פיק אפ בארים באזור תל אביב \ חיפה ?

תסביר לי במה זה שונה היום? למה הסיפור הזה לא יכול להתייחס לשנים 1995-2005 ?

חוץ מהפיז'ו 404 אין שום הבדל בין מה שאתה מתאר למה שקורה היום. שום הבדל.

אבל אתה מתאר את גילאי 20-25 וזה ממש רחוק ממה שקורה היום בגילאי ~35 וזה בדיוק הקטע.

התיאורים שלך די דומים לדברים שאני שומע ורואה אצל חברים צעירים. יש המון אפשרויות לפגוש בנות זוג בצבא ובאוניברסיטה. אבל כשזה נגמר - יוק.

מי שפספס את הרכבת ולא נכנס לזוגיות קבועה לפני שסיים את התקופה הסטודנטיאלית - נמצא במבוי די סתום.

אני מכיר כמה וכמה מקרים כאלו. אנשים בני 30+ ששקועים כל השבוע בעבודה,בסופ"ש הולכים להורים ונפגשים עם החברים הנשואים ובמקרה הטוב יוצאים לדייט שקבעו דרך האינטרנט או אוספים שותף\ה לצרה והולכים לפיק-אפ. אין הרבה מקומות אחרים. יש כל מיני פעילויות שאפשר לפגוש בהן בני\בנות זוג כמו ריקודי סלסה או חוגי טבע לפו"פ וכדומה, אבל זה שוק בשר לא פחות מפיק-אפ.

הדרך הנורמלית היחידה היום להפוך לזוג היא שידוך שמארגנים חברים, ידוע שכל בחורה שמתחתנת ישר מתחילה לנסות לסדר את החברות הרווקות שלה עם החברים הרווקים של בעלה...

 

נמרוד - מה היו עושים רווקים\רווקות בני 35 לפני שלושה עשורים? אתה יודע מה, גיל הנישואים והתחלת הקריירה היה נמוך יותר אז בוא נעשה מזה גיל 30. איפה הם יכלו למצוא את המכסה שלהם?

בעניין תרבות ה"אינסטנט" יש לי משהו להוסיף, וסליחה שאני מנצל את פורום האוף טופיק בשביל זה, אבל זה לא מתאים לטכני.

 

שמתי לב שבזמן האחרון הרבה מאוד אנשים משתמשים במילה "עכשיו" בתחילת כל משפט.

 

אפשר לראות את זה אפילו בשרשורים בפורום. המילה "עכשיו" הפכה למילת קישור מיותרת, המקבילה ל"כזה כאילו" מהעשור הקודם.

'עכשיו' המילה הכי קשה לכתיבה לילדים בכיתה א'.

 

 

דניאל.

אני לא הצלחתי לכתוב רחמימוב עד כיתה ח'. מה קשור ?

תסביר לי במה זה שונה היום? למה הסיפור הזה לא יכול להתייחס לשנים 1995-2005 ?

 

נמרוד

לא אמרתי שלא... רק אמרתי שהיום הקצב שונה, התפאורה כמו שאתרת הישתנת ואיתה הקצב של ההצגה...

פעם, הייתי שואל את הבחורה "איך קוראים לך? איזה מזל את?"...

היום? היום אם היא יודעת איך קוראים לו יש לה מזל...

 

הקצב של הכל הישתנה, כבר לא מעניין אף אחד (או את חלקם) ממיקצוע לחיים אלא רק כסף, ומהר...

הכרתי לא מעט בחורות ש"חיו במסלול המהיר"... גם הן היתחתנו לבסוף, וגם אילו שהיו להן 2 חברות בכל חייהם...

כל אחד מוצא את מה שמתאים לו, השאלה היא מה קורה בדרך לשם...

בקיצור, כיום הקצב אחר, שונה... יותר מהיר, אנשים מחפשים את הריגוש המיידי, לפעמים אתה נופל על משהו טוב...

כמו שאני תמיד אומר למישהו אחרי פגישה גרועה, תגיד לי, כמה פעמים נפלת עד שהצלחת ללכת? 5 פעמים? 10? אולי 100???? אל תפסיק לנסות, והכי חשוב, תחכים ותילמד מהניסיון...

פגישות עיוורות הן "ראיון עבודה" הצגה, גם תקופת החברות בחודשים הראשונים היא הצגה... יש לי "מיבחנים" קטנים (אחד בשירשור על המתנה ליום הולדת) כדי "לוודא" את איכות "הסחורה"... אבל כל השאר הוא חיים משותפים והמיבחן הגדול מגיע כאשר יש בעיות. כאשר יש קשיים ולא כשהכל "דבש"... אז, ורק אז, חברות אמיתית באה לידי ביטוי (וזה מה שכולנו מחפשים, לא חתן/כלה, אלא חבר/ה לחיים), וזה לא משנה אם היא נתנה לך אחרי חצי שנה או בערב הראשון במושב האחורי של האוטו שלה. זה הרגע שבו הכל מיתבטל והכל נימחק. זו הנקודה שבה אין דרך חזרה, פישלת? תחזרי לבית של ההורים שלך במונית...

 

נימרוד (וכל השאר) אני מאמין שכל פעם שניפרדת בת זוג היית עצוב, גם אני, עד ששמעתי את המישפט הגאוני הזה... "באתי לחזק ויצאתי מחוזק"... מכל דבר אפשר לילמוד, בעיקר מטעויות. ומי שמכיר אותי יודע כמה טעויות עשיתי בחיים שלי... כיום אני יודע להרגיש אנשים בצורה כל כך טובה, שקשה "לעבוד" עלי... שוב, מכל מפלה נסו לילמוד ולהפיק תועלת. כמו שאמר אדיסון, לא נכשלתי, רק מצאתי 10,000 דרכים בהם זה לא פועל...

 

גילי

עד ששמעתי את המישפט הגאוני הזה... "באתי לחזק ויצאתי מחוזק"

עוד אחד מהמשפטים הבאנליים של עייזר כשהיה יוצא מניחום אבלים.

עוד אחד מהמשפטים הבאנליים של עייזר כשהיה יוצא מניחום אבלים.

אין ספר שהוא "יצא דפוק" באותו זמ ן(רק באותו זמן?!)... אבל יש משהו מאוד מחזק בזה...

גם אם נידפקת, נסה להסיק את המסקנות לעתיד טוב יותר...

 

גילי

אני לא הצלחתי לכתוב רחמימוב עד כיתה ח'. מה קשור ?

ועד היום אני לא מצליח להגות את זה, מה קשור ?

 

סתם אנקדוטה משעשעת

 

תסביר לי במה זה שונה היום? למה הסיפור הזה לא יכול להתייחס לשנים 1995-2005 ?

 

נמרוד

מכיוון שהדמויות והתפאורות אשר ציינת לא קרו מאוחר יותר מהתקופה הסטודנטיאלית שלך.

אתה סגרת עיניין עוד לפני גיל 26.

 

כפי שציינתי- עד גיל 18 אין שום בעיה מיותרת עם מערכות יחסים ועם המין השני- בעיקר מאחר ומדובר בתקופה של התנסות. אני מכיר מעטים בלבד שחיים היום עם החברה מגיל 18 באושר ואושר עד היום הזה (אלא אם הם בני 18 וחצי)- מהסיבה הפשוטה שהדרישות שלנו לגבי SIGNIFICANT OTHER בגיל 18 מסתכמות בעיקר בשטויות ילדותיות, לא משנה כמה אנו חושבים שבאותו גיל אנחנו עמוקים ופילוסופיים להחריד. אין מה לעשות. אני מכיר מעטים שנשואים לחברה מגיל 18- ולרוב מדובר במקרים מאוד נדירים של התאמה אישית גבוהה ביותר ו/או נכונות (מבורכת) לפשרה בדעות ובאורח חיים (ובתכלס אין מה לעשות-זוגיות בנויה על מנות מדודות של פשרה).

יש עוד בעייה- אני, באופן אישי, בגיל 17 אהבתי להסתובב עם החבר'ה וליסוע למרכז הכרמל (דאז מקום שוקק חיים של ימי ילדותי) כדי לבדוק אם מטאליקה הוציאו בוטלגים. כיום, אפילו בגיל 17, עיקר הפעילות מתבצע במחשב. תראה לי ילד בן 17. סליחה- נער בן 17, שעיקר פעילותו בשעות אחרי בית הספר לא חג סביב המחשב. אחד העונשים הכי פופולאריים שאני שומע בקרב קולגות שלי לעבודה הוא "ניתוק האינטרנט". הרבה פחות יוצאים, הרבה פחות מבלים, וגם אופי הבילוי (אם וכאשר) הוא הרבה יותר אינטימי- כלומר נפגשים עם קבוצת החברים המיידית. מן הסתם שמת לב בקרב ילדים שלך ש"חולצה כחולה והיא עולה" כבר אינו שיר פופולארי-מאחר ומעט ילדים כבר הולכים לתנועה.

אני לא אומר שכל הילדים דפוקים (למרות שהרוב בהחלט כן....)-ישנן חברות יותר אליטיסטיות בארץ-אם מדובר בחברה קיבוצית ואם מדובר בקהילות במרכז-שבהן יש פעילות חברתית מאורגנת- אבל לרוב דווקא בהן הילדים גם חיים בעיקר במרחב הוירטואלי דווקא עקב היות ההורים בעלי אמצעים. אתה תזהה ילדים כאלה בקלות לפי זה שעיקר עולם ההתייחסות שלהם הוא דווקא החברה האמריקאית-הומור,התייחסות לסרטים,מוזיקה וכמובן-אינטרנט.

אז מכל הבלגאן הזה, המקסימום שיכול לצאת לילד בן 17 זה ...זיון.

 

צבא זה צבא. אנחנו כבר לא בפלמ"ח. אבל בהחלט יש הרבה פוטנציאל מכיוון שמעגל האנשים שאיתם באים במגע גדול מאוד. אבל-שוב פעם- גורם הילדותיות משחק כאן תפקיד.

 

לגבי אחרי צבא- זה הזמן. שם פוגשים אנשים. אתה עוד לא גבר וכבר לא ילד. אם אתה יודע מה אתה רוצה מעצמך- זה הזמן להכיר מישהי. אתה עוד צעיר וכו. החיים ממשיכים לאוניברסיטה וכו וכו- אבל-

 

וכאן מתחיל השוני

 

אז מגיעים לגיל 25.

 

מה כל כך נוראי בגיל 25?

 

הרי 25 זה ילד.

 

ובכן- בגיל 25 אתה אחרי/עדיין באוניברסיטה. ואתה צריך להתחיל להתאפס על עצמך ועל החיים. שזה אומר עבודה. השקעה של שעות בלימודים וכו וכו. גם האנשים שסביבך משתנים. מעגל החברים הצמוד עסוק בעבודה ובזוגיות שלו- וכבר אין יציאות קבועות של יום שישי (אלא אם אתה גבר רווק- ואז אתה יוצא עם גברים רווקים אחרים. וזו לא דרך להכיר מישהי כי לאן יוצאת חבורת גברים רווקים? -לפיק אפ באר או סתם באר כשהמטרה הברורה היא לתפוס מישהי.אם אני היתי בחורה והיתי נאלץ לעמוד בסצינה הזו של גבר שבא אלי כשכל חבריו מאחוריו מחזיקים לו אצבעות ומעודדים בצורה תרבותית-גם אני היתי מקבל חררה) וכבר לא נכנסים אנשים חדשים לחיים שלך מכיוון שמיצית את מעגלי האנשים המוכרים שלך. (לפעמים אתה יוצא עם חברי הילדות שלך- אבל זה כבר לא להיט להריץ את אותם בדיחות של גיל 18 וסיפורים על כמה מגניבים היינו- וגם האנשים מתמעטים מכיוון שהם מתחתנים ונוסעים לחו"ל- ואנשים חדשים לא מגיעים.זה לא שמישהו החביא בבוידעם איזה אחות כוסית ופשוט 10 שנים לא ידעת שהיא קיימת). בעבודה די השתקעת- ואתה מכיר את כולם במשרד. באוניברסיטה היית והכרת את כולם (וגם יש הרבה שכבר תפוסות)-ואז אתה נכנס לקבוצה אקסקלוסיבית של "פו"פ" או פנויים פנויות- וכאן מתחילים הסרטים.

 

אתה לא תאמין איזה סטנדרטים גבוהים יש היום לקבלה.אתרי אינטרנט שלמים על "מה לעשות בדייט ראשון" ומה לא.כל מה שנכתב כאן נכון ואפילו לא מכסה את קצה קוצה של התופעה. הדרישות והסטנדרטים מבן זוג מאוד עלו מאז תקופתך (למרות שגם היום כל אישה תשמח אם בן הזוג יהיה רופא) והבעיה היא שהדרכים להכיר רק פחתו. שים לב שבתקופתך (תעשה איזה פלאש בק.שים מוזיקה של דוראן דוראן ברקע ותנסה להיזכר) בגיל 30 כבר היו לאנשים ילדים. בעיקר מכיוון שהגיל בו הם הכירו את בן זוגם והתחתנו היה נמוך יותר. אני עוד מעט בן 30. איזה ילדים ואיזה נעליים? אני נשוי חודש.

וגם כאן יש בעיה- אף אחד כאן לא קברנה סוביניון. אנחנו לא משתבחים עם הגיל (אני אחזור אליך עוד 10 שנים בקטע של סקס בגיל 40). אני לא מדבר על השתבחות ברוכה במישור האישי.אין ספק שאנחנו מחכימים וצוברים ניסיון- אבל זה לא תופס במשחק הפנויים פנויות. בחורה מעל,נגיד,גיל 26-7 כבר נחשבת לסחורה פגומה.זה אכזרי מאוד להגיד-אבל זה גם נכון. אם נשתמש במטאפורה מוכרת לנו- אם יש מישהו שמנסה למכור אוטו שלושה חודשים- לא תתהה למה הוא מנסה כל כך הרבה זמן?

אולי ספציפית עבורך זה נשמע קצת תלוש מהמציאות- אבל זה רק נובע מהעובדה שאתה נשוי כבר 20 שנה באושר ולא מודע למה שקורה היום בתחום הספציפי הזה.

כיום אנשים גם נהיו הרבה יותר חומרניים. ברמות מעליבות. אחד הדברים הראשונים שבחורה רוצה לדעת כיום הוא "מה אתה עושה". זה כבר לא קטע הישרדותי פשוט של "האם יפרנס את ילדי בכבוד" אלא יותר קטע של "האם יפרנס את ילדי בכבוד וגם ישאר לנו עודף". אין מה לעשות. זה המצב.

והאינטרנט לא עושה את המצב קל יותר. אם פעם היה גל מאוד להכיר מישהו דרך צד שלישי - "מליץ יושר" שידע להחליק את הקמטים ולהמליץ על מישהו בצורה מחמיאה (מה שמזכיר את הבדיחה על "איך היא נראית? יפה? - אה....יש לה תואר ראשון!!!")- היום זה לא קיים. בפיק אפ בארים או באינטרנט הכל נעשה על סמך מראה חיצוני. רק אם יש לך את המראה הנכון אתה תוכל לפגוש את הבחורה ואז להפגין את חוש ההומור ההורס שלך או ידענותך המופלגת במכוניות (קח בחשבון-ידענות מופלגת במכוניות לא באמת מרשימה אותן).

 

אז לסיכום- הבעיה היא שהגילאים השתנו.ככל שעוברות השנים נהיה יותר ויותר קשה. בתקופתך הספקת הכל לפני גיל 26. היום רק מתחילים בגיל הזה- ואז מגלים שדווקא בגיל הזה צריך הרבה יותר תעוזה, תושיה ואמצעים.

 

זהו.

 

אני הולך להעיר את אישתי.

עד ששמעתי את המישפט הגאוני הזה... "באתי לחזק ויצאתי מחוזק"...

 

 

גילי

גם לי זה קרה ,

הגעתי לבני ל. לבדוק רעשים מאיזור הגיר.

חשבתי לשאול לדעתו וללכת הבייתה לסגור עניינים.

 

הבן אדם התנפל עליי עם מפתח מומנט .

החיזוק שקיבלתי שם...שלא תדעו.

הפיק-אפים הכי טובים:

 

1)friends - בבן יהודה

2)אלנבי 40 - אבל באמת שם זה כמו ללקק טונה מרצפה של מספרה

3)dream-bar - ו good-bar שבאלנבי

4)joyes-bar - שם תמצא לך עובדות זרות ולא חוקיות שמאוד חרמניות

 

המקומות האלו באמת מקומות הזויים שסביר להניח שברוב המקרים שתהיה שם תחווה "חוויות" שונות ומשונות.

לא מצאת שרשור ישן יותר להקפיץ?

 

יש מקום טוב בשדרות בן גוריון בתל אביב ממש ליד העיריה , אני לא זוכר את השם אבל המקום נראה אחלה.

הוא ממש לפני הגשר של העיריה אי אפשר לפספס.

 

בהצלחה.

רק חסר שלמישהו מהפורום פה תהיה מחלת מין ובגלל השרשור הזה חצי פורום יידבק.

לפחות מכריחים אותך לעבור בדיקות כשאתה הופך למנהל.

אם רק שמר לא היה האחות שלוקחת את הדגימות...