חיפוש כללי
מציג תוצאות לתגיות 'סרט'.
-
שלום לכם, קוראים לי יהונתן מזרחי, אני סטודנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב בשנה ד' ואני רגע לפני התחלת העבודה שלי על סרט הגמר שאמור להוות עבורי את כרטיס הביקור לקריירה שלי כבמאי סרטים. החלטתי לעשות את סרט הגמר שלי על חבורת חברים שעברו יחד את מלחמת לבנון השנייה ונשארו עם טראומות קשות מאותם ימים. לאחר שחרורם, החברים בוחרים לעסוק בתשוקה שלהם ולפתוח ביחד כשותפים שווים מוסך מכוניות בו יתקנו ויסחרו ברכבים. מכיוון שאין לי ידע בתחום חשבתי שזה יכול להיות מדהים אם תוכלו לעזור לי עם מידע כך שאוכל לכתוב תסריט הגון. יש לי מספר שאלות חשובות בנושא שאמורות לבנות את עלילת הסרט שלי: 1. במידה ואדם צעיר מעוניין לפתוח מוסך ולהתחיל לסחור במכוניות מה הפרוצדורה שעליו לעבור, כמה זה לגיטימי שיסחור במכוניות בצורה לא חוקית? (הסרט גם יכול לגלוש לכיוון העברייני) מה העונש של סחר לא חוקי במכוניות? מה הרווח מסחר לא חוקי במכוניות? האם הדרך להצלחה מהירה יותר בשיטה שכזו? 2. מאיפה משיגים את המכוניות? הבנתי שממכרזים אבל איך הדבר נראה פחות או יותר, מכירה פומבית כזאת? והאם יש דרכים נוספות להשיג מכוניות למכירה חוץ ממכרזים? 3. במידה ואנשים חיצוניים (אויבים של גיבורי הסרט) ינסו לסגור להם את המוסך, על מה ניתן לסגור אותו או יותר נכון להגיש תלונה במשטרה כך שיסגרו מוסך? 4. כיצד סוחרי מכוניות פרטיים יכולים להתברג ולהתקדם בקריירה שכזו? איך מתקדמים בעסק שכזה ומתפתחים בו? רכישות נכונות אני מניח, ואם אכן זו התשובה אז אשמח לדעת מהם יכולות להיות רכישות נכונות של סוחרי רכב פרטיים. זה לבינתיים אך הגיוני שעוד יצוצו לי שאלות, אשמח לכל תשובה חלקית או ניסיון לעזרה כי הנושא מאוד חשוב לי ואני הולך להשקיע בו את כל כולי בשנים הקרובות. תודה רבה ! יהונתן מזרחי
-
הרגשתי צורך לא מוסבר להשקיע קצת כסף בקולנוע הישראלי ובמיוחד בזוג היוצרים המוערך חנן סביון וגיא עמיר שעומדים מאחורי הסרט החדש "מכתוב", קפצתי עם חבר ליס פלאנט חיפה ומה אני אגיד לכם, עדיף שהייתי נשאר בבית לראות את יצירת המופת סברי מרנן. שלא תבינו אותי לא נכון, הסרט היה מבדר, הוא אומנם לא היה מצחיק במיוחד, מדובר בהומור שרובו לעג על שימוש במילים גבוהות ונטיות מיניות כיאה לסרט ישראלי טיפוסי, אך בסך הכל נהנתי מהיצירה הקולנועית, הבעיה מתחילה כשכל זה מתרחש בסביבת אוכלוסיה שהמדע מגדיר אותה כ-"קופים", אך אנחנו נקרא להם בשמם השכיח - "ישראלים". נכנסנו לאולם אוחזים בכרטיסים, מחפשים אחר מקום מושבנו, האולם לא היה מלא לגמרי, מהר מאוד הבנו שמישהו יושב במקום שלנו, מדובר בנער בגיל צבא עם מישהי שהייתה כנראה אמא שלו, כשהראנו להם את הכרטיסים ואמרנו להם שמדובר במושבים שלנו, נתקלנו במטר תירוצים: "הסדרן אמר לנו לשבת פה" - אה וואלה? ממתי סדרן קובע על דעת עצמו ולא על סמך הכרטיסים? מיותר לציין שלא היה סדרן באופק בכדי לאמת את הפרטים "יושבים לנו גם במקום" - למה זאת בעיה שלי? "יש מלא מקומות פנויים אחרים" - למה זה מעניין אותי? קניתי כרטיס X במקום Y. אציין שאני וחבר שלי שנינו בחורים לא קטנים שמתקרבים לשתי מטר גובה,אך די בטוח שהוא ידע שלא ירביצו לו ליד אמא שלו ובאמת שמרנו על איפוק בכל מהלך השיחה. כשהבנו שאין לנו עם מי לדבר, שאנחנו לא מתכוונים להרביץ לילד ליד אמא שלו לא משנה כמה הוא חוצפן (וגם היא כמובן חוצפנית), שאין שום סדרן בקרבת מקום שיעשה קצת סדר ובתוספת לזה שהסרט כבר התחיל, החלטנו לשבת במקום אחר, בשלב הזה זוג מבוגרים הציע שנשב לידו ולא נריב עם הבחור, התיישבנו וכמובן שתוך מספר דקות מצאנו את עצמנו קמים כי תפסנו למישהו את המקום, לא התווכחנו ומיד עברנו למקום אחר, כמה דקות לתוך הסרט מדי פעם ראינו שעוד אנשים הגיעו והסתכלו לכיוון הכיסאות שעליהם התיישבנו במבט מתלבט, הבנו שכנראה גם להם תפסנו את המקום, לשמחתי האנשים פשוט ישבו במקום אחר, קרוב יותר למסך, כנראה במקום פחות טוב ממה שהם הזמינו, אך בשלב הזה כבר לא עניין אותי כלום וקיוויתי שלא יטרידו אותי. כמה דקות לתוך הסרט אישה מימיני בגילאי ה-40 מקבלת שיחת טלפון, שהתנהלה כך: "כן" "כן" "אז תיקחי אותם.." ... "אני בסרט עכשיו" "אבל היא אמרה ש..." ... "כן אז תחזרי ותעשי ובלה בלה בלה.." "בלה בלה בלה.." .. השיחה ארכה מספר דקות, מיותר לציין שאיבדתי כבר את תחילת הסרט כמעט לגמרי, כשכל זה לא הספיק, חברי שהתיישב לידי זכה להתיישב מימין לאישה שלא חסכה בדעתה על הסצנות, זה כלל ציטוטים שהרגע נאמרו, חוויות אישיות, ברעשים חזקים נשמעו ממנה דברים כמו "סמעאלה עליק, אמא מה זה איזה פיצוץ.." מידי פעם האישה מימיני קיבלה רטט מרגיז, פתחה את הטלפון וסינוורה אותי במשך דקות ארוכות, כמובן שלא ראיתי סדרן אחד גם בשלב הזה. היה ניתן לראות שהסרט כיוון לאדם הפשוט ביותר, בלי הומור שנון מדי או מסובך, פאנצ׳ים כמו "מה יש לך השתגעת" שנאמרו על ידי שחקן אחד לאחר בסצנה בה התחפש לבחורה, קרעו את רוב האולם מצחוק. הגיע סוף הסרט, לקחתי את קופסאת הפופקורן הריקה והבקבוק שלי וניסיתי לחפש פח על מנת להקל במעט על המנקה, בסופו של דבר נאלצתי להחזיק כמה דקות את הזבל בלי שהיה פח אחד בכל האולם, רק ביציאה, אחרי שחיכיתי מצופף כמה דקות בתור לצאת, היה פח כמעט ריק, נקי מדי ביחס לכמות האנשים שקנו פופקורן בכניסה. לסיכום, כנראה שזאת הפעם האחרונה שאני הולך לראות סרט ישראלי בקולנוע, אומנם תופעות כאלה מתרחשות גם בסרטים לועזיים אך להערכתי בקנה מידה מועט יותר. הרגשתי כאילו כל אחד חושב שהוא קנה בית קולנוע פרטי ב40 שקלים, התפלאתי לראות מבוגרים שלא מכבדים את המרחב הציבורי, את האמא שאין לה בעיה לתפוס למישהו אחר את המקום וגם להתווכח על זה, איזה דוגמה היא משמשת? איפה הסדרנים? שיהיה שבוע טוב עם ישראל הנבחר..