקסווגן. מתחרתה מבית של פולקסווגן, אופל, פנתה לפלחי שוק גבוהים יותר עם האסקונה, הרקורד והקומודור שהייתה גרסת 6 הבוכנות של הרקורד, וכן הדיפלומט שהיתה מכונית פאר בעלת מנוע V8 אמריקני. אולם משנת 1962 יצרה אופל גם את הקאדט שהייתה תמיד משפחתית קטנה בעלת 2 או 4 דלתות וסטיישן, כמכונית שמרנית מאד, הן עיצובית והן תכנונית.

קאדט D הייתה מכונית מצוינת שהוחלפה בטרם עת

לקאדט היו מנועים פשוטים ונמוכי הספק, לפחות בגרסאות הבסיסיות, הנעה אחורית ומתלים פשוטים. אולם עבור קהל היעד שלה, זה שהתלבט בינה לבין האסקורט של פורד, זה הספיק בהחלט, ובמשך כל שנות ייצורה נחשבה הקאדט לרבת מכר. אולם בסוף שנות ה-70', לאחר שהוצגו פיאט ריטמו וסימקה-קרייזלר הורייזן, שלא לדבר על הגולף המצליחה, נראתה הקאדט מיושנת להחריד, בדיוק כמו מתחרתה העיקרית, הפורד אסקורט. מאחר ואופל הינה השלוחה האירופית של GM האמריקנית, נאלצו אנשי אופל לפתוח במסע תחנונים אצל סופרי האפונים בארה"ב, על מנת שאלו ייאותו לשחרר תקציבי פיתוח. אולם אנשי GM העמידו תנאי בסיסי – סגירת מחלקת הפיתוח העצמאית של ווקסהול הבריטית, והאחדה מלאה של הדגמים בינה לבין אופל. תכנון יורשת הקאדט C הפרה היסטורית החל ממש מלוח נקי; מנועים חדשים ומודרניים בעלי גל זיזים עילי והספק גבוה יחסית לנפח פותחו, העיצוב נראה סוף סוף מודרני ונאה וכמובן שאת ההנעה האחורית החליפה הנעה קדמית עם מנוע רוחבי ותיבת הילוכים בצידו. אופל פיתחו את המכונית כמעט במקביל לפורד אסקורט החדשה, והיו במעין "מירוץ" מי יסיים ראשון. אופל סיימה ראשונה, והציגה את הקאדט D בתערוכת פרנקפורט 1979. המכונית החדשה נראתה נאה ומודרנית, הן חיצונית והן פנימית, נהנתה מיחידות הנעה מודרניות וחזקות יחסית  והוצעה במגוון רב של גרסאות מרכב ומנועים. ההצלחה לא איחרה להגיע, ועד מהרה הפכה הקאדט D ללהיט של ממש, ולראשונה החלה הגולף להרגיש את נחת זרועה גם בשוק הגרמני, שוק הבית של שתיהן. הקאדט החדשה נהנתה מבצועים טובים, התנהגות כביש מצוינת, שימושיות רבה ותחזוקה קלה ופשוטה. נקודת התורפה העיקרית שלה נגעה לאבזור ועיצוב תא הנוסעים, שגם לא בדיוק היו הנקודות החזקות של הגולף. פולקסווגן בהחלט לקחה לתשומת ליבה את הצלחת הקאדט, שבאה במידה רבה על חשבון הגולף, והחליטו לפתח מחליפה לגולף. כל תהליך עיצוב ותכנון היורשת בוצע במידור צבאי ממש, מחשש להדלפות ותצלומי ריגול.

המחליפה, קאדט E הצליחה, אבל לא שחזרה את הישגי קודמתה

אנשי אופל היו מודעים לכל, והחליטו להקדים תרופה למכה; במקום לבצע במכונית בת הארבע מתיחת פנים, החליטו באופל להחליף את הדגם לגמרי. אופל סברו שמחליפת הגולף תהיה חדשנית בעיצובה, ולכן כיוונו בעיצוב מחליפת הקאדט D הלא היא הקאדט E שהוצגה בתערוכת פאריז של שנת 1984 למקום חדשני ומודרני. בנוסף, אופל עיצבו מחדש את פנים המכונית, והוסיפו רמות גימור גבוהות יותר שהציעו ציוד מותרות שלא היה בדגם היוצא, כמו גם מנועים גדולים יותר. אולם למרבה הפתעתם, הגולף II הציעה מראה שמרני בהחלט, ואופל החליפו מכונית מצליחה שלא לצורך. בנוסף, הקאדט E לא הייתה טובה יותר מקודמתה במרבית התחומים, והתנהגות הכביש שלה נפלה משמעותית מזו של הקודמת. כקודמתה, גם הקאדט E הצליחה מסחרית, אולם כבר לא נחשבה לאחת מהטובות שבקבוצתה, ופיגרה אחרי הגולף.

זה בא גם בסדאן...