אחח, בדיוק לטיול כזה פיללתי (-:

בוקר יום שבת. הציפורים מצייצות, השמש זורחת, איזה יופי...

איזה זורחת ואיזה בטיח. 5:15 AM, אפילו התרנגולים עדיין ישנים. חושך מצרים בחוץ.

אבל אני קם. הבטחתי לעצמי טיול, ואני הרי לא יכול לאכזב אותי. כבר כמה חודשים שלא יצאתי לטיול נהיגה, אז היום הגיע הזמן.

מתארגן, יוצא לאוטו, שמן מים, מניע, מעביר את תכולת הבגאז' אל מאחורי המושבים הקדמיים ובודק לחץ אוויר בזמן שהמנוע מתחמם. מגלה שלמרות שהוספתי לפני בדיוק שבוע הלחץ נמוך ב-5 PSI ממה שצריך. טוב, נוסעים לתחנת הדלק בסוף רעננה בשביל המד הדיגיטלי (מד אנלוגי זה חרא, לא שהדיגיטלי כל כך מדהים - הוא שם לי קודם 42, אח"כ ירד ל-27 ורק בסוף התייצב על 35, כמו שרציתי).

פתאום אני מגלה שכבר 6:30, וקבענו בתחנת פז בשער הגיא ב-6:45. טוב, בזמן אני כבר לא אגיע.

בדרך על כביש 4 אני קולט 206 כסופה נוסעת בזיגזגים בין שני נתיבים. מיד מאט ל-120 ועוקף אותה באיטיות.

המחזה שנגלה לעיני היה לא פחות ממדהים.

אמא בת כ-30 יושבת במושב הנהג. מימינה ילדה הקטן, בן מקסימום 7, הגיוני שפחות.

בואו נעזוב לרגע את העובדה חסרת החשיבות שהוא היה לא חגור.

הילד עמד על מושב הנוסע.

הוא לא רק עמד, הוא גם נשען על אמא שלו.

הוא לא רק נשען על אמא שלו, הוא גם החזיק את ההגה.

כן כן, ילד בן 7 נהג באוטו.

מרוב תדהמה אפילו לא שמתי לב שנסעתי רק 120 כל הדרך, והכביש היה פתוח לגמרי...

הגעתי ב-6:55, שותפי לטיול קיבלו אותי בצווחות גיל (הם בטח התפלאו לראות שהאוטו שלי באמת הניע בבוקר). מילוי דלק ואנחנו מוכנים לצאת.

כאן המקום לספר כי לטיול הצטרפו שתי קליאו ספורט. השחורה של שיר ודרור, והכסופה דור קודם של עפר, אחיה של שיר. את ארמדת פז'ו בטיול חיזק מפקדי הנערץ, עתיר הצל"שים, העשוי ללא חת - אריה "בקשה תן לי ללכת הביתה יותר מוקדם" לזרוביץ!! למי שלא יודע - אריה קנה לא מזמן רכב זהה לשלי (רק שלו מכוער בלי גבות ושלי יפיפה עם גבות (-; ).

טוב, יצאנו לדרך, עפר מוביל, אח"כ דרור נוהג בקליאו של שיר, אני ולבסוף אריה.

נכנסים לאשתאול ומגבירים קצב לאט לאט. מצחיק לראות את האוטו שלי במראה האחורית. עפר מלפנים נאבק בקליאו שלו ודרור נוסע יחסית רגוע לפני. עוברים את אזור רמת רזיאל והר הטייסים ואני נזכר בטיולי פורום קודמים... קטע הכביש הזה מדהים - פניות של שני-שלישי, לרוב עם שדה ראיה סביר קדימה, והרכב מבקש ממני עוד.

השמש קצת מפריעה בעיניים, אבל אני לא נותן לזה להפריע לי. העיניים ממוקדות על הכביש ועל הקליאו שלפני, האוזניים מקשיבות לצליל המנוע ולמכשיר הווקי-טוקי שמונח לידי. מדי פעם שיר מזהירה אותי על סכנות בכביש לפני, ומדי פעם היא צועקת "פנוי פנוי פנוי" מיד לפני שאני מגיע לפניה בלי שדה ראיה. רגל ימין שלי פשוט מחוברת לצליל הזה, בכל פעם שהיא אומרת "פנוי" הרגל נלחצת עד הסוף על הדוושה ואני נכנס בכל הכוח לסיבוב, בלי חשבון. לרוב זה מכניס את הרכב לתת היגוי שאני מנטרל מיד בהחלשת הכוח על הדוושה. לפעמים אני פשוט עוזב גז לגמרי והתחת נזרק בפראות - פשוט תענוג.

ממשיכים בדרך, אינני מכיר את שמות הכבישים, אך נסענו בנס הרים ובעוד כבישים נפלאים. הצצה במפה מגלה שלכיוון נס הרים ישנו הר הנקרא "הר פיתולים" (-:

מדקה לדקה אני מרשה לעצמי לשחק יותר עם הרכב, להתנסות בעזיבות גז פתאומיות, פקודות היגוי מוגזמות, העברות משקל חדות - ה-306 מאוד סלחנית אם יודעים איך לנהוג עליה. היא מאוד מאוד מאוזנת ובאותה הקלות שהיא זורקת כך גם קל להחזיר אותה למסלול. בעצירה ראשונה אריה ואנוכי מדסקסים כי חסר לנו מעט כוח לפעמים, בעיקר בעליות. לי זה לא כל כך מפריע, אני מאמין שהשלדה מכפרת על זה - אפשר פשוט להכנס הרבה יותר מהר לסיבוב ואז אין לרכב בעיה לצאת עם מספיק כוח.

לאחר כמה זמן אנחנו מגיעים לכביש ליאון, אני חושב שזה מספר 353 שיוצא מתוך 38. עושים אותו הלוך וחזור, בדרך אני קולט שלושה מבוגרים הולכים לכיוון הישוב עגור. הכביש פשוט נהדר וכשחוזרים לצומת ליאון עושים פרסה ויוצאים שוב. אחרי פעמיים כאלו שיר ועפר פורשים עם הקליאו של עפר ואנחנו נשארים שלושה. דרור יוצא ואני אחריו. בדרך חזרה אני תוהה לעצמי: "מעניין מה שלושת המבוגרים האלו, שהולכים בדרך, חושבים עלינו".

אז כשראיתי אותם עדיין הולכים, בדרך חזרה, עצרתי לשאול אותם. השיחה הייתה בערך כך:

אני: "שלו..."

גבר1: "אתם ממש מטורפים!!"

אני: "כן, זה..."

אישה: "אני אדווח עליכם לרשויות!! אתם פשוט מופרעים!!"

אני: "תראו, מצחיק אבל זה בדיוק מה שרציתי..."

גבר2: איך אתה מעז לנסוע כל כך מהר? אתה תדרוס פה הולכי רגל ורוכבי אופניים, אתה פשוט פושע!!"

אני: "לא, רגע, אני לא מנסה לדרוס אף אחד, אני לוקח מקדמי בטח..."

אישה: "זה לא מעניין אותי, אתה נוסע כמו מטורף!!"

גבר2: "אתה חותך פה נתיבים על ימין ועל שמאל!! מה יקרה אם רכב יגיע ממול?"

אני: "אני חותך נתיבים רק כאשר אין מכוניות ממול, אני לא מנסה להרוג את עצמי, אתה יו..."

גבר1: "תגיד לי באיזה מהירות נסעת??!?"

אני: "לא יודע, לא הסתכלתי על..."

גבר1: "אתה נסעת מעל המהירות המותרת!! יכולת להרוג אותנו!!"

אני: "מה הקשר? אני ראיתי אתכם מרחוק ושמרתי מכם מרחק!!"

גבר1: "מה זה משנה - זו עברה על החוק וזה מסוכן!! במדינה הזאת יש חוקים ומי שעובר עליהם נענש!!"

אישה: "אני אדווח עליכם ולא מעניין אותי - אתם מנסים להרוג אותנו!!"

גבר2: "אתה נוסע מהר מדי ואתה פושע!! לא סתם נקבעו חוקים של מהירות, זה מסוכן לנסוע ככה!!"

אני: (על סף ייאוש) "טוב, תראו, אף אחד פה לא ישכנע את השני, שיהיה לכם יום טוב"

חזרתי לצומת ליאון בשביל לגלות שדרור חשב שהתהפכתי או משהו, וסיפרתי להם על המפגש המשעשע.

בנקודה זו החלפנו מכוניות - דרור עלה על ה-306 ואני על הקליאו.

יש לציין רק כי נהגתי על הקליאו דור שני בדיוק שני סטים על כביש ליאון. זה אמנם לא הרבה, אבל נהגתי חזק יחסית בשביל רכב שאני לא מכיר, וגיבשתי עליה דעה ראשונית.

נתחיל בתנוחת הישיבה - רבים טוענים כי היא נוראית. אני דווקא מצאתי לי תנוחה מתאימה די מהר, ואפילו זווית ההגה לא הפריעה במיוחד. הוא קטן ועבה ומרגיש מעולה. הדוושות מעט צפופות והרכב מרגיש קטן בהרבה מהפז'ו. הזכיר לי טיפה את ה-106, אם כי זו אפילו קטנה יותר.

הקלאץ' רך, ההילוכים עוברים חלק יחסית והכל במקום.

סיבוב הגה ראשון מגלה הגה מאוד עצבני במהלך הראשוני שלו. ההפנייה הראשונית מאוד חדה והרכב נכנס לפנייה בנחישות. אח"כ הוא נעשה מעט יותר מעורפל ולי זה טיפה הפריע. בעיקר בגלל שהתגובה הראשונית של ההגה נתנה לי בטחון רב בכניסה לפניה, אבל התגבור שמתחלש ככל שההפניה נעשית גדולה יותר הפריע לתחושת הדיוק בתוך הסיבוב. ב-306 ההפניה הראשונית אינה כה חדה אבל לאורך הסיבוב ההגה נשאר בתגבור שווה, וזה מרגיש מעט יותר מאוזן. בכל מקרה מבחינת תקשורת להגה הקליאו אין בעיה, אך ה-306 עדיין טובה יותר.

המנוע - עצבני כפי שאומרים. קצת מעל 5000 סל"ד הוא מקבל תוספת כוח משמעותית שמזניקה אותו קדימה, בכל הילוך, גם ברביעי. הרכב מרגיש קליל הרבה יותר מה-306, וזה לא חוכמה - המנוע שלו חזק יותר והרכב עצמו קל יותר. ב-306 החל משיא המומנט (3500) הכוח רציף ביותר - בקליאו יש את תוספת הכוח מעל 5000 וזה נותן לה יתרון. מצד שני האחיזה לא טובה יותר ועל כן בעקומות וסיבובים אשר בהם ה-306 פשוט זורמת, הקליאו נאבקת בגלל עודף הכוח. בכל זאת בכל ישורת מצאתי את עצמי כמעט על המנתק, במצב אשר ב-306 שלי עדיין היו לי עוד כ-1000 סל"ד לפחות - הקליאו פשוט הייתה מהירה יותר לאורך הישורת.

מה שהכי הפליא אותי בקליאו (וכשחושבים על זה - אין סיבה שזה יפליא אותי, הרי זה בדיוק מה שכל אלו אשר נהגו בשתי הקליאואים אומרים) - זה שהיא ממש סלחנית ומאוזנת יחסית. ציפיתי כנראה לפראות של קליאו דור ראשון, וקיבלתי מכונית שהיא במרבית המקרים פחות עצבנית מה-306. בסיבוב מסוים שבו זרקתי עם הפז'ו בקלות הכנסתי את הקליאו מהר וביצעתי פרובוקציה - כלום. הזנב לא יוצא. מקסימום הוצאתי ממנה תת היגוי נשלט ביותר, שהגיע רק לאחר צווחת צמיגים רצינית. לעומת זאת דווקא בעת בלימה היא עצבנית. הבלמים שלה פשוט מעולים ואם בולמים בתוך סיבוב היא פשוט מזדעזעת כולה וניתן להרגיש שאם וכאשר היא תזרוק - זה יהיה בעצבנות ולא באופן פרוגרסיבי כמו ב-306.

המכונית הזאת כנראה הרבה יותר מיושבת מהקליאו ספורט הראשונה. היא זורמת מאוד וקל לזרום איתה - נכנסתי, לחצתי על הגז, סובבתי את ההגה. הרכב אפשר לי לנסוע מהר מאוד בלי יותר מדי מאמץ. לאלו שמכירים את הקליאו ספורט דור ראשון זה כנראה פחות כיף. לי זה הרגיש פשוט בטוח ומהנה ביותר - המכונית פשוט נהדרת.

אבל עדיין לא הייתי מחליף את הפז'ו בקליאו. הסיבות הן רבות - הקליאו מרגישה לי קטנה, עצבנית מדי. היא אמנם סלחנית ביותר לטעויות, אבל כאשר דוחפים אותה יותר אני מאמין שהיא קשה יותר לשליטה. הפז'ו פשוט יותר זורמת, יותר ניתנת לשליטה, עם היגוי ושלדה שאני פשוט מתחבר אליהם באופן מיידי. הקליאו יותר מהירה, בולמת יותר טוב, אבל מרגישה כאילו היא מחביאה את האני האמיתי שלה - זה שיעקוץ אותך אם תגזים. הפז'ו לא מחביאה שום עוקץ שכזה - היא תעשה בדיוק מה שתרצה, איך שתרצה וכמה שתרצה.

אז חזרנו לאשתאול ועשינו אותו שוב עד לצומת כרם הדסה. בדרך עברה מולנו מולטיפלה, חשבתי שזיהיתי את KITT בפנים... (היי ישראל!! (-: )

כביש אשתאול הוא כביש מדהים. הוא מתחיל בסדרת פניות 180 איטיות מאוד. לכיוון אחד הן בעלייה - אפשר לפרפר שם בטירוף, לשחק עם הגז - עזיבות ולחיצות. הרכב פשוט מטלטל מצד לצד, כיף אדיר. בירידה הן פשוט מפחידות - צריך לעשות אותן הרבה יותר לאט ממה שנדמה שאפשר, כי אחרת פשוט ממשיכים ישר לתוך הנתיב הנגדי או גרוע יותר - לתוך הגדר... בכל מקרה הכי כיף לבלום בתוך הפניה. הגלגלים האחוריים מאבדים אחיזה לחלוטין והרכב נכנס להיגוי יתר במהירות אדירה.

לאחר מכן מגיע קטע איטי יחסית של כביש צר, מקום לשתי מכוניות בקושי. צלע הר מצד אחד, גדר הפרדה ותהום מצד שני. נוסעים לאט.

אחריו מתחיל הכיף האמיתי - פניות מדהימות בהילוך שני-שלישי, חלקן בעלייה או בירידה, דבר שמאפשר אינסוף משחקים עם הרכב - כניסה מהירה ועזיבה של הגז, האחוריים יוצאים החוצה ומכת גז מחזירה אותם למקומם. בנקודה מסוימת יש קפיצה באמצע הסיבוב, הפרונו שומר על הקו אבל החלק האחורי פשוט מרחף באוויר הצידה, והרכב נוחת בדיוק לכיוון המשך הכביש. בדרך חזרה אני מגיע לפניה שמאלה שבסופה עלייה קלה. הורדה מהירה לשני, 5000 סל"ד ואני יושב על הבלמים לעשירית שניה. ה-ABS נכנס לפעולה ובשניה הזו אני עוזב את הבלם ומסובב את ההגה שמאלה בשביל להוציא את הרכב מאיזון. הרכב פשוט מתיישב באלכסון בזמן שאני מיישר את ההגה - גז ברצפה וה-306 יוצאת מהפנייה כמו טיל. אני מאושר, מרגיש כמו קולין מקריי (-;

זהו, סיפקתי את הצורך המוטורי שלי לחודש הקרוב. הפז'ו עמדה במשימה כמו לביאה, בדרך חזרה הביתה בדקנו אריה ואני תאוצות משלישי ומרביעי. פשוט זהה. שתי המכוניות חזקות באותה המידה בדיוק. דבר שקצת מעלה תהיות על מצב המנוע שלי אם אני הייתי צריך צ'יפ בשביל להגיע לכאלו ביצועים... אבל הרי המכונית של אריה הייתה מתוחזקת למופת בידי הבעלים הקודמים, אצלי המצב היה מעט שונה, ואני נאלצתי להיות זה שיביא אותה למצב תקין לחלוטין.

לסיכום - כתבתי המון, נהנתי אפילו יותר. הייתם נהדרים כולכם והיה כיף אדיר (-:

מצטער אם לא כתבתי בשנינות והומור מספקים, אך תאלצו לסלוח לי - אני קרוע מעייפות...

רוני

"שלו מכוער בלי גבות" מה?!

מחר אתה מקיף את הבסיס - ובלי לעצור בקפה ארומה (-;

באמת היה טיול ברמה

כל מלת אזהרה על הירידות באשתאול נכונות!!!

אל תתבאס מהרייס, זה לא בדיקה רצינית - אם אתה מרגיש יותר זמינות כח אז זה שווה.

אריה

יפה מאוד

אבל ת'אמת - נסעתם לדרך נמיר לעשות פתיחות, נכון?

מה זה הקטע של הסיבובים האלה, קליאו ספורט זה אוטו מטוס,

לא בשביל השטויות האלה.

"שלו מכוער בלי גבות" מה?!

מחר אתה מקיף את הבסיס - ובלי לעצור בקפה ארומה (-;

 

באמת היה טיול ברמה

 

כל מלת אזהרה על הירידות באשתאול נכונות!!!

 

אל תתבאס מהרייס, זה לא בדיקה רצינית - אם אתה מרגיש יותר זמינות כח אז זה שווה.

 

אריה

רק לא להקיף את הבסיס, אריה אל תעשה לי את זה!!!!

בעצם מה אני מדבר, אתה הרי יודע מה העונש הכי גדול שאתה יכול לתת לי (רמז: קרא מה שכתוב בשומר המסך על המחשב שלי )

ובקשר לרייס - אני לא מתבאס, סה"כ זה הגיוני מאוד. מדהים אבל לראות ששתי המכוניות פשוט חזקות בדיוק באותה המידה. בשום מצב אני לא התחלתי לברוח לך ולהפך - פשוט מצחיק (-:

רוני