פיאט דובלו 2011 - אותו מקרר, בגישה כל כך שונה.

שלומות,

 

למי שתוהה למה התכוונתי בכותרת, זה לקוח משיר של להקת הג'ירפות. ספק אם הם חשבו על הפיאט כשכתבו אותו...

 

לענייננו, עוד נסיעה ועוד אוטו מעניין, הפעם לאיטליה ועם פיאט דובלו מהדגם החדש שהוצג בתערוכת ז'נבה בתחילת השנה.

יצא לי לבלות איתה שבוע במילאנו והסביבה, כאשר רוב הנסיעות היו פרבריות-עירוניות עם קטעי קישור קצרים באוטוסטרדה.

 

היות והרכב היה מיועד לשנע אותי ועוד כמה קולגות לתערוכה, בחרתי באופציית המסחרית הקלה, שנתנה את התמורה הכי

טובה למחיר. את הרכב שכרתי בחברת Maggiore שהמלצתי עליה בעבר בפורום, הפעם בסניף שנמצא בנמה"ת מלפנסה.

 

ההפתעה הראשונה הייתה הגודל. הדובלו גדולה יותר מהקנגו, הברלינגו, הקונקט ואפילו הדובלו היוצאת, או לפחות מרגישה

כך. היא הייתה גבוהה משמעותית, רחבה במעט, ויצרה רושם הרבה יותר "מסחרי" באופן כללי. פתיחה של הדלת האחורית

(הבודדת, עם חלון ענקי במרכזה) הציגה בפניי את הפתעה מס' 2: שני מושבים נוספים, המשלימים לשבעה בסה"כ.

 

הכניסה לתא הנוסעים הייתה קלה ומרווחת כפי שציפיתי, והתחושה הראשונית דומה מאד גם לברלינגו בה נהגתי לפני שנה

וגם לפיורינו, האחות הקטנה של פיאט. הדובלו שלי צויידה במנוע Mjet 2.0 ליטר וסיפקה 135 כ"ס, רמת הגימור הייתה

Dynamic וכללה אבזור בסיסי. למעשה, הייתה זו רק דרגה אחת מעל הגרסה המסחרית הסגורה עם הפגושים השחורים.

לא שמתי לב יותר מדי לעיצוב הפנימי בשלב זה (היה חשוך ומיהרתי למלון), אבל היציאה לדרך הייתה קלה ומהירה יחסית.

הנסיון להוציא אותה מהחניה ברוורס הזכיר לי את שיעורי המשאית שלקחתי בביקור האחרון שלי בארץ - מבט לאחור בעיקר

במראות הצד, ותחושה די מגושמת. עם זאת, ההגה היה קל למדי ושידר היטב, ותיבת ההילוכים התנהגה כצפוי מרכב דיזל

מוגדש - גמישה ונעימה לתפעול. וכך נסענו.

 

כבר באותו לילה נתקלתי בשביל משובש שהייתי צריך לעבור אותו בדרך למלון. לאורכו היו בורות בעומק 10-15 ס"מ ובצדו

שדרת עצים, כל זאת עם אפס תאורה, כמקובל בעיירות הקטנות. הגודל, שעד אז קצת הפריע ודרש הסתגלות, הפך באחת

ליתרון משמעותי - מרווח הגחון הגדול של הדובלו אפשר דילוג נון שלנטי על פני המהמורות והשביל המרוסק, וגם מערכת

התאורה התמודדה עם המכשול בכבוד והאירה את דרך החתחתים למרחק יפה. אחרי שעברנו את טבילת האש הראשונה,

הגענו למלון, ניווטנו בזהירות לחניה התת-קרקעית (בשלב זה, אחרי שעת נסיעה, כבר לא היה כ"כ מאתגר) והלכנו לישון.

 

 

בימים הבאים, לאור יום, כבר הצלחתי לעבור על כל שאר הסעיפים. העיצוב החיצוני יפה לטעמי, מרשים מאד, וקורץ לשוק

הפרטי. העיצוב הפנימי משתדל מאד להיות "משפחתי", ולראייה, אין אף פאנל מתכתי חשוף בכל החלק הפנימי של הרכב.

פתחי האוורור המפגרים של פיאט מכים שנית גם כאן, אין אפשרות לסגור לגמרי וגם קשה לכוון אותם כראוי. מתגי מערכת

בקרת האקלים מצופים בגומי, לטעמי לא ממש נוחים ולא נעימים למגע. קשה להסביר בדיוק מה הפריע לי שם, באינטרייה

של הדובלו, אבל במשפט אחד - בפולקסוואגן, ואפילו בסמארט, לא היו בעיות כאלה. נראה שארגונומיקה והנדסת חומרים

זה עדיין לא התחום החזק של האיטלקים. את הכסף שלהם הם בחרו לשים על המנוע, העיצוב או הפיצה שנאכלה בדרך.

 

עם כל המאמצים שהושקעו ב"אזרוח" המסחרית הקלה, הדובלו עדיין מרגישה כמו רכב עבודה בהיבטים רבים, ואינני בטוח

אם תתאים לכל אחד מבני (ובעיקר בנות) המשפחה. הדלתות גדולות וכבדות (למרות שדל. ההזזה נעות וננעלות בקלות),

הדלת האחורית האחודה פשוט ענקית, ומוט ההילוכים הידני דורש תפעול עם כל הזרוע ולא רק עם כף היד. כמו כן, אצלי

בגרסת הדינמיק הייתה מותקנת "מערכת סטריאו" שכללה רדיו-דיסק ללא חיבור AUX או אפילו יכולת לקרוא MP3 צרוב.

המושבים בשורה השלישית (בגודל סמלי, כרגיל) אינם מתקפלים באופן שטוח לתוך הרצפה, ובכלל נראים לטעמי כמו איזו

התקנה מקומית של "א.א. ארגזים ובניו". ניתן, תיאורטית, לקפל אותם כשעומדים מחוץ לרכב עם הדלת האחורית פתוחה,

אבל הרבה יותר פשוט ופרקטי לעלות על הפגוש, להיכנס לתוך תא המטען הענקי, ולעשות זאת משם.

 

 

ברשותכם, אני אקדיש פסקה נפרדת לגלגל ההגה הדבילי ולאידיוט שתכנן אותו. נראה שבאיטליה עדיין לא שמעו על כך

ש"עשר ועשרה" יצא מהאופנה, ושכיום "תשע ורבע" הוא המקום המועדף לשים עליו את הידיים. ב"עשר ועשרה", על

גלגל ההגה של הדובלו, ישנן בליטות המיועדות לאכלס את האגודלים של הנהג וכך לשמור על שתי ידיו במקומן. בפועל,

ההגה שם קטן מדי, ואין שום הצדקה לשים את הידיים במקומות אלה דווקא, שלא לציין שחלק מאיתנו אוהבים לנהוג עם

יד אחת על הגלגל ולא עם שתיהן (מנהג נפוץ במיוחד באיטליה, שם היד השניה משמשת לעיתים קרובות להעברת מגוון

מסרים חשובים לנהגים האחרים). כתוצאה - כל נסיון לסובב את ההגה בתנועת "מנקה חלונות" מעמידה את אחת מאותן

בליטות ב-ד-י-ו-ק על שורש כף היד של הנהג. למי ולמה זה תורם? לא יודע, אבל זה בהחלט מעצבן, ואפילו כואב.

 

 

מבחינת המנוע, כמה פותחת, כמה סוגרת וכו' - לא הייתה לי אפשרות לבדוק, גם מבחינת זמן וגם עקב מזג אוויר דפוק.

אני יכול לספר שהמכונית סחבה היטב גם כשהייתה עמוסה בשישה נוסעים על מטענם, ואיש לא התלונן על נוחות הנסיעה.

כאשר נסעתי בה לבד, התחושה הייתה טובה על כביש חלק, קצת פחות טובה בתוואי העירוני ובכבישים משובשים. עדיין,

אני לא יכול לומר שהיא מרגישה כמו מסחרית קשוחה, גם אם כל מיניוואן או רכב פרטי ממצוע יהיו בד"כ נוחים יותר.

 

בסיכום הדברים, אני מתקשה להבין למי פונה הדובלו החדשה בגרסת הנוסעים, במיוחד עם 7 מושבים. למשפחה הרגילה

יש אופציות קומפקטיות, נוחות וזולות יותר בדמות רנו סניק ושות'. לרובן יש אופציה לשבעה מושבים, כאשר ה-2 הנוספים

מתקפלים לתוך הרצפה ולא גוזלים שטח הטענה. רובן גם קלות יותר לנהיגה ובעלות גישה נוחה יותר, למעט אולי דלתות

ההזזה שמהוות יתרון.

 

מי שמחפש רכב למשפחה הגדולה, עדיף לו להשקיע קצת יותר ולקנות מיניוואן בגודל מלא, אפילו מיד שניה. עם כל הכוונה

הטובה של הדובלו, אין בה חצי מכמות הגאדג'טים והאבזור שיש בכל מיניוואן פשוט שיוצר בחמש שנים האחרונות. זה ברור

שמדובר בפלטפורמה מסחרית שעברה הסבה ולא ברכב משפחתי יעודי שעוצב למטרה הזאת.

 

אולי הדובלו יכולה להתאים למי שמחפש מסחרית לעבודה עם אופציה משפחתית לסופ"ש. אבל גם בקטגוריה הזאת, יש לה

מתחרות שמעניקות תמורה טובה יותר למשפחה, כמו הברלינגו והקנגו. יוצא שמדובר פעם נוספת ברכב נישה - טוב, אבל

לא טוב מספיק, וכזה שיתאים רק לקהל מצומצם של לקוחות באופן מושלם. נשאר רק לראות כיצד ישווק ויתומחר במדינות

השונות ע"מ להתגבר על הפערים.

 

מקווה שזה היה אינפורמטיבי, ותודה שלקחתם את הזמן לקרוא. אם יש שאלות נוספות, אני כאן.

תודה על הסקירה,

 

הרכב אכן גדל בממידים לעומת הדור הקודם, לפי צו האופנה הקיים בתחום - כל דגם חדש גדול יותר מקודמו.

 

זה לא אמור להיות מיניוואן משפחתי, זה עדיין רכב עבודה ולכן הוא מאובזר ומעוצב בהתאם.

 

אגב, בדור הקודם הייתה גם גירסת בסיס גלגלים ארוך, כנראה גם בדור הזה היא תגיע, כלומר עוד כחצי מטר אורך, וזה כבר כמעט בטריטוריה של טרנספורטר וטרנזיט.

 

ותיבת ההילוכים התנהגה כצפוי מרכב דיזל מוגדש - גמישה ונעימה לתפעול

 

אתה יכול בבקשה להסביר למה התכוונת במשפט הזה? איך תיבת הילוכים יכולה להיות גמישה? ולמה ברכב בנזין אטמוספרי לא מצפים לתיבת הילוכים נעימה לתפועל?

צודק, זה באמת נשמע מוזר... בכלל, התקשיתי קצת עם הניסוח פה.

יכול להיות ש"סלחנית" זה מילה שיותר מתאימה פה מאשר "גמישה".

 

תיבת ההילוכים נעימה לתפעול במובן שהיא מעלה ומורידה הילוכים באופן חלק וללא קפיצות, למרות שעדיין

יש צורך להפעיל כח קצת מוגזם לטעמי על המוט. יצא לי להיתקל בלא מעט מכוניות שהקלאץ' בהן נקודתי

או קשה לשליטה, ולוקח כמה שעות נהיגה ע"מ להתרגל אליו ולמצוא את נקודת החיכוך. בדובלו זה לא כך.

בנוסף, בפיאט מרגישים היטב כשכל הילוך נכנס, אין שום עמימות בהעברות, בניגוד לכמה מכוניות אחרות.

 

לגבי הגמישות, כוונתי היא שהמנוע גמיש מספיק בשביל שלא תצטרך להחליף הילוכים כל 20-30 קמ"ש.

במכוניות עם מנועי בנזין שיוצא לי לנהוג עליהן, אני רואה בד"כ רגישות יותר גבוהה למצב ההילוכים, ורצועת

מומנט צרה יותר. כלומר, אם אתה רוצה את המומנט זמין כל הזמן, תצטרך להחליף הילוכים לעיתים קרובות

יותר מאשר במצב דומה ברכב טורבו-דיזל מודרני.

 

לגבי המיצוב של הפיאט כרכב עבודה - באירופה הם משווקים כרכבים משפחתיים לכל דבר, מכאן התהייה שלי

לגבי מה שיקרה עם המכירות שלהם. בינתיים באיטליה הם נמכרים כמו לחמניות חמות, ובספרד בקושי. נראה

מה יהיה בארץ.

מעבר לכך שנהניתי לקרוא, יש לי התייחסות לגבי הפיסקה שכתבת על גלגל ההגה.

נכון להיום אני נוהג בגרנדה פונטו, שלה גלגל הגה זהה. בהנחה שאתה נוהג "לפי הספר", עם הידיים בשעה 9:15, אני מוצא אותו די ארגונומי לטעמי. אם אתה מחזיק אותו כמו ג'אחרי, כנראה שבאמת זה לא יהיה לך נוח, אבל השאלה היא מה אנחנו מנסים להשיג פה.

אגב 1: בנסיעות ארוכות יוצא לי לשנות מידי פעם את התנוחה שבה אני אוחז בהגה, ובנקודה הזאת הבליטות הללו נותנות מענה מצוין. נוח להניח עליהן את הידיים, לפחות עבורי.

אגב 2: אאל"ט, גם בהגה של גולף R32 קיימות בליטות זהות באותו מיקום.

תראה אלעד, נכון שרוב הזמן זה לא מפריע, אבל אני לא מדבר כאן על רוב הזמן.

 

בתור יוצא חיל האוויר ובהתאם להטפותיו של המורה שלי לנהיגה, אני חונה תמיד עם הפנים בכיוון היציאה, כלומר ברוורס.

במצב כזה, אני בד"כ מסובב את ההגה ביד אחת, ולא עם שתי הידיים ב"תשע ורבע", אני מניח שתסכים איתי שזה בסדר.

 

כנ"ל גם בפניות מסויימות במהירות נמוכה (יציאה מחניה במקביל למשל), שבהן אין צורך ממשי או סיבה בטיחותית לשים

את שתי הידיים על ההגה. במצבים האלה זה מפריע. מאד. לפחות לי. אינני מבין מדוע מרבית היצרנים מצליחים להימנע

מהבליטות המיותרות האלה, ובפיאט חושבים שהם יודעים יותר טוב. מאידך, יתכן ואני מפספס משהו (נגיד, שאם נוהגים

עם כפפות, אז זה יותר נח).