מתקשה מאוד לבחור מצלמה חדשה וזקוק לעזרתכם

לא רק שני אלה. קח כל אחד שלא רוצה לשפר את הצילומים שלו (הגיע לעדנה/רוויה/וואטאבר), ולך תגיד לו שהתמונות שלו לא שוות או לא מושלמות. אתה לא מעניין אותו. הוא השיג את מה שהוא רצה ושום דבר שתגיד לא רלוונטי.

הבעיה עם אנשים כמו אותו גילדן זה שהתמונות שהם עושים הן תוצר של הרגע הרבה יותר מאשר תוצר של בניית פריים מתודית, אז בתכלס הם לא יכולים להעביר שום ביקורת או לתת שום עצה מלבד "תהיה במקום הנכון". התמונות (אלה שהראו בסרטון, לא הכרתי אותו לפני כן) לא יפות/טובות בשום אמת מידה מבחינה טכנית, ולכן אי אפשר ללמוד מהן כלום על צילום. הן אולי מעניינות מאוד אמנותית, או שהוא מצליח להביע את עצמו בצורה מושכת (כי יש הבדל גדול בין "ראיתי את הצער בעיניים שלה ורציתי להדגיש את השנים הקשות שעברו עליה" לבין "לא יודע, זה נראה לי נחמד באותו רגע"), מה שמחזיר אותנו לפיטר מקינן ומראה שכדי לשים את עצמך בסטטוס של "X מפורסם", לא משנה באיזה תחום, הרבה פחות חשוב מה אתה עושה, והרבה יותר חשוב איך וכמה אתה מתאר, מפאר ומוכר את זה.

הבעיה עם אנשים כמו אותו גילדן זה שהתמונות שהם עושים הן תוצר של הרגע הרבה יותר מאשר תוצר של בניית פריים מתודית, אז בתכלס הם לא יכולים להעביר שום ביקורת או לתת שום עצה מלבד "תהיה במקום הנכון". התמונות (אלה שהראו בסרטון, לא הכרתי אותו לפני כן) לא יפות/טובות בשום אמת מידה מבחינה טכנית, ולכן אי אפשר ללמוד מהן כלום על צילום. הן אולי מעניינות מאוד אמנותית, או שהוא מצליח להביע את עצמו בצורה מושכת (כי יש הבדל גדול בין "ראיתי את הצער בעיניים שלה ורציתי להדגיש את השנים הקשות שעברו עליה" לבין "לא יודע, זה נראה לי נחמד באותו רגע"), מה שמחזיר אותנו לפיטר מקינן ומראה שכדי לשים את עצמך בסטטוס של "X מפורסם", לא משנה באיזה תחום, הרבה פחות חשוב מה אתה עושה, והרבה יותר חשוב איך וכמה אתה מתאר, מפאר ומוכר את זה.

גילדן לא בונה את הפריים מתודית, אבל יש לו מתודיקה של עבודה. קודם כל, איפה אתה נמצא. דבר שני, איך אתה מצלם (בניו יורק הוא היה נעמד מול אנשים, פלאש ביד אחת, מצלמה בשנייה). לגילדן יש כמה שפות צילומיות ברורות, בצבע ובשחור לבן, שאפשר לסכם במילה אחת - גרוטסקי. צריך הרבה אומץ לצלם את מי שהוא מצלם ואיך שהוא מצלם, גם אם מבחינת תפעול מצלמה אין כאן שום דבר מיוחד.

הוא מתערבב עם האובייקטים שלו, אפילו דומה להם, ומחבב אותם. לעומתו פארר, שגם מצלם את 'העמך' (גילדן צילם בקוני איילנד, פארר בברייטון), מתנשא ומרוחק מהאובייקטים שלו.

אי אפשר לשים את גילדן, יו"ר מאגנום, זוכה מלגת גוגנהיים, אומן מוכח ומפורסם, בכפיפה אחת עם יצרן קיטש כמו מק'קינן, יו קנואו.

מה אפשר ללמוד מגילדן?

להעיז, להתקרב, לא לפחד. מה יותר תחושה גרוטסקית בתמונה. זוויות צילום. סוג התאורה שמבליט את מה שהוא אוהב להבליט.

פורטרטים:

https://www.google.com/search?q=bruce+gilden+portraits&client=firefox-b-d&sxsrf=ACYBGNTQea1td2PnUkYQ6ff6SeMKnjx_hA:1576078953959&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ved=2ahUKEwiH-MDR963mAhUfQxUIHQCnATYQ_AUoAXoECBQQAw&biw=1280&bih=607

אם כן, אז הנה ההסבר:

המידע עליו התבססתי היה מוטעה. הפרספקטיבה עליה דיברתי היא מה שמכונה Lens compression. ומסתבר שהוא בכלל לא קיים. לא בפול פריים, ולא באף פורמט אחר. מסתבר - יותר מזה - שגם עומק השדה לא משתנה בהתאם לגודל החיישן. שני הדברים האלה מושפעים אך ורק מהמרחק של החיישן מהאובייקט וכתוצאה מזה לחיישנים קטנים "יש" עומק שדה פחות רדוד - כי הם בעצם מכריחים אותך להיות רחוק יותר עבור אותו אורך מוקד (זום/מ"מ).

יש לי עוד מאיינדפאק בשבילך.

אורך המוקד לא משנה את עומק השדה, אם תשאיר את האובייקט באותו גודל בפריים.

כלומר, רמת הטשטוש נשארת אותו הדבר.

אממה, שיש ברקע בעצם הופך להיות קטן יותר, באופן פרופורציוני לכלל הפריים, ולכן נראה, כביכול, פחות מטושטש. אבל אם תקרופ אל החלק המטושטש, ותשווה את גודלו... אותה רמת טשטוש כמו בעומק שדה רדוד יותר.

https://luminous-landscape.com/dof2/

מבחינה מעשית אין לתובנה הזו שום תכלית מעשית, 'נראה יותר מטושטש' יותר חשוב 'מלא באמת יותר מטושטש, פסיקלית', אבל זה... קטע.

נ.ב. מאז שקראתי את הכתבה נוספה שאלה מצלם בסוף, ומסתבר שדווקא יש לזה השלכה מעשית. אבל מה אני מבין בצילומי טלה...

זה דווקא מאוד ברור, כי "השארת האובייקט באותו גודל בפריים" זה במילים אחרות "מרחק מהאובייקט". ובשילוב עם שינוי בעומק השדה שנובע מהעדשה, זה מבטל אחד את השני. לא ידעתי שזה יוצא בדיוק אותו עומק שדה, אבל ידעתי שהוא דומה מאוד.

נורא הצחיק אותי שהוא כתב שם שב-17 מ"מ הכפפה לא נכנסה לפריים אבל אם היא הייתה נכנסת אז היה אפשר לראות את שעומק השדה זהה גם עליה.

אתה שם! תזיז את דברים ותצלם שוב!

ולגבי גילדן, זה בדיוק מה שאני אומר - כל מה שכתבת שאפשר ללמוד ממנו לא רלוונטי לצילום. כלומר, הוא רלוונטי לצילום, אבל באותה מידה כמו שהוא רלוונטי לעיתונאי או שוטר סמוי (להתקרב/להעיז) או שאפשר ללמוד מצילום של ואזות/פורטרטים בסטודיו (הבלטת הפרטים שאתה רוצה להבליט). אני כמובן לא מפקפק לרגע בקרדנצ'לנס שלו ובדברים שהוא זכה בהם, אני פשוט אומר שבגלל שזו אמנות, ואנשים כמוהו הם אנשים אמנותיים בעוד ביקורת היא מעשה מאוד טכני, זו הסיבה שאין (יותר נכון יש מעט מאוד) קהילות צילום שאפשר למצוא בהן ביקורות ענייניות שאשכרה יכולות לעזור לך.

זה דווקא מאוד ברור, כי "השארת האובייקט באותו גודל בפריים" זה במילים אחרות "מרחק מהאובייקט". ובשילוב עם שינוי בעומק השדה שנובע מהעדשה, זה מבטל אחד את השני. לא ידעתי שזה יוצא בדיוק אותו עומק שדה, אבל ידעתי שהוא דומה מאוד.

פיסיקלית הוא דומה מאוד. אבל אם תסתכל על התמונות תראה שהגודל של העצמים ברקע בפריים משפיע על כמה חדים/מטושטשים הם נראים לנו. המגדל באורך המוקד הרחב יותר נראה יותר חד, רק כי הוא תופס פחות מקום בפריים.

ולגבי גילדן, זה בדיוק מה שאני אומר - כל מה שכתבת שאפשר ללמוד ממנו לא רלוונטי לצילום. כלומר, הוא רלוונטי לצילום, אבל באותה מידה כמו שהוא רלוונטי לעיתונאי או שוטר סמוי (להתקרב/להעיז) או שאפשר ללמוד מצילום של ואזות/פורטרטים בסטודיו (הבלטת הפרטים שאתה רוצה להבליט). אני כמובן לא מפקפק לרגע בקרדנצ'לנס שלו ובדברים שהוא זכה בהם, אני פשוט אומר שבגלל שזו אמנות, ואנשים כמוהו הם אנשים אמנותיים בעוד ביקורת היא מעשה מאוד טכני, זו הסיבה שאין (יותר נכון יש מעט מאוד) קהילות צילום שאפשר למצוא בהן ביקורות ענייניות שאשכרה יכולות לעזור לך.

אבל חלק מצילום תיעודי זה העניין של לתפוס את התמונה. אם אתה מצלם אנשים, אינטראקציה עם האדם זה תשעים אחוז מהעבודה.

אפשר ללמוד ממנו קומפוזיציה, שימוש באור, יצירת תחושה דינמית בתמונה.

המון.

גם המון איך לא לצלם, אם אתה רוצה להוציא מישהו באופן מחמיא...

סרטון על אורכי מוקד בקולנוע, אבל רלוונטי גם לסטילס

פיסיקלית הוא דומה מאוד. אבל אם תסתכל על התמונות תראה שהגודל של העצמים ברקע בפריים משפיע על כמה חדים/מטושטשים הם נראים לנו. המגדל באורך המוקד הרחב יותר נראה יותר חד, רק כי הוא תופס פחות מקום בפריים.

ברור. אני אומר שעצם זה שהם מטושטשים באותה מידה בדיוק לא כ-ז-ה מפתיע. זה שבתמונה אחת המגדל יותר קטן מאשר באחרת זה ברור, בגלל סוג העדשה, וגם זה שהדבר הזה גורם לו להיראות חד יותר. אבל כמו שאמרת, אין לזה שום משמעות פרקטית - כי בחיים האמיתיים "נראה מטושטש = מטושטש".

אבל חלק מצילום תיעודי זה העניין של לתפוס את התמונה. אם אתה מצלם אנשים, אינטראקציה עם האדם זה תשעים אחוז מהעבודה.

נכון, והנה - אמרת את זה. אני לא צריך אותו בשביל זה. אני גם לא צריך אותו בשביל שילמד אותי איך לייצר את האינטראקציה הזו, כי יש אנשים שיותר טובים בזה (פסיכולוגים לדוגמה, נראה לי).

אפשר ללמוד ממנו קומפוזיציה, שימוש באור, יצירת תחושה דינמית בתמונה.

פחות, כי עכשיו עברתי על עוד תמונות שלו וחוץ מאשר למלא את הפריים בפרצוף של הבנאדם (או לשים את האובייקט בול באמצע הפריים) ולצלם עם הפלאש מכוון ישירות אליהם, אין* בהן שומדבר מיוחד.

*יש לי המון כבוד אליו על זה שהוא "המציא" את הסגנון הזה ולא העתיק ממישהו אחר, מבחינה אומנותית אין ספק שיש פה אמירה מאוד חזקה, וכאמור אני לא מפקפק לרגע בפרסים וההכרה שהוא זכה להם. אבל מה הוא יכול ללמד צלם חתונות? צלם סטודיו מסחרי? או צלם אופנה? או אפילו צלם עיתונות שצריך לתפוס סצנה (חוץ מאשר "תעז ולך לאן שאתה חושב שיתן לך את התמונה הטובה")?

גם המון איך לא לצלם, אם אתה רוצה להוציא מישהו באופן מחמיא...

איך לא לצלם אפשר ללמוד מהרבה אנשים אחרים. לא צריך מישהו ש...משהו עם גוגנהיים בשביל זה.

ה-G9 נשלחה חזרה לארה"ב. לא התחברתי אליה. גדולה וכבדה מידי. זה לא מה שאני מחפש במצלמה.

במקומה הוזמנה Olympus EM5 Mark III. פרטים נוספים בהמשך.

אני חושב שהגיוני.

תבדוק אותו. הוא מאוד יסודי:

האמת, טכנית אני לא רואה פה שום דבר לכתוב עליו הביתה. המון (אבל ממש המון) CA, ואין מספיק הפרדה של האובייקט

נשאר לי חוב אחד ישן בשרשור הזה.

קודם כל, אכן יש CA. לא תקנתי אותו בגירסה המקורית, כי אין לי אותה ב-LR אחרי שייצאתי (יישור שעשיתי בחופזה). אני לא חושב שזה בכלל משנה, אבל המסך שלי כרגע קטן. בכל מקרה, קל לתקן.

מצרף שלוש גירסאות. כל אחד יכול לבחור מה הוא מעדיף.

בשבילי הגירסה הטבעית לוקחת. היופי של התמונה נובע מהתאורה הצידית של חלון גדול, שהיא רכה, ככה שהמעבר מאור לצל הוא הדרגתי והטווח הדינמי לא גדול. יש אפשרות לאזן את החשיפה בין הצד השמאלי של הפנים לימני... אני חושב שזה מאבד מהייחוד של פיזור האור.

ברגע שמטשטשים את הסצינה מאוד, היא נשארת שטוחה.

אבל, עניין של טעם וסגנון.

נ.ב. יש פערי איזון לובן בין התמונה השלישית לשתיים הראשונות. אני מעדיף את הראשונות, אבל אין כאן נכון ולא נכון.

ה-G9 נשלחה חזרה לארה"ב. לא התחברתי אליה. גדולה וכבדה מידי. זה לא מה שאני מחפש במצלמה.

 

במקומה הוזמנה Olympus EM5 Mark III. פרטים נוספים בהמשך.

נשאר לי חוב אחד ישן בשרשור הזה.

 

קודם כל, אכן יש CA. לא תקנתי אותו בגירסה המקורית, כי אין לי אותה ב-LR אחרי שייצאתי (יישור שעשיתי בחופזה). אני לא חושב שזה בכלל משנה, אבל המסך שלי כרגע קטן. בכל מקרה, קל לתקן.

 

מצרף שלוש גירסאות. כל אחד יכול לבחור מה הוא מעדיף.

בשבילי הגירסה הטבעית לוקחת. היופי של התמונה נובע מהתאורה הצידית של חלון גדול, שהיא רכה, ככה שהמעבר מאור לצל הוא הדרגתי והטווח הדינמי לא גדול. יש אפשרות לאזן את החשיפה בין הצד השמאלי של הפנים לימני... אני חושב שזה מאבד מהייחוד של פיזור האור.

ברגע שמטשטשים את הסצינה מאוד, היא נשארת שטוחה.

אבל, עניין של טעם וסגנון.

 

נ.ב. יש פערי איזון לובן בין התמונה השלישית לשתיים הראשונות. אני מעדיף את הראשונות, אבל אין כאן נכון ולא נכון.

אני לא יודע מה ניסית לעשות פה, אבל אל תעשה את יותר לעולם. זה נורא ואיום. במיוחד הטשטוש המזויף.

you should know better.

האמצעית טובה בזכות "השתקה" של הבקבוק מאחורה.

מסכים שזה נורא ואיום. זה אותו דבר כמו האמצעית, רק עם הורדת סטורציה והבקבוק. אבל זה ממחיש את מה שאני חושב, הרקע תורם לדמות, לא גורע ממנה. אם תוריד אותו, נשארת עם משהו מאוד שטוח. אולי זו העובדה שאנחנו יודעים שהיא מלאכתותי שמפריעה (לי זה מפריע), אבל, כאמור, גם האמצעים היא מלאכותית.

כל הנושא של טשטוש רקע עובר מהעדשה לתוכנה. טשטוש חלק "וחמאתי" קל לשכפל. אני מניח שאיכות מעגלי אור יותר... אבל לא נראה לי בעיה טכנולוגית בלתי אפשרית. מה שכן, אם תסתכל על תמונות לפני שיצרני העדשות התחילו לדחוף את עניין איכות 'הבוקה' בניינטיז, תגלה שזה בעבר לא עניין אף אחד (סתם, אין לי הוכחות שיצרני העדשות דחפו את זה).

בקשר לפסקה הזו:

מה שהוא לא עושה, שזה מה שביקורת צריכה לעשות - זה להגיד איך ומה צריך לשפר. שזה לרוב עניין טכני שצריך להיות מועבר בצורה טכנית (לחשוף יותר, לסגור צמצם, לזוז לפה/לשם, לצלם מגבוה יותר, נמוך יותר וכו'), ובגלל ש-שוב צילום זו אומנות, וצלמים הם אמנים ופחות אנשים טכניים, מעטים מאוד מהם יכולים לנתח עבודות של אנשים אחרים מנקודת המבט הזו. משהו פשוט "לא מרגיש נכון" או "נראה טוב", אבל לא יודעים לשים את האצבע על מה בדיוק.

חשבתי על זה קצת, ואני חושב שזה לרב לא עניין טכני. טכנית, ברגע שיש לך את הידע, אתה פחות או יותר יודע לתקן את הטעויות של עצמך. בסופו של דבר, הטכניקה עוסקת במספר נושאים שהם די מוגבלים בכמות המידע שלהם, ואלו שעוסקים בהם... הם לא תמיד יודעים שיט על צילום.

ניקח לדוגמא את ג'ארד, כי במקרה יצא לי לפגוש אותו (וכן, הוא כזה גם במציאות).

הוא עובר בסרטון על צילומים של איזה צלם, שהם באמת לא מי-יודע-כמה. הבעיה היא התמונה שהוא נעצר עליה וחושב שהיא טובה (למרות שהוא מחלק כמה עצות גנריות סבירות לפני)

עכשיו, אני מבין מה טוב בתמונה. היא בנויה טובה מבחינת עומק שדה ומסגור. נייס. רק שמלבד השופט משמאל, שלבדו הוא לא מחזיק כנושא הפריים, אין לתמונה תוכן. רב האובייקטים מטושטשים עם הרקע. זו תמונה ללא תוכן. תמונה לא טובה.

תמונה אחרת שהוא חשב שהיא טובה היא זו:

זו תמונת שיט. ההיסטוגרמה תקינה, כביכול, אבל הנושא, הכדור, כהה מדי. הכי גרוע, כמובן, זה הרקע המבולגן וחוסר התתייחסות אליו בצילום. הוא אקראי. ואם נתייחס למהות... זה צילום משעמם של כדור משעמם. אין כאן כלום, בטח לא משהו שהוא Portfolio Worthy.

לג'ארד יש מעל מיליון עוקבים.

נו שויין, אולי ביקורות הציוד שלו טובות יותר.

___________________

לטד פורבס, לעומת זאת, יש ערוץ מאוד עשיר. הבעיה שלי עם הסרטונים שלו, שהוא משתמש בשבע עשרה מילים להגיד מה שאפשר להגיד בשתיים, ולדעתי הוא נטול תובנות משמעותיות, אבל יש שם הכל מהכל. זו נקודת התחלה טובה לכל מיני דברים מעניינים בעולם הצילום.

https://www.youtube.com/user/theartofphotography

הוא עושה ביקורת ציוד, תוכנות עריכה, מתעד צלמים, עושה סרטונים על צלמים מפורסמים בהיסטוריה, אפילו יש לו מאסטר קלאס (ניסיתי להאזין, שוב, לוקח לו עשר דקות מה שלוקח להגיד בשלושים שניות). האיש עובד. אני שם אותו ברקע, ואוסף תוך כדי שאני עושה משהו אחר, דברים מעניינים.

__________________

ובסופו של דבר, לא תלמד מכל השעות על גבי שעות של כוכבי היוטיוב האלו, מה שתלמד מפי האתון, בשעה של סם אייבל מסביר איך הוא מצלם, בלי להזכיר שומדבר שקשור למצלמה בכלל

מה שהוא לא עושה, שזה מה שביקורת צריכה לעשות - זה להגיד איך ומה צריך לשפר. שזה לרוב עניין טכני שצריך להיות מועבר בצורה טכנית (לחשוף יותר, לסגור צמצם, לזוז לפה/לשם, לצלם מגבוה יותר, נמוך יותר וכו'), ובגלל ש-שוב צילום זו אומנות, וצלמים הם אמנים ופחות אנשים טכניים, מעטים מאוד מהם יכולים לנתח עבודות של אנשים אחרים מנקודת המבט הזו. משהו פשוט "לא מרגיש נכון" או "נראה טוב", אבל לא יודעים לשים את האצבע על מה בדיוק.

הוא יודע בדיוק, אבל בדיוק, להסביר לך איך הוא יצר את הפריים ולמה הוא עובד. צלמים גדולים יודעים יפה מאוד להסביר איזה פריים עובד, כי חצי מהעבודה זה לבחור את הפריים הנכון מכלל התמונות, וזו עבודה הרבה פחות אינטואיטיבית מלצלם.

הם לא תמיד חולקים את זה.

סם אייבל, כן.

ובסופו של דבר, לא תלמד מכל השעות על גבי שעות של כוכבי היוטיוב האלו, מה שתלמד מפי האתון, בשעה של סם אייבל מסביר איך הוא מצלם, בלי להזכיר שומדבר שקשור למצלמה בכלל

95% מכוכבי יוטיוב בתחום אלקטרוניקה וגאדג'טים הם אנשי מכירות. כמעט לא מלמדים שום דבר אלא רק עוסקים בביקורות ושיווק. זה לא רק בתחום המצלמות אלא גם בתחום החומרה. Linus לדוגמא ממש מגזים עם השיווק במיוחד אחרי שהוא פתח את החנות שלו איפה שהוא מוכר מוצרים במחיר מופקע. בסדר, הבנו lttstore.com. יאללה שחרר.

הבחור הזה מלמד:

https://www.youtube.com/user/seantuckermerge/videos

יש את הבחור החביב הזה Robin Wong שמסביר כיצד להוציא את המקסימום מ-MFT בכל סיטואציה:

https://www.youtube.com/user/robinwong/videos

הוא עשה סרטון חביב בו הוא מסביר למה לדעתו שוק המצלמות מצטמצם משנה לשנה:

Peter Mckinnon, משפחת Northrup ועוד כמה "כוכבים" בעיני טיפוסים בלתי נסבלים.

מסכים שזה נורא ואיום. זה אותו דבר כמו האמצעית, רק עם הורדת סטורציה והבקבוק. אבל זה ממחיש את מה שאני חושב, הרקע תורם לדמות, לא גורע ממנה. אם תוריד אותו, נשארת עם משהו מאוד שטוח. אולי זו העובדה שאנחנו יודעים שהיא מלאכתותי שמפריעה (לי זה מפריע), אבל, כאמור, גם האמצעים היא מלאכותית.

 

כל הנושא של טשטוש רקע עובר מהעדשה לתוכנה. טשטוש חלק "וחמאתי" קל לשכפל. אני מניח שאיכות מעגלי אור יותר... אבל לא נראה לי בעיה טכנולוגית בלתי אפשרית. מה שכן, אם תסתכל על תמונות לפני שיצרני העדשות התחילו לדחוף את עניין איכות 'הבוקה' בניינטיז, תגלה שזה בעבר לא עניין אף אחד (סתם, אין לי הוכחות שיצרני העדשות דחפו את זה).

את הרקע לא קשה לשכפל, אבל - בתור מישהו שעוקב באופן צמוד אחרי שוק הטכנולוגיה - קשה מאוד לשכפל את הדיוק של מה מטושטש ומה לא. בשביל זה צריך חומרה ייעודית שיודעת לנתח את המרחק של כל נקודה בפריים מהחיישן. אני עדיין צריך ללמוד למה ואיך זה עובד בחיישני תמונה ולמה במרחק נתון חיישן גדול יצור עומק שדה רדוד יותר, אבל בכל הנוגע לתוכנה, בטלפונים משתמשים בשתי עדשות כדי לנתח תמונה סטריאוסקופית או בחיישן ToF או Time of Flight, ששולח קרני לייזר או פוטונים או וואטאבר ומנתח תרתי משמע את זמן התעופה שלהם אל הסצנה וחזרה אל החיישן. אבל כשאתה משתמש רק בחיישן ToF קשה מאוד לנתח דברים שנמצאים ישירות מאחורי האובייקט, ושם (באיזור השיער/אזניים/משקפיים) העניין מתחיל להתפרק לחלוטין.

בקשר לפסקה הזו:

חשבתי על זה קצת, ואני חושב שזה לרב לא עניין טכני. טכנית, ברגע שיש לך את הידע, אתה פחות או יותר יודע לתקן את הטעויות של עצמך. בסופו של דבר, הטכניקה עוסקת במספר נושאים שהם די מוגבלים בכמות המידע שלהם, ואלו שעוסקים בהם... הם לא תמיד יודעים שיט על צילום.

לא הבנת אותי. לא התכוונתי לביקורת טכנית של "תשתמש בעדשה יותר טובה" או להסביר איך לחשוף נכון, אלא שביקורת צריכה להיות מועברת באופן טכני, כלומר בנקודות של עשה/אל תעשה ונקודות של "כדי להשיג X עשה Y". גם אם יש לך את הידע, ואפילו אם אתה יודע איך לתקן, אתה לא תמיד יודע מה לתקן או שבכלל שצריך לתקן משהו. להגיד "זה קיטש" זה ניתוח, זו לא ביקורת, ואני כצלם לא יודע מה לעשות עם האמירה הזאת.

95% מכוכבי יוטיוב בתחום אלקטרוניקה וגאדג'טים הם אנשי מכירות. כמעט לא מלמדים שום דבר אלא רק עוסקים בביקורות ושיווק. זה לא רק בתחום המצלמות אלא גם בתחום החומרה. Linus לדוגמא ממש מגזים עם השיווק במיוחד אחרי שהוא פתח את החנות שלו איפה שהוא מוכר מוצרים במחיר מופקע. בסדר, הבנו lttstore.com. יאללה שחרר.

 

Peter Mckinnon, משפחת Northrup ועוד כמה "כוכבים" בעיני טיפוסים בלתי נסבלים.

95% אחוז מכוכבי התוכן המקצועי (מקצועי as in לא אקטואלי, לא as in פרופשיונל) בכל התחומים מבינים מהר מאוד שתוכן אובייקטיבי לא מכניס כסף, ומהר עוד יותר מנסים למצוא מאיפה להכניס עוד כסף, ואז הכי מהר מגיעים להסכמות עם המסוקרים שלהם שישלמו להם כדי להטות טיפה את הביקורות, רואות שזה עובד ואז תוך כלום זמן מוצאים את עצמם מדקלמים תכנים שמועברים אליהם ממחלקות השיווק של אותן חברות. זה ממש לא ייחודי ליוטיוב ולתחום הטכנולוגיה.

שם זה אולי יותר בולט כי חלק גדול מאוד מהציוד שהם מקבלים לסקר גם נשאר אצלם אחרי הביקורת, והוא דה פקטו שווה כסף, בין אם זה בחסכון כסף מצידם ובין אם בכך שם מוכרים אותו לאחר מכן. ואם אתה מוציא ביקורות לא מחמיאות, פחות אנשים רוצים לשלוח לך את המוצר שלהם לסיקור, ואז אתה מרוויח פחות כסף, ובוא, מעטים מאוד האנשים שנמצאים בתחום הזה "לטובת הכלל". במיוחד ביוטיוב.

לגבי יוצרים נקודתיים, נורת'רופ ואשתו מחליאים אותי אבל התוכן שלהם, לפחות הישן יותר, כן מלמד ואני מוצא את עצמי שולח את הסרטון שלו על משולש החשיפה להרבה אנשים (אפילו פרסמתי אותו כאן בפורום כמה פעמים).

פיטר מקינן מבחיל ברמות של אנבוקס ת'ראפי. איש שיווק נטו עם אפס ערך.

מישהו שאני כן מאוד מעריך הוא Gerald Undone. הוא חופר לתוך נושאים וממש מנסה להסביר אותם.

גם FStoppers סבבה לפעמים. יש להם לפעמים יציאות טובות כמו שני הסרטונים שהעלתי בשרשור הזה.

חוץ מזה, לצערי, כל תוכן שאני צורך אני לוקח בעירבון מוגבל. מאוד.