התייעצות בנוגע להמשך לימודים

ככה

אני לומד הנדסת תעשיה וניהול במסלול ערב ברופין, שנה א'.

בעיקרון אני לא רואה את עצמי עוסק בעתיד בניהול פרוייקטים/יזמות/תעשייה/ניהול, והתחלתי את התואר הזה בעיקרון כי זה תואר מדעי, וזה הנדסה כללי, ואולי איפשהו בגלל דימוי עצמי נמוך. אני עושה את זה בעיקרון בתור תואר בשביל תואר.

יש לי אפשרות לעשות התמחות במערכות מידע, אבל אני מפחד שזה לא מה שאני מחפש. אני מחפש פיתוח ולא ניהול.

התחום שמושך אותי, ואני בעצם עוסק בו זה עולם המחשבים ותכנות בכללי (כן, אני יודע שיש המון תתי תחומים בזה, זה נושא לדיון אחר, ולא רלוונטי עכשיו).

כרגע בעבודה אני מפתח ומתחזק אוטומציות בדיקת חומרה ותוכנה, סוג של DevOps, ובתהליכי הסבה מקצועית יותר לכיוון פיתוח.

כשהתחלתי את הלימודים, הלך לי ממש גרוע, התגלתה אצלי בעיית קשב וריכוז די קשה, מפה לשם אני הגעתי לכך שאני מטופל בריטלין (שיפר לי את החיים בצורה מטורפת, יש על זה שירשור נפרד), ונמצא במעקב אצל ניירולוג.

עכשיו לגבי הלימודים, כמו שאמרתי, הגעתי למסקנה שלא מעניין אותי תעשיה וניהול.

מה שאני חושב זה לנסות לעבור להנדסת מחשבים או מדעי מחשב באותו מוסד לימודי, או להפסיק את הלימודים, ולהתחיל בשנה הבאה במוסד אחר, ואת הזמן בין לבין לנצל כדי להתרכז בעבודה.

חייב שיהיה במסלול ערב, כי אני לא יכול לעזוב את העבודה או לרדת באחוז משרה מסיבה כלכלית (למזלי הבוסים שלי מבינים את המצב, ולא מתחשבנים איתי על שעות או ימי חופש למבחנים, בין היתר כי הם יודעים שבתור מהנדס אתרום לחברה הרבה יותר. בעצם הם אלה שדחפו אותי ללמוד מלכתחילה). אני עובד במשרה מלאה. לרדת זאת לא אופציה. בטח ובטח לא להתפטר, וללכת בגיל 35 לעבוד במלצרות או אבטחה.

עבודה תמיד תהיה בעדיפות על הלימודים.

אני גר לבד, מחזיק רכב, וגם תומך בהורים איפה שאפשר.

אופציה נוספת - לוותר על תואר אקדמי, ולעשות הנדסאי תוכנה/אלקטרוניקה. אבל אני חושש שזה לא יקדם אותי לשום מקום, ואני בעצם כבר עכשיו עושה עבודה של הנדסאי. וגם האפשרויות קידום בתחום הם לא כמו עם תואר אקדמי.

עוד אופציה - להשלים את התואר, למרות שכנראה עם רוב המקצועות לא יהיה לי מה לעשות, ואת הידע הנדרש להשלים ממקומות אחרים (זאת הייתה בעצם התוכנית המקורית).

בעיה פסיכולוגית נוספת שלי עם זה - להשקיע מעצמי כדי להצליח באותם מקצועות מרגיש לי כמו לתת גז בניוטרל.

אני גר ועובד בכפר סבא, אם זה רלוונטי.

תודה לעונים.

תתחיל בבדיקת המסלולים השונים בהנדסת תעו"נ. הדבר הזה דינמי מאד.

*שנית - לא הייתי עוזב משהו באמצע. בודאי לא באמצע סמסטר. לדעתי זה מרשם להרמת ידיים, ואתה צעיר מדי בשביל זה. כפי שאתה כותב, אתה תדרדר.

תגיד תודה לבוסים שלך שדוחפים אותך להתקדם. ראה זאת גם כהבעת אמון ביכולות שלך.

ועניין אחרון, אני חייב לצטט (גם אם לא מילולית) את הדיקן המיסד של הפקולטה בה למדתי, בטכס חלוקת התארים: "לא כולכם תמצאו עבודה בדיוק בתחום שאתם רוצים, לא כולכם תמצאו עבודה בידוק במקום שאתם רוצים, אבל כולכם תמצאו עניין במה שתעשו". במקרה שלך - אתה צריך להסתכל על מה שאתה רוכש בעיקר ככלים להתפתחות עתידית, בניית היכולת ללמוד נושא ולהבינו, על מנת להתקדם בו.

*אני מניח שאם תפסיק באמצע סמסטר המוסד לא יראה זאת באור חיובי כאשר תרצה להחליף מסלול. אם אין איזו בעיה חיצוניתמעיקה כמו מחלה של בן משפחה, עדיף לסגור שלבים באופן מסודר, כדי שלא יראה כנטישה.

תודה על התשובה.

לשמחתי אני לא צריך לחפש עבודה אחרי התואר (הוכחתי את עצמי, ומכירים אותי טוב בחברה), וגם אם כן, יהיה לי ניסיון, לפחות בתור devops או מפתח תוכנה פרופר.

לגבי תתי תחומים בתעו"נ - ומה אם אני יודע מראש שזה לא מעניין אותי? אולי אני לא יודע מה יש, אבל באופן כללי אני לא מעוניין לנהל/לעסוק ביזמות, זה אף פעם לא משך אותי.

באיזו עין הם (המכללה) רואים את זה - ולמה זה אמור לעניין אותי? הספקתי להיתקל מספיק ביחס מזלזל מצידם כלפי הסטודנטים (למרות שאת זה יה בכל מקום אני מניח), למה צריך להיות אכפת לי איך רואים את זה?

דבר נוסף - הציונים שלי שם ממש לא להיט, בעצם נכשלתי באחד הקורסים (חדוא 1, נותנים לי לעשות מבחן במועד מיוחד ללא קורס חוזר). אני גם בתהליכים של קבלת הקלות במבחנים.

לא רואה שום סיבה בעולם ללמוד משהו שגם לא מעניין אותך וגם אין לך כוונה לעבוד בו. עם כל הכבוד לחינוך סובייטי, אין טעם לסבול (או אפילו סתם לעבוד קשה) בלי סיבה.

אם אתה אוהב ומוצלח בפיתוח (כזה או אחר), לך תלמד את זה. זה לא שמדובר בתחום שאין בו ביקוש, ואתה גם מגיע כבר עם ניסיון רלוונטי.

אני לא חושב שמישהו יסתכל על זה כוויתור, בהנחה שתסיים את המסלול הבא שתתחיל בו. זה בסדר לא לדעת לגמרי מה אתה רוצה לעשות ולהבין שמה שבחרת בו הוא לא הכיוון שלך, בטח אם (לדבריך) זו באמת היתה בחירה דיפולטית.

אכן הייתה בחירה משיקולי מכנה משותף נמוך ביותר.

הבעיה עם מעבר למשהו "כבד" יותר - זה חשש שאני לא אצליח בו, כי גם פה הולך לי לא מי יודע מה, עם כל הריטלין שבעולם. עדיין יש לי קושי רב להכריח את עצמי לשבת ו"לחרוש". גם לוקח לי מלא זמן לפתור כל דבר, שלאחרים זה בא כמובן מאליו.

עוד יותר מתסכל אותי שבעבודה אני פותר בשלוף בעיות הרבה יותר מורכבות.

ושוב פעם, מבחינת סדרי העדיפויות אצלי עבודה > לימודים.

אני לא מוכן לרדת למשרת סטודנט או/ולחזור לגור עם ההורים (למה? ככה).

אני יודע שאם הייתי יכול להשקיע את כולי בלימודים, הייתי הולך ללמוד הנדסת תוכנה/אלקטרוניקה/מחשבים בלב שלם.

^לגמרי מסכים עם הדב.

יש לי ידידה טובה עוד מימי לימודי. הגיעה איתי עד אמצע שנה שניה באדריכלות.

...היום היא וטרינרית מוצלחת מאד.

ולצורך השינוי שאתה מתכנן-זה לגמרי לא משנה בן כמה אתה כרגע. זה לא שהחלטת עכשיו להתחיל לימודי רפואה של 10 שנים.

(במחשבה שניה- אפילו זה נראה לי יחסית בר-ביצוע בגיל 35...).

להיפך. אם לא תעשה את זה עכשיו, בגיל 45, כשממש ימאס לך, ותחשוב למה לא עשית את זה לפני 10 שנים, זה באמת יהיה יותר מסובך לביצוע.

ולגבי מה יגידו... זה באמת הדבר האחרון שצריך לשנות לך איזו שהיא החלטה בחיים.

*סתם שאלה שנובעת מחוסר הבנה בתחום:

חדוא זה לא ידע הכרחי בפיתוח תוכנה ?

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

^

להיפך. אם לא תעשה את זה עכשיו, בגיל 45, כשממש ימאס לך, ותחשוב למה לא עשית את זה לפני 10 שנים, זה באמת יהיה יותר מסובך לביצוע.

העניין הוא שאני יודע מראש שאני לא הולך לעסוק בתחום תעו"נ. זה מבחינתי "תואר בשביל תואר", כי אני מרגיש שאני לא מסוגל למשהו "כבד" יותר.

הבעיה, כמו שאמרתי, זה שאם לא הולך לי מי יודע מה פה, אני מפחד לדעת מה יהיה במסלול אחר. אני חושש שאני חוזר שוב לאותה נקודה שאין לי את ה"תחת" לשבת וללמוד לימודים עיוניים. כל מה שלמדתי היה תוך כדי עבודה.

לדוגמא יש לי עכשיו שיעורי בית בפיזיקה-חשמל, על דברים שאמורים להיות כביכול פשוטים, אבל אני לא מצליח לקלוט שום דבר.

סתם שאלה שנובעת מחוסר הבנה בתחום:

חדוא זה לא ידע הכרחי בפיתוח תוכנה ?

ממש, אבל ממש לא.

האמת שלדעתי מדמ"ח הוא התחום עם הקשר הכי רופף בין האקדמיה לתעשייה.

לגבי תואר "כבד" או קורסים "כבדים", זה די תלוי בסטודנט, כל אחד והדברים שכבדים לו. מצד שני, כן, מדמ"ח זה תואר כבד שדורש הרבה השקעה, ולא יהיה קל לסיים אותו תוך כדי עבודה. מצד שלישי, זה בטח יהיה יותר קל מאשר תוך כדי עבודה וילדים, אז כמה שיותר מוקדם יותר טוב.

^^

למזלי אני לא נשוי (גם לא בכיוון), ואין לי ילדים, אחרת בכלל לא הייתי מגיע לשום דבר.

בוא לא נפתח את הדיון הזה שוב, אני רק אומר שאתה אף פעם לא יודע מה יקרה, וגם ללמוד לתואר היה משהו שלא חשבת שתעשה. אז לך תדע מה יהיה מחר.

ואני, הייתי אומר לעצמי במצבך: אם ממילא פה לא הולך לי מי יודע מה, וזה ממילא לא מה שאני חושב לעשות, אז מה יש לי להפסיד מלנסות לעבור למשהו שכן יקדם אותי?

"תואר לשם תואר"? זה באמת שארית מיותרת של חינוך סובייטי (שהוא לדעתי דווקא מצויין ורלוונטי בהרבה אספקטים אחרים).

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

אז מה אתה מציע לעשות?

בכל מקרה, כבר שלחתי מייל למזכירות של הפקולטה לבירור על מעבר מסלול.

תיקון - מופנה לpooh-bear

לדעתי האישית, עדיף לנסות ללמוד תחום שאתה מתעניין ורוצה לעבוד בו (בטח כשיש בו הרבה ביקוש ומשלמים בו לא רע) מללמוד משהו שלא מעניין אותך ואתה לא רוצה לעבוד בו. לא יודע איך זה אצלך, אבל לי הרבה יותר קל להתרכז בדברים שמעניינים אותי.

אני באמת חושב שלכל אחד יהיה קשה לעשות תואר ראשון (כל תואר) תוך כדי עבודה ב-100% משרה, אם זה אפשרי הייתי בודק אם תוכל להוריד קצת אחוזי משרה. יום פנוי בשבוע יכול לעשות פלאים ללימודים, לדעתי.

לגבי הצדדים הטכניים (באותו מוסד, מוסד אחר, תנאי קבלה וכו') אין לי באמת מושג. אני כבר הרבה זמן לא שם.

תעבור מסלול.

בחרת במסלול שלא מעניין אותך. הבנת את זה - תעבור ותמשיך הלאה.

מוסד אחר, חוץ מהפתוחה, ידרוש ממך הרבה בזבוז זמן על נסיעות. אבל בפתוחה הלימודים הם קשים ומייגעים גם למי שלא עובד משרה מלאה.

עריכה: במחשבה נוספת, האקדמית תל אביב יפו ומכללות נוספות מציעות גם מסלולים של לימודים בימי שישי. אולי זה גם משהו שכדאי לך להסתכל עליו.

אני באמת חושב שלכל אחד יהיה קשה לעשות תואר ראשון (כל תואר) תוך כדי עבודה ב-100% משרה, אם זה אפשרי הייתי בודק אם תוכל להוריד קצת אחוזי משרה. יום פנוי בשבוע יכול לעשות פלאים ללימודים, לדעתי..

לא אפשרי כלכלית.

יבגני, ++

לגבי הפתוחה, מכיר כמה שהתחילו ופרשו בגלל הקושי.

פלוס זה דורש המון לימוד עצמי, ואני חייב מסגרת בשביל ללמוד.

לגבי ת"א-יפו אבדוק את העניין. יש לי חברים שלומדים שם מדמ"ח.

איפה שאני לומד כרגע (רופין) זה לימודי ערב כולל ימי שישי.

ויש להם מסלול הנדסת מחשבים בלימודי ערב. נסיעות זה 20 ק"מ עגול מהבית שלי.

מה שכן, אצלי (צד שני של ADHD) באמת אין לי שום בעיה לשבת ולהתרכז במשך שעות במה שמעניין אותי. ככה הגעתי למה שהגעתי בעבודה.