סקירה השוואתית - פולקסוואגן פולו ופורד פיאסטה 2010 על כבישי האיחוד האירופי

שלום לכולם,

 

לאחרונה נפלה בחלקי ההזדמנות לבלות תקופה קצרה עם שתי המכוניות שבכותרת, וחשבתי שמן הראוי לחלוק את החוויה עם חברי הפורום, למען אלה מכם שישקלו בשנים הקרובות קניה בסגמנט הסופרמיני.

 

אם נסתכל על השינוי שעבר על הקטגוריה בעשור האחרון, נראה כמה מגמות ברורות. המכוניות הקטנות של היום פונות פחות מבעבר לצעירים ופנסיונרים, ויותר למשפחות בתחילת דרכן ואנשים המתניידים לבד בדרך קבע. השאיפה ליצור רכב "מתנהג" מפנה מקום לצורך בהתנהגות נייטרלית ובטוחה, המושגת ע"י רכב ידידותי יותר למשתמש ומגובה בציוד מתוחכם (וכבד). עם עליית מחירי הדלק והתרחבות קהל היעד, נרשם גם שיפור משמעותי באבזור ובאיכות ההרכבה של המכוניות הקטנות. לבסוף, אל כל אלה התווספו גם הנושאים הסביבתיים שעלו זה מכבר על סדר היום.

 

בהיבט הפרקטי, עם החסכון והתמורה שמעניקה הסופרמיני המודרנית ביומיום, קניית אוטו "גדול" שיצדיק את עצמו בעיקר בסופ"שים היא כבר לא דבר מובן מאליו. ברור שמכונית קטנה לא תתאים למשפחה של 5 נפשות, אבל זהו גם לא השימוש העיקרי של רוב המכוניות הנעות כיום על הכבישים. כאשר מתייחסים אל רכב כאל מוצר צריכה ולא כסמל סטטוס, וכשמגבים את הפילוספיה הזאת בתמחור ומיסוי חכמים, אפשר להגיע לתמונת מצב נעימה ביותר מבלי לנקוט בצעדים דרסטיים. השכל הישר אומר כי יותר מכוניות קטנות מייצרות פחות זיהום אוויר וגם יותר מקומות חנייה, אבל האם הסיפור באמת כל כך פשוט, והאם רמת החיים בסופרמיני באמת יכולה להשתוות למה שהתרגלנו לקבל במכונית המשפחתית?

 

בשוק האירופאי, הפיאסטה והפולו הן בין המובילות בקטגוריה. לאור השאיפות הגבוהות שלהן, חשבתי שבנוסף להשוואה המתבקשת בין שתיהן, יש מקום למדוד אותן גם ביחס לשלוש מכוניות נוספות, המייצגות קטגוריות שונות: פולקסוואגן לופו (מיני), פולקסוואגן גולף (משפחתית קומפקטית) ופורד מונדאו (משפחתית גדולה). וכך מתחיל סיפורנו.

 

 

פורד פיאסטה - 1250 סמ"ק, 82 כ"ס, גיר ידני.

 

 

משימה שהוטלה עלי בעבודה חייבה את הגעתי לכמה לקוחות בצרפת ועוד אחד בשווייץ. בד"כ משימות כאלה מבוצעות בזמן קצוב ולפי לו"ז קשיח, אבל הפעם ניתנה לי האפשרות לשבץ את הביקורים לפי ראות עיניי ובלי לחץ. החלטתי לנצל את ההזדמנות ע"מ לקחת חופשה, לעשות נסיעה ארוכה על רקע הנופים של דרום צרפת, לראות קצת שלג אמיתי (לבן כזה שעושים עליו סקי, ולא שחור כזה שמביאים במשאיות מהחרמון) ולהגשים חלום ילדות - ביקור בתערוכת ז'נבה.

 

המסלול החל מברצלונה, עבר בטולוז, המשיך לסן-אטיין ומסביב לאגם ז'נבה, עצר ליומיים בתערוכה ומשם עבר דרך קו החוף חזרה לכיוון ספרד. נסיון קודם בכבישי צרפת הביא אותי לבחור בכבישי אגרה לאורך רוב המסלול, למעט הקטע שבין סן-אטיין ללוזאן, אותו עשיתי בכבישים הרריים לתפארת היבשת. לאור תקופת ההשכרה הארוכה, הוקצה לי רכב חדש מהניילונים עם 17 ק"מ בלבד על השעון (שהם המרחק המדויק בין הנמל למשרד ההשכרה) ולמעשה, רק דבר אחד העיב על החווייה - העובדה שהפיאסטה הייתה עם מנוע בנזין, מה שניבא צריכת דלק גבוהה בערך פי 2 מדיזל מקביל, ובקצב הנסיעה שלי, כמעט מיכל שלם ביום.

 

יצאנו לדרך בפעם הראשונה בשעת ערב מאוחרת, לטובת איסוף הרכב והבאתו הביתה. תשומת לב מעטה הוקדשה בשלב זה למראהו החיצוני, ותוך זמן קצר עברתי לבדיקת ה-preflight בתא הנוסעים - אבן דרך בכל מערכת יחסים עם מכונית, קצרה או ארוכה ככל שתהיה. בעיניי, רכב עם "תא טייס" אינטואיטיבי, ארגונומי ומודרני צריך לאפשר לנהג שליטה מלאה בכל הפונקציות שלו בתוך דקות ספורות, ובפיאסטה אכן כך היה המצב. העיצוב הרובוטריקי הלחיץ קצת בהתחלה, אבל תוך זמן קצר הכל "נפל לידיים", ולאחר כיוון מהיר של המראות המצויינות הייתי מוכן לנסיעה. מה שלא הייתי מוכן אליו זה הקלות של ההגה החשמלי (2.5 סיבובים בין נעילות), בעיה שתרדוף אותי באופן עקבי במהלך השבועיים הבאים.

 

הבוקר שלמחרת הביא אותי להרהר בחשיבות המונח "אופי" ובהקשרו המוטורי נכון להיום. בעידן שבו פולקסוואגן, אודי ושקודה נראות זהות לחלוטין מבפנים ורוב הסופרמיניז נראות זהות לחלוטין מבחוץ, הפיאסטה היא משב רוח רענן. בשנות ה-90 היה להם קמפיין בישראל שטען כי "יש חדש בפורד - רואים!" כמה מתאים היה להשתמש באותו ניסוח בימינו אנו... אם מסתכלים על הדגמים השונים של פורד כיום, רואים בפירוש את האופי המשפחתי - המונדאו הפטריארכלית, הפוקוס שנראית כמו גרסתה הצעירה, הפיאסטה שהיא הבת הקטנה ואפילו הקא, שנראית כמו התינוקת של המשפחה. קשה לטעות בפרצוף הזה (על אף שעל מידת האסטטיות שלו הדעות חלוקות). מה שניסו לעשות במיצובישי ע"י העתקה חסרת בושה של הפרונט לכל דגמי החברה, הצליחו לדעתי לעשות בפורד במידה של עידון ובאופן פרופורציונלי. איפה זה ואיפה הבזיון העיצובי של פעם? (ע"ע מונדאו וסקורפיו של אותן שנות ה-90...)

 

בכל הנוגע לעיצוב פנים, קשה לי לחוות דעה אובייקטיבית. התרגלתי להתפנק בקוקפיט של הגולף, מופת לשלמות ארגונומית ומה שנראה כמו פרוייקט הגמר של סטודנט מצטיין להנדסת חומרים. המונדאו שביליתי במחיצתה לפני מספר חודשים הראתה לי את הגבול הדק בין סתם "איכותי" ל"מפנק". ומה ניתן לומר על הפיאסטה? מצד אחד, הנדסת האנוש מצויינת - הכל במקום הנכון ובכמות הנכונה, יש אפילו שליטה על מערכת השמע מההגה, למרות שמדובר בגרסת "ליסינג". מאידך, המגע והתחושה של כמה מהמתגים (למשל בורר המצבים של מערכת המיזוג) הזכירו לי את הלאדה של קרובי המשפחה שלי ברוסיה. לא ברור על מה עבדו שבעת המעצבים (כך לדברי פורד) האחראים על "עיצוב הפנים הקינטי", אבל כנראה שהאצבעות שלהם נרדמו בתהליך. עזבו פולקסוואגן, אפילו בקאיות החדשות התחושה סולידית יותר. ברור שמישהו שם נרדם בשמירה... ואע"פ כן, קשה שלא להתפעל מאיכות החומרים ורמת ההשקעה במכונית כה קטנה. העיצוב, לוח השעונים הנהדר והאינפורמטיבי, חומרי הדיפון בתא הנוסעים ובמיוחד בלוח המחוונים - בהחלט עליית מדרגה לעומת הלופו והפולו הקודמת, כשלעצמן נציגות ראויות של הקטגוריה מתחילת העשור. אז בכל זאת יש חדש בפורד... רואים.

 

הגענו לחלק העיקרי - הנסיעה, וכאן חשוב לעשות את ההפרדה בין שני תחומים, עירוני וכל מה שמעבר. מטבע הדברים, סופרמיני מיועדת לבלות את רוב חייה בשטח עירוני - פרברי עם קטעי קישור בכבישים מהירים. הטיול בסופ"ש לסבא וסבתא, סביר להניח שיבוצע במשפחתית פול-סייז כמו המונדאו (באירופה) או קומפקטית כמו הפוקוס (בישראל). אני בחרתי לקחת את הסופרמיני שלי לטיול של שבועיים במהירויות תלת-ספרתיות, תחום שאינו טבעי לרכב כזה, ולכן את כל הנאמר בשורות הבאות יש לסייג בהתאם.

 

ההתנהגות של הפיאסטה בעיר היא מבריקה, לא פחות. אפילו בהשוואה לגולף, רכב קומפקטי כשלעצמו, קלות הניווט וההשתחלות במעברים צרים וחניות צפופות הדהימה אותי. בדומה ללופו, מנוע הבנזין בפיאסטה מאפשר זריזות ופעולה חלקה בתנועה עירונית, אך מחייב החלפות הילוכים תכופות לטובת החסכון בדלק. ההגה הקל משלם דיווידנטים בתנאים כאלה, ומאפשר תרגילים אקרובטיים במינימום השקעה פיזית. הבעיה מגיעה לעתים דווקא מכיוון בלתי צפוי - בזמן חניה במקביל. אצלי באופן אישי, הטכניקה המועדפת של "סיבוב אחד ימינה, נסיעה אחורה וסיבוב עד הסוף לכיוון השני" נכשלה פה חרוצות. למען הסר ספק, זה עבד מצוין על כל הגולפים, על הלופו, על המונדאו ועל כל שאר המכוניות שנסעתי עליהן לאורך השנים, אבל לא על הפיאסטה. סיבוב שלם של ההגה העמיד אותה בזווית כמעט ישרה למדרכה, וחייב אותי לסגל טכניקת חניה חדשה המבוססת על לימוד המגבלות של המרכב הקצר בכל מצב נתון. לאחר מספר ימים הצלחתי להתרגל, אבל לטעמי זה עדיין מעצבן ומיותר. אלמנט נוסף שהוא מעצבן ומיותר - חרכי הירי המגוחכים מאחורי קורות ה-A, המיועדים כביכול לשיפור הראות כלפי חוץ. לאחר מספר פניות, ברור לגמרי שמדובר בפיתוח של מחלקת ה-cost reduction ותו לא. (אלא אם כן אתם באמת נוסעים עם מקלעים שבולטים החוצה מהחלונות, אז זה בהחלט יכול להיות שימושי.)

 

בתחום הבין עירוני, הפיאסטה מבהירה מהר מאד שחציית יבשות והסתערות על אוטובאנים זה לא כוס התה שלה. עם מנוע 1250 סמ"ק אימתני, יש גבול ליכולת, והוא עובר באיזור ה-130 קמ"ש. בסופו של דבר, במורד ארוך ועם רוח גבית, הגיעה הפיאסטה ל-158 ק"מש מיוזעים, אבל אחרי 110 זה כבר פשוט לא היה לעניין. הרעש הפולש אל הקבינה הזכיר שלמרות ה"סופר" עדיין מדובר במיני, ושגולף היא לא, קל וחומר מונדאו. זה דווקא כן עורר פלאשבקים מהלופו עליה נסעתי בתנאים דומים ושגם בה כל קמ"ש אחרי 110 זיכה את הנוסעים בשלושה דציבלים נוספים בקבינה. בכל אופן, מערכת הסטריאו האיכותית עזרה להתגבר על הבעיה, אבל הייתה זו נחמת טיפשים (וקמצנים), כי לעשות דבר כזה לאוטו כזה זה פשוט לא רעיון טוב. בישראל זאת דווקא לא אמורה להיות בעיה, כי ל-90 קמ"ש המותרים בחוק (וגם ל-110 המותרים בפועל) הפיאסטה יכולה להגיע גם עם 5 נוסעים וחתול בבגאז'. עם זאת, באירופה מדובר במגבלה שיש לקחת בחשבון, ועם שני נוסעים נוספים מלבד הנהג, העניין כבר יהפוך לבעייתי באמת, ויחייב תכנון מראש לכל עקיפה או עלייה בכביש מהיר. בסעיף ההתנהגות, יש לציין לטובה את ההגה, שמתקשח ומתחיל להגיב בתנאים כאלה הרבה יותר טוב מאשר בעיר, למרות שעדיין אינו מספק פידבק ראוי מהגלגלים. ככל שהמהירות עולה, היחסים בינו לבין הנהג מתחממים ומאפשרים נסיעה (גם אם לא בהכרח נהיגה) מהנה למדי. נקודה אחרונה בעניין זה היא הנוחות של הנהג והנוסעים. הפיאסטה מרווחת למדי, אבל בהחלט מרגישה כמו מכונית קטנה ואינה קובעת סטנדרטים חדשים בתחום המרחב הפנימי. כבר עם הישיבה הראשונה ברכב מרגישים שהתקרה קרובה יותר, השמשה קטנה יותר וכיו"ב. אע"פ כן, גם לאחר נסיעה של 15 שעות ברצף (ועל הסיבה לכך בפסקה הבאה), יצאתי ממנה בתחושה רעננה, ללא כאבי גב או עייפות מיוחדת, וזה בהחלט מרשים.

 

הפרק האחרון בסיפורנו אודות הפיאסטה עוסק ביומיים האחרונים של הדרך חזרה, עת שטפה את האזור סערת שלגים כבדה בעוצמה שלא נראתה כאן כבר מספר שנים. כאשר לקחתי אותה בברצלונה, לא הייתה לי אפשרות להצטייד בצמיגי חורף, משום שהחורף נגמר כביכול. מצב דומה היה גם בצרפת, בשני המקרים הוצעו לי שרשראות שלג, אבל לא צמיגים יעודיים. היות והשרשראות מיועדות לשימוש בשלג כבד בלבד, תחזית מזג האוויר הייתה אופטימית ואני בכלל תכננתי לנוע בכבישי אגרה (שאמורים להיות מתוחזקים ברמה גבוהה), ויתרתי על האופציה היקרה. לטבע היו תכניות משלו וכך יצא שמצאתי את עצמי בסופו של דבר עושה 800 ק"מ מהדרך בכבישים עמוסי שלג, עם רכב קטן וחלש וצמיגי "ארבע עונות". קשה לומר אם זה היה יותר מסוכן או יותר מפחיד, אבל זה בהחלט לא היה נעים. הודות לאימוני הדריפטים והקורסים לנהיגה מתקדמת שעשיתי בעבר, הצלחתי לשרוד את היומיים האלה, ולהגיע הביתה ללא פגיעות בפח, בשאסי או בנפש.

 

וכאן מן הראוי לסכם את תפקודה הפנומנלי של הפיאסטה במסע הזה - בקור, בשלג, ברוח, בהרים השווייצריים ובעמקים הצרפתיים, ללא דופי וללא רמז לבעיה, מכאנית, חשמלית או אחרת. לדעתי, זאת העדות הטובה ביותר לשינוי שעבר על תחום הסופרמיני וגם על פורד בשנים האחרונות, ולמצויינות האמיתית של הדגמים החדשים שלהם. לאחר שעשיתי איתה 2772 ק"מ, אני בהחלט יכול להבין מדוע התלהבו ממנה כ"כ העיתונאים האירופאיים ומדוע ג'רמי קלארקסון בחר בה כרכב ההסתערות על חופי נורמנדי באותו פרק של "טופ גיר". זאת סופרמיני שעל אף החסרונות המורגשים שלה, הגימור הבעייתי והמנוע החלש, הייתי קונה בלב שקט לאמי וממליץ עליה לחבריי. היא כמעט כל מה שמכונית פרטית צריכה להיות - זריזה, קלה לשליטה, בטיחותית וחסכונית, אך עם זאת לא עמוסה בציוד הייטק ותוספות מיותרות. בניגוד למתחרותיה באירופה היא מתומחרת באופן הגיוני, ועם גיר ידני אמורה גם להפגין אמינות ברמה גבוהה. ומה עוד נחוץ לנהג הממוצע?

 

פולקסוואגן פולו - 1400 סמ"ק, 85 כ"ס, גיר ידני.

 

 

את הפולו פגשתי כמה שבועות מאוחר יותר באותו משרד של Sixt בברצלונה. המטרה הפעם הייתה לשנע את המשפחה שהגיעה לביקור, בעיקר בפרברי העיר וברדיוס של 200 ק"מ מסביב לה.

 

במבט ראשון, הפעם לאור יום, ניכר שהגרמנים עשו עבודה טובה. יישור הקו העיצובי שעברו חברי משפחת VW בשנה האחרונה בהחלט עבד לטובתם, והוא מוצלח בעיני לא פחות מזה של פורד, אם כי קצת פחות אינדיבידואלי בין הדגמים השונים. החזית של הפולו החדשה מרשימה וסולידית, עם רמיזה חזקה לספורטיביות, אפילו בגרסת ההשכרה עליה נהגתי. עד כאן סבבה.

 

ואז נכנסתי פנימה... על אף איכות החומרים המצויינת (כרגיל) שטבועה בגנים המשפחתיים, חוששני שאין לי הרבה מילים טובות לומר על מה שהולך שם. אני מבין את הצורך של פולקסוואגן לפנות לקהל יעד בוגר יותר (במילים אחרות, אנשים בגיל הזהב), אבל תא הנהג של הפולו נראה בערך כמו נעלי הבית המשובצות שיש לכולנו בבוידעם. זה נח, והכל במקום הנכון, וזה חם בחורף, אבל באמאש'כם... ב-2010 אפשר היה לצפות לקצת יותר השראה בתחום הזה. נו טוב, לפחות בקרי האוורור והמיזוג המכניים עבדו מצויין, והוכיחו שלפעמים השמרנות משתלמת.

 

תחילת הנסיעה הייתה דומה למה שזכרתי מהפיאסטה, אבל עם כמה נקודות חובה. מוט ההילוכים קל מדי ואינו מעביר שום תחושה או משוב לנהג, לכן קל להתבלבל ולהיכנס להילוך הלא נכון, או גרוע יותר, להיתקע באמצע (קרה לי מספר פעמים עם החמישי, שפשוט קפץ חזרה לניוטרל). השליטה בדוושות הרבה יותר נקודתית, במיוחד בבלם, לכן נהיגה עם מגפיים יכולה להיות מאתגרת למדי. בהיבט החיובי, בזמן נסיעה עירונית הפולו שקטה מעט יותר מהפיאסטה, וההגה פחות קל ומעט יותר מתקשר עם הנהג, לפיכך תמרונים בשטח בנוי מתבצעים באותה קלות כמו בפורד, אבל עם קצת יותר דיוק. אפשר לומר שבתחום הזה התנהגות הפולו קרובה יותר לזו של הלופו מאשר להתנהלות הגולף הגדולה יותר.

 

ביום שלמחרת שמנו פעמינו לכיוון קוסטה בראבה, הזדמנות טובה לבדוק את ההתנהגות בכביש המהיר, וכאן חיכתה לנו הפתעה. קשה לי לאפיין בדיוק מה השתבש שם, אבל ההגה שתפקד כ"כ יפה בעיר איבד כל קשר עם המציאות והפסיק את שידוריו ברגע שעברנו את ה-80 קמ"ש. במהירויות גבוהות הפולו הרגישה כאילו היא מרחפת על מסילה מגנטית ולא נוסעת על הכביש. האחיזה הייתה גבוהה, הפניית ההגה עשתה את העבודה הנדרשת, אבל תחושה של פני השטח פשוט לא הייתה שם. לראיה, כבר במהירות של 120 קמ"ש החלו להגיע תלונות מהנוסעים על כך שאני נוהג מהר מדי, משהו שבפורד לא הורגש גם על 140. אינני בקיא מספיק בהנדסת רכב בשביל לאבחן מה היה הגורם לתופעה, אבל נהיגה אינסטינקטיבית, כזאת שניזונה מתחושות דרך המושב, ידית ההילוכים, הדוושות וההגה, פשוט לא התאפשרה בפולקסוואגן. מוזר ביותר בעיניי, אבל אני מניח שגם זה עניין של טעם וכנראה לא יפריע לרוב הנהגים בישראל. את המהירות המירבית לא יצא לי לבדוק הפעם, אבל גם במהירויות תלת-ספרתיות לא נרשמו חוסרים במומנט זמין, הודות לחלוקה טובה של ההילוכים. מבחינת רעש & ויברציות, המצב בפולו דומה לזה שבפורד - מעט פחות רועש מהלופו, הרבה יותר קולני מהגולף והמונדאו.

 

במהלך חמשת הימים ו-800 הקילומטרים שביליתי עם הפולו, לא היו לנו מצבי קיצון ולא הבאתי את הרכב למגבלות, לכן לסיכום יש להתייחס בהתאם. בעקרון, מדובר במכונית קטנה בוגרת ומוצקה (או בלעז, "סולידית"), המציעה גם כאן חבילה טובה למדי לנהג הממוצע. לשמרנים שבינינו יהיה הרבה יותר קל לבלוע את העיצוב שלה, אך לא מן הנמנע שדווקא זה יפגע במכירות שלה בקרב משפחות הצעירות ונהגים שעוד לא מקבלים קצבה מביטוח לאומי. מחירי הטיפולים כאן יהיו גבוהים מאלה שבפורד (לפחות באירופה), אבל המורשת של הגולף והמיצוב היחסי של פולקסוואגן בתוך קבוצת VAG יעניקו קמצוץ של תחושה יוקרתית לשחקנית שלהם במגרש הסופרמיני, וזה כנראה עושה את שלו, כי נכון להיום, היא נמכרת בקצב. כמו תמיד, הכל יושפע בסופו של דבר משאלת המחיר, והמכירות במדינות השונות יהיו ביחס ישיר לחבילה שיעניק היבואן המקומי.

 

באופן אישי, נהניתי מהנהיגה בפולו ומהתחושה המוכרת מהגולף, אבל איכשהו התחברתי לפיאסטה הרבה יותר. יש בה משהו רענן שיצרנים רבים טרם גילו, ויצרנים אחרים (כמו VW) בחרו במודע להתעלם ממנו. מעין שמחת חיים שפשוט גורמת לכל נסיעה להסתיים בחיוך, בעוד שבפולו היא מסתיימת בטריקת דלת עמומה. כל בחירה בין השתיים תהיה טובה, אך אני מאמין כי לרוב הלקוחות הפוטנציאליים הבחירה בפיאסטה תהיה יותר מספקת, וכנראה גם יותר חסכונית בטווח הרחוק.

 

בחזרה לשאלה שנשאלה בתחילת הסקירה, אני מאמין שהתשובה היא חיובית - מכונית סופרמיני מודרנית יכולה בהחלט לשמש רכב יומיומי ע"מ להגיע לעבודה ובחזרה, ואם מדובר במשפחה עם ילד אחד, אז גם לתפקד כרכב משפחתי לכל דבר. סביר להניח שאפילו לכלב יהיה מקום. בכל הנוגע לחדוות הנהיגה שנגזלה מאיתנו, חובבי ההגה, ישנה בכ"ז מגמת שיפור עם כל דגם חדש וכל מתיחת פנים שמוצגים בסגמנט הזה. הפולו עם תיבת ה-DSG ומנועי ה-TSI והפיאסטה עם ההגה המסתגל לתנאי הדרך הן דוגמאות טובות לכך. אז נכון שהקשר עם הנהג כבר לא אינטימי כמו פעם, וכנראה שגם לא יהיה לעולם, אבל כשבתמורה לוויתור הזה מקבלים חבילה כ"כ משתלמת, בטיחותית ומאובזרת, אז במילים של חנוך לוין: "היאוש נעשה יותר נח".

 

עד כאן להפעם, ותודה שלקחתם את הזמן לקרוא.

מספר תמונות נוספות של הפיאסטה וחברים:

 

 

ועוד כמה תצפיות מאותה נסיעה:

 

 

סקירה וכתיבה יפה, נהניתי לקרוא.

תודה על השיתוף, מאד נהניתי לקרוא.

מעולם לא פינטזתי על מזדה בלי-סינג כמו עכשיו!

 

כתבה מעולה! נהניתי לקרוא.

אחלה כתיבה.

כל הכבוד,תמשיך כך.

של כתיבה.

 

מכוניות המיני באמת פונות פחות מבעבר לצעירים, אבל הפיאסטה היא דוגמא טובה למכונית שקורצת גם לכיוון הזה. זה נראה כאילו עם הפולו החדשה הלכו "על בטוח". כל מה שמצפים מפולקסווגן נמצא שם, אבל אין שום דבר מעבר. תקנו אותי אם אני טועה, כן?

תודה על הסקירה, היה כיף לקרוא

תענוג לקרוא

מה שמו של הרכב הצהוב מהתמונות? נראה כמ 240sx מצרפת.

 

**תודה, מצאתי.

כתיבה נהדרת, כמעט הצלחת להעביר את התחושות.

ללא ספק הפיאסטה והפולו הם מובילות הקטגוריה, כל אחת בדרך שלה.

 

אורן

Seduction אמיתי

תודה לכולם על התגובות.

 

מה שמו של הרכב הצהוב מהתמונות? נראה כמ 240sx מצרפת.

רנו וניסן אמנם נמצאות כיום בבעלות משותפת, אבל ה-Alpine שבתמונה פותחה בתקופה שבה הן עוד היו חברות נפרדות.

פגשתי אותה במקרה, נהוגה ע"י פנסיונר חביב שלקח אותה לקניות בסופר. המדבקות על החלון שלה רמזו על כך שלבחור יש תחביבים מעניינים, כמו מסעות ראלי חוצי יבשות עם חבריו האספנים.