טיול שבת עם ילדה אחת ומגאן RS Cup

לוזית.

"אבא, תנהג ככה שתהיה לי את ההרגשה הזו בבטן."

"אין בעיה. נסתובב נעשה את זה שוב"

מסובב את המגאן וחוזר על התרגולת שוב ושוב. כניסה מאוחרת ופתאומית עם יותר מדי הגה וחזרה מאוחרת לגז. הרבה G פתאומי, וילדה אחת צוחקת.

לנהוג ממש, קשה. יותר מדי מכוניות. יותר מדי הפתעות לא צפויות. יותר מדי יכולת של הרכב שאני לא יכול לנצל.

אני... מרגיש חלוד.

_______________________________________

כאן המקום להגיד שפתחי האוורור בהחלט מקפיאים את הידיים.

מי שזה פוסל אצלו את הרכב מכל וכל, יכול להפסיק לקרוא כאן (ולהפסיד את כל הדברים האחרים שפוסלים את הרכב). יש לי עוד כמה דברים להגיד על הקליקיות של הכפתורים, המרקם של הדיפונים, הפונטים של הסקאלת מהירות והקריספיות של תצוגת המסך. אפשר לקרוא אותם בסקירה שלי באתר www.whoGivesaFlyingFuck.com

_______________________________________

אבל התקשרו, אמרו תכתוב סקירה... אין בעיה. יש לי זמן השבת. הילדה אצלי. ניקח אותה לטיול, נשמע קצת מוזיקה, נדבר פילוסופיה קיומית, ונחזור. רב הפורום כאן רווקים, אבל תדעו לא להקשיב למקטרים, ילדים זה אחלה. אז במקום להתעצבן על עוד רכב מאכזב אפשר להעביר זמן איכות עם הילדה, כי הסיכוי שאיזו הוט-האצ' תעשה לי משהו מיוחד, קטן.

פעם אחרונה שלקחתי מגאן ספורטיבית לנסיעת מבחן זו היתה ה-225. שנאתי אותה. הגה בלי פידבק ו-ESP לא מתנתקת שמשביתה כל שמחה, אפילו סתם כך בכיכר. קצת ברקס עם הפניית הגה – קבל תת היגוי. מנוע גמיש, רכב מהיר – חרא בלבן.

ציפיות לא היו לי.

ואני כבר חלוד.

כל כך חלוד שדוממתי את הרכב ביציאה בראשון.

פאדיחה (אני מאשים את נעלי הספורט. אל תקנו אסיקס. נעליים לא טובות. אם הייתי חושב שהאוטו הזה יעשה לי משהו, הייתי לוקח נעליים עם סוליה רכה).

ולחשוב שכל כך התגעגעתי לידני.

לא לדאוג, תוך דקה חזרתי לעצמי, כולל עקב-בוהן והכל.

פין.

זה לא קרה.

עשר דקות ראשונות עם חזרה לבייסיקס (בסיסיות, בעברית). הילוך ראשון עם כף יד פתוחה מימין לידית, דוחפים הצידה, אז קדימה... שיעור נהיגה עצמי.

מתחיל להתבאס, לא רק מעצמי. הדוושות מסודרות טוב, אבל הקלאץ' רך מדי, הברקס קשה מדי ולא פרוגרסיבי ("עצי" קראו לזה פעם) והגז... יש לו מין מדרגה והתגובה שלו, לא יודע, לא ממש לינארית. אולי זה המנוע... לא יודע. מרגיש קצת מנותק, לא מכאני. לא אוהב.

יודע, מתרגלים ואחרי זה זה כבר לא משנה, אבל בהתחלה לא הרגשתי חיובי.

ההגה כבד. טוב, נו, לפחות זה לא הגה חשמלי קליל. לפחות עושה מאמץ לשחק אותה כאילו הוא נותן קונטרה. ככה חשבתי.

ההילוכים... קצת מג'עג'ע. לא חלק. לא מרגיש את הרכב. חלוד. עד שאיזו פוקוס נצמדת יותר מדי בכביש המהיר, ויש כיס פנוי מימין, וככה זה שלא חושבים... טאק, משחרר הילוך, טאק-טאק, גז ביניים, שלישי... האוטו ממריא. יוסטון, חזרנו לעצמנו, פחות או יותר.

ממריא... נו טוב, לא ממריא, מאיץ מאוד מהר. אני רגיל כבר למכוניות חזקות יותר. אבל, כן, האוטו מהיר. סבבה. בכלל סבבה שנגמר אצלי בראש ה-up load של איך נוהגים בידני. מכאן הכל רץ.

Baby, I'm back.

האוטו קשיח ולא נוח בכלל, אבל המושבים (ריקארו) מעולים וגם תנוחת הנהיגה. רק האגזוז עושה מן קול שיוצר גל עומד של רעש עמום. אבל, כאמור, זה לא מין העניין. סתם מצטרף להכנה לאכזבה. מי שרוצה הרחבה בעניין השימושיות של הרכב, יכול לקרוא אותה בפורום כוסיות שקונות רכבי ספורט בשביל הפוזה.

נעבור קדימה, אחרי כמה קילומטרים לא מעניינים בכלל בכביש המהיר, שכללו שיחות קיומיות ומוסיקה משובחת.

הילדה והמגאן ואני פונים שמאלה לאשתאול, לא לפני שאני עושה מה ששלומי אמר ולוחץ על הכפתור RS, שמעביר למצב ספורט. לחיצה קצרה. אין לי שום כוונה לנתק בקרות במכונית שהיא לא שלי, בטח לא באחת עם צמיגים כל כך רחבים וכל כך הרבה אחיזה. גם אם היא הייתה שלי, לא הייתי עושה זאת, אלא לאחר הכרות ממושכת. אולי.

וואו...

הביקורת על המצערת הלא לינארית - תשכחו מזה.

עכשיו היא מגיבה מהר, כמו שצריך.

והאוטו.

וואו...

זו עלייה תלולה במכונית הנעה קדמית. אני רגיל להיאבק כאן בתת היגוי , וכלום. נאדה. ואם יש, הציר נסחף כאחד. או שבקרה הזו אליפות או שיש דיפרנציאל אמתי, כמו שהיה לי פעם בפיאט קופה (בדקתי – יש, וזה מאוד משמעותי). והכי מפתיע... ההגה. יש לחימת הגה. אשכרה מרגישים אובדן אחיזה. מההגה.

לא הגה מהטובים שהכרתי, אבל וואלה, good enough מבחינת תחושה. לא מחריב שמחות.

ובואנה, העסק הזה קל. ה-turn in ברמה שאני לא זוכר מאז ימי הוולקן העליזים. האחיזה גבוהה... בסדר, עם כאלה צמיגים זה צפוי, אבל הרכב מרגיש זריז. זה לא מרגיש כמו רכב עם יותר מדי גומי על שלדה שיש לה פחות מדי יכולת. העברות משקל קורות מהר. מאוד.

והבקרה... עובדת טוב!

כלומר, מתקנת בלי לסרס את הכוח ובלי להעביר אותך לתת היגוי. תנהג פחות או יותר נכון והיא תשאיר את הרכב מאוזן עם תיקונים קלים בשוליים. או אולי זה אני מתקן נכון?

לא יודע. לא בטוח. אבל זה בטוח סימן לאלקטרוניקה שעושה עבודה משובחת. היכן שה-500 אבארט נפלה בגדול למחוזות התיקון המוגזם, המגאן ממשיכה לתת לך להרגיש מוצלח.

אז מה זה משנה שאני חלוד, האוטו הזה עושה אותי אבא גיבור לילדה משועשעת בלונה פארק בלי תור. בלי תור, אבל עם תנועה. אנחנו מגיעים לקליאו. אחריה לרכב אחר. ועוד אחד. לא קמתי מוקדם, אמצע היום...

אי אפשר להרביץ עד שמגיעים לפנייה להדסה. אז נפתחת שרשרת העקומות המהירות בה י' איבד פעם קליאו ספורט מול עיני, בשידור ישיר, בשל בלימה בעקומה בירידה קלה (ל-י' שלום). כלומר, נראה קל, אבל תרים רגל לא נכון במהירויות הללו... לא נעים.

עם המגאן מאוד נעים.

קודם כל, סומך על ה-ESP המוצלח ודבר שני, ממש קל לנהוג את הרכב. הוא מתאזן כל כך בקלות סביב איזו נקודה דימיונית באמצע המרכב, וכמו המשובחות שבמכוניות, שום דבר לא זורק את המגאן מהקו שבחרת לה, וכל תיקון קל מתבצע מיד. כיפכיפכיף.

מציץ במד המהירות... המממ, זו המהירות שלי עם הקאימן S. זו המגבלה של ההעזה שלי, לא של הרכבים.

אנחנו לפני מערת הנטיפים. שני רצפי פניות חביבים. זה שאחרי הכניסה לבר גיורא גם בנוי נכון. המסקנה מסתכמת – הרכב הזה נהדר! הוא מתאזן לסיבוב כל כך בקלות ומזכיר לי את הקליאו ספורט הנשכחת שלי באופן בו הזנב יוצא להשתתף תמיד (גם בלי העברת משקל לפנים) ושוב, עם ה-turn in הקסום הזה. בוולקן הישנה המחיר שלו התבטא בזנב שהיה עף להיגוי יתר בקלות יתר. כאן הזנב נשאר נטוע. זה כי אני רחוק ממגבלות האחיזה או בגלל ה-ESP?

תשובה חלקית אני מקבל אחרי הירידה לעמק האלה. יש שם רצף פניות שכולן בירידה קלה (אחרי הירידה הגדולה) וחלקן עם שיפוע שהולך עם הסיבוב ו... מעיין מגלשה בתוך הסיבוב. המלכודת כאן היא להיבהל מזה שיש מגלשה בסיבוב וללחוץ ברקס, כאשר חובה לעשות הפוך (במכונית הנעה אחורית זה ממש כיף, כי אתה מרגיש את הגלגלים האחוריים בוטשים באספלט הנשמט מתחתם). ממש חובה, אחרת... הזנב הולך.

כאן מצאתי את עצמי מתקן אחרי ה-ESP . וכן, היא שוב עובדת באופן מעולה. תיקון קל בזנב וגמרנו, בלי להכניס אותך לתת היגוי. האם שלדה שמכוילת כל כך אגרסיבי, במכונית עם כל כך הרבה אחיזה, ניתן לבטל בה את ה-ESP לגמרי לגמרי?

זו בטח לא שאלה שאני מסוגל לענות עליה, ברכב שלא שלי, בכביש ציבורי, באמצע היום, עם ילדה ברכב...

יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות עם המגאן הזו ועוד הרבה מה ללמוד, אבל דבר אחד בטוח, היא ממש עושה חשק לנהוג. זה לא טריוויאלי לייצר מכונית כל כך קלה לנהיגה עם כל כך הרבה אחיזה ויכולת. באיזשהו סרטון הישוו את הגירסא הקודמת ל-370Z על מסלול והיא יצאה מנצחת.

האם הרכב הזה יותר טוב מ-370Z?

כן. ולא.

כן, כי היא הרבה יותר קלה לנהיגה ולמרות הנחיתות בכוח, היא תהיה יותר מהירה בעולם האמיתי (לנהגים רגילים, לא אצל רוני שטרן) ואפשר להעיז איתה הרבה יותר, יותר מהר.

ולא, כי 370Z היא עדיין מכונית יותר מעניינת לנהיגה, שנותנת חוויה הרבה יותר ברוטאלית, של מכונית הנעה אחורית חזקה. היא גם הרבה יותר יקרה. גם יש לה הגה הידראולי (וכן, זה עדיין הרבה יותר טוב, גם אז שבמגאן לא גרם לי לוותר עליה).

מה שמביא אותנו לשאלת התמורה. האם המכונית הזו שווה 40% תוספת על מכונית משפחתית?

חד משמעית – כן.

המכונית הזו לא דומה למכוניות ההוט האצ' של פעם, שהיו גרסאות משופרות של מכוניות עממיות. זו לא גרסה משופרת, זו שמרגישה כמו מכונית ספורט ייעודית. זו מכונית שכמו שהיא, אתה יכול לעלות איתה למסלול ולא להתבאס. יש פה בלמים אדירים, שלמרות שנהגתי עדין בכניסות (אילוצי בטיחות ונוחות הנוסעת), מרגישים כמו בלמים שאפשר היה פעם לחלום עליהם במכונית שלא ברמה של BMW ספורטיבית.

יצא לי לנהוג קצת על לאון קופרה של הדור הקודם (לא החדשה) ובהשוואה למגאן הזו, הקופרה היא צעצוע רופס. ה-WRX, שהייתה רכב ספורטיבי נחשק לפני 7 שנים, היא גרוטאה מוחלטת מכל בחינה דינמית בהשוואה למגאן הזו.

וזו גם הבעיה שלה.

כי המכונית הזו צריכה מקום למתוח בו את הרגליים הארוכות שלה. מה שהיא נותנת לא שווה כלום אם אתה לא בכביש הנכון במהירויות גבוהות. כתבתי שהיה מעניין לנתק בה את ה-ESP?!

כתבתי.

אבל אני לא בטוח שהייתי אי פעם באמת מעז. אני חושב שכן. אולי מאמין שכן, כי היא כל כך טובה, אבל זה רק אם הייתי מכיר את הרכב טוב מאוד ואם הוא היה שלי...

אני זוכר את עצמי מחליק פיאט קופה על הצד. לקופה היו צמיגי 205. כאן הצמיגים... כמה?! 235?

אולי כבר עדיף בסכום הזה לשים איזו מיאטה משומשת בצד, שתשעשע גם באיזו פנייה מזדמנת בעיר, לא רק בסשן נהיגה אגרסיבי?

אולי לקנות קליאו ספורט ולהרוויח פחות אחיזה ולא פחות כיף?

לא יודע. לא ניסיתי.

אולי BRZ עדיפה?

לא יודע. לא ניסיתי.

ומה עם פוקוס RS?

לא יודע. לא ניסיתי.

אבל פתאום בא לי לנסות.

המגאן הזו החזירה לי משהו חשוב - את חדוות הנהיגה.

אז אני אגיד ככה: אם אתה רוצים מכונית נהיגה שהיא גם סופר ביצועיסטית וגם קלה לנהיגה – קנה את המגאן. לא היה לי איתה יותר מדייט חפוז ולא ממצה, אבל אני יודע מהניסיון – היא לא תאכזב. זו שלדת הנעה קדמית מופלאה באריזה מושחזת וממוקדת.

אל תקנה איזה משהו "הגיוני" או "שימושי" יותר באותו הכסף (או בקצת פחות). קנה משהו שישאיר לך זכרונות מתוקים מטיול נהיגה, שיחזיקו אותך כל השבוע.

נ.ב. ואם לא אותה, אז לא משהו פחות קיצוני, רק יותר. אחרת, כבר עדיף סתם משפחתית/קומפקטית עם מנוע גדול, כי בין כה וכה אתה תישן בשבת, לא תנהג.

שאפו על הכתיבה!

אחלה המלצה בסיום!

כתיבה מעולה, נהנתי לקרוא.

מה עם הילדה איפה תגובתה? חוץ מהכאבי בטן...

תודה נהניתי לקרוא.

זויות הכתיבה ממושב הנהג מעניינת.

אבל החלוקה לשלושה חלקים לא הופכת את הסקירה לקצרה יותר....

ידידי,

משובח משובח משובח

כיף לקרוא סקירה שהיא חוויה בגוף ראשון.

המגאן RS היא בהחלט מכונה מכוילת להפליא ומתגמלת לנהיגה - למעשה היא המתגמלת ביותר מבין בנות מינה.

למי שנחוש לקבל מהמכונית שלו את מה שגורם לנו לאהוב את זה כל כך, ומוכן לשלם את המחיר שהיא גובה בהיבטי הנוחות/פינוק/שימושיות - היא הכי טוב שיש.

אבל בכל פעם שאני נוהג בה, ואז במתחרות, אני שואל את עצמי האם המכונית הזו היא הסמן הימני בעידן שהולך להיגמר. כזה שיוחלף בעידן בו המכוניות יהיו מהירות ומבצעות יותר מול שעון עצר - אבל ירחיקו עוד קצת את הנהגים שבאמת מבקשים שיאתגרו אותם בנהיגה. מכונית שתנהל דו-שיח ולא פשוט תציית בעיוורון לכל גחמת נהג.

תענוג לקרוא אבל יותר תענוג לדעת שהיצרנים העממיים חזרו לייצר רכבים מהנים לנהיגה כמעט כמו פעם

אבל בכל פעם שאני נוהג בה, ואז במתחרות, אני שואל את עצמי האם המכונית הזו היא הסמן הימני בעידן שהולך להיגמר. כזה שיוחלף בעידן בו המכוניות יהיו מהירות ומבצעות יותר מול שעון עצר - אבל ירחיקו עוד קצת את הנהגים שבאמת מבקשים שיאתגרו אותם בנהיגה. מכונית שתנהל דו-שיח ולא פשוט תציית בעיוורון לכל גחמת נהג.

תודה.

אני אגיד לך מה העניין. מבחינתי העידן הזה נראה היה שנגמר. אני מודה, לא נהגתי בטובות מהספורטיביות האחרונות, אבל כל פעם שיצא לי לקחת סיבוב פה ושם, התאכזבתי (ומודה, בקליאו דור III לא נהגתי). בגדול.

והמגאן... זו כבר מכונית מזן אחר מההוט האצ' הגדולות של שנות ה-90' ותחילת העשור הקודם. כל כך יותר קרובה למכונית ספורט טהורה, מבחינת הביצועים, הבלמים, הבולמים, הסה"כ שמתמצה במה שנקרא באנגלית - composure. מכלול תכונות וביצועים שהייתי רגיל לפגוש רק מ-BMW צפונה. וכל זה עם כל כך הרבה כוח על הגלגלים הקדמיים... לא אמיתי.

לא יודע אם זו חזרה למקורות. בשביל זה צריך לייצר מכוניות מהנות אבל יותר זולות. אולי פחות מושלמות, אבל יותר נגישות מבחינת עלות.

מה שמביא לנקודה הבאה:

תענוג לדעת שהיצרנים העממיים חזרו לייצר רכבים מהנים לנהיגה כמעט כמו פעם

זה רכב מהנה של יצרן עממי, אבל הרכב לא עממי. מעטפת הביצועים שלו נוגעת ברמות של מכוניות ספורט והתנהגות הכביש, שוב לא ניסיתי, אבל אני די משוכנע ש בלי ESP מדובר ברכב שיעניש על טעויות, ובגלל הביצועים והאחיזה, זה ייקרה במהירויות גבוהות. זה בסדר גמור וככה צריך לעשות מכונית לנהג, בייחוד שיש מצב ביניים כל כך מהנה ב-ESP, אבל המיומנות שתדרש מנהג כדי לנהוג אותו ממש בעצמו - לא קטנה.

ויש את העניין היומיומי. אי אפשר למצות את הרכב הזה בפניות מזדמנות, ככה בקטנה. לא כמו איזו מיאטה, שראיתי מישהו לוקח אותה על הצד מסביב לאיזו כיכר נטושה שהזדמנה לו. בהתניידות רגילה כל היכולות שלו די לא מורגשות. צריך ממש לפתח מהירות כדי להתחיל להרגיש את מה שהוא יכול לתת.

חמודים אתם, וגם רואים מה היא באמת חושבת עליך

מה שכתבת הזכיר לי את חווית הסיבוב הקצר שלקחנו אני ו- ע' לפי שלוש שנים על ה- RS האפורה (יפה יותר מהצהובה לטעמי), לפני שהלכתי ורכשתי GTI בשביל השימושיות...

לגבי הרעש - לא הפריעה לכם התהודה? או שהיא פחותה מדור קודם?

כן. הזכרתי את התהודה הלא נעימה איפשהו.

מתרגלים ואחרי כמה זמן לא שמים לב.

חייתי כבר עם רכבים פחות נוחים בחיים. לא רגיש לזה.

אתה, לעומת זאת, מקרה קלאסי למה שאני טוען.

קנית GTI ובסוף... לא נהגת. יותר הגיוני כבר היה לרכוש TSI.

אם היית קונה מגאן, לעומת זאת, אולי כבר היתה לך קריירה בראלי...

A magnificent return to form.

עם הילדה שלי באוטו אני לא מעיז לעשות שום דבר חוץ מאשר וורום וורם מדי פעם.

כדרך קבע יוצא לי לעקוב אחרי חבר עם מגאן RS CUP 265 מהדור היוצא

וכל פעם אני נדהם איזו מכונה מדהימה זו!

אני אישית כנהג מתקשה להדביק את הקצב שלו.

איזו כתיבה!!! מאוד נהנתי

אם הקליאו שלי לא הייתה בהרצה הייתי עושה את הטיול כאן ועכשיו

באיזו מגאן הייתה נסיעת המבחן? (הצהובה החדשה של היבואן אחרי מתיחת הפנים או לפני)

וואו, אני ממש מופתע ומאוכזב מהסקירה הזאת

אתה יודע ממה ? אני לא מאמין שלקח לך מעל 3 שנים לנסות את המגאן RS !!

ועוד מפרנקופיל כמוך עם אקסית מיתולוגית מבית רנוספורט.

ראה עצמך נזוף

לגבי תגובת הדוושה, היא ניתנת לכיוון ובדיפולט מתחדדת במצב ספורט (יש 5 מצבי כיול). למעשה מצחיק שהתלוננת שהיא לא ליניארית במצב הרגיל כי זאת בדיוק הגדרת הדוושה במצב הזה: linear

במסלול טכני וצפוף (כוכב-יאיר) או ג'ימקאנה הדוושה העצבנית במצב ספורט, או יותר נכון בניתוק בקרות מלא (כלומר אין גם tc), רק מפריעה ומקשה על השליטה במינון עדין ומדויק (חפירות ותת-היגוי זאת התוצאה הבלתי נמנעת). מעדיף את הליניאר במצב הזה.

מעטפת הביצועים שלו נוגעת ברמות של מכוניות ספורט והתנהגות הכביש, שוב לא ניסיתי, אבל אני די משוכנע ש בלי ESP מדובר ברכב שיעניש על טעויות, ובגלל הביצועים והאחיזה, זה ייקרה במהירויות גבוהות. זה בסדר גמור וככה צריך לעשות מכונית לנהג, בייחוד שיש מצב ביניים כל כך מהנה ב-ESP, אבל המיומנות שתדרש מנהג כדי לנהוג אותו ממש בעצמו - לא קטנה

סף הביצועים והאחיזה אכן מביא לזה שצריך להתרחק מאוד בשביל לדגדג את היכולות של הרכב. נקודה בעייתית.

אני יכול להגיד לך שגם עם בקרה במצב ספורט אפשר להגיע למצבי החלקה קיצוניים מאוד והרכב יכול להחשב נושך גם עם בקרה. לא יודע אם זה התכנון או סף ביצועים כ"כ גבוה שבדגדוג המגבלות גם המערכות מתקשות לעמוד בקצב.

בכל מקרה, הבקרה מאוד מתירנית ולא מגבילה בכביש. במסלול אני תמיד מנתק לגמרי ויכול להגיד שההבדל לא גדול במהירויות הנמוכות האלה, במהירויות הגבוהות יותר (ערד) זריקות זנב מקבלות ריסון עדין עם הבקרה ובלי בקרה כדאי מאוד שתהיה במסלול עם שטח מילוט הולם כי זה יכול להגמר רע.

באיזו מגאן הייתה נסיעת המבחן? (הצהובה החדשה של היבואן אחרי מתיחת הפנים או לפני)

זאת המתוחת פנים החדשה. אין הבדל גדול, סה"כ פרונט חדש בהתאם לשפה העיצובית החדשה ושינוי אבזור קלים (בדגם החדש חסכו את הקסנון, פנסים עוקבי פניה וברקסים מחורצים (זה בכל העולם, לא עניין של אבזור) אז בקרסו הכניסו פנימה כסאות רקארו וג'אנט 19 כדי לאזן).

ניר (עם RS cup 265)