קורקינטים ומה שבדרך

אני עושה את המסלול מראש העין לרמת החי"ל תל-אביב בכדי להגיע מהבית לעבודה וחזרה.

כשגיליתי את הרכבת ואת הקורקינט זה היה אחרי שנים ארוכות שלא הייתי מוכן לשמוע על שום תחבורה ציבורית כתחליף לרכב במדינה שאין בה תחבורה ציבורית ראוייה.

וגיליתי שאם אני מוציא את האוטובוס מהמשוואה ומגיע עם הרכב לחניון הרכבת, שהוא פשוט ענק ובשעות שאני מגיע לשם אפילו אם זה לאחר פיזור הילדים - תמיד יש לי חניה.

תקשיבו - זה חוסך לי בזמן הגעה לעבודה בין 30-45 דקות באופן עיקבי ומוכח!

מהבית לרכבת 8 ק"מ שהם מאוד פתוחים ומהירים.

עולה על הרכבת - 15 דקות הייתי מראש העין כבר בבני ברק.

ומשם עם הקורקינט דרך הפארק עד המשרדים פחות מ10 דקות.

בהתחלה הייתי בטוח שלהחליף שלושה סוגי כלי תחבורה - פרטי, ציבורי, שיתופי (למרות שזה קורקינט אישי שלי) תהיה טרטור של ממש - וגיליתי שממש להפך!

לא רק שאני מגיע הרבה יותר מהר ומוקדם לעבודה אני גם בדרך נהנה מלנוח מנהיגה, מאוויר צח בפארק בין אם זה הקורקינט או ההליכה או שאטל או שחבר מקפיץ אותי אח"כ מהעבודה חזרה לרכבת.

זה גם הכניס לי המון גיוון ליום יום ויותר עיניין.

קניתי קורקינט שיאומי יד 2 בתור MY FIRST SONY בשביל לראות איך זה ומהר מאוד מצאתי את עצמי מוסיף לו בולם קידמי כדי לא לחטוף כל כך הרבה זעזועים מנסיעה של 2 ק"מ לכל כוון וגם צימגים שזוהרים בחושך וללא פנימיות.

ומהר מאוד אני אמצע את עצמי משדרג את הכלי הזה כי הוא באופן ספציפי ממש מסוכן! שיאומי מיאג'יאה M365 עם צוואר מתקפל זה פצצה מתקתקת - ההתקן המתקפל מתנתק מהצוואר של הקורקינט במקרים מסויימים אבל זה כבר פרטני לקורקינט.

הדבר הראשון שביקשתי בחנות זה שבמידה ויש פריצות על הסוללה והתוכנה שיסירו אותן וישאירו לי אותו מקורי - לא רוצה שהדבר הזה יסע מהר מידי.

ובאמת אני משתדל לנסוע על הדבר הזה רגוע ועירני - בלי שטויות, בלי להתפרע.

אבל אני בן 42, אבא לשני ילדים ואני בסה"כ רוצה להגיע לעבודה שלי בזמן והדרך שלי על הקורקינט היא 2 ק"מ לכל כוון.

זה כלי נהדר - אבל צריך לדעת טוב טוב את המגבלות שלו ואת הסכנות שבו.

מנסיון עבר וקריאת חלק מהתגובות הדיון הולך למקום בעייתי ובלתי מודע.

שאלתם את עצמכם פעם כמה נזק רכבים פרטיים גורמים בתוך העיר לפני שאתם שופטים את הכלים החדשים?

אם אני לא טועה את הכלים המושכרים מגבילים או הציעו להגביל ל-15 קמ"ש, ובכל מקרה לא יותר מ-25 קמ"ש. רוב התאונות הקטלניות הן בשילוב עם רכב. יש כמובן המון בעיות ברכיבה על מדרכה ורכיבה בכבישים סואנים. אני רואה לא פעם רוכבים בכבישים סואנים כשקיימת במקום תשתית שביל ייעודי די נוחה.

מחיר השכרת כלי חשמלי הוא מאוד לא זול - די קרוב למחיר של מונית (אם הכביש פנוי) ובכל זאת יש המון המון המון ביקוש לכך, וכדאי שתפנימו את זה!

לא רואה איך ישימו לוחיות רישוי על קורקינטים ואופניים שעולים אלפים בודדים וחלק נכיר משדרגים ומחליפים אותם כמו גרביים - זה מצד אחד.

 

מצד שני צריך להיות רישוי כלשהוא לבן אדם - לרוכב עצמו - עם היתר לרכב על כלי רכב שיתופי.

 

צריכה להיות בגרות מסויימת בכדי להרשות לרכב עם כלי כזה על הכביש - קטין ללא רשיון נהיגה שלא נהג מעולם ולא מודע לחוקים וגם לא בוגר מספיק בכדי לכבד אותם - מתכון לאסון.

 

ומצד שני לתת להם לרכב על המדרכה שם "אין חוקים" - גם מתכון לאסון.

 

במינימום הייתי מצפה מרוכב כלי רכב שיתופי לעבור מבחן תיאוריה - שיכיר לפחות את החוקים ואת הסכנות ושיהיה מגיל בו מותר להוציא רישיון ולא מתחת.

 

והעונש על קטין - צריך ליפול על ההורה. אלו שמראש סיפקו לקטינים האלו את הכלים הללו.

יש תקנות חדשות שאומרות שהרכיבה מותרת מגיל 16 ומעלה. בנוסף רק מי שעשה תיאוריה.

 

 

אסף

בנוסף לדברים של אסף:

כבר יש לוחיות רישוי, אבל רק לכלים המושכרים. החל מהשנה - לדעתי זה נכנס לכל חברות ההשכרה. זאת תשתית לאכיפה, ואני מאמין שבהמשך תהיה אכיפה אוטומטית, לפחות במדרכות מועדות לפורענות.

כשהיינו ילדים גם היו תקנות לרכיבה על אופניים רק מגיל 14 ורק על הכביש ובהתאם לחוקי התנועה. היו ימים שעונש "ראוי" היה להוריד אוויר (על ידי שוטר). הזמנים השתנו מאז אבל החוק נשאר דומה. גיל 16 הוא גיל רשיון לאופנוע A2, ואין בעיה עקרונית מבחינת בגרות מנטלית פוטנציאלית לרכוב ולהשתלב בתנועה.

אנחנו נמצאים גם בתקופת ביניים מבחינת תשתיות.

אילי - לא היתה הגבלת גיל לרכיבה על אופניים. 14 היה גיל המינימום להרכבת נוסע. אולי אתה זוכר גם מספרים שהונפקו על ידי העיריה.

לגבי ה-A2 - בעבר הרשיון התאים לטוסטוס, אותם אופניים עם מנוע עזר קטן , אבל בתחילת שנות ה-70 הגיעו ההונדה והג'ילרה שהיו אופנועים קלים לכל דבר, וגם את זה הרשויות לא ידעו לאכול.

"כשהיינו ילדים" זה לא זמן מוגדר היטב, אני הייתי ילד בתקופה מאוחרת ממך.

ידוע לי שהיו מספרי רישוי אבל זה לא זכור לי מזמני.

אני לא בטוח לגבי תקנות העבר וגיל 14, היום מפמפמים ברדיו "ילד עד גיל 8 לא חוצה את הכביש לבד!" וזה הגיוני, מצד שני בעבר שכונות שמכונות היום "מיתון תנועה" היו כמעט נטולות תנועה.

לפני גיל 14 היה מותר (וחובה) לילדים (נערים?) לרכוב על הכביש, להשתלב בתנועה ולציית לחוקים?

הגיוני שהייתה צריכה להיות מגבלת גיל.

אגב הרכבה: אסור לרכוב שניים על קורקינט, אני חושב שזה די גומר את הקורקינט ורואה את זה המון בעיקר בכלים המושכרים.

מי שאחראית לתחבורה בתל אביב היא חברת מרץ ושמה הוא מיטל להבי.

גברת להבי הייתה פעילה נגד תחבורה לפני שנכנסה לתפקיד.

גברת להבי עושה הכל נגד תחבורה בעיר, היא רוצה להפוך את תל אביב לקיבוץ שהמשפחה שלה באה ממנו בלי מכוניות.

לדוגמא כמה דברים שהיא אחראית להם:

כיכר דיזינגוף שישרו את השטח לפני יותר מ 3 שנים ועדיין לא סיימו את העבודה, יש שביל אופניים ברוחב של נתיב מכוניות מסביב לכיכר אבל הוא לא מגיע לשום מקום כי הרחובות מחוץ לכיכר לא מתאימים לשבילי אופניים.

גם אי אפשר להכיף את הכיכר שלפי דעתי זאת הכיכר היחידה בעולם שאי אפשר לעשות סיבוב שלם.

רחוב לווינסקי היה כביש גישה ראשי לכיוון איילון, עוד רחובות בסביבה הולכים להיסגר בגלל הרכבת.

אז מיטיל סגרה את הכביש, תעברו שם במשך היום ותראו איזה פקקים זה ייצר.

קורקינטים זה כמו קורונה, מישהו מכפר סבא רואה קורקינטים בתל אביב וגם הוא רוצה וגם הבן שלו נפגע מאוטובוס.

אין שום דבר שיתופי בחברות השכרת הקורקינטים, אין שום הבדל בין השכרת קורקינט להשכרת רכב באוויס.

אבל אני בן 42, אבא לשני ילדים ואני בסה"כ רוצה להגיע לעבודה שלי בזמן והדרך שלי על הקורקינט היא 2 ק"מ לכל כוון.

 

זה כלי נהדר - אבל צריך לדעת טוב טוב את המגבלות שלו ואת הסכנות שבו.

קורקינט הוא כלי נהדר לפיתרון בעית הקילומטר הראשון והאחרון או במקרה שלך שני קילומטרים.

הבעיה מתחילה כאשר אנשים לוקחים קורקינט והופכים אותו לתחליף אופנוע/רכב בשילוב גישה שהם מרחפים מעל חוקי התנועה.

בכלל הכלים האלה הפכו למפגע אורבני. בתל אביב יש אזורים שלמים שאני פשוט לא מוכן להתקרב אליהם בחודשי הקיץ.

שאלתם את עצמכם פעם כמה נזק רכבים פרטיים גורמים בתוך העיר לפני שאתם שופטים את הכלים החדשים?

אני חושב שאחת ממטרות העל של גוש דן \ מטרופולין ת"א \ ואטאבר צריכה להיות ייתור של הרכב הפרטי, לפחות ב-commuting היומי.

אני חושב שזה מבורך להפוך רחובות או נתיבים במרכז לנת"צים, ולאפשר התניידות יעילה יותר באוטובוסים (עד שתבנה הרכבת הקלה או יגיע המשיח עם המטרו).

הקורקינטים לא עוזרים בזה.

גם אם יש אחוז כזה או אחר של משתמשי last mile - שיעברו את המרחק ברגל.

אבל זה אפילו לא זה - רוב הרוכבים סביבי (חברים, עמיתים לעבודה וכו') עוברים ביומיום מרחקים של 2 - 3 קמ עם הקורקינטים מהבית, לעבודה, לפאב הקרוב. זה מביך לראות חבר'ה בני 25-30 לא מסוגלים ללכת רבע שעה ברגל.

ה"שיקוץ הזה" דווקא אחלה דבר.

בגדול אני קניתי אותו על מנת לנסוע מהרכבת לעבודה שלי - עניין של 5 דקות , לא השתמשתי בו בגלל הכבישים הנוראיים בתל אביב + נהגים חולי נפש.

אבל , הקורקינט שלי חוסך לי זמן יקר בנסיעה לסידורים שלי , כסף על חניה,דלק וכו'.

אצלי בקורקינט מותקנים גם גלגלים ללא פנימית, מראות , מערכת איתות אלחוטית ובולם קדמי בדרך (שיאומי יצרו אחלה קורקינט , אבל תמיד יש מקום לשפר).

לדעתי החקיקה המינימלית צריכה להיות על - חבישת קסדה , אפוד זוהר בחושך ורישיון נהיגה בתוקף.

כאן בלוס אנגלס כדי לנסוע על הקורקינט השיתופי צריך רישיון נהיגה וכרטיס אשראי תואם צריך לסרוק באפליקציה את הרישיון ורק אז אפשר לרכב.

איך זה עובד בארץ? נראלי אחלה פיתרון.