Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

דוח חניה לרכב שכור של תייר


שימו לב! השרשור הזה בן 2046 ימים, שזה ממש ממש הרבה. נא המנעו מהקפצה שלו והקפיצו אותו אך ורק אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא. אם יש לכם שאלה, נא פתחו שרשור חדש.

פוסטים מומלצים

חברת ההשכרה לא שללה זכות מאיש, בתור הבעלים הרשומים של הרכב הדו״ח נרשם מראש על שמה והיא זו שנושאת באחריות מבחינת החוק.

כעת היא את דורשת את נזקיה ממי שמבחינתה אחראי להם. וכאן כל אחד אכן רשאי לסרב לשלם ולחכות להשלכות של צעד זה, שעלולות לכלול תביעה אזרחית מצד חברת ההשכרה.

 

זה נחמד לפרסם פוסט אידאולוגי על מלחמת צדק, אתה תהיה מוכן להוצאות הכרוכות בניהול משפט במדינה זרה? להוציא כספים על עו״ד מקומי שייצג אותך? נסיעות להופעות בדיונים?

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

אני כותב שלא מנסיון, אז לקחת בעירבון מוגבל. יתרה מכך, זה קצת פילוסופי.

אבל:

זכותו הבסיסית של אחיין שלך היא משפט בו יוכל לטעון טענותיו.

אם חברת ההשכרה משלמת את הקנס מבלי לשאול אותו, ואז מחייבת את כרטיס האשראי שלו, שוב, מבלי לשאול אותו - היא שוללת ממנו זכות בסיסית ומהותית.

לא סביר שמותר לחברת ההשכרה לשלול זכות בסיסית מוקנית בחוק, אפילו אם ישנו מסמך שבנוסח כזה או אחר מאפשר לה לכאורה לעשות כן.

יתרה מכך, המשמעות של תשלום הקנס היא כהודאה בעבירה, ולא נראה לי שגורם כלשהו יכול להודות בשם אדם שלישי (זולת היו ביניהם יחסי עורך דין לקוח).

ועכשיו לשאלה מה עליו לעשות?

יכול לשלם תוך 3 חודשים מיום ההצמדה - כאשר המשמעות היא שקיבל את הקנס, הודה בביצוע העבירה, ונשא את העונש.

יכול תוך 3 חודשים מיום ההצמדה לבקש להישפט. אם יבחר לעשות כן - הרי שלא יוכל לטעון שלא קיבל את הדו״ח. יתרה מכך, היות וההזמנה לדיון תשלח ממזכירות בית המשפט - סביר להניח שכזו אכן תגיע.

יכול תוך חודש מיום ההצמדה לכתוב לתובע בבקשה לביטול הקנס. אם יבחר לעשות כן - הרי שלא יוכל לטעון שלא קיבל את הדו״ח. מה שיכול להיות מעניין הוא שהתובע יחליט שלא להשיב לאחיין שלך, וזאת משום שהתשובה חייבת להשלח בדואר רשום עם אישור מסירה. שליחה של פריט דואר שכזה היא יקרה, וייתכן ולא כדאית כלכלית.

 

אלו האפשרויות שעומדות בפניו אם הוא ״מודה״ שקיבל את הדו״ח שהוצמד לו לשמשה.

 

אם יתעלם מהקנס שהוצמד לשמשת הרכב השכור, ולא יבצע דבר מהנ״ל, העירייה תשלח תוך שנה את הדו״ח בדואר רשום לבעל הרכב (חברת ההשכרה). אם חברת ההשכרה תחליט להסב את הדו״ח על שם האחיין - על העירייה יהיה לשלוח לאחיינך את הקנס עד שנתיים מיום ביצוע העבירה (ואז תוך 3 חודשים צריך לשלם או לבקש להישפט, או תוך חודש לכתוב לתובע בקשה לביטול הקנס).

אם כמו שאמרו חברת ההשכרה פשוט יחייבו את כרטיס האשראי שלו - יוכל לתבוע את חברת ההשכרה על הנזקים הממוניים שנגרמו לו עקב החלטת חברת ההשכרה לשלם מבלי ליידעו, ואולי אפילו לבקש פיצוי לדוגמא בגין מעשיה של חברת ההשכרה, כך ששללה ממנו זכות בסיסית למשפט צדק.

אם לאחיין יש זמן, כסף, ואופי לעשיית צדק - היה נחמד לראות מה יש לשופטי ישראל לומר (ולמי שמגחך כשאני אומר ״עשיית צדק״ כלפי מי שביצע עבירה חנייה - אומר: נו באמת. עבירת חניה במחוזותינו היא בלתי נמנענת בגלל העיריות שגורפות את הכספים לעצמם, ובלי קשר - הוא דג רקק - עבריין של חנייה; חברת ההשכרה ששוללת זכות בסיסית במדינה דמוקרטית היא הכריש שיש לגרום לה לתקן את המעוות).

 

הרבה דברים שגויים כתבת כאן:

1. חברת השכרה לא מחייבת את השוכר לשכור ממנה רכב, אלא הוא בוחר לעשות זאת בעצמו. כאשר הוא עושה כן, חברת השכרה מחתימה אותו על חוזה, שהוא מתחייב לשלם את כל הקנסות שיחולו על הרכב במהלך תקופת ההשכרה. לכן הטיעון שהעלית (שלילת זכות יסוד), מופרך מיסודו.

2. בהרבה מקרים מנסיון אישי, חברת ההשכרה אינה גובה את הקנס (היא איננה צד בעניין הרי), אלא רק מסייעת לגוף הגובה (עירייה/משטרה וכד') לאתר את בעל החוב. על האיתור הזה ישלם בעל החוב לחברת השכרה, כי הוא אישר זאת במועד ביצוע עסקת השכרה (ראה סעיף 1).

3. תקופות למשלוח קנסות ,שציינת הן תקופות מקסימליות, שמעבר להן חלה תקופת התיישנות. בפועל המכתבים נשלחים בפרק זמן קצר משמעותית. מרגע שחברת השכרה מקבלת את הודעת הקנס, היא לרוב תשלח גם מייל לשוכר (שאגב, קביל משפטית כהוכחה ליצירת קשר), בנוסף לשליחת מכתב רגיל .

4. כאשר מישהו כותב "עבירה בלתי נמנעת" , הרי הוא פשוט שם ללעג ולקלס את חוקי המדינה/החברה שהוא חי בה. אין דבר כזה "עבירה בלתי נמנעת", כן יש "אדם שלא שם קצוץ על הסביבה". אין חניה - לך ברגל,סע באופניים/מונית/אוטובוס או שב בבית.

God decides how long your life will be,you decide how wide it will be

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

חברת ההשכרה לא שללה זכות מאיש, בתור הבעלים הרשומים של הרכב הדו״ח נרשם מראש על שמה והיא זו שנושאת באחריות מבחינת החוק.

כעת היא את דורשת את נזקיה ממי שמבחינתה אחראי להם. וכאן כל אחד אכן רשאי לסרב לשלם ולחכות להשלכות של צעד זה, שעלולות לכלול תביעה אזרחית מצד חברת ההשכרה.

 

זה נחמד לפרסם פוסט אידאולוגי על מלחמת צדק, אתה תהיה מוכן להוצאות הכרוכות בניהול משפט במדינה זרה? להוציא כספים על עו״ד מקומי שייצג אותך? נסיעות להופעות בדיונים?

 

מעניין, אבל לא נכון.

חברת ההשכרה היא ״החשוד המיידי״ על פי החוק, אבל היא לא זו שנושאת באחריות באם תוכיח שהאחריות היא של גורם אחר, ובלשון החוק, מתוך פקודת התעבורה:

 

27ב.

א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

אם בחרה החברה לשלם את הקנס, למרות שאין לה אחריות מבחינת החוק, ויתרה מכך - החוק מגדיר שהאחריות היא על הגורם לו נמסר הרכב - אין לה להלין אלא על עצמה, ולא תוכל לתבוע נזיקין.

וכי כיצד תתבע ״נזקיה״? הלא יהא עליה להוכיח כי מסרה את הרכב לאחיין. בעצם הוכחתה זו, הרי שתוכיח בפני בית המשפט שהאחריות לא אליה אלא כל האחיין. ועל כך ישאל בית המשפט (יש לצפות שכך ישאל): מניין לך הסמכות להודות באשמה של אחר, כל עוד לא מתקיימים ביניכם יחסי עו״ד-לקוח?

אגב, את עניין התשלום כהודאה אני מביא מתוך חוק סדר הדין הפלילי:

 

229

...

(ח) שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו...

...

 

לעניין השני - אני מסכים, נחמד לפרסם פוסט אידאולוגי. ובלי קשר, כבר שילמתי הון לא מבוטל ב-2 עתירות שהיגשתי, האחת התקבלה, והשניה נדחתה כך שערערתי לבג״צ, בהוצאה נוספת.

וסבורני שהדגשתי בסוף דבריי - רק אם לאחיין יש זמן פנוי, כסף מיותר, ורצון. בשום אופן לא המלצתי ולא הבטחתי ניצחון במשפט, אם יתקיים. העליתי נקודה בעייתית ביותר ומהותית, לה נחשפתי בעיקבות שאלתו של פות״ש.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

כל כמה זמן נפתח כאן שרשור על דו"ח שהגיע על רכב שכור, שהוסב על ידי חברת ההשכרה לנהג / שוכר בעת ביצוע העבירה.

 

על עבירה שבוצעה בחו"ל.

 

למה שבישראל יהיה ההליך שונה?



מסכים בהחלט.

הדו״ח צריך להיות מוסב על שם האחיין. אם שום סיבה שחברת ההשכרה תשלם בשמו. אם חברת ההשכרה פועלת באופן אחר - היא עושה זאת ללא סמכות, בניגוד לחוק, ותוך קיפוח זכות בסיסית של האחיין.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

לדעתי אתה טועה, חברת ההשכרה נושאת באחריות כל עוד לא הוכח אחרת, לא כתוב שהיא חייבת להוכיח אחרת (ולראה הרשויות (והחוק) מאפשרות לתאגידים לשאת באשמה ולא דורשות מהם להסגיר את הנהג בפועל), ובתור הנאשמת זכותה גם להודות, וגם זכותה לאחר מכן לתבוע אזרחית את הנזק שנגרם לה, שם לנהג יש אפשרות להוכיח כי לא עבר עבירה וובעיה של החברה ששילמה. זה לא מבטל את זכותה לשלם, ולא דורס את זכויותיו. העובדה שלא נוח לו או לא כדאי לו להלחם אינה משנה זאת.

 

אבל זו כבר התפלפלות משפטית שמעבר לידיעותי, ולכן אעצור כאן.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

הרבה דברים שגויים כתבת כאן:

1. חברת השכרה לא מחייבת את השוכר לשכור ממנה רכב, אלא הוא בוחר לעשות זאת בעצמו. כאשר הוא עושה כן, חברת השכרה מחתימה אותו על חוזה, שהוא מתחייב לשלם את כל הקנסות שיחולו על הרכב במהלך תקופת ההשכרה. לכן הטיעון שהעלית (שלילת זכות יסוד), מופרך מיסודו.

2. בהרבה מקרים מנסיון אישי, חברת ההשכרה אינה גובה את הקנס (היא איננה צד בעניין הרי), אלא רק מסייעת לגוף הגובה (עירייה/משטרה וכד') לאתר את בעל החוב. על האיתור הזה ישלם בעל החוב לחברת השכרה, כי הוא אישר זאת במועד ביצוע עסקת השכרה (ראה סעיף 1).

3. תקופות למשלוח קנסות ,שציינת הן תקופות מקסימליות, שמעבר להן חלה תקופת התיישנות. בפועל המכתבים נשלחים בפרק זמן קצר משמעותית. מרגע שחברת השכרה מקבלת את הודעת הקנס, היא לרוב תשלח גם מייל לשוכר (שאגב, קביל משפטית כהוכחה ליצירת קשר), בנוסף לשליחת מכתב רגיל .

4. כאשר מישהו כותב "עבירה בלתי נמנעת" , הרי הוא פשוט שם ללעג ולקלס את חוקי המדינה/החברה שהוא חי בה. אין דבר כזה "עבירה בלתי נמנעת", כן יש "אדם שלא שם קצוץ על הסביבה". אין חניה - לך ברגל,סע באופניים/מונית/אוטובוס או שב בבית.

 

מעניין, אבל לא נכון.

חברת ההשכרה אכן לא מחייבת את השוכר להשכיר רכב, אבל זו ככל הנראה האפשרות היחידה של תייר לתור את המקום אליו הגיע (בהנחה שלא מדובר בחופשת בטן-גב-הכל-כלול-לא-נזיז-תת^ת-מהמלון). שהרי התחבורה הציבורית לא מתפקדת, ובחגים ובסופי שבוע - לא קיימת כלל. העלות של הזמנת מונית לא הגיונית מבחינה כספית. לכן, ועל אף שחברת ההשכרה לא מחייבת אף אדם להשכיר רכב, הרי שתיירים בחופשות ״פעילות״ הם ״קהל שבוי״ שאין לו אפשרות ממשית אחרת.

אבל יתרה מכך - חברת ההשכרה רשאית להחתים אדם ולומר בצורה מפורשת שהאחריות על עבירות, תאונות ושאר מזיקים חלה על שוכר הרכב כל עוד הרכב בחזקתו. אבל לא ניתן לפרש מכך שבסמכותה לשלם קנסות בשמו של השוכר. סעיף שכזה נועד לאפשר לחברת ההשכרה למסור את פרטיו האישיים של השוכר, ככל שיוגשו קנסות או טענות בגין הרכב עת היה בחזקתו (או במילים אחרות - לאפשר לחברת ההשכרה לבצע הסבה של הקנס). ולכן הטיעון שהעליתי אינו מופרך כלל וכלל. אני שב וטוען שככל שחברת השכרה תשלם קנס של שוכר - היא מפרה את זכותו הבסיסית להישפט. אגב, כך גם נהוג בעולם הגדול - קנסות במדינה אחרת מוסבות על שם השוכר, והקנס ״רודף״ אותו לארץ מוצאו. מדוע שבישראל יהיה נוהל אחר?

 

אשר לנקודה השנייה - עם נסיונך האישי לא אוכל להתווכח. אבל שים לב שגם נסיונך מלמד שחברות השכרה אכן בוחרות שלא לפגוע בזכויותיו של השוכר, והם פשוט מסבות את הקנס על שמו. כך ראוי וכך רצוי. ובוודאי שאת העלות בגין פעולות אלה יצטרך לשאת השוכר. לא טענתי אחרת.

 

התקופות שציינתי הם אכן המקסימליות ואחריהן ישנה התיישנות. להבנתי - לנקודה זו בדיוק (התיישנות) שואף פות״ש להגיע, ועל כן ציינתי תקופות אלה. וכמו שאמרתי - אני כותב ללא נסיון, ואין לי מושג מה פרק הזמן ״האמיתי״ למשלוח המכתבים.

 

אשר לקבילותו של מייל - הוא יהיה קביל רק אם יוכח שהנמען קיבל אותו. סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

 

237.

(א) מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:

(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;

(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה.

(ב) מסירת המסמך לידי סניגור הנאשם, או מסירתו במשרד הסניגור לידי פקידו, וכן משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי מען משרדו, כמוה כהמצאה לנאשם, זולת אם הודיע הסניגור לבית המשפט, תוך חמישה ימים, כי אין ביכלתו להביא את המסמך לידיעת הנאשם.

(ג) נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין.

(ד) נוכח בית המשפט שאי אפשר להמציא את המסמך כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא להורות על המצאתו באחת הדרכים האלה:

(1) בהדבקת עותק שלו במקום הנראה לעין בבנין בית המשפט, וכן בבית שבו, כידוע, גר או עסק הנמען לאחרונה;

(2) בפרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי;

(3) בכל דרך אחרת שתיראה לו.

 

אכן, בתי המשפט נדרשו לא פעם לשאלת חשיבות אופן המשלוח, כל עוד לא קיימת מחלוקת כי תוכן ההודעה היה ידוע לנמען, וקבע לא פעם שעצם הידיעה מבטלת את הצורך בחזקת המסירה.

אבל ככל שלא יוכח שהמייל הגיע למענו, ונקרא על ידי האחיין - לא ניתן יהיה לקבוע שקיימת ידיעה (שוב, אלא אם האחיין יודה שקיבל את ההודעה).

 

ובנקודה הרביעית ממש הרגזת אותי. ראשית, יש גם יש דבר כזה שכונה בפיך ״עבירה בלתי נמנעת״. בלשון המשפטית זה נקרא ״גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה״.

שנית - הפקודה מסמיכה את העיריות לקבוע הסדרי חנייה, מסמיכה אותן לבצע אכיפה, קובעת שהכספים בגין קנסות החניה יועברו לידיהן, ופקודת המיסים אף את העיריות לבצע גביה דרקונית ללא הצורך בהוצאה לפועל. כלומר העירייה משמשת כרשות המחוקקת, הרשות האוכפת, השופטת והגובה. זה כל הסמכויות באותה היד, מה שנוגד את עיקרון הפרדת הרשויות והסמכויות במדינה דמוקרטית.

אבל שוב, זה פילוסופי/אידאולוגי.

תכל׳ס מה שקל לראות זה ששטח החנייה ה-״אפור״ הצטמצם בערים לטובת שחטי חנייה ״כחול-לבן״. וגם רווחי העיריות מקנסות חנייה נמדדות בעשרות מיליונים לשנה. עיריית ת״א, לדוגמא, מקנסות חנייה בלבד (לא כולל ריווחי חנייה חוקית בתשלום) ״הרוויחה״ לפני שנתיים, אם זכרוני אינו מטעני, מעל ל-145,000,000 ש״ח (כן, כן. מעל למאה ארבעים וחמש מיליון שקל). ולהזכיר - מדובר ברווחים ״מחוץ לתקציב״. זה סכום שהאזרח הקטן נאלץ לשלם. איזה מודל כלכלי אתה מכיר בו ייתכן הוצאות בגובה הזה ככל שישנה אפשרות סבירה אחרת? לא קיים מודל כזה. והמשמעות היא שלא קיימת אפשרות אחרת - לא תמיד ניתן ללכת ברגל, לא תמיד ניסן לנסוע באופניים, תחבורה ציבורית לא באמת קיימת, ולא תמיד ניתן לממן נסיעה במונית (שעלותה יכולה להיות בנקל מעל לעלות קנס החנייה).

עבירת חנייה אינה עבירת מהירות, עבירת חציית פס לבן או אור אדום. ואני בכלל לא מדבר על ה-״חומרה״ של העבירה, אלא על כך שהעבירות שמניתי הינם עבירות שהעובר עליהן בוחר לעבור, או שעובר עליהן בהיסח הדעת, אך בהחלט ניתן וראוי להימנע מהן; זאת בעוד שעבירות חנייה, על פי רב, ובוודאי במרכז הארץ הן בלתי נמנעות, והדבר נעשה ביד מכוונת שנהנית מהפירות של העבירה.

תכיר את החוק (המסמיך את העיריות לעשות כרצונן), תבין את המספרים (מיליונים של שקלים כל שנה), ותראה את העובדות (צמצום שטחי החנייה האפורים). ואז תעשה פעולות הסקה פשוטה.

(ואגב, אני כותב מתוך כעס על העיוות בחוק והזדהות עם הנפגעים, למרות שאישית אני בכלל רוכב על אופנוע ולא סובל מבעיות חניה)

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

מעניין, אבל לא נכון.

חברת ההשכרה אכן לא מחייבת את השוכר להשכיר רכב, אבל זו ככל הנראה האפשרות היחידה של תייר לתור את המקום אליו הגיע (בהנחה שלא מדובר בחופשת בטן-גב-הכל-כלול-לא-נזיז-תת^ת-מהמלון). שהרי התחבורה הציבורית לא מתפקדת, ובחגים ובסופי שבוע - לא קיימת כלל. העלות של הזמנת מונית לא הגיונית מבחינה כספית. לכן, ועל אף שחברת ההשכרה לא מחייבת אף אדם להשכיר רכב, הרי שתיירים בחופשות ״פעילות״ הם ״קהל שבוי״ שאין לו אפשרות ממשית אחרת.

אבל יתרה מכך - חברת ההשכרה רשאית להחתים אדם ולומר בצורה מפורשת שהאחריות על עבירות, תאונות ושאר מזיקים חלה על שוכר הרכב כל עוד הרכב בחזקתו. אבל לא ניתן לפרש מכך שבסמכותה לשלם קנסות בשמו של השוכר. סעיף שכזה נועד לאפשר לחברת ההשכרה למסור את פרטיו האישיים של השוכר, ככל שיוגשו קנסות או טענות בגין הרכב עת היה בחזקתו (או במילים אחרות - לאפשר לחברת ההשכרה לבצע הסבה של הקנס). ולכן הטיעון שהעליתי אינו מופרך כלל וכלל. אני שב וטוען שככל שחברת השכרה תשלם קנס של שוכר - היא מפרה את זכותו הבסיסית להישפט. אגב, כך גם נהוג בעולם הגדול - קנסות במדינה אחרת מוסבות על שם השוכר, והקנס ״רודף״ אותו לארץ מוצאו. מדוע שבישראל יהיה נוהל אחר?

 

אשר לנקודה השנייה - עם נסיונך האישי לא אוכל להתווכח. אבל שים לב שגם נסיונך מלמד שחברות השכרה אכן בוחרות שלא לפגוע בזכויותיו של השוכר, והם פשוט מסבות את הקנס על שמו. כך ראוי וכך רצוי. ובוודאי שאת העלות בגין פעולות אלה יצטרך לשאת השוכר. לא טענתי אחרת.

 

התקופות שציינתי הם אכן המקסימליות ואחריהן ישנה התיישנות. להבנתי - לנקודה זו בדיוק (התיישנות) שואף פות״ש להגיע, ועל כן ציינתי תקופות אלה. וכמו שאמרתי - אני כותב ללא נסיון, ואין לי מושג מה פרק הזמן ״האמיתי״ למשלוח המכתבים.

 

אשר לקבילותו של מייל - הוא יהיה קביל רק אם יוכח שהנמען קיבל אותו. סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

 

237.

(א) מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:

(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;

(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה.

(ב) מסירת המסמך לידי סניגור הנאשם, או מסירתו במשרד הסניגור לידי פקידו, וכן משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי מען משרדו, כמוה כהמצאה לנאשם, זולת אם הודיע הסניגור לבית המשפט, תוך חמישה ימים, כי אין ביכלתו להביא את המסמך לידיעת הנאשם.

(ג) נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין.

(ד) נוכח בית המשפט שאי אפשר להמציא את המסמך כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא להורות על המצאתו באחת הדרכים האלה:

(1) בהדבקת עותק שלו במקום הנראה לעין בבנין בית המשפט, וכן בבית שבו, כידוע, גר או עסק הנמען לאחרונה;

(2) בפרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי;

(3) בכל דרך אחרת שתיראה לו.

 

אכן, בתי המשפט נדרשו לא פעם לשאלת חשיבות אופן המשלוח, כל עוד לא קיימת מחלוקת כי תוכן ההודעה היה ידוע לנמען, וקבע לא פעם שעצם הידיעה מבטלת את הצורך בחזקת המסירה.

אבל ככל שלא יוכח שהמייל הגיע למענו, ונקרא על ידי האחיין - לא ניתן יהיה לקבוע שקיימת ידיעה (שוב, אלא אם האחיין יודה שקיבל את ההודעה).

 

ובנקודה הרביעית ממש הרגזת אותי. ראשית, יש גם יש דבר כזה שכונה בפיך ״עבירה בלתי נמנעת״. בלשון המשפטית זה נקרא ״גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה״.

שנית - הפקודה מסמיכה את העיריות לקבוע הסדרי חנייה, מסמיכה אותן לבצע אכיפה, קובעת שהכספים בגין קנסות החניה יועברו לידיהן, ופקודת המיסים אף את העיריות לבצע גביה דרקונית ללא הצורך בהוצאה לפועל. כלומר העירייה משמשת כרשות המחוקקת, הרשות האוכפת, השופטת והגובה. זה כל הסמכויות באותה היד, מה שנוגד את עיקרון הפרדת הרשויות והסמכויות במדינה דמוקרטית.

אבל שוב, זה פילוסופי/אידאולוגי.

תכל׳ס מה שקל לראות זה ששטח החנייה ה-״אפור״ הצטמצם בערים לטובת שחטי חנייה ״כחול-לבן״. וגם רווחי העיריות מקנסות חנייה נמדדות בעשרות מיליונים לשנה. עיריית ת״א, לדוגמא, מקנסות חנייה בלבד (לא כולל ריווחי חנייה חוקית בתשלום) ״הרוויחה״ לפני שנתיים, אם זכרוני אינו מטעני, מעל ל-145,000,000 ש״ח (כן, כן. מעל למאה ארבעים וחמש מיליון שקל). ולהזכיר - מדובר ברווחים ״מחוץ לתקציב״. זה סכום שהאזרח הקטן נאלץ לשלם. איזה מודל כלכלי אתה מכיר בו ייתכן הוצאות בגובה הזה ככל שישנה אפשרות סבירה אחרת? לא קיים מודל כזה. והמשמעות היא שלא קיימת אפשרות אחרת - לא תמיד ניתן ללכת ברגל, לא תמיד ניסן לנסוע באופניים, תחבורה ציבורית לא באמת קיימת, ולא תמיד ניתן לממן נסיעה במונית (שעלותה יכולה להיות בנקל מעל לעלות קנס החנייה).

עבירת חנייה אינה עבירת מהירות, עבירת חציית פס לבן או אור אדום. ואני בכלל לא מדבר על ה-״חומרה״ של העבירה, אלא על כך שהעבירות שמניתי הינם עבירות שהעובר עליהן בוחר לעבור, או שעובר עליהן בהיסח הדעת, אך בהחלט ניתן וראוי להימנע מהן; זאת בעוד שעבירות חנייה, על פי רב, ובוודאי במרכז הארץ הן בלתי נמנעות, והדבר נעשה ביד מכוונת שנהנית מהפירות של העבירה.

תכיר את החוק (המסמיך את העיריות לעשות כרצונן), תבין את המספרים (מיליונים של שקלים כל שנה), ותראה את העובדות (צמצום שטחי החנייה האפורים). ואז תעשה פעולות הסקה פשוטה.

(ואגב, אני כותב מתוך כעס על העיוות בחוק והזדהות עם הנפגעים, למרות שאישית אני בכלל רוכב על אופנוע ולא סובל מבעיות חניה)

 

לא מעניין ובטח שלא נכון. תלמד לדבר לעניין ולא להסיט את הדיון לעניין אחר.

God decides how long your life will be,you decide how wide it will be

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

לא מעניין ובטח שלא נכון. תלמד לדבר לעניין ולא להסיט את הדיון לעניין אחר.

מקבל שלא קשור לדיון, ומתנצל על הספאם; אבל, fatboy, הטענה שלך בדבר ״עבירה בלתי נמנעת״, ככל שמדובר על עבירות חנייה של העירייה באמת שהרגיז אותי (ואני מבין שזו לא בעיה בשבילך, גם אני רוכב, אבל אני כן סימפטי למצוקת החנייה של הנוסעים על 4)

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

שימו לב! השרשור הזה בן 2046 ימים, שזה ממש ממש הרבה. נא המנעו מהקפצה שלו והקפיצו אותו אך ורק אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא. אם יש לכם שאלה, נא פתחו שרשור חדש.

הצטרף לדיון

ניתן לפרסם הודעה כעת ולהירשם לאתר מאוחר יותר. במידה וכבר יש לך חשבון בפורום, התחבר כעת בכדי לפרסם באמצעות החשבון שלך.

Guest
הגב לנושא זה...

×   התוכן שהדבקת מסוגנן.   הסר סיגנון

  Only 75 emoji are allowed.

×   הקישור שלך הוטמע אוטומטית בגוף ההודעה.   הצג כקישור רגיל

×   התוכן הקודם שלך שוחזר.   ניקוי העורך

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.

×
×
  • תוכן חדש...