בטוח שלא בטוח

לכל מי שמתגעגע ל"מכוניות של פעם" – הנה כמה כלי רכב ישנים וחדשים שהיו אסונות בטיחותיים שקשה להאמין שהסתובבו על הכבישים וגם אחת שלא הייתם מצפים לפגוש כאן

קשה לפעמים לתפוס את זה, אבל בכל פעם שאתם מתפעלים מתיבות הילוכים, מגדשי טורבו, בקרות אקלים ואפילו מולטימדיה – אתם מפספסים את אחת המהפכות הגדולות של תעשיית הרכב וזו מהפכת הבטיחות של המכוניות שלנו. הנה כמה מכוניות שאולי נהנות ממעמד אייקוני וסמלים על זמניים של הישגים מוטוריים – אבל למעשה היו לא פחות ממלכודות מוות במקרה חירום.

פורד פינטו –

בניסיון להתמודד בשתי חזיתות בו זמנית, זו של משבר הדלק, וזו של מכוניות יפניות קטנות ואמינות – פורד הוציאה את הפינטו. אבל הייתה בעיה, ההתעקשות של פורד שלא להתקין חלק בעלות של כדולר אחד ליחידה שימנע ביקוע של מיכל הדלק במקרה של פגיעה מאחור וסכנת התלקחות של המכונית.

כאשר זה נחשף בשנת 1977 הציבור הזדעזע גם מכך שפורד ידעה על הכשל, אך סופרי האפונים בחברה הניחו שיהיה זול יותר להתמודד עם מספר תביעות מאשר לתקן באופן גורף את התקלה. בסופו של דבר הסערה הציבורית הכריחה את פורד להוציא ריקול ל-1.5 מיליון כלי רכב, לא לפני שמאות אנשים כך מוערך שילמו בחייהם.

דלוריאן DMC-12

בניגוד לתדמית החללית שזכתה לה בעקבות סרטי "בחזרה לעתיד" ובניגוד לרעיונות הטובים באופן כללי שהיו לג'ון דלוריאן לגבי ה-DMC-12, זה לא סוד שהמכונית עצמה הייתה די מחורבנת (ותסלחו לי על הצרפתית). אבל לא רק איכות ההרכבה, הגימור, המנוע, האמינות והשימושיות. גם בתחום הבטיחות המכונית הזו שלוחות המתכת שלה הורכבו על מסגרת פיברגלס הייתה אסון כאשר זה הגיע למבחני ריסוק וזה עוד לפני שדיברנו על הבעיה שיצרו דלתות השחף במקרה שבו יש צורך להיחלץ מהמכונית בעקבות תאונה.

פורד מודל T

טוב, מצד אחד אין ספק שהמודל T היא סמל למכונית שהעלתה את האמריקנים על גלגלים, ש-15 מיליון יחידות שלה הביאו למהפכה התחבורתית היבשתית האדירה ביותר. אבל המודל T הייתה גם קטסטרופה בטיחותית. הדברים שהכי קרובים לבטיחות שהיא הציעה היו צופר, פנסים ולמעשה בתחילת הדרך אפילו הזכוכית של הייתה לא מחוסמת. הנרי פורד עצמו התעקש שלא להרכיב בלמים קדמיים כדי לשמור על פשטות ועלויות ייצור נמוכות.

פורשה 911 –

כמו מודל T גם פורשה 911 היא כבר סמל, ולמרות שהדורות הנוכחיים שלה הם פלא הנדסי מופלא, היו לה שנים בהן היא הייתה מכונה מטילת איימה שלא היססה להעניש נהגים פזיזים שחשבו שהם יכולים לה. במיוחד דברים אמורים לגבי גרסאות הטורבו החזקות, שעם הנעה אחורית ומנוע מאחורי הסרן האחורי הפכה כל לחיצה מוקדמת מדי על הגז בסיבוב למטוטלת עם מעט מאוד מרווח טעות. הפתרונות טרום עידן האלקטרוניקה כללו משקולות בחלק הקדמי וכמובן כנף אדירה על הזנב הסורר.

שברולט קורבייר –

הקורבייר הייתה אמורה להיות התשובה האמריקנית הגאה למכוניות הזולות היפניות שבשנות השישים כבר התחילו לצבור תאוצה בארצות הברית. עם מתלה אחורי לא מתקדם, בשילוב מנוע אחורי – היא הייתה בעלת התנהגות לא צפויה כולל נטייה להיגוי יתר. למרות שלא הייתה מסוכנת באופן חריג ביחס למקובל בזמנה, ושעד שנת הדגם 1965 רבות מהבעיות נפתרו, העובדה שהעיתונאי והתחקירן ראלף ניידר שם אותה בחזית המתקפה שלו על תעשיית הרכב האמריקנית שידעה על כשלי בטיחות, אבל לא טרחה לטפל בהם – הפכה אותה לסמל הספר שלו "לא בטוחה בכל מהירות".

פורד ברונקו 2 –

הדור השני של רכב השטח של פורד היה ממש כמו קודמו הצלחה גדולה. יחד עם הבלייזר מבית שברולט והצ'ירוקי של ג'יפ – הם גרמו לאמריקנים להתאהב ברכבי השטח שברבות הימים פשוט ייקראו SUV.

אבל הייתה לברונקו 2 בעיה, הוא היה גבוה מאוד ובסיס הגלגלים שלו קצר מאוד והשילוב הזה ברכב לא קל היה בעייתי במיוחד. בעיקר הוליד נטייה חמורה להתהפך. כאשר נפתחה חקירה רשמית של העניין בשנת 1990 העריכו שכ-70 אנשים נהרגים מדי שנה בהתהפכות של הדגם מדי שנה. זמן קצר לאחר פרסום מסקנות החקירה הוא כבר הוחלף באקספלורר.

פרארי 458 איטליה-

כן, מסתבר שגם כאשר זה מגיע למכוניות לעשירים והיפים יש צרות בדיוק כמו לאחרים. בשנת 2012 פרארי קראה לתיקון 1,248 מכוניות מדגם ה-458 בשל נטייה שלהן להתלקח. בדיקה העלתה כי הדבק שבו נעשה שימוש כדי לחבר את הפגוש האחורי בחלק הפנימי שלו היה דליק במיוחד, בעייתי מאוד כאשר הוא סמוך לאגזוז...