נסיעת מבחן לי -ולאלפא 166.

שלום לכולכם.

 

קוראים לי תומר הדר.

 

בזמן האחרון לא כל כך יצא לי לכתוב כאן באריכות ועל זה מגיעה לכולכם סליחה.פעם היתי כותב כאן הרבה יותר,אז לכל מי שחדש כאן,נעים מאוד.

 

אני עומד לכתוב כאן נסיעת מבחן.לאלפא 166.אולי גם להרבה יותר מזה.אני לא עיתונאי ואני לא יודע אם הכתבה הזאת ממוקדת כולה ברכב,אבל עדיין-זה דבר ששווה לקרוא.

 

אני חולק איתכם דברים שלא כל כך קל לי לחלוק איתכם ואני מקווה שכל מי שעבר משהו דומה יידע להעריך את זה וגם לדעת שאתם לא בודדים בקטע.

 

אם עזרתי כאן למישהו,אני שמח לשמוע.יש לזה הרבה משמעות בשבילי.

 

תלמדו קצת-גם על מכוניות טובות-ואולי גם משהו על עצמכם.

 

 

"בזמן האחרון אני בוחן הרבה אלפא 166.

בעיקר את הידניות.

אני מת על האוטו הזה.נכון שאני לא בדיוק אלפיסט שרוף ונכון שיש באוטו הזה הרבה פאקים,אבל אני מאוד אוהב את המכוניות האלה.יש בהן איזה סוג של הוד מאופק שלא רואים בכל אוטו.ספציפית במאה שישים ושש.זה אוטו הכי לא פוליטיקלי קורקט שיש-אבל הוא ארוז בצורה מאוד קורקטית ומכובדת.

 

יש לי הסכם שגיבשתי לאחרונה עם הבוס שלי.

 

אני מממש אותו הרבה.כל פעם שממש ממש רע לי,כשאני נודד יותר מדי אל תוך עצמי,אני לוקח לי 166 ונוסע.

 

לצערי הרב,בזמן האחרון אני עושה את זה הרבה.

 

תשע בבוקר.

אני מניע את המאה שישים ושש.

 

קודנית.

 

נותן לה לשבת בסרק ונכנס למשרד לקחת דיסק. אני מחזיק במגירה שלי כמה דיסקים שצרבו לי,כדי שיהיה לי מה לשמוע אם אני מוזעק לסוכן שלי בחיפה או בבאר שבע,או השד יודע איפה.

 

אני לוקח לי את "ג'אר אוף פלייז" של אליס אין צ'יינז.דיסק עצוב משהו,אבל עם כמה ריפים כבדים מעניינים.

 

דיסק שאני ממש אוהב לשמוע כשרע לי.

 

אני משלב הילוך ראשון.

 

יש משהו מאוד מרגיע בשילוב הזה.

 

הוא אמור להיות מאוד מגושם,

 

ברכב בסדר גודל כזה,אבל הוא לא.

 

הידית קצרה והשילוב חלק.משחרר לאט לאט את הקלאצ' הענקי ומקשיב כל פעם לרעש של השילוב.יוצא מהחברה.

 

ראשון שני ברחוב הנחושת.

 

חולה על זה.אני נדהם תמיד מחדש מהצורה שזה האוטו הענקי הזה זז.

 

מי שקונה את הגירסה האוטומטית צריך להיות נכה ,מפגר או פשוט טיפש.

 

בפניה ימינה לראול ולנברג יש תמיד,משום מה,שלולית של מים.היא הופכת אצלי תמיד למשחק של תת היגוי.

 

226 כוחות סוס.

 

עוצר ברמזור ליד הקופי בין.מפעיל את המערכת.

שמונה רמקולים מעולים.בהחלט עונה לצרכים שלי.

יוצא מהרמזור.

המנורה הכתומה של הטראקשן קונטרול מהבהבת.אני נותן ראשון שני שלישי ונהנה מהתאוצה.

 

הרבה אנשים לא טורחים בכלל לפתוח חלונות כשהם נוסעים במכונית כזאת.

 

לא אני.

 

אני לא יכול ליסוע עם חלונות סגורים.גם בשיא החום.גם כשיורד גשם.

 

למרות הגודל,יש במכונית הזאת משהו מאוד ריגשי.לווא דווקא כי זו אלפא.פשוט כי זה אוטו חזק.וידני.האוטו הזה מהווה איזושהיא סתירה עצמית.אוטו כזה גדול לא אמור להיות כל כך אמוציונאלי.כל כך מתקשר.פשוט אוטו טוב.לא בגלל שזו אלפא.בגלל שזה רכב חזק.וידני.

 

חותך לכיוון דבורה הנביאה.עולה את העלייה בששת אלפים סל"ד,בשלישי. חולה על זה.בירידה יש קפיצה קטנה בכביש.אני אוהב לתת פליק קטן בהגה כשאני עובר את הגבנון בכביש.

 

לאוטו הענקי הזה יש שניים נקודה שניים סיבובים מנעילה לנעילה.זה קצר להחריד.כשאני נותן את הפליק,האוטו דופק מין פירואט קטן על הקפיצים שלו,כמעט באוויר.זה מפחיד את כל הלאנטיסים באזור,שעושים לי תנועות מוזרות כשאני מגיע לרמזור בסוף הירידה.

 

מכיוון שהבוס שלי הוא גם חבר טוב,הוא יודע מתי לעזוב אותי לנפשי,והוא גם יודע שבדרך כלל זה גם מלווה במתן סט מפתחות אדום,כרטיס פזומט וקריצה אבהית עם פזילה לכיוון החניון..

 

הוא רק מציין בדאגה מסויימת שלא אעשה עבירות שאפילו לקוחות שלי לא יכולים להוציא אותי מהן.

 

אני ממש מתנצל אם הכתיבה לא ממש זורמת לי כמו פעם,אבל יש לי את הסיבות שלי.תשתדלו להישאר איתי,כי הקטע הזה מוקדש לכל אחד ואחד מכם,למרות שאת רובכם אני לא מכיר.תישארו איתי בבקשה.

 

אני חותך בכיוון צומת הכפר הירוק.עובר את מסעדת המאתיים ושש.עיקול קטן בכביש.לוקח אותו בשלישי,מבפנים,טראקשן מהבהב.

 

תגידו..יש לי שאלה.זו שאלה שאני מפנה לכל אחד ואחד מכם,למרות שאף אחד לא חייב ממש לענות עליה.

תגידו…

 

אהבתם פעם? אני מתכוון לממש לאהוב.לאהוב באמת.

 

אני יודע שזו שאלה גדולה,בומבסטית ואפילו פלצנית במידה כלשהיא,אבל זו שאלה שאני מפנה אל כל אחד ואחד מכם. בלי הבדלים של גיל,כי נכנסים לכאן אנשים מכל הגילאים.ואני מעריך כל אחד ואחד מכם בלי קשר. לפעמים אנחנו רבים ומתכסחים על כל מיני שטויות,אבל עצם העובדה שכולם כאן אוהבי רכב אומרת דרשיני.

 

 

לכל גיל יש את האהבה שלו.אף אחד לא חייב לענות,אבל תשתדלו לקרוא.

 

אני בוחש בהילוכים,נהנה מהתאוצה בשלישי וחושב

…

אני אהבתי.בעיני זה דבר מדהים.

 

וזה נגמר.

 

ישנם מקרים בחיים,שבהם אתה חייב לוותר דווקא בגלל שאתה אוהב.ואתה יודע שזו ההקרבה הכי גדולה שתעשה אי פעם עבור בן אדם.והכמויות של הכאב כל כך אדירות,שאתה לא בדיוק יודע בכלל מה לעשות עם כל זה,אבל אתה שם את טובתך האישית בצד-והולך עם כל מה שנכון.

 

ישנם מקרים בחיים בהם אתה חייב לוותר דווקא בגלל שאתה אוהב.

 

אני יודע שזה נשמע מסובך ואפילו די מתוסבך,אבל תאמינו לי שזה לא.אני,את עידן התיסבוכים שלי עברתי מזמן והיום אני יודע היטב מה אני רוצה מעצמי .לפעמים אתה צריך ללכת נגד כל הרגשות שלך.להוציא מהכאבים המטורפים האלה איזושהיא טיפה של היגיון-ולבצע את ההקרבה האולטימטיבית-ולתת לה ללכת.

 

פשוט ככה.

 

לוותר.

 

ללמוד לחיות מחדש.

 

ישנם הרבה סוגים של אהבה ואני מכבד ומכיר כל אחד ואחד מהם.

 

יש אהבה של ילדים.יש אהבה שמבוססת על סקס.יש אהבה מטורפת,יש אהבה בוגרת.

 

וואלה,אני אפילו לא יודע להגדיר את שלי.

אני מקווה שהיא היתה שילוב של הכל.

 

ואני יודע שאני אהבתי.כי יש דברים שאתה פשוט יודע שהם נכונים.רק ברגע שאתה מגיע לאיזושהיא הבנה עם עצמך,שזה באמת הבן אדם שאתה אוהב,למרות פאקים,למרות קשיים,גם שלך,למרות אלף ואחד דברים-רק אז אתה באמת יודע שזה זה.ואני ידעתי שזה זה.ולמרות הכל,ויתרתי.יש בזה עוצמה אדירה.לקחת את כל הכאב הזה ולהמשיך הלאה.

 

ואני מרגיש כאילו שפשוט נשארתי עם חור ענקי בנפש שלי.

 

פתאום לשום דבר אין טעם.אנשים מדברים איתך,וזה נשמע כאילו שמדברים איתך מהחלל החיצון.פתאום למוזיקה אין חום.

 

לספרים אין משמעות.סרט שפעם שפך אותך מצחוק הופך לעינוי של שעה וחצי.

 

פתאום אתה צריך להתמודד עם זה שאתה תקום שלוש ארבע פעמים באמצע הלילה-ולך תתמודד עם זה שהמיטה לידך ריקה.הסיכויים לחזור לישון אחרי זה שואפים לאפס.

 

אדם צריך שתהיה לו יכולת אחת מופלאה.היכולת לצאת לרגע מעצמו,להסתכל על הסצנה בה הוא נמצא –ולנתח אותה כמו בן אדם זר לחלוטין.אני מסתכל על הקטע המטורף הזה ולא מאמין שאלה באמת החיים שלי.אין מצב!! זה לא אני!! אני בן אדם הרבה יותר חזק מזה.עברתי דברים הרבה יותר קשים מזה!! זו איזה סצנה מסרט מזויין!!! לא יכול להיות שכל הכאב הזה שייך לי!!!

 

אבל כנראה שכן…

 

אין מצב שאדם בן תמותה הביא אותי לכאלה רמות של כאב.שום מיקלדת לא יכולה בכלל להעביר שמינית מהחרא הזה.

 

אז עכשיו,לך ותתמודד עם החרא המטורף הזה.אני מצטער,אבל אני לא יודע איך.

 

דרך אגב-הטקסט הזה לא מיועד לכל אחד כאן.מי שקורא ואומר שהבן אדם מטורף.מי שלא מבין עד עכשיו וחושב שיש כאן מילה אחת שלא שווה זהב-שילך להיזדיין.זה מידע ממש יקר שלא קל לי לחלוק עם אף אחד.אף פעם לא שמתי בדיוק זין על מה חושבים עלי וזה לא בדיוק הזמן להתחיל.

 

אבל מי שיכול לקרוא ולהזדהות איכשהוא עם משהו מכל מה שאני יושב וכותב כאן-הכתבה הזאת מיועדת בשבילכם.וזה לא משנה בכלל אם זו כתבה על אלפות.

 

זו כתבה על החיים ועל אלף ואחד דברים.

תפנימו..

וכל מי שקרה לו דבר כזה.שיקרה לו דבר כזה.תקראו היטב ותשאבו מזה איזשהוא כוח.אתם לא לבד בכל הקקה הנוראי הזה.

 

צומת הכפר הירוק.חלונות פתוחים.אליס אין צ'יינז.גג פתוח.

 

בטח כל המכוניות שמסביבי סובלים…

אני נהנה מכל רגע.

 

אני חושב שגם כאב זה דבר שצריך להכיר.

 

זה אולי נשמע פלצני,אבל בשביל להכיר את עצמך טוב יותר,זה דבר שצריך לעשות.

 

ישנם אנשים שישר הולכים לחפש מישהי אחרת.ישנם אנשים שמאבדים את עצמם בסמים ובאלכוהול.יש כאלה שישר הולכים לצוד בחורות אחרות.

אני חושב שדווקא צריך קצת זמן לנתח את עצמך.

 

בן אדם שלא יודע להתמודד עם הכאב שלו-וישר מחפש להטביע הכל בצורה כלשהיא-יש בו איזה אלמנט מעצבן של שיטחיות.

 

בן אדם שמתמודד היטב עם הכאב שלו,מנתח אותו היטב מול 4 קירות,יודע יותר דברים על עצמו.זה דבר שנותן הרבה כוח.

ולמרות שמאוד קל לצאת למסעות של זיונים ומה לא-התחנה שבה אתה לומד להכיר את עצמך היא תחנה מאוד חשובה.

נכון,זה לא קל,אבל זה עושה את הבן אדם הרבה יותר חזק.זה מידע שאני מקדיש לכל אחד ואחד מכם.

 

בן אדם שלא מסוגל להיות פרקי זמן ארוכים עם עצמו,הוא בן אדם שיטחי.בן אדם שלא מכיר את עצמו מספיק חזק.מספיק יסודי.

 

קל מאוד לשקוע.לצאת לחגוג.אבל כל זה מזוייף.כי בסוף חוזרים הביתה וזה כואב באותה מידה,אם לא יותר.

אני יושב במכונית של שלוש מאות אלף שקל..מפגיז מוזיקה עם חלונות פתוחים.אנשים במכוניות שמסביב מסתכלי עלי.

 

חושבים שאני אחד מילדי ההייטק מאזור עתידים.וואלה,לא.אני אדם מאוד פשוט.יש לי מכונית שעולה עשירית מהדבר הזה-וכולכם על הזין שלי.אני מת על ההיתקלויות האלה ברמזור.

כשמישהו עושה לי סימן שאני נוסע כמו משוגע.

במאה ושש יש לי מטף.בפעם האחרונה שמישהו יצא אלי ברמזור כדי להעיר לי,המטף פתר את הבעייה.לך תצעק על מישהו כשאתה לבוש ליום עבודה ומכוסה בשלושה ליטרים של קצף שצורב בעיניים…

 

רמזור ירוק.

 

 

משחרר את המצמד ומכבה את הטראקשן.ענני עשן.ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי.אני טס כאילו אין מחר.אני לא יודע אם 2 טונות של כרום שמזגזגות בהיסטריה על כביש חמש הן מחזה כל כך נפוץ,אבל אני גם לא חושב שזה כל כך מזיז לי.

הראש שלי ממש רץ.לא ייאומן כל החרא הזה.ממש לא פאקינג ייאומן.זה לא אני.אין מצב שאדם בן תמותה,בשר ודם,מוציא ממני כאלה רמות מטורפות של כאב!! לפחות אליס אין צ'יינז שרים.יש לי תחושה כאילו שכרגע זו הופעה חיה מיוחדת בשבילי,למרות שהסולן מת ממנת יתר לפני שנה.

 

אני עם כל החלונות פתוחים.גם הגג פתוח.אני חייב איכשהוא להוציא מכאן את כל הכאב הזה שנדבק אלי.

אני משקיע כל מיליגראם של אגרסיה לתוך הדוושה הימנית.קופץ על המנתק.הכול הזה פשוט הורס אותי.מהירות זה דבר כל כך יפה.כל כך לא נכון.כל כך לא בסדר.

 

אז מה?!?!

 

אם היתי יכול,היתי תולש את הגג מהאוטו.נתן לכל הכאב הזה להתנדף דרך התקרה.דרך הדלתות.

 

פאאאק!

 

בחיים לא כאב לי ככה.כאב לי הרבה,אבל אף פעם לא כזה סוג של כאב.

 

וואלה.אין לי מושג מי צודק.

 

אין לי מושג מי בסדר ומי לא.אני לא יודע אם היתי בסדר.אני יודע שעכשיו אני ממש ממש לא בסדר.

 

אחרת לא היתי נוסע 200 פלוס על כביש חמש.אני מגרד כל גראם של שפיות כדי לבנות את עצמי מחדש.

 

אני חושב שמאתיים כוח סוס ומעלה זו אחלה דרך להפיג כאב.זו אחלה תרופה.

 

זה אולי לא עושה את העבודה לחלוטין,כי תמיד צריך לסיים את הנסיעה,אבל זה בהחלט משכיח ממך הרבה דברים לאיזה חצי שעה,בעשר בבוקר,על כביש חמש.

 

יש אנשים שעושים הרבה דברים בקטעים כאלה.

 

אני נכנס חזק בעצמי ובמכונית.זה ממש מטהר אותי.

הרבה אנשים מחזיקים מין פסאדה מטומטמת כזאת של "טוב לי,אני יוצא כל ערב"

 

,אבל זה לא אני.זה צבוע ושיטחי.

 

למה לשקר לעצמך?

 

גם לשקוע זה לא טוב.

 

זה אפילו רע מאוד.

 

זה דבר שאסור לעשות.

 

אסור להינעל על בן אדם ולהיכנס לאבל של שנים.

 

אבל צריך גם את תקופת הניתוח העצמי הזאת.בן אדם שלא יודע להיות לבד,שאין לו את היכולת להתמודד עם עצמו,בן אדם שתקופת הלבד הזאת מחרפנת אותו,לא שווה כלום.

 

קל מאוד גם לסגור עיניינם עם כימיקלים,עם כדורי הרגעה,עם אלף ואחד דברים,אבל זה פיתרון חלש.זה פיתרון מלאכותי של אנשים לא יודעים להתמודד.אנשים שיפלו חזק עוד עשרות פעמים.

 

לעומת זאת,מי שיודע לעבור את זה ולצאת חזק יותר ומוכן לכל מה שהחיים יכולים להשליך עליו-בפני אנשים כאלה אני מוריד את הכובע.

 

אני חושב שמתוך הרבה תקופות שעברתי,זו אחת הקשות ביותר.ואני גם שמח על שיש לי את הפריבילגיה לחלוק את זה עם כל אחד ואחד מכם.זה דבר יפה.אם מישהו יצא מזה יותר חכם.יותר חזק.וואלה,הרווחתי את השכר שלי.

 

אני יורד לאיילון צפון.כביש חמש.

 

שישי לחמישי לרביעי לשלישי.אני חולה על ההילוך השישי.חולה על הקליק שהוא עושה כשהוא נכנס.אני לא אכנס למהירויות שבהן משלבים הילוך שישי במאה שישים ושש.אבל זה ממש מהר….

נכנס לסיבוב של הכניסה לאיילון בואכה הרצליה.

 

הילוך שלישי.פול גאז.טראקשן מנותק.צמיג פנימי מעשן.האוטו נכנס לתת היגוי עצבני ואני פתאום קולט שאני משתולל עם אוטו שעולה כמו אימפרזה וחצי ויותר חזק.

אז מה?!?!?

 

זו הדרך שאני מתבטא ואם לא נמרחתי עד עכשיו על איזה קיר וגורדתי עי אנשי חסד של אמת,אז אני יודע מה אני עושה.

 

זו הדרך שבה אני מתבטא.

 

כואב לי וככה זה נראה צריך להיות.

 

איילון צפון.הילוך שישי.מהר.ממש מהר.אתם יודעים..יש משהו מאוד מעניין המהירויות האלה.הראש פשוט ננעל.לא חושבים על כלום.

סוגר את החלונות.מכבה את המוזיקה.גאז.תנו לי את המספר הזה.מאתיים..מאתיים ארבעים..יש משהו מאוד משחרר וטהור במהירויות האלה.

 

שתיים אפס אפס.מאתיים!!

 

יש משהו יפה בלחלוף על פני מכוניות שנוסעות 130 כאילו שהן עומדות.אני אוהב לראות אותם במראה.תמונה קטנה שנהיית יותר ויותר קטנה.לרוב גם מהבהבת בפנסים בטירוף.

 

…מעל מאתיים,יש שקט בראש

 

מאתיים עשרים ושישה כוחות סוס.

 

מספר יפה.

 

וי שש מאדרפאקר!!

 

זה יכול להיות גם מנוע שתי פעימות עם ניטרו.העיקר שיהיה מהר.וואלה,לא מעניין אותי כלום.זה מסוכן.זה הרס עצמי.זה אני!!!!

 

על מאתיים הראש מתנקה לכמה רגעים ויש לי בראש שקט נעים.תמיד זה היה ככה.

 

לפעמים נגמר לי לכמה שניות הכוח להתמודד עם כל זה.הכאב המסריח הזה ממש מכריע אותי ואני צריך איזה פס באיילון.

 

ניקוי ראש....

 

זה מוציא אותי לכמה דקות מהריקנות המטורפת שהשתלטה לי על החיים.ואין דבר שאני מתעב יותר מאנשים ריקניים-ולכן זה כל כך מפריע לי.

 

אנשים שמסתתרים מאחורי מעטה מטומטם של שנינות,של הומור אינטיליגנטי,בזמן שבפנים הם אכולים ומתוסבכים לחלוטין.

 

אני לא רוצה ולא מוכן להיות כזה.זה לא אמיתי בעיני.

 

כואב לי רצח ואין לי שום כוונות להסתיר את זה.

 

אני זוכר תקופות בחיים שלי שהיתי חזק להחריד.

יכולתי להרוס את עצמי ולהרכיב.הכרתי כל מילימטר אצלי.

 

אני מרגיש שהכל חוזר אלי.משום מה,כשאתה נמצא עם בחורה,אתה די שוכח מי אתה.נהיה כזה קטן...

 

מאבד את כל הכוח .זה מוזר.אבל זה קורה.לא יודע למה.גם לא ממש מעניין אותי.

 

במאתיים לא חייבים שום הסבר לאף אחד,פרט ,אולי למשטרה,והבוקר אין כאן כאלה.הנוף נהיה מעומעם והכל רץ.

 

מתקרב לסיבוב של הכניסה להרצליה פיתוח.חמישי רביעי שלישי אני נכנס בשלישי.כל פעם שאני כאן,אני נכנס מהר יותר.

 

לפעמים בקו הנכון,לפעמים בהילוך שני,לפעמים בתת היגוי.תמיד שונה.זה כיף.אני תמיד נדהם ממה שמכונית יכולה לעשות לי.רגע ממש מדהים.אני זורק 2 טון לרוחב מחלף שבעת הכוכבים...

 

אני לא יודע מה לעזאזל אני מרגיש כרגע.כעס? עצב? אני מרגיש בעיקר שאני מרוח על 2 נתיבים…

 

אני מקווה שהרמזור יהיה ירוק.שלא ייצעקו עלי ברמזור.עף משם מהר.זה אזור שאני לא אוהב.כל בתי הקפה והילדים העשירים.לראות ולהיראות...

אזור שמתקשר אצלי לפלצנות יתר ולאנשים ריקניים (וסליחה מכל מי שפלצן וריקני-אתם על הזין שלי).

 

הרמזור ירוק.

 

חותך נקי הישר לאיילון דרום.יורד את הסיבוב.הילוך שלישי.בא מבחוץ,נכנס פנימה ושוב יוצא החוצה.צמיג פנימי מעשן.הרבה עשן לבן.יופי!!!

 

טלפון.

 

חבר.

 

רוצה לדעת מה העיניינים.

 

רק בזמנים כאלה בן אדם יודע להעריך מי החברים שלו.

 

אני מאחל לכל אחד ואחד חברים כמו שלי.

 

אנשים שמוכנים לשמוע אותך גם באחת בלילה ויודעים תמיד לתת את התשובות הנכונות.

 

אנשים שלא דימיינת שיש בהם כזה עומק וחוכמת חיים,אנשים שעברו דברים דומים .

 

אנשים שממש פתחו לי את העיניים והראו לי כמה דברים היו לא בסדר.

 

יש לי הרבה חברים,חלקם מהילדות,חלקם מהעבודה וחלקם גם מכאן.

 

לאלה שקוראים את זה עכשיו-אני יודע שאני לא תמיד מוצא בי את היכולת להודות לכם,אבל אתם אנשים חבל על הזמן.

 

אתם רואים דברים שאני לא ראיתי ולמרות שבסה"כ כולנו עדיין ילדים-מסתבר שאתם הרבה יותר בוגרים ממה שחשבתי.אני מנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכולכם.

 

חברים אמיתיים,בוגרים וחכמים,זה דבר חשוב ואני נדהם מהאנשים שגיליתי שאתם.תודה לכולכם.

 

לכל מי שעובר דבר כזה-חברים הם דבר חשוב להחריד! מסתבר שהם רואים הרבה דברים שאתה לא מסוגל לראות!! דעתם חשובה ורק בשעת משבר אתה מגלה מי הם באמת!! תודה רבה לכולכם.

 

אני עומד מתחת לגשר שיבעת הכוכבים.משלב שוב ראשון.טס כמו טיל. מזגזג כמו משוגע.הילוך שישי.

 

הכביש ריק לחלוטין ואני נהנה מהרוח.נדבק לב.מ.וו שנוסעת בשמאלי.אדם מבוגר.הוא נוסע 140 ומנסה להאיץ.

 

מצחיק….

 

אני חותך מימין וישר הוא מהבהב.אני מתרחק מהר.מאוד מהר….

 

אני מת על זה.

 

עובר את גלילות.יש תנועה.מזגזג בעדינות בין המכוניות.בלי חיתוכים היסטריים.עם כזה הגה חד,לא צריך חיתוכים היסטריים.

 

עובר מעל רוקח.מהר.נתיב שמאלי.חלונות פתוחים.נקי.מרוכז.חולה על ההרגשה הזאת.נכנס למחלף ההלכה.

 

מרגיש ממש ממש טוב.

 

את הקטע הזה אני מקדיש לכל מי שחווה דבר כזה.לכל מי שפתאום מצא את עצמו לבד אחרי שהוא חשב שמצא את אהבת חייו.וזה כואב רצח.וזה מצב שכל אחד ואחד חייב לעבור.

 

אבל יש לי חדשות מדהימות בשבילכם-מתגברים.פתאום מבינים כל מיני דברים.ואלה לא דברים שקל לי להגיד או להודות,אבל זה פשוט ככה.

 

פתאום אתה רואה שאתה דווקא אחלה בן אדם.פתאום רואים גם את כל מה שהיה לא טוב-ומבינים שאפשר להשיג גם הרבה יותר .

 

קראתי פעם שאהבה זה תהליך כימיקלי.המוח מוצף.ולא רואים כלום.אפילו שנים.וואלה,זה נכון.

 

פתאום הכל תופס פרופורציה.פתאום (וזה קטע באמת מדהים) אתה מסתכל בתמונות ישנות ומבין.אתה מבין שהיא לא יפה כמו שחשבת,שיש יותר יפות.

 

יש גם בחורות הרבה הרבה יותר שנונות.ויותר בוגרות.וגם יותר חכמות.וגם במישור הפיזי,יש טובות יותר.

 

וזה לא שאתה חושב ככה סתם-פשוט ראיתי כל מיני סוגים של בני אדם והיום יש לך הרבה יותר יכולת שיפוט ושיקול דעת.ואתה באמת קולט פתאום שיש הרבה יותר טוב!!

 

וזה קטע מדהים,אבל זה קורה.לכל מי שאוכל את החרא הזה-תחזיקו מעמד!!

 

ופתאום אתה קולט...

 

שבחורות מדברות איתך.

 

פתאום הביטחון העצמי חוזר.זו תחושה מפחידה,אבל גם מדהימה

באותה מידה!

 

פתאום אתה מדבר חצי שעה עם מישהי והיא אומרת לך שאתה בן אדם מדהים,ואתה בהתחלה חושב שמשהו דפוק פה,אבל אז אתה רואה שהיא יפהיפיה וחכמה ומה לא ושבעצם הכל ממש ממש בסדר.

 

ואם אתה רוצה להשאיר לה טלפון,זה לחלוטין הבחירה שלך,כי אתה באמת משהו מיוחד וכל מה שצריך זה קצת ביצים.החיים בהחלט לא נגמרו.וזה קשה רצח.והכאב די גורר אותך לפעמים למטה,אבל יש לי חדשות:

 

זה שמישהי התכרבלה איתכם במיטה בחורף-זה לא אומר ששום בחורה אחרת לא תעשה את זה גם.

 

אתה באמת חושב שזו הבחורה האחרונה שתאהב,אבל זה ממש לא ככה!! זה קטע פשוט מדהים!!ולכל מי שעובר את זה-תחזיקו מעמד!! זה שווה את זה!! וזה לא משנה בכלל אם יש מישהי אחרת או שאין.ברגע שאתה מבין מי אתה,הכל פתוח בפניך.גם לבד יכול להיות דבר מדהים.אתה מוצא בעצמך תוכן .זה גדול.

 

ונכון.נכון שיהיו עוד הרבה רגעים קשים.זה לא נגמר.יהיו עוד הרבה לילות בלי שינה .אבל יהיו גם הרבה רגעים של כוח.אסור להינעל על בן אדם.אסור להינעל על זיכרונות.זה מחזיק אותך ומונע ממך להתקדם.

 

זה מחליש.

 

פתאום אתה קולט שאתה אדם מדהים.אתה מבין מי אתה.אתה קולט שההפסד פה הוא לא בדיוק שלך.

 

שכחתי מתישהוא שיש בי את כל הכוח הזה.אני מגלה אותו מחדש-וזה פאקינג מדהים!!!

 

אני מנווט את האלפא לאורך רחוב אבא הילל,לכיוון הקניון.מוזיקה.מחייך לבחורות במכוניות שסביבי.הן מחייכות בחזרה.לפעמים צריך לקחת הרבה דברים בפרופורציה מסויימת.בלי זה אי אפשר לסגור יום.עובר את קניון איילון.פקוק.נכנס לרמת החייל.שרפתי רבע טנק…אני לא יודע אפילו על מה.בעצם,אני כן.על השפיות שלי.על הנפש שלי.זה קטע מדהים.יש כאב מסויים שאנשים כנראה חייבים לחוות,כדי להבין כל מיני דברים.גם על עצמם,וכנראה שגם על מכוניות טובות."

 

 

 

 

שלכם-תומר.

 

 

 

…

אני אוהב את היציאות שלך.

 

אתה יודע למה? לפעמים אתה סופר רציני, לפעמים אתה סופר כבד ולפעמים אתה סופר קרוע.

 

אני יודע שזה בטח לא אומר לך הרבה, או נותן לך הרבה. כי בסה"כ אוהבים לחשוב שאני הצעיר של הפורום שחושב שהוא יכול לשחק עם הגדולים. נסה לראות מעבר לזה. נסה לחשוב לרגע שאני יאפי מהיי טק בן 22 שנוסע באוטו שאבא קנה, או סתם בחור בן 25 מובטל. מה זה משנה בעצם? משנה שתנסה לראות מעבר לזה. עכשיו הגיע הקטע שאתה שואל "מה הקשר?", הקשר הוא שאני מבין אותך. ניסיון, לא ניסיון מה זה משנה? קראתי הכל, כל מילה וכל פסיק. והבנתי אותך. הבנתי מה אתה מרגיש. והאמת? נדיר לראות פה הודעות שמוציאות אותך מהפורום עם טיפה חומר לחשוב עליו.

 

נדיר אבל הצלחת.

 

 

ניק

תומר מדהים איך שאתה גם כותב על מכונית אחד ובנוסף על מה שעובר עלייך אתה פשוט עושה את זה ממש יפה, הייתי ממש מרוכז בכתבה הזאת,זה אומר שזה היה מעניין. לגבי האלפא את האמת אף פעם לא תפסתי מהאוטו הזה כי לא נסעתי בו. לפי מה שאתה אומר זה באמת אוטו ברמה טוב לדעת. תמשיך ככה. לגבייך רציתי להגיד לך שכל בנאדם עובר תקופות בחיים גם אני עובר עכשיו תקופה בכלל לא קלה, פיטרו אותי מהעבודה ואני במינוס 8K ואם אני לא ימצא עבודה כמה שיותר מהר כניראה שאצטרך למכור את הראלי שאני מאד אוהב. טוב אז תנסה לחשוב חיובי,אתה לא ילד תתגבר על זה. הזמן בסוף עושה את שלו.

תומר, אהבה יכולה לישבור גם את הסלע הכי חזק, לפורר אותו לפרורי אבק.

עברתי את זה, הייתי שם, ואצלי זה נימשך כמה שנים והתוצאה הייתה קשה מאוד,

תוצאה שאני באמת לא יכול ליכתוב כאן בכללי.

אני יודע כמה שלינהוג זה עוזר, ליפעמים עוזר לישכוח, ליפעמים עוזר להרגיש ולחשוב.

הנסיעה זה הגרע היחיד בו אפשר להגיד שבאמת מתפקדים, כי את זה אתה לא עושה מתוך החרך ואתה לא צריך להעמיד פנים כאילו הכל טוב ויפה, בזמן שבפנים הכל מתאפך.

זה עוזר ליפרוק, אבל... מתישהו זה ניגמר, וצריך לחזור לידרוך על האדמה,

ואז כל הכאב חוזר... כאילו לא הלך בכלל...

 

אהבה זה דבר מדהים, ותמיד עצוב שזה ניגמר, וזה גם תמיד ניגמר רע ומשאיר נזק.

אבל ממשיכים לנסוק תמיד בתיקווה שזה זה ושזה לא יגמר.

אני בכל זאת לא יודע את הסיפור במלואו אז קשה לי להגיב בצורה הכי נכונה...

 

אבל המאמן שלי אמר לי שהייתי בתקופה קשה:

"תיראה, קורים דברים רעים בחיים, אבל ליבכות על זה 24 שעות ולהגיד שזהו,

ניגמר, להגיד שאתה לא יכול להיתמודד ולא יכול לעשות כלום, שאתה לא יכול להמשיך את החיים,

זה הכל זיבוליי שכל ורחמים עצמיים! אם אתה רוצה, אתה יכול להמשיך לעבוד, לילמוד להיתפתח.

ולא כל היום לשבת ולהגיד רע לי, עצוב לי... זה ליהיות פחדן.

אף אחד לא יבוא לחלק לך גלידה."

 

צודק? אולי...

אבל אני יודע שזה קשה, אבל באמת קשה לביצוע, ולדעתי במצבים מסויימים לא הגיוני.

לפחות לא במצב שאני הייתי.

ציטוט מה"פ לתומר...

"מה נשמע תומר

סיימתי לקרוא עכשיו את ההודעה שלך.

מזמן לא קראתי משהו כל כך קלע להרגשה שלי.

יש לי חברה כבר מעל 4.5 שנים, אני חושב שאני מת עליה... חושב...

מה שכתבת, חוץ מה166 כמובן...

הכנסת אותי לסרטים, אין לי מושג מה אני עושה איתם...

אין לי מושג איך לכתוב מה אני מרגיש עכשיו.

שיחקת אותה.

ענק.

אני חייב לזוז לעבוד, בחג... אני עובד בחג... עד 22 בלילה...אולי ניסע אח"כ לטייל קצת...שוב, אין לך מושג מה עשית...

אדיר."

אני רוצה להודות לעשרות (!!!) האנשים ששלחו לי הודעות פרטיות.

 

גם אם לא היה לכם מה לכתוב בפורום-אני מודה לכם על התגובה.

 

אני שמח שזה משפיע איכשהוא.

 

 

 

 

 

תומר.

u twisted my arm....

 

כל הכבוד לתומר על הכתיבה. לא פעם ראשונה שהוא מפגין יכולת כתיבה מדהימה שכזו, וכל פעם מחדש אני נהנה מהשירה שלו.

 

הודעה מדהימה ללא ספק, ורק כבוד לתומר על שהעז לפתוח את עצמו ככה.

 

תודה תומר.

די קלעת למשהו מאד ספציפי תומר ..... כל העינין הזה עם להנעל .....

טוב

לא משנה

יום טוב

עוצר נשימה!

 

כל מלה מיותרת

כל הכבוד.

יופי של כתבה.

יופי של רכב.

 

 

אני רוצה לומר לך שאתה חתיכת פלצן יאפי.

 

מה אתה משחק אותה כאילו אתה לא היי טק ולא שמייטק.

אתה עובד בקריית עתידים, מנהל סוכני מכירות בכל הארץ,

נוסע כל היום על אלפות, ומשחק אותה כאילו כלום.

יאלללללה

כל הכתיבה שלך על הבחורות זה בשביל להראות לנו שיש לך אלפות בחינם,

BIG FUCKIN' DEAL

 

יאללה,

קח את הפאלצנות שלך, ודחוף אותה אתה יודע לאיפה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נ.ב.

אתה יודע שאני אוהב אותך,

מתי הולכים לבירה אחי

יוגב...

 

יא חתיכת בן זונה.תחזיר לי עכשיו את הדיסקים!! והמגזין!! והספר!!

 

אתה לא מקבל את האגזוז שלי אפילו אם תהיה הבן אדם האחרון עלי אדמות עם פיזו' מאה ושש!

 

 

ניגר...

 

 

 

 

ודרך אגב-

 

אתה יודע מתי בירה.

 

כמו תמיד.

 

יום חמישי.

 

נפגשים מתחת למחלף קק"ל .

 

דבר איתי.

וואו.

 

אני באמת נדהם מכמות ההודעות הפרטיות.כמה סיפורים דומים לשלי...

 

שוב פעם-תודה רבה לכולכם!!!

כרגיל!!!

 

אין מילים לאחר קריאת כתבה שלך.

 

לכן תגובתי היא:

"פה פעור"

"ללא מילים..."