קיבלתי דו״ח חניה לא צודק

כל הדוגמאות שלכם (ולא סתם) הן במקרה שבו יש סעיף או תמרור שגובר על תקנה 21, ולא חסר כאלה.

אבל (לא סתם) אין מקרה אחד שבו יש תמרור או הוראה שגוברת על תקנה 21 ב 1, כי אין כזה, אין תמרור שאומר שבמקום הזה אתה יכול להפקיע את הזכות לדרך, אין תקנה שאומרת שבמקרה X או Y תקנה 21 ב 1 לא תהיה תקפה.

תקנה 21 ב 1 תקפה מהרגע שרכב ברשותך ועד שהוא לא ברשותך, בזמן שהוא נוסע, חונה או מעופף

אז סעיף או תמרור יכול לגבור על תקנה 21 ב 2 אבל לא על 1? איפה מוגדר מעמדו המיוחד של סעיף זה?

החוק ובית המשפט פועל על עקרונות שיפוטיים שחוזרים על עצמם, אין החרגה מיוחד לסעיף 21ב1, וכפי שהוכח לגבי תת סעיף דומה, העקרון המשפטי הקיים סותר את טענתך.

העובדה שאין דוגמאות היא כי כנראה אף שוטר או פקח לא חשב להסכים איתך ולתת דו״ח למי שחנה כחוק וקיפח זכות בהיתר הרשות, אז הענין לא הגיע למשפט, זה לא שמצאתי דוגמה שמסכימה איתך והיסתרתי אותה. תמצא דוגמה הפוכה ותוכיח שהצדק איתך.

אין לו מעמד מיוחד - הוא נמצא כמו שאר התקנות הכלליות בתחתית שרשרת המזון.

הייחוד שלו הוא שלא טרחו (ודיי בכוונה) לכתוב תקנה ספציפית שתסתור אותו, להכשיר תמרור שיסתור אותו, או אפילו תקנה שתאפשר עבירה על 21 ב 1 בתנאים מסוימים (סעיפים שנראים כמו "... לא יראו את מי שהפקיע את הזכות לדרך כעובר על תקנה 21 ב 1 ...").

ה"מעמד המיוחד" שלו נוצר פשוט מזה שהוא כללי ואין שום דבר שסותר אותו

הנה דוגמה לפסק דין שעוסק בטיעון של תקנה 21 מול תקנה 76, אומנם מדובר בתתי סעיפים שונים מאשר במקרה שלנו, אבל העקרון זהה, תקנה 21 אינו גוברת על תקנות ספציפיות:

״אין המדובר בפרשנות של בית המשפט אלא בהוראת חוק מפורשת של המחוקק.״

 

 

ולגבי ״ראש תקין ושפיות״, הנה עמדת בית המשפט לגבי חובת הרשות לסימון שהולם לעומת הדרישה מהנהג להפעיל שיקול דעת:

״מה הדין במקרה ובו התמרור מאפשר פעולה מסוימת לכאורה, אך בשטח אלו עלולות להפריע לתנועה, ויתכן והתמרור איננו מתאים?

...

...

אם רואה נהג כי יש מקום חניה סביר, הסברה היא כי ישבו המוסמכים לכך והחליטו שמותר באזור זה לחנות. נהג איננו צריך להעמיד תחת שבט ביקורתו את שיקול דעתה של הרשות. אם קבעה הרשות שמותר באזור מסוים לחנות, חזקה עליה שעשתה את מלאכתה נאמנה.״

 

שוב, זה לא בדיוק המקרה שלנו, כאן חסר תמרור שאוסר חניה, אז על אחת כמה וכמה כשיש תמרור שמתיר חניה אין לצפות מנהג לחשוב שאסור לו לחנות שם.

הדוגמה הראשונה כלל לא רלוונטית, כי קיימת החרגה בחוק לגבי מונית. בדוגמה השניה - כבר דובר רבות על כך שבמשפט ספציפי הכל יכול להיות ,בגבולות הגיון משפטי בסיסי, כמובן. תלוי כמה התובע השקיע מזמנו בלימוד התיק, מה מצב רוחו של השופט וכד'. סביר להניח ,לאור הפס"ד , כי התובע לא הטריח את עצמו יתר על המידה במקרה הנ"ל.

בנוגע לדו"ח שהשרשור דן בו, קיים איסור חניה על מדרכה בצד שחנה בו פות"ש (כי אין תמרור בצד הזה של הכביש). זאת ועוד, גם לו היה תמרור כזה, עדיין הייתה עליו חובה להותיר מקום מספיק למעבר כסא נכה /עגלת תינוק (כפי שמחייבת ת"ת רלוונטית שהובאה כבר מספר פעמים כאן).

ההחרגה בחוק קיימת בשני המקרים.

בתקנה 76 ב׳ יש החרגה למוניות ובתקנה 76 א׳ יש החרגה שקובעת שכל תמרור שמתיר חניה גובר על התקנות. למה החרגה אחת טובה והשניה לא?

במשפט ספציפי נכון, אז אני אאתגר גם אותך למצוא ולו פסק דין אחד שמצדד בפרשנות השניה, יותר מזה תמצא איזשהו משפט שבו מישהו קיבל דו״ח על חניה מותרת על פי תמרור כי קיפח זכות.

הדיון כבר מזמן לא עוסק בפות״ש, למה לחזור לשם כל פעם מחדש?

קיפוח זכות לא חייב לבוא רק מחניה הוא סופר-כללי וכוללני, והוא כולל חניה מהסיבה הפשוטה שגם חניה היא פעולה שקורית בין הזמנים האלו מהרגע שהרכב ברשותך ועד שהוא לא ברשותך.

ישה - אתה עברת לנביחות, קרא מה כתב אבי קודם הוא הבין בדיוק מה כתבתי:

אני חושב ש מקס לא טועה בהצהרתו.

למרות שתמרורים נמצאים גבוה יותר מתקנות, במדרג הציות, לא מכיר תמרור שמתיר קיפוח זכות. מכיר הרבה שגוברים על תקנה (426 לדוגמא)

להערכתי, הדיון כאן מוצה ב 21 (ב) (3) או (4) ו 21 (ג)

אני אבהיר עוד יותר - אין, לא קיים, לא הומצא, לא חוקק, לא תוקן, שום תמרור, תקנה, תת-תקנה, סעיף בתקנה שפוטר מסעיף 21 ב 1.

מכיוון שהוא כוללני ולא אמפירי - יש להשתמש בשכל הישר ובעקרונות האדם הסביר והאדם מן היישוב בעת שיש ספק אם המעשה עובר על סעיף 21 ב 1 ואין תקנה או תמרור שמתיר במפורש את המעשה.

ד"א ישה קו לבן שתוחם את החניה הוא תמרור בפני עצמו - 819 מספרו - ולכן כמובן שהוא נמצא גבוה מהתקנות בהיררכיה.

אין לו מעמד מיוחד - הוא נמצא כמו שאר התקנות הכלליות בתחתית שרשרת המזון.

הייחוד שלו הוא שלא טרחו (ודיי בכוונה) לכתוב תקנה ספציפית שתסתור אותו, להכשיר תמרור שיסתור אותו, או אפילו תקנה שתאפשר עבירה על 21 ב 1 בתנאים מסוימים (סעיפים שנראים כמו "... לא יראו את מי שהפקיע את הזכות לדרך כעובר על תקנה 21 ב 1 ...").

 

ה"מעמד המיוחד" שלו נוצר פשוט מזה שהוא כללי ואין שום דבר שסותר אותו

פיספסתי את ההודעה הזו משום מה.

ההסבר שלך להבדל בין סעיף 1 ו-2 לא מחזיק מים. אין סעיף בתקנות ״לא יראו את מי שהפקיע את הזכות לדרך כעובר על תקנה 21 ב 1״, כן יש תמרורים שמתירים חניה במקומות מסויימים על אף ההפרעה לתנועה, בדיוק כמו שיש תמרורים שמתירים חניה (או כל פעולה אחרת) על אף קיפוח הזכות. לפיכך אין הבדל במעמד הסעיפים ולא בסייגים שחלים עליהם.

לכן הסעיף הוא כללי - ניתן לפרשנות ולאכיפה כוללנית.

גם תמרור שמתיר חניה או כל פעולה אחרת לא עושה זאת "על אף קיפוח הזכות" אין חיה כזו.

לכל היותר הוא מאפשר לאדם הסביר לבצע פעולה תחת איזון מסוים בתנאי שאותו אדם סביר לא "מותח את הגבול" ומקפח את הזכות יתר על המידה (לדעת השוטר והשופט! לא לדעת האדם עצמו) מבחינת האיזון.

שני הסעיפים כלליים, וכבר הוכחו וניתנו מקרים ופסיקות של תמרורי חניה שמתירים אותה למרות ההפרעה.

ועדיין לטענתך לסעיף אחד אפשר ״למתוח את הגבול״ ולשני אסור.

קיפוח הזכות הוא לא לדעת האזרח או השופט הוא החלטה מודעת של הרשות שהציבה שם את התמרור.

לא הבנתי את נושא הנביחות.

בכל מקרה אינך מבין את ההודעה הקודמת שלי ועם כל הכבוד שאני רוחש לאבי ידידי לא תמיד הוא צודק.

נהג לא צריך להפעיל שיקול דעת אם הרשות מרשה לו לחנות, כל עוד הוא חונה בהתאם למה שהותר לו.

רוצה דוגמה פרטית כדי להבין למה הסעיף הכוללני הוא בשימוש במקרי קיצון בלבד

קח את דוגמת המהירות המותרת , לכאורה ברורה בכביש X מותרת מהירות Y

בא מתקין התקנות וחוקק את תקנה 51 ו 52 שאומרות נהגת שלא בהתאם לתנאי הדרך והיית חייב להאט ל Y-Z

הרי לשיטתך אפשר להפעיל את סעיף 21 הכוללני, ולא היה בהם צורך.

שני הסעיפים כלליים, וכבר הוכחו וניתנו מקרים ופסיקות של תמרורי חניה שמתירים אותה למרות ההפרעה.

ועדיין לטענתך לסעיף אחד אפשר ״למתוח את הגבול״ ולשני אסור.

קיפוח הזכות הוא לא לדעת האזרח או השופט הוא החלטה מודעת של הרשות שהציבה שם את התמרור.

בכל סעיף כללי ניתן למתוח את הגבול, אבל להיות מודעים שאיפה שהגבול שלך עובר לא בהכרח עובר אצל הפקח או השוטר או השופט, זו המהות של סעיפים כלליים עם שיקול דעת.

גם הרשות אם הציבה תמרור - הוא אינו מתיר את קיפוח הזכות, ועדיין נשאר עניין שיקול הדעת.

מה שסותר את המשפט האחרון שלך, שום רשות לא יכולה לקבל החלטה (מודעת או לא) שמאפשר קיפוח זכות, זה לא קיים.

לא הבנתי את נושא הנביחות.

חזרה על אותם דברים בפונטים גדולים יותר ועם צבעים = נביחות, כמו כלב שנובח וכשלא מקבל מה שהוא רוצה נובח חזק יותר.

בכל מקרה אינך מבין את ההודעה הקודמת שלי ועם כל הכבוד שאני רוחש לאבי ידידי לא תמיד הוא צודק.

הבנתי יופי את ההודעה שלך, ואני מסכים שאבי לא תמיד צודק, וגם אתה לא וגם אני לא תמיד צודקים.

אבל אין שום תימוכין לטענה שלך - אין, לא קיים, שום תמרור, תקנה או חוק, או תת תקנה או חוק עזר וכו' שמתיר קיפוח זכות.

גם לא תמרור חניה.

נהג לא צריך להפעיל שיקול דעת אם הרשות מרשה לו לחנות, כל עוד הוא חונה בהתאם למה שהותר לו.

ממש לא נכון, תמיד צריך להפעיל שיקול דעת. ובדיוק מפני משפטים כאלה באה תקנה 21 ב 1 להגן.

רוצה דוגמה פרטית כדי להבין למה הסעיף הכוללני הוא בשימוש במקרי קיצון בלבד

 

קח את דוגמת המהירות המותרת , לכאורה ברורה בכביש X מותרת מהירות Y

 

בא מתקין התקנות וחוקק את תקנה 51 ו 52 שאומרות נהגת שלא בהתאם לתנאי הדרך והיית חייב להאט ל Y-Z

 

הרי לשיטתך אפשר להפעיל את סעיף 21 הכוללני, ולא היה בהם צורך.

מכיר עו"ד מתחום התעבורה שטוענים שאת רוב תקנות התעבורה ניתן לצמצם לסעיף 21 (מניח שזה כסוג של פרפראזה על המדרש של שמאי והילל שכל התורה על רגל אחת היא "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך...)".

אבל התפיסה המשפטית אומרת שהסעיפים צריכים להיות כמה שפחות נתונים לשיקול דעת וכמה שיותר בינאריים ואמפיריים.

סעיף 21 לא בא להחליף את כל שאר הסעיפים האחרים אלא להוות רשת בטחון בכך שגם מעשה שהוא בניגוד לסעיף 21 אבל אין לו סעיף משל עצמו לא יתאפשר חוקית.

לך לאותם עו"ד ותשאל אותם

או לך לברק שיסביר לך

אני כנראה לא מצליח.

לא יכול להיות מצב בו אתה פועל על פי החוק וחונה כחוק ובית משפט יפסוק לרעתך כי קיפחת זכות.

מכיר את התקנה הזו היא באה למנוע קיפוח זכות

(ו) לא יחנה אדם רכב, לא יעמידנו ולא ישאירנו עומד בדרך אם –

(1) רוחבו עולה על 2.50 מטר,

שאלתי גם שאלתי, גם אם לכאורה נראה לך שפעלת עפ"י החוק (כלומר עפ"י תקנות ותמרורים) וקיפחת זכות, עדיין עברת על תקנה 21 ב 1, מכיוון שהיא עדיין בתוקף.

משמע אם נראה לך שפעלת עפ"י חוק וקיפחת זכות - לא פעלת עפ"י החוק, מש"ל.

התקנה שהבאת לא קשורה לקיפוח זכות, ברחוב מסוים נניח חד סטרי רחב, אני יכול להחנות רכב ברוחב מעל 2.5 מטרים, יישאר מקום למעבר ולכן לא קיפחתי זכות, אבל עדיין עברתי על התקנה.