ערב שכולו מיטו

"לא תצליח להפוך אותי לאלפיסט", כך הצהיר פ', חברי משכבר הימים, חובב הנעות אחוריות ובעליה הגאים של בווארית מזדקנת ושרירית כשראה איזה רכב הרגע חניתי מול ביתו. כמה שאני אוהב אנשים שיוצאים בהצהרות כאלה

אבל הפעם החלטתי לא להתנצח איתו, אלא פשוט להשיב בחיוך תוך שאני מניד בראשי. ככלות הכל, המיטו השחורה שחונה לו בחניה לא הגיעה הנה בכוחות עצמה - מישהו נהג אותה לכאן. המישהו הזה הוא אני, ואני יודע טוב מאוד מה המיטו הזאת יודעת לעשות, לכן לא מצאתי צורך להתחיל ויכוח.

הלכנו לרכב תוך שאני מגיש לפ' את המפתח. "פחחח, פונטו", סינן שוב פ', ואילו אני החלטתי שלא משנה מה יקרה, הערב אני לא נכנס לויכוח העתיק הזה.

פ' הניע, שילב לראשון, יצא מהרחוב הקטן ונתן בגז. "גודשת, הנבלה!", לפתע הוא קרא בהשתאות. וכן, היא בהחלט גודשת.

 

------

 

הדייט שלי אתמול עם המיטו התחיל לגמרי במקרה. לא אלאה אתכם בפרטים, השורה התחתונה היא שאומנם חזרתי מהעבודה עם רכב שחור, אבל במקום הקטנוע זאת היתה מיטו חדשה - בקושי שבועיים על הכביש.

זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים - הפעם הקודמת היתה לפני מספר חודשים, בכביש 90 בואכה אשדות יעקב. אלא שהפעם הזאת אינה כפעם הקודמת: במקום חצי שעה, יש לי את המיטו לעצמי ללילה שלם. ואכן, כבר מראש הודעתי לבוס שהיום אני מגיע לעבודה עם עיניים אדומות, אז שיתכונן לכך שהלקוחות יתעצבנו עלי

 

------

 

אז מה יש בה, באותה מיטו קטנטה, שגורם לכל כך הרבה אנשים לכתוב עליה תילי תילים של מילים? ככלות הכל, לא מדובר כאן באקזוטיקה נחשקת, ולמרות שעיצובה נשען בבסיסו על ה-8C המדהימה, ישנם רבים שעיקמו את פרצופם נוכח תמונותיה שפורסמו בעיתונות.

יש במיטו דבר לא ברור. אודה ואתוודה: גם אני לא ממש ידעתי איך "לאכול" אותה כשראיתי את התמונות לראשונה. אבל אז ראיתי אותה במציאות, וגיליתי שהתמונות בדרכן המסתורית פשוט עושות לה עוול. הפרופורציות שלה יפות, היא לא דומה לשום דבר אחר שנע על הכביש (אלא אם התמזל מזלכם ואתם גרים במונקו, ואז סביר שתראו משהו שכן דומה לה ושנושא על עכוזו את הסמל 8C) ונראה שרוב האנשים שרואים אותה לא ממש נשארים אדישים כלפיה. תודו שגם זה הישג.

 

------

 

300 ק"מ עברנו יחד. ידוע שאני חולה אלפות, לכן צירפתי לנסיעה כמה אנשים שנטיותיהם המוטוריות אינן בהכרח לטובת ארץ המגף. הראשון שבהם היה אבא שלי - נהג רגוע וחובב גרמניות ידוע. לאחר הדגמה קטנה () שעשיתי לו, פיניתי לו את המושב הנהג. נראה שהוא דווקא די נהנה, למרות שכשחזרנו הביתה, הוא הודיע לאמא שלי שאין מצב שהם קונים את האוטו הזה, פשוט בגלל ש"הוא נוסע מהר מידי..."

הבאה בתור היתה זוגתי שתחיה. לאחר שבחנה את התנהגות הרכב במצבי ה-DNA השונים, היא החליטה שהמצב הטוב ביותר בשבילה הוא ה-N. נו טוב, לפחות מישהו משנינו נורמלי. לאחר כמה יציאות עדינות מרמזור, היא החליטה להדביק את הדוושה, מה שגרר צרור קריאות התפעלות.

ואולי זה סוד הקסם שלה: כל זמן שלא לוחצים אותה, מדובר במכונית נחמדה, קלה מאוד לתפעול וידידותית גם לנהג שאינו חולה הגה. אבל רק תנו לה רמז שאתם מעוניינים במשהו שנמצא קצת מעבר להתנהלות דודתית חביבה, והיא לא תהסס לחשוף את ציפורניה החדות, ועל הדרך גם להפתיע את כל מי שלא ציפה לכך.

 

נפרדתי ממנה ונסעתי לאסוף את פ' - ההוא מתחילת השרשור, שאחרי כמה לחיצות ומשחקי היגוי פתאום שינה את הטונים ולא הזכיר עוד דבר שהכליל בתוכו את המילה "פונטו". לקחנו אותה למגרש המשחקים הביתי שלנו, פ' נתן בקודקוד כמו שהוא יודע (והוא יודע), והמחמאות לא הפסיקו לזרום. ההגה החשמלי אומנם חסר תחושה באופן מייאש, אבל הוא מדויק מאוד, בעל משקל נכון ומספק שינויי כיוון מהירים. המנוע מושך כבר מ-2500 סל"ד בצורה בלתי מתפשרת והבלמים ממשיכים לספק את אותה הנשיכה גם לאחר סשן בלימות ארוך ותובעני. בקרת היציבות אומנם אינה מצויידת בכפתור ניתוק, אבל לאורך כל הערב כשהרכב היה במצב D, ההתערבות של הבקרה היתה שולית מאוד וכמעט לא מורגשת.

פ' התכוון להמשיך איתי את הדייט הלילי (כנראה שהוא חשב שהיה מצב לשלישיה), אבל תימני חמוש באנקונדה 27 אינץ' עם מרצדס חדשה גרם לפ' חובב ההנעה האחורית לנטוש אותי לאנחות. יאללה שילך, יש עוד אלף כמוהו.

 

עזבתי את פ', והודעתי לערן שאני מגיע לאסוף אותו, אז שייתן לילדים נשיקת לילה טוב ושיתכונן לתזוזה. ערן ואני שמנו פעמינו לארץ הצ'ופרים שנמצאת דרומית לת"א. בחסות הבלעדיות שהיתה לנו שם (כמה פסיכים כבר יוצאים באמצע הלילה למקום הזה?), לקחנו את המיטו לכמה הקפות. אני יודע בוודאות שהיו שם כמה מצבים שאם הייתי מגיע אליהם עם ה-146, הייתי צריך לעבוד קשה מאוד כדי שאוכל לצלוח אותם. והמיטו? עברה אותם בפיהוק, ללא ציוץ צמיגים וללא התערבות בקרת היציבות! ושלא תבינו לא נכון, זה לא שהבקרה תרשה לנהג לאבד את עצמו לדעת. פשוט החבל שהיא משחררת לו לפני כן הוא כל כך ארוך, שהוא צריך להיות מתאבד שיעי אם הוא באמת הצליח לגרום לה להתערב.

עזבנו את ארץ הצ'ופרים, פנינו אנה ואנה וחיפשנו עוד כבישים מעניינים. הזמן חלף, ואם לא העייפות שלי שהחלה לתת את אותותיה (מהבוקר שיצאתי לעבודה עוד לא הספקתי להגיע הביתה, והשעה היתה כבר באיזור חצות), נראה שערן היה מסוגל להמשיך את החוויה הזאת עמוק אל תוך הלילה.

 

------

 

חמישה נהגים נהגו במיטו הזאת אמש, כל אחד וסגנונו הוא. ולמרות שכולם נבדלים בינהם בהעדפותיהם ובאופי נהיגתם, נראה שקיים קונצנזוס לגבי המיטו: הספק המנוע וגמישותו מעוררים התפעלות, מעטפת הביצועים רחבה מאוד ולמרות מה שנוטים לחשוב, מדובר ברכב פשוט יפה ואלגנטי.

לא נותר לי אלא לסכם בשאלתה של זוגתי בעת שנהגה: "טוב, אז מתי אנחנו קונים כזאת?".

 

 

נתונים:

• מנוע: 1.4 טורבו
  
• הספק: 155/5500
  
• מומנט: 23.5/3000
  
• 0-100: 8 שניות
  
• גיר ידני 6 הילוכים
  
• צמיגים במידה 195/55/16
  
• צריכת דלק (מבחן) : 7.5 ק"מ/ל'. ותאמינו לי שביחס לאיך שהיא ננהגה בזמן המבחן הזה, זאת צריכה דלק פשוט מעולה.

לחיוב:

• מנוע גיבור
  
• בלמים
  
• התנהגות
  
• עיצוב
  
• הגה מדויק מאוד ובעל משקל טוב במצב D.
  
• DNA - טוב כשרוצים להתגרזן, טוב כשרוצים להירגע.

לשלילה:

• תא הנוסעים צר במידה כזאת שאם יושבת בחורה לצד הנהג, הוא עלול למצוא את עצמו עם תיק על מעשה מגונה לאחר שכל מה שהוא ניסה לעשות זה בסה"כ להעביר הילוך.
  
• בידוד הרעשים לקוי. זה לא שאני לא אוהב צליל מנוע, הבעיה היא שהצליל רחוק מלהיות מיוחד כמו בדגמים הוותיקים יותר, וכך יוצא שבסל"ד גבוה יש בעיקר... רעש
  
• מיקום חגורות הבטיחות הוא כזה שאתם זקוקים לידיים של גורילה חרמנית כדי לתפוס אותן. בנוסף, לא ניתן לכוון את גובה החגורה (לי זה פחות הפריע, דווקא זוגתי היא זאת שהלינה על כך). כאילו מה, כאב להם להוסיף איזו זרוע שתגיש את חגורת הבטיחות בכל פעם שסוגרים את הדלת?
  
• הגה. אז נכון שהוא מדויק, אבל לעזאזל, לאן נעלמו התחושות?

דבר אחד אני יודע, הפרסומת שלהם כל כך מטופשת שבא לבכות.

הם חושבים שהם מוכרים רכב לטמבלים מתלהבים? מה העניין לחבר מד דופק וליסוע מהר?

גם סוג האנשים שהם מכוונים אליהם בפרסומת נראים כהייטקיסטים או מנהלים שיצאו עכשיו מאיזו פגישה משעממת.

אם אפשר לשאול, כיצד יצא שקיבלת אותה לנסיעת מבחן/לילה מבחן?

אפשר גם סופ"ש, אם רק היה עושה עבודה יסודית

 

כתיבה יפה. התחברתי למשפט שכתבת על ה-146. גם בי עוברת לפעמים המחשבה כשאני נוהג ברכבים חדשים ומצויידים ב-ESP, ש'בסיבוב הזה עם הקליאו הייתי צריך לבצע תיקון רציני'.

גם אני הייתי סקפטי, אבל אחרי נסיעת המבחן אני יכול לומר שאם המיטו הייתה אופציה לפני 4 שנים הייתי הולך עליה ולא על הקופרה. כיום, אחרי 3.5 שנים עם הקופרה עברתי לקליאו ספורט ועדיין חסרה לי התחושה של הטורבו.

יוווווווווו איזה כייף, גם לך לבלות איתה לילה, גם למי שקורא

ותדע ידידי, שבת זוג מפרגנת כזו עם חיבה לאלפא לא מוצאים בקלות... לך איתה !

כתיבה מעולה! אהבתי.

כתיבה יפה!

זה השדרוג הבא אחרי מכירת חיסול של הקטנוע וה-146?

אלעד, כתיבה יפה!

אפשר לסכם את זה שכל אחד שנהג על המיטו ששמעתי עד היום בסופו של דבר הופתע, כנראה שאף אחד לא מצפה להרבה ממכונית מיני איטלקית.

אם אתה קונה אחד חכה למנוע החדש והגיר החדש.

בפעם הבאה קריאה לחבר'ה.

 

כתבת יפה.

אלעד, אחלה תיאורים ופירוט.

 

אבל מצטער להגיד לך, יצאת לדייט עם מישהי שרק עושה עיניים, מורידה את המכנסיים ולא נותנת.

יש לי את המיטו לעצמי ללילה שלם...

חמישה נהגים נהגו במיטו הזאת אמש, כל אחד וסגנונו הוא.

 

אשכרה GANGBANG!

 

על זה שלא טרחת להגיע לכיווני אתה עוד תשלם (פעם הבאה תעביר דירה בבגאז' של ה 146)!

 

ואולי זה סוד הקסם שלה: כל זמן שלא לוחצים אותה, מדובר במכונית נחמדה, קלה מאוד לתפעול וידידותית גם לנהג שאינו חולה הגה. אבל רק תנו לה רמז שאתם מעוניינים במשהו שנמצא קצת מעבר להתנהלות דודתית חביבה, והיא לא תהסס לחשוף את ציפורניה החדות, ועל הדרך גם להפתיע את כל מי שלא ציפה לכך.

 

 

זו בערך הסיבה שקניתי אותה (למרות שגם העיצוב תרם הרבה). כאחד ש 90% מהשימוש שלו באוטו זה נסיעות לעבודה אבל עדיין מחפש יכולת ב 10% הנותרים, לא מצאתי משהו אחר במחיר הזה שנותן מענה.