משבר משפחתי אשמח להתייעצות

תודה באמת. נשמע חלום. עכשיו רץ לסגור משכנתא.

כשתקים עסק שמפרנס אותך ועוד שני עובדים, אנא שתף עימנו.

המשק חי בזכות עסקים קטנים.

הנקודה שלי זה שאני לא רוצה רוצה לחיות במקום שאפשרויות התעסוקה בו זה עבודות בשכר מינימום בתחום השירות (כי 95% מהן כאלה, ומצופה מהעובדים שיתנו מינימום מאמץ, ויקבלו מינימום יחס, אחרת העסק לא ישתלם).

בגירה מחזיק עסק שמפרנס שני עובדים, וכל הכבוד לו על זה, וגם לעובדים שמשקיעים בעבודה שלהם, ויפה מאוד שהוא גם משלם להם שכר הוגן.

אבל להשתקע בעיר שבה, כדי לעבוד בעבודה "של גדולים" צריך או לנסוע מרחקים מפגרים, או להיות "הבן של", או לשים X על עיסוק משמעותי, ולעבוד בתור ירקן או משהו, ולספוג ירידה מטורפת ברמת חיים, תודה, אבל לא תודה.

ובטח לא לגדל ילדים בה. לא במצב שאבא יוצא לעבודה כשהילדים עדיין ישנים, וחוזר כשהילדים כבר ישנים (וטוב שכך, כדי שלא יוציא את העצבים עליהם).

אתם דיכומטומיים, זה משהו.

Y-ניק, מהפריפריה.

הדיכומוטיה זה לשני הכיוונים, כן?

גם מי שחושב שתל אביב זה רק לצאת כל יום לפאב חדש עד אור הבוקר מפספס בענק.

עיור זו לא המצאה של היפסטרים תל אביביים..

כשתקים עסק שמפרנס אותך ועוד שני עובדים, אנא שתף עימנו.

המשק חי בזכות עסקים קטנים.

ועדיין עושים לנו את המוות

הדיכומוטיה זה לשני הכיוונים, כן?

גם מי שחושב שתל אביב זה רק לצאת כל יום לפאב חדש עד אור הבוקר מפספס בענק.

עיור זו לא המצאה של היפסטרים תל אביביים..

בבקשה, אתה שומע פריפריה וישר חושב על תל עדשים.

יש גם ערים בפריפריה. לפחות אחת.

יש ערים גם בפריפריה. לגמרי. אני שומע פריפריה וחושב על פריפריה. זה לא מושג ריק מתוכן שהמצאנו כאן. זה קיים בכל העולם, כי, מה לעשות, אופי ההתיישבות האנושית הוא כזה שערים גדולות יותר מושכות יותר מהכל, וגם מציעות יותר מהכל. זה לא ייחודי לתל אביב של 2019. הקונטרה שנתנו כאן זה קציר, ופעמים הטענה היא שישנם אנשים שפרטנית יותר טוב להם בקציר ולאחד מהם יש עסק קטן. זה לא רלוונטי בכלל לתמונה הגדולה.

ומבלי לפגוע בכבודן של הערים הפריפריאליות בארץ (יש יותר מאחת), הן פשוט לא מסוגלות להתחרות במרכז. זה לא עניין של עלבונות. זה לא עניין של הצלחה פרטנית של כל אחד למצוא את עצמו מצליח, משגשג ונהנה מהחיים באשקלון או קריית גת.

עכשיו נחזור לשאלה ששאלתי מקודם, כמו אחוזים מדור ה Y הם באמת כאלה עצלנים/נהנתנים/תבוסתנים/רוצים הכל קל ומהר כמו שמנסים לצייר את כל הדור?

לא יודע כמה מהם נהנתנים או עצלנים, אבל יש הסכמה מחקרית די גורפת על כך שהדור הזה חונך לחיות בעולם שלא קיים היום. במקום לבזבז לעמוס מקום בארון שרת שלו, אני אשים פה את הסרטון הזה של בחורצ'יק שקוראים לו שמעון ומצליח לבטא את זה מאוד טוב (החלק הרלוונטי מתחיל ב-8:40, אבל באופן כללי שווה לראות את כל הסרטון, הבנאדם מרתק).

[video=youtube_share;RyTQ5-SQYTo]

אחרי שזה נאמר, לדעתי חלק גדול מאוד מהבעיה בישראל נובע ממחירי הדיור הגבוהים, ובאופן עקיף, מהירידה במחירים היחסיים של כל דבר אחר.

כשמישהו מגיע למצב שהוא צריך לעבוד פי 3 או 4 כדי לקנות את אותה דירה שההורים שלו קנו לפני 30 או אפילו 20 שנה, או פי 1.5 ממה שהיה צריך מישהו לפני רק 10 שנים, זה מתסכל. ומהצד השני אתה רואה כמה זול לקנות טלפון או אוטו חדש, או לעשות וויקנד בברצלונה, אתה הולך וקונה טלפון/אוטו/טיסה, אבל חינכו אותך שצריך דירה (ואני במידה מסוימת מאוד מסכים עם זה), אז אתה מוצא את עצמך מהר מאוד מבזבז את כל הכסף שלך על דברים שאמורים לתת לך איזשהי תחושת סיפוק, אבל אחרי חודש היא עוברת (ע"ע השיחה בוואטסאפ על ההוא שלא יצא לחופש כבר 10 שנים) ואתה חוזר לנקודת ההתחלה, רק עם פחות כסף. ואני לחלוטין יכול להבין את התסכול שנובע מזה.

אבל שוב פעם הוא לא קונה את אותה דירה שההורים שלו קנו לפני 30 או אפילו 20 שנה. כלומר הדירה פיזית אותה דירה, אבל האזור לא אותו אזור. אנשים חייבים להתחיל להשתחרר מהקונספציה השגויה הזאת.

הורים שלי קנו את דירתם הראשונה באשדוד ב-1991. היום אותה דירה עולה פי 3 או פי 4 יותר, אבל אשדוד לא אותה עיר בכלל. בתקופה שהורים שלי קנו דירה באשדוד לא הייתה רכבת, לא היו כבישים תלת נתיביים, לא היו מחלפים, לא היה בית חולים, לא היו קניונים, לא היו מכללות, לא הייתה טיילת מול החוף. הם קנו באשדוד כי הם קיבלו מענק פריפריה ובאשדוד הם יכלו לרכוש דירה חדשה במחיר של דירה מתפוררת בעיר קרובה יותר לתל אביב.

צעירים צריכים להבין שאם הם רוצים דירה חדשה במחיר שפוי הם צריכים לצאת לפריפריה החדשה. מי שלא מתאים לו או צריך להתפשר על דירה ישנה במרכז או להתחיל להרוויח הרבה יותר כסף או לארוז מזוודות ולחפש את מזלו בחו"ל. מי חושב שהמדינה תוריד את מחירי הדיור באמצעות איזשהי תוכנית קסומה יחכה עוד הרבה, הרבה זמן.

 

כשמישהו מגיע למצב שהוא צריך לעבוד פי 3 או 4 כדי לקנות את אותה דירה שההורים שלו קנו לפני 30 או אפילו 20 שנה, או פי 1.5 ממה שהיה צריך מישהו לפני רק 10 שנים, זה מתסכל. ומהצד השני אתה רואה כמה זול לקנות טלפון או אוטו חדש, או לעשות וויקנד בברצלונה, אתה הולך וקונה טלפון/אוטו/טיסה, אבל חינכו אותך שצריך דירה (ואני במידה מסוימת מאוד מסכים עם זה), אז אתה מוצא את עצמך מהר מאוד מבזבז את כל הכסף שלך על דברים שאמורים לתת לך איזשהי תחושת סיפוק, אבל אחרי חודש היא עוברת (ע"ע השיחה בוואטסאפ על ההוא שלא יצא לחופש כבר 10 שנים) ואתה חוזר לנקודת ההתחלה, רק עם פחות כסף. ואני לחלוטין יכול להבין את התסכול שנובע מזה.

בגדול, אתה צודק!

אבל...

כבר היו פה כמה שרשורים שהוכיחו (אור כמדומתני) שאין באמת פער כלכלי משמעותי בין לרכוש דירה ובין לחיות בדירה בשכירות כל ימיך.

אם מבינים את זה וגם מטמיעים את זה בצורת החיים, כל הקונספציה של "אכול ושתה כי מחר נמות ובטח בחיים לא נוכל לרכוש דירה" די לא רלוונטית.

שתי תשובות יש לזה:

א. ההסבר הוא לא כלכלי, אלא רגשי. היו פה כמה דיונים שגם הראו הרבה מאוד יתרונות לשכירת דירה (ניידות, חוסר הצורך להתעסק עם תיקונים יקרים או שיפוצים). התסכול הוא רגשי, כי "הנה משהו שהם יכלו לעשות, ואני לא".

ב. לחלוטין יש פער. אבל הוא דווקא בטווח הקצר ולא הארוך. אם אני מסתכל על המצב הכלכלי שלי כרגע, על פי כל מודל כלכלי אנחנו יכולים להפנות כ-7000 שקל למשכנתא מבלי לפגוע כהוא זה ברמת החיים שלנו. הבעיה שלנו (ושל אחרים כמונו) היא ההון ההתחלתי. אם לפני 2004-5 (אם אני לא טועה) היית יכול לקבל 90% משכנתא, היום לא. אם לפני 2007-8 היית יכול להביא 100 אש"ח מהבית ולקנות דירה, היום (למען האמת בשנה - שנה וחצי כבר פחות, אבל הטראומה עדיין כנראה לא עברה) גם אם אתה חוסך 10 אש"ח בחודש, אתה עדיין לא מצליח להתקרב מילימטר כי המחירים מטפסים בדיוק באותו קצב אם לא יותר מהר. אז אתה מגיע למצב שאתה מתכלב כדי לחסוך, מצליח לחסוך, ולא רואה שום משמעות לחסכון הזה, אז למה?

ואז אתה חוזר למה ששמעון הזה אמר, ומתחבר לזה שהדור הזה חונך כל ברכיי ה"אתה יכול לקבל הכל רק כי אתה רוצה את זה", והוא ממש רוצה סיפוק - הוא הרי עובד קשה ומתכלב וחוסך כסף, ואז הוא רואה את חבר שלו שעושה קוק מפופיק של חשפנית בווגאס, החינוך של אי דחיית סיפוקים kicks in והוא נכנס לאינטרנט ומזמין כרטיס לווגאס, והופ, אין כסף בעו"ש. ואם אין כסך בעו"ש אז איזה סיכוי יש לי לקנות דירה? איזה באסה... היי! סייל בזארה, זה יעשה אותי מאושר!

אבל שוב פעם הוא לא קונה את אותה דירה שההורים שלו קנו לפני 30 או אפילו 20 שנה. כלומר הדירה פיזית אותה דירה, אבל האזור לא אותו אזור. אנשים חייבים להתחיל להשתחרר מהקונספציה השגויה הזאת.

 

הורים שלי קנו את דירתם הראשונה באשדוד ב-1991. היום אותה דירה עולה פי 3 או פי 4 יותר, אבל אשדוד לא אותה עיר בכלל. בתקופה שהורים שלי קנו דירה באשדוד לא הייתה רכבת, לא היו כבישים תלת נתיביים, לא היו מחלפים, לא היה בית חולים, לא היו קניונים, לא היו מכללות, לא הייתה טיילת מול החוף. הם קנו באשדוד כי הם קיבלו מענק פריפריה ובאשדוד הם יכלו לרכוש דירה חדשה במחיר של דירה מתפוררת בעיר קרובה יותר לתל אביב.

 

צעירים צריכים להבין שאם הם רוצים דירה חדשה במחיר שפוי הם צריכים לצאת לפריפריה החדשה. מי שלא מתאים לו או צריך להתפשר על דירה ישנה במרכז או להתחיל להרוויח הרבה יותר כסף או לארוז מזוודות ולחפש את מזלו בחו"ל. מי חושב שהמדינה תוריד את מחירי הדיור באמצעות איזשהי תוכנית קסומה יחכה עוד הרבה, הרבה זמן.

אתה מערבב פה שלושה דברים שונים למשפט אחד.

קודם כל שפוי - אף אחד לא מדבר על שפוי או לא שפוי. אני מדבר על מחיר ביחס למשכורת ממוצעת (אפילו לא חציונית). קח ווילה של 500 מטר בנוי בכפר שמריהו, היום היא עולה פי 4 משכורות ממוצעות ממה שווילה של 500 מטר בנוי בכפר שמריהו עלתה לפני 30 שנה.

מה שמביא אותנו לדבר השני - יחסיות וסטנדרטים. הדירה היא לא פיזית אותה דירה. להיפך, מדובר על "דירה ממוצעת" אמורפית כלשהי - מה שהיה הסטנדרט הממוצע לפני 30 שנה כבודו במקומו מונח, זה לא הסטנדרט היום. וכמו שאתה לא תראה היום שני שבטים שמוכנים לרצוח אחד את השני בשביל להזכות להתיישב במערה, ככה אתה לא יכול להגיד ש"לא היו כבישים תלת נתיביים". ברור שלא, העולם מתקדם, והמחירים הריאליים של כל הדברים - חוץ מדיור - יורדים, לכן התסכול מכך שמחירי הדיור מתנהגים "ההפך מההיגיון" (הסבר למה המרכאות למטה). עצם זה שהדירה שההורים שלך קנו עולה יום פי 3 לא אומר כלום אם לא משקללים פנימה את עליות השכר והמדד והאינפלציה וכל השיט הזה. יכול מאוד להיות שהיום, טכנית, היא שווה פחות.

"פריפריה חדשה" - מה זה פריפריה ומה זה חדש? לפני 15 שנה לקח להגיע מחיפה (או כל עיר אחרת "על הקו") לת"א פחות זמן ממה שלוקח היום, אז אולי הפריפריה היום בכלל זזה קרוב יותר למרכז? ומה בכלל ההגדרה לפריפריה? האם מישהו שגר ברעננה ועובד בתל אביב ולוקח לו שעה וחצי בבוקר להגיע לעבודה גר יותר בפריפריה מאשר מישהו שגר בטבעון ולוקח לו 40 דקות להגיע לחיפה?

למען הסר ספק, אני מבין את המצב ואני מבין שאף אחד לא באמת אשם בו (בניגוד למה שמנסים לפמפם) אלא זה סוג של תגובה חיסונית (ריביות אפסיות) של השוק למשבר של 2008 ואני מאמין שזה יעבור במוקדם או במאוחר אז אני בינתיים פשוט חוסך את הכסף ומחכה. וורסט קייס סנריו יהיה לי מלא כסף שיחזיק אותי כשאני אהיה זקן והילד שלי לא ירצה לעזוב את הבית עד שהוא יסיים את התואר עוד שנתיים ויתחיל להרוויח משכורת נורמלית

כשמישהו מגיע למצב שהוא צריך לעבוד פי 3 או 4 כדי לקנות את אותה דירה שההורים שלו קנו לפני 30 או אפילו 20 שנה, או פי 1.5 ממה שהיה צריך מישהו לפני רק 10 שנים, זה מתסכל. ומהצד השני אתה רואה כמה זול לקנות טלפון או אוטו חדש, או לעשות וויקנד בברצלונה, אתה הולך וקונה טלפון/אוטו/טיסה, אבל חינכו אותך שצריך דירה (ואני במידה מסוימת מאוד מסכים עם זה), אז אתה מוצא את עצמך מהר מאוד מבזבז את כל הכסף שלך על דברים שאמורים לתת לך איזשהי תחושת סיפוק, אבל אחרי חודש היא עוברת (ע"ע השיחה בוואטסאפ על ההוא שלא יצא לחופש כבר 10 שנים) ואתה חוזר לנקודת ההתחלה, רק עם פחות כסף. ואני לחלוטין יכול להבין את התסכול שנובע מזה.

מה זה חינכו אותך? עם כל הכבוד לחינוך, אני לא פה בשביל לחיות את החיים של ההורים שלי. הם רוצים בטובתי אני בטוח, אבל לא יודעים מהי. אני אפילו זוכר את הבעות הפנים שלהם בכל פעם שהייתי מחליף מקום עבודה, כי להם זה בוודאי נשמע הזוי שמישהו יעזוב מיוזמתו ולא ייאחז בעבודה אחת עד המוות.

אין בושה בשכירות. יותר מזה, עדיף לחיות עכשיו, לטוס לחו"ל ולהנות מהחיים כמה שאפשר, מאשר למנוע מעצמך הכל בשביל חסכון (בדיוני) לדירה. אם וכאשר יתאפשר לקנות, מצויין. אם לא, לא נורא. זה מאוד ישראלי לרדוף אחרי דירה, אבל רק כי שוק השכירות בארץ הוא בסגנון המערב הפרוע. אם היתה לי אפשרות לשכירות ארוכת טווח במחיר שפוי ובדירה נורמלית, לא בטוח שהייתי רוצה להשתעבד לבנק ולקנות נכס.