מתקשה מאוד לבחור מצלמה חדשה וזקוק לעזרתכם

ו...שוב איתכם.

נתחיל עם סרטון מעולה שמלמד צילום, עם התייחסות לצילומי שחור-לבן, אבל אפשר ללמוד הרבה על שימוש בטונאליות בצילום, דברים שרלוונטים תמיד, עם קצת לייטרום וכמה דוגמאות של צלמים. בסופו של דבר, ללמוד לעבוד נכון עם 'משולש החשיפה' ועומק שדה ושות', אפשר לבד, ברגע ואתה יודע לאתר את הטעות שלך. אחרי זה צריך ללמוד מה מצלמים, וזה כבר יותר מורכב. אז הנה.

[כן, אני יודע, זה שעתיים. לקח לי קצת זמן להשלים את הצפייה, אבל למדתי משהו...]

[video=youtube;V8Hh8S-Z68s]

לאחרונה, כאמור חזרתי לצלם עם ה-GX8, ואני ממש אוהב את תצורת הריינג'פיינדר. התרגלתי לעצום עין שמאל, ויש לזה שני יתרונות:

1. המצלמה לא חוסמת את הפנים, מה שמאפשר לשמור על קשר עם עין אחת עם המצולם, אם רוצים. מצויין ביחוד עם ילדים.

2. ב-GX8 אפשר להזיז נקודת פוקוס על מסך המגע, בזמן שאתה עם העין בעינית (פיצ'ר מעולה). אם אתה לא שם את המצלמה מימין לפרצוף, האף לוחץ בטעות על המסך ומזיז את הפוקוס...

בגלל שהעין הלא מתורגלת שלי מתקשה לעיתים להעצם לפרקי זמן ארוכים, אני לפעמים עובר לצלם עם עין שמאל, אבל אז או שאני מנטרל את מסך המגע לצורך הזזת הפוקוס (יש לי כפתור מיועד) או שאני משתמש בעינית המתכווננת להרחיק את גוף המצלמה מהפרצוף (פיצ'ר נהדר, שנראה כמו גימיק, אבל הוא מאוד שימושי)

חוצמיזה, העובדה שבמצב ידני (עם auto iso) או עדיפות צמצם, אי אפשר להגדיר למצלמה מאיזו מהירות תריס מינימלית היא מתחילה להרים ISO, זה מעצבן. גם שהפיצוי חשיפה לא עובד עם auto iso, זה מעצבן. כן, אני יודע, זה חיישן isoless, ועקרונית אפשר לצלם ב-RAW ב-ISO בסיסי, כשהעינית מראה תמונה מוארת (לא החשיפה בפועל), ולהבהיר אח"כ ב-LR, והכל ייראה טוב כמו צילום ב-ISO גבוה, אבל לצלם בשביל העיבוד... לא כיף. גם אי אפשר לראות מה יצא במצלמה.

מצד שני, העינית משקפת חשיפה מצויין והתפעול הידני מעולה ומהיר, עם הרבה כפתורי גישה ישירה. שני דברים מפצים, חלקית, על החסרונות שמוזכרים למעלה:

1. יש כפתור שמחזיר את המצלמה למצב חשיפת ברירת מחדל (כמו מצב P) ברגע. מאוד יעיל בתאורה משתנה, כי ברגע, גם במצב ידני, אתה חוזר לחשיפה מאוזנת. כמובן שיש לו נטייה לפתוח הרבה צמצם, אבל כשיודעים את זה פשוט מגיבים מייד אחרי זה עם פתיחה של הצמצם והגדלת מהירות התריס.

2. יש כפתור שהגדרתי לחשיפת ספוט חד פעמית, ככה שבמקרה הצורך אפשר לעבוד בשיטה הישנה, של פשוט למדוד את האור מאזור נקודת הפוקוס. בשילוב העובדה שאפשר להזיז אותה ממש מהר, זה גם מאפשר קבלת חשיפה נכונה ברגע.

יש עוד כל מיני טכניקות וטריקים שאפשר לעשות עם המצלמה הקודמת לעומת הקודמת, אבל בפעם אחרת...

מעדכן:

עדשה 12-35 של Panasonic נמכרה ב-Ebay ובמקומה נרכשה במבצע עדשה 12-100 של אולימפוס מסדרת Pro ב-3,600 שקל כולל משלוח ומע"מ מ-Amazon UK. (בארץ 4,300 בחנות הכי זולה)

בזמן האחרון אני מרגיש שאני נמשך יותר ויותר לצילומי מאקרו כי בעיניי הם צילומים יותר מעניינים כי הם מציגים פרספקטיבה שלא רואים ביומיום.

עדשה 12-100 בעלת יכולות מאקרו חביבות ביותר

אחרי שפייפל ישחררו את הכסף שהרווחתי ממכירת מסכות אפנק את עצמי בעדשת מאקרו יעודית מבית אולימפוס.

בזירת הציוד אתמול אולימפוס הכריזו על EM1 Mark 3

בגדול המצלמה מביאה את כל היכולות המטורפות של EM1X לגוף הרבה יותר קל, זול וקומפקטי. הבעיה שזה הופך את ה-EM1X למצלמה הכי מיותרת בליין אפ של אולימפוס. הבן אדם שחתם על הפיתוח של הדבר הזה צריך ללכת הביתה.

בכלל אני די כועס שהמצלמה שרכשתי ב-1,200 דולר הוזלה ב-200 דולר חודשיים אחרי השחרור.

הוזלה של מצלמות היא פרקטיקה רגילה. לא נורא.

אני לא מבין כלום בצילומי מאקרו, אבל יש כמה עקרונות שתופסים תמיד. קודם כל, הקוצים לא צריכים להגיע עד קצה המסגרת. אתה חייב להשאיר מרווח.

דבר שני, הרקע בחלק השמאלי מטשטש את קווי המתאר.

צודק.

לא שמתי לב לזה עד עכשיו.

ובוא, אל תמהר לקנות עדשה. אני באמת לא מבין שומדבר במאקרו, אבל גם זה עולם ומלואו, ומאוד טכני. תתחיל מלהתחיל להבין עם הציוד שיש לך, אחרי זה צא ברכישות.

באמת, הסיבה העיקרית שאנשים לא משתמשים במצלמות היקרות שלהם היא שצילום זה מורכב, גם מהצד הטכני וגם מהצד האומנותי (קוגנטיבי), וזה שיש לך מצלמה, זו רק נקודת מוצא. יש פה אוקיינוס של לימוד לצלול אליו, וחבל שתשחית זמנך בלהמשיך לקרוא ביקורות על מצלמות שלא תקנה.

ואעלה תמונה לשיפוטכם.

Adam Marelli.

מצאתי אותו ממש לא מזמן, וחבל חבל שלא קודם, כי בשבילי הוא נותן מבוא ומסגרת מעולה לדברים שממש מעניינים אותי בצילום, ומהזווית שהכי מעניינת אותי, עיסוק בקומפוזיציה ואור, עם דגש על קומפוזיציה.

זו הרצאת המבוא שלו.

הוא מסביר בה איך צריך לגשת ללימוד של צילום (כל דבר שאיננו טכניקה נטו)

אין סוג של צילום בו הדברים האלו לא רלוונטים, אבל הם יותר רלוונטים למי שמצלם תיעוד, כלומר, לא עם עדשות טלה או עדשות סופר רחבות, אלא זווית ראיה שמתאימה למציאות. אני מסתובב כמוהו, עם שלושה אורכי מוקד, ככה שכל הדוגמאות שלו מדברות אלי, גם ויזואלית. הרקע שלו הוא תולדות האומנות (ציור, פיסול) וארכיטקטורה (הוא פועל בניין של פרויקטי יוקרה), אז הגישה שלו היא מתודית, כמעט מתמטית, מה ששם אותו במחנה של אנשים כמו ברסון, מצד אחד, וסם אייבל, מצד שני. צלמים חושבים, שמצלמים עם הכנה, כוונה, ודגש על אסתטיקה של אור וקומפוזיציה.

אנשים שמצלמים 'צילומי רחוב' ע"י זה שהם מרססים תמונות, לרב עם עדשה רחבה, ואחרי זה בוחרים ועורכים את מה שיש לו פוטנציאל, לא נמצאים במחנה שלו, למרות שגם הם מתעדים.

[video=youtube;-XsOVwJ8tnY]

ואעלה תמונה לשיפוטכם.

 

 

[ATTACH=CONFIG]527635[/ATTACH]

אני לא מבין גדול באומנות הצילום, קצת בטכניקות פשוטות.

אני לא יודע אם זו האיכות של המקור (מניח שלא), אבל הרקע ממש גרעיני, בשילוב עם החושך היחסי ברקע זה נראה קצת מוזר.

לגבי האובייקטים - הימנית הייתה צריכה לא להחזיק את הטלפון ביד, הוא גדול יחסית ומוחזק בתנוחה שנראית בתמונה לא טבעית ולטלפון להיראות אפילו גדול יותר.

הייתי גם חותך את התיק שנדחף לפריים בצד ימין, הוא לא קשור והוא קרוב מדי למצלמה.

1. הרקע לא גרעיני, הוא לא בפוקוס ובנוסף, מאוד קונטרסטי, מה שמסתיר פרטים. פערי התאורה הם חלק מהעניין, אחרת האובייקט לא היה בולט. השאלה היא, האם הרקע עדיין בולט מדי?

2. הכל טבעי, זו לא תמונה מבויימת, אבל אני לא מצליח לראות את המרכזיות של הסלולרי בצילום.

נ.ב. הוא נראה לי מאזן לא רע את היד את הפטיש

3. התיק לא טוב, אבל חיתוך שלו יפר את הקומפוזיציה באופן גרוע יותר, לדעתי. אפשר לנסות. אני אחשוב על זה מחדש

1. שוב יכול להיות שזו הפחתת איכות מהמקור, אבל לי זה לא נראה כל כך כמו בוקה אלא כמו גרעיניות, נראה לי שאם זה היה נראה יותר בוקה רך הרקע לא היה בולט מדי, גם עכשיו הוא לא בולט מדי, הוא לא בולט בכלל.

2. הוא לא מרכזי, הוא דיי משני, אבל התנוחה של היד בגלל שהוא שם קצת מוזרה בתוצאה לדעתי. יכול להיות שהוא מאזן את הפטיש, לא חשבתי על זה בכלל.

3. יש מצב, אבל אולי חיתוך שלו למסגרת ריבועית במקום מלבנית (כן כן אני יודע, לא סטנדרטי בעליל) עם חיתוך מקביל בצד שמאל ייתן תוצאה יותר מעניינת?

אין לי מושג כן? אני סתם זורק רעיונות, יכול להיות שאחרי 20 ניסיונות משהו יתפוס, אין לי פשוט כלים וזמן לעשות את זה כרגע בעבודה

1. שוב יכול להיות שזו הפחתת איכות מהמקור, אבל לי זה לא נראה כל כך כמו בוקה אלא כמו גרעיניות, נראה לי שאם זה היה נראה יותר בוקה רך הרקע לא היה בולט מדי, גם עכשיו הוא לא בולט מדי, הוא לא בולט בכלל.

 

2. הוא לא מרכזי, הוא דיי משני, אבל התנוחה של היד בגלל שהוא שם קצת מוזרה בתוצאה לדעתי. יכול להיות שהוא מאזן את הפטיש, לא חשבתי על זה בכלל.

 

3. יש מצב, אבל אולי חיתוך שלו למסגרת ריבועית במקום מלבנית (כן כן אני יודע, לא סטנדרטי בעליל) עם חיתוך מקביל בצד שמאל ייתן תוצאה יותר מעניינת?

 

אין לי מושג כן? אני סתם זורק רעיונות, יכול להיות שאחרי 20 ניסיונות משהו יתפוס, אין לי פשוט כלים וזמן לעשות את זה כרגע בעבודה

1. אוקי... למה זו בעיה?

2. אם לא "הרגשת" את זה, זה כבר לא עובד. מעניין למה זה משך את תשומת הלב.

3. אני אנסה. אולי דווקא חיתוך לגובה, כי התמונה מאונכת למעשה באופיה.

אם הייתי חושב שזו שתמונה ברורה, לא הייתי מעלה אותה. יש לי איתה אישיוס...

מצד שני, הבידוד של הדמויות בסיטואציה לא מתוכננת, טוב בעיני, כמו גם המסגור של ראש הבלונדינית (שבולט בטיבו לעומת התמזגות שיער הדמות השנייה ברקע).

כמו שאמרתי בהתחלה, לא בעיה, רק מוזר לי בעין

לגבי הפלאפון - לא יודע לשים את האצבע מה משך את תשומת הלב לתנוחת היד

דווקא השיער הבלונדיני יושב טוב בקומפוזיציה לדעתי על רקע הפטיש, השיער של השנייה באמת דיי נעלם, מזל שחלקו על רקע החולצה הלבנה

שאלה טכנית.

לאולימפוס יש מה שנקרא high-res mode.

בעיקרון מה שזה עושה המצלמה מצלמת 16 תמונות חלקיות (pixel shift) ואז מאחדת אותן לתמונה אחת גדולה של 50MP במצב ידני (בדגמים המתקדמים ביותר בלבד) או 80MP אם משתמשים בחצובה.

תיאורטית אם אני מצלם 3-4 תמונות בחשיפה שונה ומאחד אותן ב-Lightroom אני מקבל פחות או יותר את אותו הדבר, לא?

אלה דברים שונים.

ה-highres נותן רזולוציה גבוהה, אבל בחשיפה קבועה. הרזולוציה מושגת על ידי הזזת החיישן על ידי מנועי ייצוב התמונה, למעשה צילום מספר תמונות בהזזה זעירה זו לעומת זו.

אתה מדבר על HDR - מקבל תמונה באותה רזולוציה, אבל בזכות החשיפות השונות מגדיל את הטווח הדינמי. הפונקציה קיימת גם בהרבה מצלמות, אם כי לא בכל תכנית, ולפחות בחלק מהדברים מוגבלת לפורמט jpg ואינה מאפשרת שמירה בפורמט גולמי (raw).

מה שמשותף הוא שמדובר במספר חשיפות, ולכל הפונקציות מתאימות רק לתמונות סטטיות.

לי נשמע שיש סוג של חפיפה בין הטכנולוגיות וההבדל הוא בעיבוד תמונה שנעשה בתוך הצלמה.

אם אני מצלם 3-4 תמונות בחשיפה שונה ומאחד אותן אני מקבל קובץ הרבה יותר גדול בהשוואה לצילום אחד.

לי נשמע שאני כן מכניס יותר פרטים לתמונה.

אכן יותר פרטים, אבל בכל שיטה אלה פרטים שונים:

ב-HDR אתה מקבל יותר מידע לגבי כמות האור. מספר הפריטים (פיקסלים) נותר קבוע, אבל כל אחד מהם מכיל יותר מידע. כך אתה יכול לפתור בעיה של אזורים בחשיפת חסר או חשיפת יתר - מכל אחת מ-3 (או 5, או 7) הפריימים אתה לוקח את הקטעים החשופים נכון, ומרכיב מהם תמונה שאינה חשוכה או שרופה.

ב-highres אתה מקבל יותר חלקים לפאזל, כלומר יותר פריטים, אבל בלי תוספת מידע לגבי על פריט (פיקסל). זה מאפשר הגדלות גדולות מאד בלי "פיקסליזציה".