מבחן דרך - פיג'ו 308GTi

למה כמה אופציות כבר יש? הגירסא הכי הדוקה, בשני הכיוונים.

בקיצור בוא נשחרר ת'חפירה, הולך להחליף חיתול עמוס לעייפה בקקי לבני בכורי..

איפ... אני כזה פאנבוי של מכוניות צרפתיות, שלפעמים אני אפילו קצת מגעיל את עצמי.

ידעתי שלא הרבה השתנה במתיחת הפנים של ה-308GTi, אבל לא יצא לי לנהוג על הקודמת, ואחרי הפעם ה-271 ששמעתי "מה?! איך?!?! אין, בנאדם, אתה חייב", הבנתי שאין מנוס מלזמן אותה למבחן שוב.

משהו בצרפתיות תמיד עשה לי את זה ברמות מגונות. ההתרסה. הדווקא הזה לעשות הכל אחרת. ה"זין עליכם" למוסכמות. מי חשב שזה רעיון טוב לשים את לוח השעונים מעל ההגה? למי אכפת?! זה מגניב, זה שונה, ואנחנו נעשה את זה. מושבים רגילים? לא. צריך מסאג', עיצוב מוחצן? לא. לנו מספיק זוג אגזוזים. אנחנו נעביר את המסר בברקסים שיותר גדולים (כנראה, לא בדקתי) מגלגלים של פיקנטו. כולם הולכים לאוטומט, בבקשה - רק ידני. וזין על כולכם.

וכמובן שהדבר הראשון שאני מתלונן עליו כשאני נכנס לאוטו ומסדר לעצמי תנוחת ישיבה, זה מה זה הלוח שעונים המטומטם הזה ושאני לא רואה כלום. הזדקנת, חביבי.

משהו לא הרגיש לי בדיוק "זה" כבר מהרגע הראשון, הזווית של בסיס המושב נוטה יותר מדי אחורה, כמו באקט של מכונית פורמולה 1. הברכיים שלי כמעט בגובה הפטמות, אבל מצד שני ההגה צריך להיות נמוך, וגם בואו חבר'ה, קוראים לי צ'רניצקי, לא המילטון. ואנחנו מתקרבים למחלף ענבה על כביש 431, לא לקורקסקרו בלגונה סקה. לי אין צוות פיט שיקלף אותי מכאן, ומני לא נראה כאילו הוא יזרום על הרעיון.

אבל אמרתי לעצמי שאני - כרגיל - סתם מתלונן ומגזים, וברגע שנגיע לכביש ההוא, הטוב, הכל יסתדר.

אנחנו ממשיכים בניחותא יחסית. אם אתם יכולים לקרוא ל-3000 סל"ד ב-130 קמ"ש ניחותא. אני יכול, כי אני רגיל לזה. רק שאצלי יש מינוס 1 הילוכים, וכאן זה מרגיש קצת מתאמץ מדי. הילוכים 2-4 קצרים זה מעולה, אולי אפילו להגזים ולקצר את החמישי, אבל את השישי? הילוך שכל מהותו ומטרתו בחיים האלה זה שיוט? לקצר אותו לרמה שדו"ח מהירות הופך להיות הרבה פחות מפחיד מנזק בלתי הפיך לעור התוף? נראה לי מוגזם ומוקצן, ואולי קצת יותר מדי "דווקא".

אנחנו מגיעים לכביש, הכביש האהוב העליי בשנים האחרונות. קצר, שדה ראיה מעולה ברוב הנקודות, שוליים רחבים, תנועה דלילה. מה עוד בנאדם יכול לבקש בחיים? תנו לי פיג'ו מהירה ואני יכול למות בשקט.

הפעם יש לי פיג'ו מהירה.

אני מעביר את הבורר למצב ספורט המחייב, ומאבד קשר עין עם הקו האדום. יופי... אידיוטים. נסתדר.

3 שניות אחרי זה, המכונית קופצת ממנתק ההצתה כשאני עדיין בהילוך ראשון. יופי... אידיוט. לא הסתדרת.

לזכותה יאמר שהנגיעה במנתק עדינה ומתונה, ולא העיפה לי את המוח דרך ארובות העיניים כמו במכוניות אחרות. נראה שמישהו שם ידע שיש סיכוי טוב שזה יקרה.

אנחנו עושים פס אחד, לאט, לבדוק שהכל בסדק. ואני לא מצליח "לדבר" איתה. הכל מרגיש לי כאילו אנחנו מנסים לדבר דרך קיר, אתה מבין פחות או יותר את הלך הרוח, אבל זה דורש יותר מדי מאמץ, ואתה לא מצליח לפענח את הפרטים.

בפס השני אנחנו מגבירים את הקצב, אבל התקשורת בינוני לא משתפרת. זה היה יכול להיות לא כזה נורא אם היינו נוסעים לאט, אבל לא. היא יודעת לתת עבודה. והיא מוודאת שאתה תדע שהיא נותנת עבודה. היא צועקת עליך מהרמקולים, ההגה קטן וקשה וכבד. היא זורקת את הזנב ומכריחה אותך לתפוס אותו, היא עוברת בין תת-היגוי להיגוי-יתר ברמיזה הכי קטנה של אינפוט לדוושה, זה מגניב, זה נחמד, אבל זה לא קל, אפילו קצת מעייף.

אנחנו מסיימים את הכביש, והלב שלי דופק. מהר. אלה היו אמנם רק 3-4 דקות, אבל עבדתי קשה. כשמני מציע לי לנהוג בחזרה (ואני מסכים) אני קולט שעבדתי קשה מאז שהתחלנו את הנסיעה. ה-308 היא כל כולה מלחמה, היא עצבנית, היא קולנית, היא מתמסרת אבל גם לא פראיירית.

אבל ידעתי את זה מהרגע הראשון, היא לא באה לפה לעבוד לבד. "אתה הבאת אותי לכאן, אתה הולך לעזור". הכל קורה נורא מהר, ולמרות שאני בטוח שיש לה לפחות עוד איזה 20 קמ"ש של אחיזה בכל פניה, הכל מרגיש נורא על הקצה. היא צועקת ונאנחת, וגונחת, וצורחת, ואתה בטוח שעוד שניה יזמינו לכם משטרה ולמרות שאתה יודע שהיא מזייפת, לא באמת אכפת לך. הם לא יודעים.

לי, איכשהו היה קצת קשה עם זה. לא בהכרח עם זה שהיא "מזייפת", אלא דווקא עם כל המופע האור-קולי. היא מכונית מדהימה לקחת ל-24-48 שעות ולתת עבודה באיזה כביש צידי, אבל כרכב יחיד, יומיומי, כהוט האץ' שצריך לחיות איתה? נראה לי מעייף. אז איך שאני לא מסובב את זה וככל שאני לא חושב על זה, ולמרות הגיר הידני והאופי (לטוב ולרע), בשורה התחתונה אני חושב שאת הכסף שלי הייתי שם על המכונית הזו.

יש עניין של פרשנות מה מחפשים בהוט האץ'. טעם אישי. הייתי בוחר הפוך אם הרושם שלי מהנהיגה היה דומה.

הזדקנת, אבל אני בפקקים האין סופיים של איזור המרכז, לא יכול לחשוב על רכב ידני,

Sent from my Mi Note 3 using Tapatalk

איפ... אני כזה פאנבוי של מכוניות צרפתיות, שלפעמים אני אפילו קצת מגעיל את עצמי.

ידעתי שלא הרבה השתנה במתיחת הפנים של ה-308GTi, אבל לא יצא לי לנהוג על הקודמת, ואחרי הפעם ה-271 ששמעתי "מה?! איך?!?! אין, בנאדם, אתה חייב", הבנתי שאין מנוס מלזמן אותה למבחן שוב.

 

משהו בצרפתיות תמיד עשה לי את זה ברמות מגונות. ההתרסה. הדווקא הזה לעשות הכל אחרת. ה"זין עליכם" למוסכמות. מי חשב שזה רעיון טוב לשים את לוח השעונים מעל ההגה? למי אכפת?! זה מגניב, זה שונה, ואנחנו נעשה את זה. מושבים רגילים? לא. צריך מסאג', עיצוב מוחצן? לא. לנו מספיק זוג אגזוזים. אנחנו נעביר את המסר בברקסים שיותר גדולים (כנראה, לא בדקתי) מגלגלים של פיקנטו. כולם הולכים לאוטומט, בבקשה - רק ידני. וזין על כולכם.

 

וכמובן שהדבר הראשון שאני מתלונן עליו כשאני נכנס לאוטו ומסדר לעצמי תנוחת ישיבה, זה מה זה הלוח שעונים המטומטם הזה ושאני לא רואה כלום. הזדקנת, חביבי.

 

משהו לא הרגיש לי בדיוק "זה" כבר מהרגע הראשון, הזווית של בסיס המושב נוטה יותר מדי אחורה, כמו באקט של מכונית פורמולה 1. הברכיים שלי כמעט בגובה הפטמות, אבל מצד שני ההגה צריך להיות נמוך, וגם בואו חבר'ה, קוראים לי צ'רניצקי, לא המילטון. ואנחנו מתקרבים למחלף ענבה על כביש 431, לא לקורקסקרו בלגונה סקה. לי אין צוות פיט שיקלף אותי מכאן, ומני לא נראה כאילו הוא יזרום על הרעיון.

 

אבל אמרתי לעצמי שאני - כרגיל - סתם מתלונן ומגזים, וברגע שנגיע לכביש ההוא, הטוב, הכל יסתדר.

 

אנחנו ממשיכים בניחותא יחסית. אם אתם יכולים לקרוא ל-3000 סל"ד ב-130 קמ"ש ניחותא. אני יכול, כי אני רגיל לזה. רק שאצלי יש מינוס 1 הילוכים, וכאן זה מרגיש קצת מתאמץ מדי. הילוכים 2-4 קצרים זה מעולה, אולי אפילו להגזים ולקצר את החמישי, אבל את השישי? הילוך שכל מהותו ומטרתו בחיים האלה זה שיוט? לקצר אותו לרמה שדו"ח מהירות הופך להיות הרבה פחות מפחיד מנזק בלתי הפיך לעור התוף? נראה לי מוגזם ומוקצן, ואולי קצת יותר מדי "דווקא".

 

אנחנו מגיעים לכביש, הכביש האהוב העליי בשנים האחרונות. קצר, שדה ראיה מעולה ברוב הנקודות, שוליים רחבים, תנועה דלילה. מה עוד בנאדם יכול לבקש בחיים? תנו לי פיג'ו מהירה ואני יכול למות בשקט.

הפעם יש לי פיג'ו מהירה.

 

אני מעביר את הבורר למצב ספורט המחייב, ומאבד קשר עין עם הקו האדום. יופי... אידיוטים. נסתדר.

3 שניות אחרי זה, המכונית קופצת ממנתק ההצתה כשאני עדיין בהילוך ראשון. יופי... אידיוט. לא הסתדרת.

לזכותה יאמר שהנגיעה במנתק עדינה ומתונה, ולא העיפה לי את המוח דרך ארובות העיניים כמו במכוניות אחרות. נראה שמישהו שם ידע שיש סיכוי טוב שזה יקרה.

 

אנחנו עושים פס אחד, לאט, לבדוק שהכל בסדק. ואני לא מצליח "לדבר" איתה. הכל מרגיש לי כאילו אנחנו מנסים לדבר דרך קיר, אתה מבין פחות או יותר את הלך הרוח, אבל זה דורש יותר מדי מאמץ, ואתה לא מצליח לפענח את הפרטים.

 

בפס השני אנחנו מגבירים את הקצב, אבל התקשורת בינוני לא משתפרת. זה היה יכול להיות לא כזה נורא אם היינו נוסעים לאט, אבל לא. היא יודעת לתת עבודה. והיא מוודאת שאתה תדע שהיא נותנת עבודה. היא צועקת עליך מהרמקולים, ההגה קטן וקשה וכבד. היא זורקת את הזנב ומכריחה אותך לתפוס אותו, היא עוברת בין תת-היגוי להיגוי-יתר ברמיזה הכי קטנה של אינפוט לדוושה, זה מגניב, זה נחמד, אבל זה לא קל, אפילו קצת מעייף.

 

אנחנו מסיימים את הכביש, והלב שלי דופק. מהר. אלה היו אמנם רק 3-4 דקות, אבל עבדתי קשה. כשמני מציע לי לנהוג בחזרה (ואני מסכים) אני קולט שעבדתי קשה מאז שהתחלנו את הנסיעה. ה-308 היא כל כולה מלחמה, היא עצבנית, היא קולנית, היא מתמסרת אבל גם לא פראיירית.

 

אבל ידעתי את זה מהרגע הראשון, היא לא באה לפה לעבוד לבד. "אתה הבאת אותי לכאן, אתה הולך לעזור". הכל קורה נורא מהר, ולמרות שאני בטוח שיש לה לפחות עוד איזה 20 קמ"ש של אחיזה בכל פניה, הכל מרגיש נורא על הקצה. היא צועקת ונאנחת, וגונחת, וצורחת, ואתה בטוח שעוד שניה יזמינו לכם משטרה ולמרות שאתה יודע שהיא מזייפת, לא באמת אכפת לך. הם לא יודעים.

 

לי, איכשהו היה קצת קשה עם זה. לא בהכרח עם זה שהיא "מזייפת", אלא דווקא עם כל המופע האור-קולי. היא מכונית מדהימה לקחת ל-24-48 שעות ולתת עבודה באיזה כביש צידי, אבל כרכב יחיד, יומיומי, כהוט האץ' שצריך לחיות איתה? נראה לי מעייף. אז איך שאני לא מסובב את זה וככל שאני לא חושב על זה, ולמרות הגיר הידני והאופי (לטוב ולרע), בשורה התחתונה אני חושב שאת הכסף שלי הייתי שם על המכונית הזו.

כתוב מאוד יפה ולעניין. איכשהו חשבתי שאסבול בפקקים מידני, אבל זו נראית לי בינתיים פשרה סבירה ביחס לרכב שלי (לא פיגו).

אנחנו עושים פס אחד, לאט, לבדוק שהכל בסדק. ואני לא מצליח "לדבר" איתה. הכל מרגיש לי כאילו אנחנו מנסים לדבר דרך קיר, אתה מבין פחות או יותר את הלך הרוח, אבל זה דורש יותר מדי מאמץ, ואתה לא מצליח לפענח את הפרטים.

 

בפס השני אנחנו מגבירים את הקצב, אבל התקשורת בינוני לא משתפרת. זה היה יכול להיות לא כזה נורא אם היינו נוסעים לאט, אבל לא. היא יודעת לתת עבודה. והיא מוודאת שאתה תדע שהיא נותנת עבודה. היא צועקת עליך מהרמקולים, ההגה קטן וקשה וכבד. היא זורקת את הזנב ומכריחה אותך לתפוס אותו, היא עוברת בין תת-היגוי להיגוי-יתר ברמיזה הכי קטנה של אינפוט לדוושה, זה מגניב, זה נחמד, אבל זה לא קל, אפילו קצת מעייף.

 

אנחנו מסיימים את הכביש, והלב שלי דופק. מהר. אלה היו אמנם רק 3-4 דקות, אבל עבדתי קשה. כשמני מציע לי לנהוג בחזרה (ואני מסכים) אני קולט שעבדתי קשה מאז שהתחלנו את הנסיעה. ה-308 היא כל כולה מלחמה, היא עצבנית, היא קולנית, היא מתמסרת אבל גם לא פראיירית.

 

....איכשהו היה קצת קשה עם זה...

בואנה, אתה הפכת לז-ק-ן !

(נראה שהגולף PP היא חתיכת שדרוג לעומת הלא-PP. חייב לבדוק אותה)

איפ... אני כזה פאנבוי של מכוניות צרפתיות, שלפעמים אני אפילו קצת מגעיל את עצמי.

ידעתי שלא הרבה השתנה במתיחת הפנים של ה-308GTi, אבל לא יצא לי לנהוג על הקודמת, ואחרי הפעם ה-271 ששמעתי "מה?! איך?!?! אין, בנאדם, אתה חייב", הבנתי שאין מנוס מלזמן אותה למבחן שוב.

 

משהו בצרפתיות תמיד עשה לי את זה ברמות מגונות. ההתרסה. הדווקא הזה לעשות הכל אחרת. ה"זין עליכם" למוסכמות. מי חשב שזה רעיון טוב לשים את לוח השעונים מעל ההגה? למי אכפת?! זה מגניב, זה שונה, ואנחנו נעשה את זה. מושבים רגילים? לא. צריך מסאג', עיצוב מוחצן? לא. לנו מספיק זוג אגזוזים. אנחנו נעביר את המסר בברקסים שיותר גדולים (כנראה, לא בדקתי) מגלגלים של פיקנטו. כולם הולכים לאוטומט, בבקשה - רק ידני. וזין על כולכם.

 

וכמובן שהדבר הראשון שאני מתלונן עליו כשאני נכנס לאוטו ומסדר לעצמי תנוחת ישיבה, זה מה זה הלוח שעונים המטומטם הזה ושאני לא רואה כלום. הזדקנת, חביבי.

 

משהו לא הרגיש לי בדיוק "זה" כבר מהרגע הראשון, הזווית של בסיס המושב נוטה יותר מדי אחורה, כמו באקט של מכונית פורמולה 1. הברכיים שלי כמעט בגובה הפטמות, אבל מצד שני ההגה צריך להיות נמוך, וגם בואו חבר'ה, קוראים לי צ'רניצקי, לא המילטון. ואנחנו מתקרבים למחלף ענבה על כביש 431, לא לקורקסקרו בלגונה סקה. לי אין צוות פיט שיקלף אותי מכאן, ומני לא נראה כאילו הוא יזרום על הרעיון.

 

אבל אמרתי לעצמי שאני - כרגיל - סתם מתלונן ומגזים, וברגע שנגיע לכביש ההוא, הטוב, הכל יסתדר.

 

אנחנו ממשיכים בניחותא יחסית. אם אתם יכולים לקרוא ל-3000 סל"ד ב-130 קמ"ש ניחותא. אני יכול, כי אני רגיל לזה. רק שאצלי יש מינוס 1 הילוכים, וכאן זה מרגיש קצת מתאמץ מדי. הילוכים 2-4 קצרים זה מעולה, אולי אפילו להגזים ולקצר את החמישי, אבל את השישי? הילוך שכל מהותו ומטרתו בחיים האלה זה שיוט? לקצר אותו לרמה שדו"ח מהירות הופך להיות הרבה פחות מפחיד מנזק בלתי הפיך לעור התוף? נראה לי מוגזם ומוקצן, ואולי קצת יותר מדי "דווקא".

 

אנחנו מגיעים לכביש, הכביש האהוב העליי בשנים האחרונות. קצר, שדה ראיה מעולה ברוב הנקודות, שוליים רחבים, תנועה דלילה. מה עוד בנאדם יכול לבקש בחיים? תנו לי פיג'ו מהירה ואני יכול למות בשקט.

הפעם יש לי פיג'ו מהירה.

 

אני מעביר את הבורר למצב ספורט המחייב, ומאבד קשר עין עם הקו האדום. יופי... אידיוטים. נסתדר.

3 שניות אחרי זה, המכונית קופצת ממנתק ההצתה כשאני עדיין בהילוך ראשון. יופי... אידיוט. לא הסתדרת.

לזכותה יאמר שהנגיעה במנתק עדינה ומתונה, ולא העיפה לי את המוח דרך ארובות העיניים כמו במכוניות אחרות. נראה שמישהו שם ידע שיש סיכוי טוב שזה יקרה.

 

אנחנו עושים פס אחד, לאט, לבדוק שהכל בסדק. ואני לא מצליח "לדבר" איתה. הכל מרגיש לי כאילו אנחנו מנסים לדבר דרך קיר, אתה מבין פחות או יותר את הלך הרוח, אבל זה דורש יותר מדי מאמץ, ואתה לא מצליח לפענח את הפרטים.

 

בפס השני אנחנו מגבירים את הקצב, אבל התקשורת בינוני לא משתפרת. זה היה יכול להיות לא כזה נורא אם היינו נוסעים לאט, אבל לא. היא יודעת לתת עבודה. והיא מוודאת שאתה תדע שהיא נותנת עבודה. היא צועקת עליך מהרמקולים, ההגה קטן וקשה וכבד. היא זורקת את הזנב ומכריחה אותך לתפוס אותו, היא עוברת בין תת-היגוי להיגוי-יתר ברמיזה הכי קטנה של אינפוט לדוושה, זה מגניב, זה נחמד, אבל זה לא קל, אפילו קצת מעייף.

 

אנחנו מסיימים את הכביש, והלב שלי דופק. מהר. אלה היו אמנם רק 3-4 דקות, אבל עבדתי קשה. כשמני מציע לי לנהוג בחזרה (ואני מסכים) אני קולט שעבדתי קשה מאז שהתחלנו את הנסיעה. ה-308 היא כל כולה מלחמה, היא עצבנית, היא קולנית, היא מתמסרת אבל גם לא פראיירית.

 

אבל ידעתי את זה מהרגע הראשון, היא לא באה לפה לעבוד לבד. "אתה הבאת אותי לכאן, אתה הולך לעזור". הכל קורה נורא מהר, ולמרות שאני בטוח שיש לה לפחות עוד איזה 20 קמ"ש של אחיזה בכל פניה, הכל מרגיש נורא על הקצה. היא צועקת ונאנחת, וגונחת, וצורחת, ואתה בטוח שעוד שניה יזמינו לכם משטרה ולמרות שאתה יודע שהיא מזייפת, לא באמת אכפת לך. הם לא יודעים.

 

לי, איכשהו היה קצת קשה עם זה. לא בהכרח עם זה שהיא "מזייפת", אלא דווקא עם כל המופע האור-קולי. היא מכונית מדהימה לקחת ל-24-48 שעות ולתת עבודה באיזה כביש צידי, אבל כרכב יחיד, יומיומי, כהוט האץ' שצריך לחיות איתה? נראה לי מעייף. אז איך שאני לא מסובב את זה וככל שאני לא חושב על זה, ולמרות הגיר הידני והאופי (לטוב ולרע), בשורה התחתונה אני חושב שאת הכסף שלי הייתי שם על המכונית הזו.

אני נוסע עליה 100 ק"מ ביום ומרגיש שאני חי עם רכב אחר מהמתואר.

אולי מתרגלים כמו צפרדע במים בתהליך רתיחה.

אם הייתי רואה את מה שרשמת ועל רכב אחר - הייתי משתכנע להחליף

אין ספק, אני מסכים עם כולכם. זה לחלוטין עניין של העדפות. להגיד שה-308 היא מכונית רעה, לא טובה, או אפילו פחות ממצוינת זו טיפשות. אני פשוט מנסה למצוא תירוצים הגיוניים לזה שנהייתי זקן ומעפן.

ת'שמע, זה בסדר להעדיף חויית נסיעה יותר "רגועה", אם כי בשיוט נינוח (וכשכפתור הספורט לא לחוץ), ה-308 (לטעמי) מספקת חווית נסיעה מלוטשת (אם כי פחות מהגולף 7 - לא הבדל מאד דרמטי למעט נוחות נסיעה על כביש מאד משובש) ולמרות יחסי העברה הקצרים, המנוע שקט (מידי?) יחסית.

ה-308 צריכה לתפוס מקום גבוה ב-Top Prospect List של מי ש"הנאה מנהיגה" נמצאת במקום מאד גבוה אצלו.

 

אנחנו מגיעים לכביש, הכביש האהוב העליי בשנים האחרונות. קצר, שדה ראיה מעולה ברוב הנקודות, שוליים רחבים, תנועה דלילה. מה עוד בנאדם יכול לבקש בחיים? תנו לי פיג'ו מהירה ואני יכול למות בשקט.

הפעם יש לי פיג'ו מהירה.

באיזה כביש מדובר שיש בו שדה ראייה טוב ושוליים רחבים ותנועה דלילה? זה לא יכול להיות איזור נס.

זה לא באיזור נס (הרים? קפה? גלוי?).

ת'שמע, זה בסדר להעדיף חויית נסיעה יותר "רגועה", אם כי בשיוט נינוח (וכשכפתור הספורט לא לחוץ), ה-308 (לטעמי) מספקת חווית נסיעה מלוטשת (אם כי פחות מהגולף 7 - לא הבדל מאד דרמטי למעט נוחות נסיעה על כביש מאד משובש) ולמרות יחסי העברה הקצרים, המנוע שקט (מידי?) יחסית.

 

ה-308 צריכה לתפוס מקום גבוה ב-Top Prospect List של מי ש"הנאה מנהיגה" נמצאת במקום מאד גבוה אצלו.

אני מסכים לחלוטין עם הסיפא, היא לגמרי צריכה להיות גבוה ברשימת ה"לבדוק". אצלי לא היה חיבור כי אני יותר אוהב ביצועים בלי יותר מדי רעש וצלצולים, אני מאוד אוהב מידה מסוימת של understatement, וכשזה בא לא על חשבון החיבור שלי עם הרכב או הביצוע שלו תכלס, מבחינת מהירות בכביש נתון, אני כנראה אעדיף את זה שפחות "עושה מזה סיפור". כמובן שחשוב לי לציין שזה עד גבול כלשהו. כשזה מתחיל לבוא על חשבון החיבור או הביצוע, זה מעבר למה שאני מוכן לקבל (ע"ע הגולף הקודמת).

רק עכשיו ראיתי את הביקורת של פבל על הרכב ולא יכולתי להתאפק: ת'שמע אתה זקן...