ככה זה שאוהבים[עוד משוגע עם אלפא מזדקנת בסיכום תקופה]

מעטות הפעמים ב30 ומשהו שנות חיי כזכר מן המניין שבהם יכולת לתפוס מבט מתרגש על פרצופי. אומרים שזאת בעיה מולדת,מעין פגם בלידה של בן האנוש הזכרי,שמונע ממנו להביע רגשות,שלא נותן לו לשחרר דמעת אושר,גם אם לפעמים הוא ממש רוצה.

והנה אני עומד מולה,והמבט בעיניים מסגיר אותי.מבט של התרגשות,התפעלות,הבלבול הזה של האם באמת אני בחרתי בה או שבעצם זה הפוך.

קשה להוריד לכתב סיכום חווית נהיגה באלפא רומיאו בלי להיסחף לקלישאות. גדולים ומנוסים ממני ניסו זאת ללא הצלחה, הנסיון להסביר מה בעצם כל כך מיוחד ביצרן האיטלקי הזה,שכל מכונה שיוצאת משעריו כאילו מצוידת בתכונה האנושית כל כך הזאת שנקראת נשמה.

 

אבל הנה אנחנו,חצי שנה שעברה לה מהר מהצפוי,והגיע הזמן לסיכום קצר.

אמנם היא לא האלפא הראשונה בבעלותי,אבל היא הראשונה שהצליחה לרגש אותי,היא זאת שהסבירה לי מה זה

להיות אלפיסט. המשוגעים האלו שתמיד הסתכלתי עליהם מהצד במבט חצי שואל חצי מזלזל, התמהונים האלו

עם האהבה העיוורת שלהם לכלה שביום טוב מצליחה להסתיר את חלקיה המתפרקים וביום פחות טוב משילה אותם לצד הדרך.

אבל הנה,עכשיו זה תפס גם אותי,ואין לי בעיה להודות בכך. גבירותי ורבותיי,אני תמהוני. תמהוני עם אלפא אדומה.

הכלה,ילידת 97,חגגה לא מזמן 15 אביבים על כבישי ישראל ו200K ק"מ, והזמן נתן אותותיו,בעיקר לאור הזנחה קלה שעברה בשנתיים לפני שנפגשנו.

אז פירקנו ושיפצנו את אטם ראש המנוע שדלף.החלפנו משולשים,וריאטורים,פלאגים,שמנים ועוד כמה קשקושים כדי להחזיר לה את הברק שכל כך מגיע לה.

אמנם העבודה לא הושלמה לה,הסאנרוף עדיין מסרב לעבוד,הבולמים נותנים אותותיהם על סוף חייהם הקרב ובא,וצנרת לא מקורית שנלקחה מגרסת הבוקסר והורכבה על הכלה ע"י אחד מבעליה חסר הטעם(וכנראה גם הממון) ממתינה להחלפה באחת חדשה ומשודרגת.

אפילו שם כבר יש לה,לכלה. אנטונלה. כיאה למאהבת איטלקיה.

כבר היו לי גדולות ממנה,חזקות ממנה וגם חדשות ממנה,ונכון שהיא לא הייתה מושלמת גם שיצאה משערי המפעל עם הניילונים,בעיקר בגלל כמה מהנדסים איטלקים שכנראה עישנו משהו ביום שהיא תוכננה, אבל המכלול השלם שלה הוא כזה שמאפשר לך לסלוח לה על הכל. רק תמצא כביש מפותל,ריק ככל האפשר,ותן לה להוביל אותך אל האושר,אל גן העדן של חובבי הרכב והנהיגה.

ההגה שלה,כאילו שנלקח מחלום רטוב של אנזו פרארי על הרכב המושלם,נותן לך להוביל את הדרך בחדות שאופיינית רק לאלו הנוהגים על 2. הצליל שבוקע ברגע שאתה מדביק את דוושת התאוצה לרצפה גורם לך לכבות את הרדיו ופשוט להקשיב לקונצרט שממלא את חלל הרכב. כל כך כיף,כל כך נכון,איפה היית עד היום אני שואל אותה.

והיא בשלה,ממשיכה לחתוך את הסיבובים בנינוחות לא אופיינית. מתוך 153 הסוסים הרעננים שיצאו מהמפעל אולי לא שרדו כמה עד היום,אולי חלקם התעייפו בדרך,אבל גם כיום היא מורידה מספיק כוח לאספלט כדי למשוך אותך קדימה בקצב שגם חדשות ממנה יתגאו להתהדר בו.

 

זהו,בינתיים. הסיפור אינו נגמר,הוא רק מתחיל,אבל גם בדרך הארוכה למטרה חשוב לעצור לפעמים,להסתכל אחורה,וגם על ההווה,ופשוט להיות גאה,וגם להינות ממה שהספקנו עד עתה.

 

אומרים שהאהבה עיוורת,ואולי זה נכון. אז את התמונות שלה אני אשאיר לשיפוטכם.

היא נראית מעולה לגילה, והיא אפילו לא עד כדי כך זקנה

אחרי שתסיים עם המכניקה, קח אותה לדיטיילינג. הצבע הזה זועק להתעורר מחדש!

 

תהנה!

הרכב הראשון שבו נהגתי לאחר שהוצאתי רשיון היה אלפא 33 1.7 שנת 92. הוא לא היה שלי, אבל למשך כחצי שנה הייתי ה"אפוטרופוסית" שלו. הבולמים הקדמיים היו גמורים, המנוע מזייף, המזגן יצא לפנסיה, וזה רק מה שהצלחתי להבחין בו בתור נהגת חדשה... אבל מה- כ"כ נהניתי לנהוג בו שחיפשתי לעצמי תירוצים לצאת מהבית. כיף של אוטו, וסביר להניח שהיום, לאחר נסיון רב יותר, הייתי מעריכה אותו אפילו יותר.

אבל-

מודה ומתוודה, מעולם לא הצלחתי להתחבר לאלפא באדיקות של המשוגעים לדבר.

 

ולמרות זאת- ממש כיף ומעלה חיוכים לקרוא מישהו שכן מתחבר ל"שיגעון" הזה, ובכלל לרכב לא טריוויאלי בנוף הישראלי.

תן לה חיים טובים

האלפא שלך מאוד יפה ובצבע הנכון. דיטיילינג או וקס אני חושב היו מוסיפים המון כי הצבע שלה ניראה טוב.

האלפא שלך מהממת, וגם הכתיבה שלך. חשבת לכתוב רומנים?

אהבתי את הכתיבה שלך ואת אנטונלה. יפיפייה אמיתית שמור עליה וסע בדרכים טובות.

אני לא אוסיף עוד מה שרוב חברי הפורום הציעו על דיטיילינג אבל זה בהחלט דורש.

בתור אחד שהחזיק ברכב כזה במשך שנתיים, לא נותר לי אלא להזדהות ולהסכים עם כל מילה שכתבת.

אגב, שושנת העמקים?

נהניתי לקרוא. בעיקר משילוב הראייה המפוכחת מחד וההתמכרות מאידך. תהנה מימנה.

תודה לכולם על התגובות והמחמאות. רומנים עוד לא התחלתי לכתוב,אבל אולי בעתיד,מי יודע.

מה שלא נעלם מעיניכם גם לא נעלם מעיניי,דיטיילינג בהחלט ייעשה לצבע,כמו שאמר GOLF ברגע שפחות או יותר תסתיים עבודת המכניקה.

אלעד ,חד אבחנה,אכן זה המקום.

itay, אכן הייתה ברשותי 147 2 ליטר ידנית במשך כשנה. לצערי למרות כל המחמאות שניתנו לה אני פחות התחברתי לדגם.

המתלים הרגישו לי רכים מדי,הורדת הכוח לגלגלים הרגישה לי לא החלטית מספיק,ובכלל הדינמיות של הרכב יותר שידרה סע רגוע ותהנה מהנוף,עזוב אותך ללחוץ על הדוושה,זה עולה הרבה כסף הנוזל הזה שמניע אותי.

ה146 מרגישה יותר ממוקדת,יותר ספורטיבית,ויותר חדה שזה מגיע לנהיגה פרופר. ל147 יש המון יתרונות אחרים,אבל הם פחות דיברו אלי ולמה שאני מחפש.

אני זוכר בשנת 85 שאחי חלם על אלפא סוד,היה משוגע על האוטו, אחי שחסך קנה אלפא סוד 82 לבנה יפיפייה יד שנייה מאיזה זקן חובב אלפות, נסע עליה יומיים חזר על גרר

תיקן , נסע עוד קצת נתקע

וככה היו החיים שלו

האוטו תמיד נסע לאן שרצה אבל אף פעם לא היה לו כוח לחזור לבית

ולא נדבר על החלודה שהאוטו היה מקבל

ואחי

הוא השתגע אבל כבר לא על אלפות

הוא התחיל לשנוא אלפות

עד שיום אחד הוא וחבר נסעו נסיעה לים ונקלעו לתאונת שרשרת קלה והאוטו התקמט עליהם והיה צריך לחתוך את האוטו

מאז אחי לא מוכן לשמוע על אלפות

אבל אין מה

המכוניות האלה יפייפיות ברמה

מבחינת חלודה ואמינות מאז שאלפות הפכו להיות פיאט המצב השתפר לטובה בעשרות מונים וכך גם הבטיחות. יותר אין חלודה גם על אלפות בנות 20 (אלא אם כן הרכב עבר טראומה שלא תוקנה כמו שצריך אבל אז זה כמו לכל רכב). אלפא 145/146 מבוססות על פיאט טמפרה, זה לא שלדה מפיתוח עצמי של אלפא (לאומת 75 ו33).

מחלודה ואמינות של אלפא נישארו רק סטיגמות.

 

אלפא 164 שהייתה לי הייתה די אמינה עם 282Kק"מ+. היא שמרה על החיים של מי שלקח אותה ממני וגמרה את הקריירה שלה על הכביש בתוך איזה קיר. ולא היה צריך לחתוך אותה כדי להוציא את האנשים.

אוטו יפייפה וכתיבה יפה לא פחות

 

שי

אהבתי את הכתיבה וגם את האלפא, אבל אני משוחד