אחד השבועות הקשים ביותר שעברו עליי...

תאונות....

אנחנו שומעים בכל מקום בכל שעה, ועם כל הצער כבר די רגילים לתופעה.

אבל התמונה לגמרי משתנה שזה מגיע אליך...

הסיפור הוא כזה,

יום ראשון עוד יום די שיגרתי חוזרים מהבית לבסיס שנמצא אי שם בגבולות א"י, עולים על ב' ומכינים את עצמנו לעוד שבוע/שבועיים שלוש או כמה שצריך.

עדיין לא כולם הגיעו מחכים לכולם, מדליקים סיגרייה יושבים בחדר משחקים שש בש שלפתע הדלת נפתחת די באגרסיביות..."כולם להגיע למרכז פלוגה יש הודעה תצאו עכשיו כמו שאתם לא משנה איך..."

וזאת הייתה ההודעה.........................."

יוחנן (דודו) בנאי, חברנו ואחינו לפלוגה, שבמהלך שירותו הצבאי היה הראשון למבצעים ולפעולות וחווה המון דברים במהלך שירותו הצבאי, נהרג !

ולא מאש אויב ולא במהלך פעילות צבאית, בסה"כ רצה להגיע לבסיס ולהשלים את הכמה שבועות בודדים שנשארו לו לשיחרור.

מיותר לציין את כל התסריט שעבר עליי ועל כל הפלוגה אם זה הלוויה ואם זה אזכרה....

חברים, תיהיו זהירים זה מה שיש לי להגיד לכם. ואותו נהג משאית יחטוף על הזילזול הקטלני שהרג את חברינו לפלוגה.

דודו בנאי, יהי זיכרו ברוך !

יהי זכרו ברוך.

סיפור עצוב מאוד, אני לא יודע את ההרגשה שחבר שלך נהרג, ומקווה שלא ארגיש!

היה חזק, ותשיכו לתמוך במשפחה השכולה, זה חשוב ועוזר מאוד!!

עריכה-תודה שמר...

לצערי הרב יש קצת נסיון (וזה יותר מידי) בתחום הזה .

הכי חשוב שתזכרו שבשביל המשפחה אתם עכשיו דודו .

תבקרו תתקשרו ואל תשכחו אותם בחיים.

יהיה זכרו ברוך

יהיה זכרו ברוך.

וכל מילה מיותרת.

אור.

אני יכולה להזדהות עם מה שאמרת, לצערי גם אני איבדתי חברים יקרים וקרובים, ואני יודעת שזה קשה. להורים שלו אפילו עוד יותר קשה. אני לא מתיימרת לדעת את כל התשובות, אבל יש כמה דברים שאני כן יודעת -

1. תשתדלו לא לבכות ליד ההורים, הם בוכים יותר ממה שאתם אי פעם תוכלו לדעת, תהיו חזקים לידם ובשבילם.

2. תעזרו להם כמה שאפשר, יש להם יותר מדי דברים על הראש

3. הדבר החשוב מכל - כל עוד אדם חי בזכרון שלכם, זה נותן לחייו משמעות. הזיכרון הוא המחווה הכי מדהימה שאפשר לתת לאדם

זכרונם של חברים שהלכו לעולם לא נמוג

עכשיו נופל לי האסימון ,שהפלוגה היא הצמ"ה של הגדוד שלי מהסדיר...

יהי זכרו ברוך.

ת.נ.צ.ב.ה