10 ימים סובב ג'נבה: חופשת קייץ עם מפגשים מהסוג המשטרתי.

בבוא האביב החלה ההתלבטות השנתית: לאן נוסעים הקיץ? ויכוח עז ניטש בין יפאן לבין נורווגיה, אבל חוסר וודות לגבי פרישתה של אשתי לגמלאות הקשלה על קבלת החלטה.

את הפתרון סיפקה "אל-על": בהמתנה לטיסה לקראת חופשת פורים ניגשה אלינו נציגת מכירות של כרטיס האשראי "פליי קארד" עם הצעה שאי אפשר לסרב לה: הנפיקו כרטיס וקבלו טיסה חינם לאחד מ-14 יעדים. טוב. לא בדיוק חינם, צריך לשלם מיסי נמל ו"היטל דלק", אבל, בכל זאת, הנחה משמעותית מאד. אז לאחר דיונים ארוכים, ובהתחשב בתאריכים האפשריים נבחר דווקא יעד קרוב: ג'נבה, לחופשה בת 10 ימים ברוטו (9 לילות). עם התקדמות התכנון גם התגבשה תכנית לטיול: טיסת בוקר מוקדמת לג'נבה, סיור בעיר יומיים וחצי, ואז שכירת רכב, נסיעה ללוזאן (3 לילות) וממנה לצידו הצרפתי של הגבול - 3 לילות בעיר אנסי. ולילה אחרון שוב בג'נבה, במלון צמוד לנמה"ת לקראת טיסת בוקר הביתה.

שלושת הימים הראשונים עברו עלינו בעיר ג'נבה. כראוי לכיר שוויצרית המארחת מוסדות בינלאומיים רבים, העיר יקרה מאד, אבל גם נתנת תמורה: אגם מקסים שבולטת בו מזרקה עצומה (סילון המגיע לגובה 140 מ'), שני נהרות מתמזגים שאפשר לטייל על גדותיהם, כראוי לכל עיר אירופית כנסיות ומוזיאונים (מבחינתי המרשים שבהם - מוזיאון השעונים של Patek-Philippe). ובגדה האחרת של הנהר - הקרייה הבין לאומית עם ארמון האו"מ שבו מתנהלים כ-15 ארגונים (סיור מאורגן, מומלץ ביותר), מוזיאון הצלב האדום (בביקור שלנו היתה תערוכה המוקדשת לכליאה) ומוזיאון אמנות בוילה של משפחת אריאנה ולא רחוק משם גנים בוטאניים. כל אלה סיפקו לנו שלושה ימים מלאים.

לקראת ערב היום השלישי התחיל הפרק הנודד: שכרנו רכב בתחנת השכרה בעיר ויצאנו לכיוון לוזאן. בחרנו ב-308 האוטומטית שהזמנו, וויתרנו על שדרוג לא יקר ל-BMW מסדרה 2. לא ראינו צורך בהוצאה נוספת, למרות שהיה מדובר בעלות קטנה. כבר בתחילת הנסיעה קיבלנו מה שיתברר כרמז להמשך: כאשר עמדתי בקו עצירה והמתנתי לתנועה חוצה עברה מאחורי איזו חבורת הולכי רגל ומישהו מהם הכה על אחורי הרכב. ללא סיבה ברורה, עצרתי בקו עצירה ולא היה מעבר חציה.

לוזאן עצמה התגלתה כעיר שמצריכה בערך יום אחד: האטרקציה המרכזית היא הליכה על חופי אגם ג'נבה וביקור במוזיאון האולימפי - שהרי מרכזו של האיגוד האולימפי הבין לאומי נמצא בעיר. המוזיאון מודרני מאד, מדגיש יפה הן את ההיסטוריה של התנועה האולימפית והן את ערכיה (אבל חסר אזכור לארועי 1972. או שיש משהו שנסתר מעיני). וכמובן טיפוס בגבעות התלולות לכנסיה זו ומוזיאון אחר. יום אחד מספיק. אז למחרת נסענו לברן הבירה. בדרך עצרנו בעיר נוישאטל לביקור קצר בעיר העתיקה ובמצודה. מרכז ברן הוא עיר עתיקה שהביקור בה מצריך שעות אחדות (שיטוט ברחובות, בית מגורב של איינשטיין) ובהמשך עליה לתצפית מאתר הנופש גורטן. יופי של תצפית, כולל טיפוס על מגדל.

משם שמנו פעמינו חזרה למלון בלוזאן. כמובן שנתקלנו ברמזורים, ובאחד מהם התחלף האור לצהוב. עצרתי. הדבר הבה היה "בום" מאחור. BMW שחורה פגעה בפינה השמאלית האחורית של הפיג'ו. הדמות שיצאה מתוכה התאימה לרכב, אבל האיש היה רגוע. שאלתו הראשונה היתה "למה עצרתם בצהוב"? התגובה החדה של אשתי "אצלנו נהוג לעצור בצהוב" (כמובן שהכל באנגלית, למרות שזו לא שגורה על פי שני הצדדים). בקיצור: העמדנו את הרכבים בצד, והבחור הזמין את המשטרה. זו לא איחרה להגיע . השוטרים נראו מיומנים, דיברו אנגלית שוטפת, בדקו את המסמכים ומילאו "טופס תאונות אירופי". מתברר שיש טופס כזה הממולא על ידי המעורבים בתאונות ב-4 עותקים, ובמקרה זה מולא על ידי השוטרים. כל צד לתאונה מקבל 2 העתקים, אחד לו והאחר עבור הביטוח. הפרוצדורה נמשכה כשעה - שעה וחצי, וכמובן חיסלה את החשק להמשך הטיול, מה גם שהשעה התאחרה. אז חזרנו למלון.

למחרת ניגשנו להחליף רכב. איתור תחנת ההשכרה לא היה קל, אבל בסוף הצליח. כולל כל הניווטים והפרוצדורות שרפנו שעתיים. אבל בסוף יצאנו עם סיטרואן קקטוס לכיוון הפינה המזרחית של אגם ג'נבה - למצודת Chillon בעיירה Montreaux. סטיה של כמה עשרות ק"מ מהמסלול לגבול הצרפתי, אבל שווה כל דקה. המצודה העתיקה משומרת להפליא, מסלעי היסוד ועד המגדלים. ולמחרת למדתי שיש לה גם חשיבות בהיסטוריה היהודית, שם החלו הפרעות ביהודים של "המגפה השחורה".

את שלושת הלילות הבאים עשינו בצרפת, בעיר Annecy. בפייסבוק קיבלתי הרבה פרסומות לביקורים בעיר הזו, והיא לא הכזיבה. מרכז עתיק שבנוי על כמה תעלות\נהר שנשפך לאגם. שוב, מה שיפה הוא בעיקר השיטות בסמטאות העיר העתיקה, וגם ביקור במצודה המקומית. למחרת ניצלנו את הקרבה לעיר הסקי Chamonix (כ-100 ק"מ). אחרי המתנה של 3 שעות עלינו ברכבל לגבה כ-3900 מ' מעל פני הים על מורדות המון-בלאן. חוץ מקושי עצום לטפס אפילו גרם מדרגות אחד (בכל זאת לחץ האויר נמוך מאד וחסר חמצן) זכינו לתצפית נוף נהדרת, ולחוויית כניסה לתא זכוכית (כולל הרצפה) הממוקם מעל תהום בת 1000 מ'. ובשעות ההמתנה לרכבל גם לקניות, שבמפתיע במקום כזה היו במחירים סבירים מאד.

היום השלישי באנסי הוקדש לאתרים יותר קרובים: שמורת הטבע Gorges du Fier - נהר קטן החותר קניון עמוק וירוק, מצודת Montrottier עם סיור בתצפית. ושם פגשנו ישראלים שהמליצו על מצודה נוספת - זו של Menthon. אז נסענו למצודה זו, שאכן מרשימה מאד, עם מגורי המשפחה העשירה מלפני מאות שנים, וגם פרק בהצלת יהודים צרפתים. אבל, כאשר חזרנו לרכב מצאנו לידו את אשת הביטחון של המקום: הרכב נפרץ, ונגנבו התיקים והמעילים שלנו. לטענתה הבעיה היתה מספר הרישוי השוויצרי: המקומיים חושבים את השוויצרים לעשירים, ולכן פורצים להם את הרכבים. עוד מפגש עם המשטרה. תחילה המתנו לשוטרים שהוזמנו על ידי אותה אשת ביטחון, אבל כשבוששו לבוא נסענו לתחנת המשטרה. למזלנו כאשר הגענו הגיע שוטר שהכניס אותנו. שוב, שעה של מסירת עדות ומילוי טפסים. בכל זאת, צריך משהו בשביל חברת ההשכרה וחברת הביטוח. ידיעת השפה הצרפתית של אשתי הקלה מאד. ומשם - להחליף את הרכב. הפעם ה-GPS הכזיב וכל פעם לקח אותנו למקום אחר, עד שאשתי שאלה מישהו וקיבלה תשובה פשוטה: תחנת ההשכרה נמצאת בתחנת הרכבת. אז נסענו לתחנת הרכבת, ושם הרכב הוחלף - הפעם ויתרתי על האוטומטי לטובת בגאג' גדול (פורד פוקוס סטיישן). הרכב הזה שימש אותנו למחרת לנסיעה הקצרה לג'נבה, כאשר כאן הבעיה היתה העדר מדבקת האוטובאהנים השויצרית. כיון שלא רציתי לשלום עוד 40 פרנק תמורת המדבקה גיששתי את דרכי בסיוע וייז שהוגדר להמנע מכבישי אגרה, ואני מקווה שלא תהיה איזו הפתעה בדואר. הרכב הוחזר בנמה"ת (שם גם לנו בלילה האחרון). השעות האחרונות הוקדשו לביקור במרכז המבקרים של CERN שגם הוא עשוי היטב, אבל מצריך עניין בפיזיקה שלא לכל אחד יש. כנראה שרצוי מאד להצטרף לאחד הסיורים באתר, אבל זה מצריך הרשמה חודשים מראש.

בפורום רכב אנו, אז כמה הערות לגבי הנהיגה והרכב:

ה-308 היתה מרווחת מספיק, אבל ידית ההילוכים המוזרה ובלם היד החשמלי די שיגעו אותי. מערכת הניווט סבירה, בקרת האקלים על ידי לוח הבקרה המרכזי מסורבלת. הקקטוס היתה עוד טיפה יותר מרווחת (בעיקר תא המטען), ידית ההילוכים יותר קונבנציונלית, חסרה הפרדת המזגן בין הנהג לנוסע (טוב, חסר פתח יציאה ימני). בפוקוס נסענו סה"כ 60 ק"מ, אז ההערה היחידה שלי היא מערכת הניווט הלא נוחה. ולטובה - hill hold שהחזיק יפה גם בזינוקים קשים, שוב - עם בלם יד חשמלי שאני מתקשה לתפעל (בעצם לא צריך לתפעל אותו, אבל קשה לי להתרגל לכך).

לגבי הנהיגה - כאן היתה לי הפתעה שלילית. שום קריאה על נהיגה בשוויצריה לא הכינה אותי לרמזורים שם - שפשוט בלתי צפויים לחלוטין. רמזורים שנדלקים וכבים באופן לא צפוי, רמזורים כבויים שמשמעותם שאסור לעבור ולעומתם רמזורים כבויים שמשמעותם (אני מקווה) שצריך להמשיך, רמזורים מהבהבים עם צהוב מעל האדום, בקיצור, משהו שצריך לימוד מסודר שלא מצאתי ברשת, לפחות בחיפוש הכללי על נהיגה בשוויצריה. אני לא יודע איזה מבול של קנסות עוד עושה את דרכו אלי. לזכות אותם רמזורים - דומני שהרמזור ה"אירופי" הפתוח לשני כיוונים נגדיים באותו זמן כמעט לא קיים, מה שמקל מאד הל פניה שמאלה לישראלים המורגלים ברמזורים "מוגנים". והנהגים השוויצריים חסרי סבלנות בצורה קיצונית. הרבה צפירות (אפילו יותר מאשר בארץ), וגם התאונה שהתרחשה נבעה מרצונו של הנהג "לגנוב" רמזור צהוב.

לעומת זאת הנהיגה בצרפת הרבה יותר רגועה וצפויה. ויש להם גם פנטט שאהבתי: רחובות צרים אינם חד סטריים (אלא אם הם צרים מאד) - אלא דו סטריים עם הגבלת מהירות ל-30 קמ"ש (שמקויימת על ידי הנהגים) וסידורי חניה שמאפשרים חליפה של מכוניות בכיוונים נגדיים, כמובן תוך הרבה התחשבות וסובלנות.

אז, בסיכום, מה היה לנו:

- אפילו בשויצריה יש ערסים, גם אם הם יותר מנומסים.

- נהגים שויצריים ממהרים וחסרי סבלנות, במקרה שלי עד כדי גרימת תאונה.

- שויצריה מדינה מסודרת עד כדי כך שאי אפשר להבין את חוקי התנועה, ובמיוחד את הרמזורים.

- גם באירופה יש גנבים (זה לא חדש), והצרפתים חושבים שכדאי לגנוב מהשויצרים.

- חשוב לבחור חברת השכרה עם פרישה נרחבת של תחנות, למקרה של צורך בטיפול\החלפת רכב.

- חשוב לבצע את כל הרחבות הביטוח. קיבלתי את החשבון לתיקון הפגוש (336 פר"צ) - כמובן עם חיוב אפס. את החשבון על החלון השבור וניקוי הרכב משברי הזכוכית טרם קיבלתי, אבל היה לי כיסוי לשבר שמשות בחוזה ההשכרה.

- בתכנון הזמנים צריך להביא בחשבון בלת"מים, במיוחד כאשר מדובר במגבלת זמן, כגון הגעה לטיסה. כבר היה לי סיפור שבו כמעט הפסדתי טיסה בשל פקקי תנועה (לפני 5 שנים, בבלגיה). בנסיעה הנוכחית, וגם בכמה קודמות, פתרתי זאת על ידי החזרת הרכב יום לפני הטיסה ארצה ולינה במלון סמוך לנמה"ת.

ולמרות הכל, העולם יפה, וצריך להמשיך לטייל.

וואו, מזל שהרחבת את הביטוח אחרת זה היה עולה לך הרבה מאוד כסף.

גם אנחנו טיילנו באזור שאמוני ואנסי לפני כחודש - נחתנו בג'נבה, לקחנו רכב ב-Sixt ונסענו לשאמוני. הרחבת הכיסוי הביטוחי שהוצעה עלתה יותר מהרכב עצמו, אז ויתרנו עליה ולמזלנו לא קרה כלום.

לגבי ה-Vignette לכבישים המהירים של שוויץ - ניתן לקנות אותה במעברי הגבול בין שוויץ לצרפת. "לצערנו" נחתנו בשעה מאוחרת וכשהגענו למעבר הגבול כדי לקנות את המדבקה השוטרים השוויצרים בדיוק נעלו את הדלתות והלכו הביתה. כך שחסכנו 40 פרנק..

נהגתי בשוויץ... כיף זה לא היה, אבל לא ממש שותף לרשמים שלך.

מצד שני נהגתי בעיקר באלפים המזרחיים של המדינה.

בסופו של דבר ברגע שחצינו את הגבול לאוסטריה גם אני וגם בת הזוג פלטנו אנחת רווחה.

אני מודע לוינייט, וכיוון שהיה מדובר בכניסה של קילומטרים בודדים לשוייץ נהגתי בזהירות ונזהרתי לא להכנס מתחת לשלטים הירוקים (של הכבישים המהירים).

אני שכרתי באוויס - גם יש לי Avis Preferred וגם קיבלתי הנחת מועדון של כרטיס אשראי (אבל יש באתר של אויס ישראל הנחה של 13-14% לכל כרטיסי האשראי, רק צריך למלא את הסעיף). השכירות עלתה 470 פר"צ ל-6 ימים עם קבלה בעיר והחזרה בנמה"ת (אני מניח שזה ייקר במשהו) ואת כל הכיסויים, אבל בחשבונית אין לי פילוח של הרכיבים.

נושא החברות במועדון של חברת ההשכרה לא היה משמעותי לי, אבל הבן הבכור שלי טוען שכבר חסך לו המתנה כמה פעמים בתחנות עמוסות של אוויס, הכרטיס האדום קידם אותו בתור נפרד. לאחרונה זה קרה שלשום מילאנו, הוא מעריך שחסך שעה. בשביל כרטיס מועדון שכל עלותו הוא מסירת כמה פרטים אישיים שממילא נמסרים לצורך שכירת הרכב זו עסקה מצויינת.

נהגתי בשוויץ... כיף זה לא היה, אבל לא ממש שותף לרשמים שלך.

מצד שני נהגתי בעיקר באלפים המזרחיים של המדינה.

בסופו של דבר ברגע שחצינו את הגבול לאוסטריה גם אני וגם בת הזוג פלטנו אנחת רווחה.

תודה על הסיקור.

נהגתי לא מעט ב2 המדינות.

חייב להגיד שאולי שוויץ קצת יותר הדוקה מבחינת חוקית - אבל האוסטרים הם נהגים פשוט איומים.

לא הרגשתי שום בעיה בנהיגה בשוויץ, בסך הכל היה לי סטנדרטי כמו בכל מדינה אירופאית.

נשמע כמו סיוט

בפעם האחרונה שהייתי בצד הצרפתי של שוויץ, לפני 27 שנים, הייתי במסלול די דומה, חוץ מז'נבה. Chillon אכן מצודה מקסימה, וללוזאן אין באמת מה להציע. אני דווקא זוכר במעורפל אזכור של מינכן 72 במוזיאון, אבל ממש בקטנה ולך תזכור. לדעתי? לוותר.

בברן לא הספקתי לבקר כמו שצריך, נוישטל נאה, ובפעם הבאה שאתם בסביבה אני ממליץ דווקא על מוזיאון האוטומטים בעיירה Le Locle, (אוטומטים של כלי נגינה, ציפורים וכיו"ב) - מומלץ מאוד.

בנוגע לבלגן - זה שילוב של שוויצריה המודרנית והחלק הצרפתי שלה. אני גם זוכר לרעה את המהירות שבה רמזורים מתחלפים, מאוד מוזר הקטע הזה למי שרגיל לירוק מהבהב עם צהוב ארוך בארץ.

הבעיה שלי לא היתה עם מהירות החלפת הרמזור. הבעיה היתה עם זה שרמזורים פשוט "נעלמים" - אתה רואה אור ירוק, ופתאום הרמזור כבוי לגמרי. היה לי מקרה כזה בלוזאן שבו עצרתי עם כיבוי הרמזור, ואז גיליתי שלפני מחסום רכבת (של הטראם). עצרתי בין קו העצירה לבין המחסום, אשר אחד מענפיו ירד באיחור, ואני חושש שצולמתי במקום. מצד שני, אני לא רגיל ללחוץ על הגאז בצהוב (שבמקרה זה בכלל לא היה). ואני עדיין לא מבין את ההגיון - אם הרמזור מתחלף לאדום אפשר להבין, אבל זה שהוא פשוט "נעלם"? נשגב מבינתי.

נהגתי בשוויץ... כיף זה לא היה, אבל לא ממש שותף לרשמים שלך.

מצד שני נהגתי בעיקר באלפים המזרחיים של המדינה.

בסופו של דבר ברגע שחצינו את הגבול לאוסטריה גם אני וגם בת הזוג פלטנו אנחת רווחה.

יכול להיות שיש הבדל בין קנטונים דוברי צרפתית לבין אלה דוברי הגרמנית (אם כי ברן כזו, והתאונה שלי התרחשה בפרבר שלה, עם נהג דובר השפה המקומית רומאנש). נהגתי בשוייץ לא מעט לפני 9 שנים ולא זכרתי את הבעייתות. מצד שני, באותו טיול כמעט לא נהגתי בתוך העיר, והפעם נהגתי קצת בתוך ג'נבה, יחסית הרבה בתוך לוזאן וגם בתוך עוד כמה ערים. הקושי העיקרי היה הרמזורים בנהיגה העירונית. וכמובן ההטעיות של ה-GPS מדי פעם. המערכת של PSA היתה די מזופתת, וזו של פורד קצת קשה להבנה, אבל אולי 60 ק"מ לא הספיקו לי כדי לקלוט את האידיוסינקרזות שלה.

אני רק רוצה לציין משהו קטן לגבי הנהיגה: תמיד כדאי לזרוק עוד מבט במראה לפני עצירה מוחלטת ברמזור. זה יכול למנוע תאונה.

עשיתי זאת, והבלימה שלי לא היתה חריפה אבל לפי התגובה הראשונה הבחור רצה לגנוב את הצהוב והאיץ. הפגיעה היתה משמאל כיון שאני המשכתי ישר והוא רצה לפנות שמאלה. וצריך להוסיף שגם לא הרגשתי אותה בגופי אלא רק שמעתי את המכה - בניגוד למספר תאונות שהיו לי בארץ כאשר נפגעתי בעוצמה יותר גדולה, על ידי אנשים שכנראה שהיו שקועים בטלפון. בארוע אחד כזה ספגתי צליפת שוט שהרגשתי חודשים, ובאחר עפתי על קורה A, המשקפיים שלי התעוותו ומפצעתי פצע קטן בצח, אני חושב שעד היום יש כתם דם קטן על הקורה (ושיהיה ברור - הייתי חגור, אבל במכה מאחור החגורה לא נמתחת).

כמובן שאין לי צילומים - הן כיון שאיני טורח לקחת את מצלמת הדרך, והן כיוון שמצלמת דרך אינה חוקית בשוייץ (וגם גרמניה ואוסטריה, ואנילא בטוח לגבי צרפת).