סיכום 9 שנים עם שרייד 2000

השרשור הכי מהותי שהיה עליה, הוא זה, ואמשיך ממנו :

https://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?476193-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A5-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%9C%D7%90-%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%93-2000/page3

מאז השרייד עברה עוד ממש טיפה שיפוצים פנימיים, לא משהו משמעותי (או משהו שאני זוכר כבר), הזמן הפנוי שלי התחיל להתקצר והתפנתי לדברים אחרים.

הלוק הפנימי (והשונה) עשה לי כיף, דאגתי שהרכב יהיה נקי ולמרות שלאחר מכן הגיעו ילדים (והיה קטן), עשה את עבודתנו נאמנה.

נרכשה מזוג מבוגרים (חברים של חברים של ההורים) לפני כ 9 שנים, אני הייתי יד שנייה, נרכשה עם 120,000 ק"מ וסיימה את חייה ב 213,000 ק"מ, נרכשה ב 13,500 ש"ח, נמכרה לפירוק.

בשנה האחרונה כבר בקושי נסעה (קיבלתי לתקופה רכב מהעבודה) והתחילו כמה בעיות מכניות שמנעו מעבר טסט ושסכומי תיקונם כבר נהיו גדולים יחסית לכדאיות של להחזיק אותה.

הסיבה העיקרית להחלפה היה הגודל וחוסר בבטיחות - תמיד אמרתי שאסע עם הרכב עד שיתפרק, אך המציאות הסתברה כאחרת.

הילדים שלי כבר גדולים, בשילוב עם כסא מאסיבי לילד שישב מאחורי המושב שלי כבר לא היה מקום לרגליים, האמת שהיו קטנים יותר הם היו מתעצבנים, ובזמן האחרון זה לא הזיז להם והם דווקא אהבו את הרכב,

אשתי לא אהבה לסוע בה, צפופה עם ילדים, גיר רגיל, ועוד כהנה וכהנה תלונות. לי לרוב זה לא הפריע כלל.

היא הגיע בלי בעיה לאותם מהירויות לא חוקיות שמגיעים רכבים אחרים (לא בהגזמה כמובן, כבישי נהיגה ציבוריים), בשום שלב (למעט אולי הסוף) לא הרגיש לי שיש משהו שהיא לא יכולה לעשות או פחד שמשהו יתקלקל ברגע הלא מתאים.

אבל מגיע שלב שבו enough is enough ובלב כבד (ולאחר מלא התלבטויות) הוחלט להחליפו.

עקב מצבו המכני, מצב השוק וחוסר טסט, לא טרחתי בכלל לשים בלוחות, חיפשתי מחליפה וכשמצאנו הרמנו טלפון לבחור (שהומלץ בפורום) שהגיע לפני יומיים ולקח את הרכב לפירוק.

מוכרח להודות, היה לי קשה להפרד מהרכב.

הלכתי לרכב ופירקתי התקנות ששדרגתי במהלך הזמן, ואז ישבתי בפנים רבע שעה ונפרדתי מהבייבי שלי.

עשיתי לה מלא שינויים ושיפורים בפן האסטטי, דאגתי לתחזוקה מכנית טובה ועדיין יש לי במחסן חלפים שעוד לא הספקתי להחליף (כולל קלא'ץ שתכננתי להחליף, אך לא הצלחתי למצוא מישהו מהכנופייה שיעזור לי להחליף).

במהלך הזמן כמעט ולא נתקעה (פעם אלטרנטור, פעם צמת חשמל ועוד פעמיים על צינור וואקום שהתנתק וכבר הייתי מיומן בלחברו בחזרה תוך 3 דקות), וגם כשהלכה לפירוק, הכל עבד.

עקב הגיל נהיה חור באגזוז, נזילת שמן (שנגרמה או מאטם מכסה שסתומים, או ממחזירי שמן למטה - מחזירי שמן של טיימינג היו תקינים) ודרמים אחוריים / משאבת ברקס שכבר דרשו התייחסות (אף פעם לא נגעתי בהם).

לתקופה, השרייד הייתה חלק משמעותי מחיי, מעבר לתפקידה הבסיסי של שינוע, היה לי כיף מאוד לפרק אותה, לשפץ אותה ולהרכיב אותה, כמו כל פרויקיטי DIY יש את הסיפוק של לעשות את זה בעצמך.

אף פעם לא שמתי דגש על החלק החיצוני שהיה כבר שרוף, שפשפושים וכו' , עניין אותי הפנים.

ושמתי לב הרבה מאוד פעמים שכשאני מתרכז בנהיגת כביש סטנדרטית - העיניים על הכביש והרכב נמצא רק בראייה ההקפית, אני לא מרגיש הבדל בתחושות הפנימיות של בין לסוע בה ובין לסוע ברכבים אחרים, מודרנים יותר, חזקים יותר, וכו'.

מבחינת עלויות אחזקה, לא החזקתי תיעוד, אך אלו הדברים המשמעותיים :

כשנקנתה עברה יישור קו שעלה לי 1200 ש"ח (טיפול גדול, טיימינג, החלפת נוזל קירור, משאבת מים, מחזירי שמן),

לאחר תקופה המשך יישור קו של כ 4000 ש"ח (החלפת בולמים, כריות בולמים, משולשים, תפוחי הגה ואולי משהו נוסף שאיני זוכר),

200 ש"ח מילוי גז מזגן שהחזיק כ-4 שנים.

לפני כ-3-4 שנים אלטרנטור הוחלף בעזרתו האדיבה של יגאל , אלטרנטור משופץ עלה לי 400 ש"ח.

תיקון צמת חשמל - 300 ש"ח

מעבר לכך היו טיפולים שוטפים, החלפת שמן גיר, החלפת נוזל קירור, דברים שביצעתי בהתחלה בעזרת הכנופיה ואז עצמאית.

לסיום, אחלה רכב, מינימום מקום, אפס בטיחות אבל עשה לי הרבה כיף במהלך הזמן, במחירים שיכולתי להרשות לעצמי.

אני יכול להצטרף להמלצה על שחר (שהומלץ בשרשור אחר) שקונה רכבים לפירוק, אמנם הוריד 100 שקל ממה שסיכם איתנו בטלפון אך לאחר כמה שיחות עם כמה אנשים, ואחד שקבענו איתו ולא הגיע, היה עדיף לסגור סיפור כמה שיותר מהר.

הפשוטות ביחד עם ההנדסה מוקפדת ולא מתיימרת, יצרו מכוניות אלמותיות. 200K+ למכונית הזו, במידה והיא מטופלת אפילו בתחזוקת שבר זה כלום! לרכב הזה היה כנראה לפחות עוד 200K לפניו.

יש איזה קסם מתחת לכל ערימות הפלסטיק הקשיח והאפור, שמאפיין את המכוניות הזו ואת דומייה. לא כל אחד יתחבר אליו, אבל גם הגה לא מתקשר, בלמים נוקשים וכיסאות קטנים יותר מגב ישראלי ממוצע. רוב הבעלים של המכניות היפנית של תחילת ה-90 ועד תחילת האלפיים, יידעו להעיד כל רכבים אמינים ואמידים שיצרו מוניטין חזק מאד שהדביק ליפניות את שם האמינות. גם אם היום, הפערים לא כ''כ גדולים, עדיין זוכרים לפניות את חסד הנעורים.

חבל שמכרת לפירוק, זאת הייתה יכולה להיות אחלה באגי לשטח.

הפשוטות ביחד עם ההנדסה מוקפדת ולא מתיימרת, יצרו מכוניות אלמותיות. 200K+ למכונית הזו, במידה והיא מטופלת אפילו בתחזוקת שבר זה כלום! לרכב הזה היה כנראה לפחות עוד 200K לפניו.

 

יש איזה קסם מתחת לכל ערימות הפלסטיק הקשיח והאפור, שמאפיין את המכוניות הזו ואת דומייה. לא כל אחד יתחבר אליו, אבל גם הגה לא מתקשר, בלמים נוקשים וכיסאות קטנים יותר מגב ישראלי ממוצע. רוב הבעלים של המכניות היפנית של תחילת ה-90 ועד תחילת האלפיים, יידעו להעיד כל רכבים אמינים ואמידים שיצרו מוניטין חזק מאד שהדביק ליפניות את שם האמינות. גם אם היום, הפערים לא כ''כ גדולים, עדיין זוכרים לפניות את חסד הנעורים.

מה מוניטין עם דבק יפני, מה נעליים, אצלי למטה בחניה בורה באותו גיל ואותו קילומטראז' עם מנוע 2 ליטר וגיר אוטומטי נורמלי טרום ה DSG וכאלה והאוטו מרגיש ונוסע יופי בלי לשים יותר מדי לב לאיך הוא מרגיש וגם בלי שמיכה בחורף ובגדול חי מטיפול לטיפול. וכל המינוסים שמנית באוטו הפותח, באוטו אצלי הם פלוסים, הגה בתגבור מכני ולא חשמלי מתקשר ומרגיש מצוין ועם כיסוי העור המקורי, כיסאות נהדרים עם הריפוד המקורי שנראה פנטסטי. והאוטו סוחב יופי ואפילו לא חורק יותר מדי. אז אנא ובמטותא, נוסטלגיה זה כיף, אבל לא צריך לייצר אגדות בשמה.

גם לי הייתה כזו שנת 97, שירתה אותי נאמנה מאוד.

הלך רק האלטרנטור,

היה לי מקיף, אחרי 5 שנים תאונה קטנה(רק פלסטיק) גרמה להשבתה שלה.

קבלתי עליה אלף שח מתחת למה שילמתי.

אפשר להגיד שזה הרכב הכי כלכלי שהיה לי

גיבור!

9 שנים עם הדבר הזה???

תשמע, אתה לגמרי גיבור..

אישית אני לא מתחבר לרכב הזה בכלל.. למעשה מכל הגרוטאות שיצאו מיפן, השרייד היא כניראה הכי שנואה עלי, גם באיכות נסיעה, גם באחזקה.

כל דבר ברכב הזה, שהוא טיפה יותר משמן פילטר, זה כאב ראש אטומי. מערכת ניהול מנוע מתחילת שנות ה90 מיושנת לזמנה, מלא צינורות ואקום.. הכל צפוף.. רוצה להזכיר לך כמה קיללנו רק בשביל להוציא אלטרנטור.

בתור בוגר סוזוקי סוויפט קרבורטור, אני ממש מוריד בפניך את הכובע שלא זרקת את הרכב מצוק אחרי שנה שנתיים.

תשמע, אתה לגמרי גיבור..

אישית אני לא מתחבר לרכב הזה בכלל.. למעשה מכל הגרוטאות שיצאו מיפן, השרייד היא כניראה הכי שנואה עלי, גם באיכות נסיעה, גם באחזקה.

כל דבר ברכב הזה, שהוא טיפה יותר משמן פילטר, זה כאב ראש אטומי. מערכת ניהול מנוע מתחילת שנות ה90 מיושנת לזמנה, מלא צינורות ואקום.. הכל צפוף.. רוצה להזכיר לך כמה קיללנו רק בשביל להוציא אלטרנטור.

בתור בוגר סוזוקי סוויפט קרבורטור, אני ממש מוריד בפניך את הכובע שלא זרקת את הרכב מצוק אחרי שנה שנתיים.

כשנקנה עוד הייתי לרוב עם הרכב של ההורים והייתי צריך רכב שישנע אותי מנק' א לנק' ב במינ' הוצאות, לא היה לי שום ידע בטיפולים, לדעתי עוד לא הייתי בפורום או שהייתי תקופה מאוד קצרה

לקנות רכב ב 40-50 או בסכומים מעל 10 לא היה בא בחשבון מבחינתי, כי שמרתי את הכסף לדירה.

הוא היה רכב שמור, טופל במוסך מורשה והיה במצב טוב, הנחתי שבסכום הזה לא אוכל לקנות רכב טוב יותר ובשביל מדי פעם לסוע איתו הוא יעשה את העבודה.

ככל שעבר הזמן והחיים התקדמו כל פעם היה משהו אחר שתפס עדיפות, היות ובשלב כלשהוא הוא נהפך להיות רכב משני בבית לא ראיתי צורך בלהחליף אותו בהינתן סדרי העדיפויות הכלכליות, לקנות רכב אחר משמע להוציא מהכיס אי אילו עשרות אלפי שקלים שהיו מיועדים לדברים אחרים, להזכירכם קיבלתי כהפתעה תאומים, ולתחזק אותם זה לא פשוט

אני חייב לציין שבמצבו הפנימי המקורי (כלומר, אם אני נכנס עכשיו לשרייד אחרת) זה להכנס לדכאון, זאת הסיבה העיקרית לשינויים שעשיתי לו, אלו ותוספות הספוגים לכסאות הפכו אותו לנעים יותר ונוח יותר.

שרייד AKA "סוזי" 99 היתה הרכב הראשון שלי ב2010.

לא אהבתי את המראה שלה בכלל אבל קניתי כי הייתי צריך משהו זול ואמין להתניידות לעבודה הראשונה אחרי השחרור מבלי להיכנס להלוואות.

היו לה ארבע חלונות חשמל (מה שלא היה ביאריס STD 2007 שהיתה לי בהמשך לה לא היו חלונות חשמל כלל ) מראות מתכווננות חשמלית, מזגן מעולה והילוכים ארוכים כאורך הגלות , עד היום אני די בטוח שבהילוך שני הייתי סוגר 100 קמ"ש .

באמת חבל שמכרת לפירוק, היתה יכולה להיות אחלה אופציה לגרוטראלי.

מה מוניטין עם דבק יפני, מה נעליים, אצלי למטה בחניה בורה באותו גיל ואותו קילומטראז' עם מנוע 2 ליטר וגיר אוטומטי נורמלי טרום ה DSG וכאלה והאוטו מרגיש ונוסע יופי בלי לשים יותר מדי לב לאיך הוא מרגיש וגם בלי שמיכה בחורף ובגדול חי מטיפול לטיפול. וכל המינוסים שמנית באוטו הפותח, באוטו אצלי הם פלוסים, הגה בתגבור מכני ולא חשמלי מתקשר ומרגיש מצוין ועם כיסוי העור המקורי, כיסאות נהדרים עם הריפוד המקורי שנראה פנטסטי. והאוטו סוחב יופי ואפילו לא חורק יותר מדי. אז אנא ובמטותא, נוסטלגיה זה כיף, אבל לא צריך לייצר אגדות בשמה.

כל הכבוד לך! מאחל לך עוד שנים רבות (במידה ותרצה) עם הרכב הזה. לגופו של עניין, על הכביש רואים הרבה יותר מכוניות יפניות זקנות מאשר מכוניות גרמניות זקנות.

לא פותח תחרות שכותרתה מי מזדקן יותר בחן, כל שעשיתי הוא לצאת נגד הטרנד הזה שהחבר לו הגבתי פתח ואתה ממשיך ולפיו מוצא אתני הוא זה הקובע איזה אוטו יחזיק יותר שנים, באיזו צורה ועד כמה הוא מודבק היטב ולכן הבאתי דוגמה אחרת ממקום אחר. את מה שאתה רואה על הכביש אפשר להסביר בכל מיני אופנים שרק אחד מהם הוא מה שאתה חושב. ועם כל הכבוד לראיה שלך אפילו היא לא אומרת יותר מדי. אבל שוב הויכוח הזה כבר באמת עבש ונטחן באופן מאוד מרשים, גם כאן. מציע בענווה את האימרה "צדיק באמונתו יחיה" כסיכום סביר לסוגיה.