לגרום למעסיק לפטר או להתפטר, מה עדיף מבחינת תשלומיי פיצויים?

חבר מעוניין לעזוב את מקום העבודה לאחר 10 שנים, האם כדאי לו להודיע על התפטרות או "לגרום למעסיק לפטרו"?בעיקרון גם אם הוא מתפטר מרצונו האישי זכאי לתשלום פיצויים נכון?

עובד שמתפטר "סתם" כי בא לו - לא זכאי לפיצויי פיטורין.

עובד שמתפטר עקב הרעת תנאי עבודה או שמפוטר ע"י המעסיק - זכאי לפיצויי פיטורין. (יש עוד כמה עילות להתפטרות המזכות את העובד בפיצויים, אך אני מניח שלא רלוונטי לסיפור).

אבל...רוב פיצויי הפיטורין אמורים להיות מופרשים לקרן הפנסיה.

אם המעסיק הפריש לפנסיה רק את המינימום הנדרש ממנו בחוק - הוא צריך להשלים לעובד את ההפרש (אם זהו מקרה המזכה את העובד בפיצויים).

אם המעסיק הפריש לקרן הפנסיה את כל פיצויי הפיטורין (8.33% מהמשכורת החודשית בגין פיצויי פיטורין) - אז בעקרון העובד לא זכאי לשום תוספת מאחר וכל הפיצוייים שולמו לו.

זאת תשובה מאוד כללית. יש כל מיני מקרי קצה אליהם אני לא נכנס, ובמקרים אלו התשובה שונה ממה שכתבתי.

המלצה ממני - לא לגרום למעסיק לפטר אותו בכוח. עדיף לסיים את זה בצורה יפה (בסופו של דבר, הוא בונה לעצמו שם שמלווה אותו בשוק העבודה).

החבר יכול לשוחח עם המעסיק ולנסות להגיע איתו להסכמה לגבי תשלום בעזיבתו.

בקצרה ממש:

אם הוא חתום על סעיף 14 - הרי שהופרשו לו כבר מלוא הפיצויים לקופת הפנסיה, ומשכך אין הבדל אם הוא מתפטר או מפוטר.

אם אינו חתום על סעיף 14 - הופרשו לו לקופת הפנסיה "רק" 6% (במקום 8.3 שזה אומר 1/12 משכרו). אם הוא מתפטר מיוזמתו המעסיק אינו מחוייב בהשלמה, ואם הוא מפוטר המעסיק מחוייב להשלים לו את ההפרש לאורך השנים.

שיבדוק בדוחות הפנסיה שלו מה גובה ההפרשה, ולפי זה ידע היכן הוא עומד.

בכל מקרה, לא מומלץ "לגרום למעסיק לפטר". מעשה אווילי.

סייג: יש מקרים שבהם מתפטר כדין מפוטר, למשל מעבר דירה למרחק של למעלה מ40 ק''מ ממקום העבודה, התפטרות אם לצורך טיפול ביילוד בשנה הראשונה, התפטרות מחמת הרעת תנאים, ועוד.

אם אני לא טועה יש גם את העניין של זכאות לדמי אבטלה.

מפוטר - יכול ללכת לחתום מיד בסיום העבודה.

מתפטר - יכול להתחיל לחתום רק אחרי שלושה חודשים מסיום העבודה.

ואני בדעה אחת עם מי שהגיב קודם - לא להביא למצב של שיפטרו אותו.

אם החבר כבר החליט לעזוב, אז להסביר את המצב למעסיק ולבקש אם אפשר בכל זאת מכתב פיטורין.

^

אכן אם הסיום עם המעסיק היא ברוח טובה ואתה מספיק מוערך, לרוב המעסיק יסכים לתת מכתב פיטורים למרות שאתה מבקש להתפטר.

פעם חשבתי כך, היום אני מטיל ספק רב באקסיומה זאת.

למה קבלת דמי אבטלה במרמה צריכה להיות אקסיומה?

ולמה ללכת בכלל ולקבל דמי אבטלה, במקום למצוא במקביל עבודה אחרת ולא להזדקק לשירותים של הממשלה שיודעת שאם יש לזה 4 גלגלים, מכסה מנוע ואורות, אזי מדובר ביונה אבל אם יש לזה 2 גלגלים, אורות וזה מצריך קסדה אז מדובר על כדור פורח?

ולמה שעובד, שרע לו במקום העבודה, יוכרח "להיתקע" עם המתנה של 3 חודשים לתקציב למחייה? כאילו שלאנשים שמתפטרים אין גם ככה מינוס והם "היי סוסייטי" עם לקסוס ויגואר בתור הרכב השני במשפחה. או משהו.

נוצר המצב, שהרבה מאד אנשים שעובדים במקומות קשים, שלא לומר "לא טובים", לא יכולים להרשות לעצמם להתפטר.

כבר אמרו לי פעם אחת במקום "לא טוב" שכזה- "אני מצטער שאין לך משפחה, אולי אז האיום בפיטורים היה גורם לך לחשוב". הייתי צעיר אז, חדש בשוק העבודה. אז מצאתי עבודה חדשה בתוך מספר ימים והתפטרתי.

חוקים שנשמעים טוב בתיאורייה, אבל בפועל מזיקים לנורמטיבים ולא פוגעים באלו שהחוק נועד להגן על הנורמטיבים מפניהם. תחי מדינת ישראל.

דובר על קבלת מכתב פיטורים פיקטיבי מבוס אוהד, לא על מישהו שסובל נוראות במקום העבודה שלו ומן הסתם לא יקבל מכתב כזה.

מטרת החוק היא לגרום לאנשים לחשוב לפני שהם מתפטרים כלאחר יד. האם זה עלול ליצור מצב בעייתי במקרה מסויים? אולי, כמו כל חוק הוא כללי ולא תמיד נותן מענה למקרים ספציפיים. זו עדיין לא סיבה לדבר על הונאה כלאחר יד כאילו שזה בסדר שלרמות את ״המדינה״ (שזה בעצם כולנו) זה נורמטיבי.

יותר קל לשלוט באדם בעל משפחה, זה ידוע.

בעל משפחה יחשוב עשרים פעם לפני שהוא יגיד לבוס שהוא נפל טיס ותוצר של חלוקה באפס, כי הוא יישאר בלי כסף לשלם על האוכל לילדים, אז נוח לדרוש ממנו כל מיני דברים, כי אתה יודע שהוא רוב הסיכויים לא יגיד לך ללכת להת%$@#ד, בניגוד לרווק שאין לו מחוייבויות.

המעסיקים יודעים את זה, ומנצלים את זה לרעה, וזאת גישה דפוקה מהיסוד.

מזכיר לי שפעם כשהייתי אחרי הצבא, באתי להתקבל לאיזה מקום, ואמרו לי "אתה צעיר מדיי, אנחנו מחפשים אנשים בוגרים יותר בעלי משפחות, בתירוץ שקר כלשהו". לעבודה בפרוייקט זמני של הרכבת מחשבים בשכר מינימום, כן?

ולמה שעובד, שרע לו במקום העבודה, יוכרח "להיתקע" עם המתנה של 3 חודשים לתקציב למחייה? כאילו שלאנשים שמתפטרים אין גם ככה מינוס והם "היי סוסייטי" עם לקסוס ויגואר בתור הרכב השני במשפחה. או משהו.

 

נוצר המצב, שהרבה מאד אנשים שעובדים במקומות קשים, שלא לומר "לא טובים", לא יכולים להרשות לעצמם להתפטר.

כבר אמרו לי פעם אחת במקום "לא טוב" שכזה- "אני מצטער שאין לך משפחה, אולי אז האיום בפיטורים היה גורם לך לחשוב". הייתי צעיר אז, חדש בשוק העבודה. אז מצאתי עבודה חדשה בתוך מספר ימים והתפטרתי.

כי זה נקרא אחריות אישית. זה אומר שאתה לא אמור לקבל "תקציב למחייה", אתה אמור להרוויח אותו. לפחות אם אתה יכול.

כמעט לכולם "רע" בעבודה מסיבה כזו או אחרת. אחרת היו קוראים לזה נופש ולא היה צריך לשלם לנו כדי להיות שם. כולם גם היו שמחים לחופש של כמה חודשים ע"ח ביטוח לאומי, אבל להבנתי זו לא המטרה של ב"ל. בכל זאת יש פה חוקי עבודה די ברורים, ככה שיש גבול לכמה "רע" יכול להיות לך.

ומעבר לזה, בדיוק כמו שעשית בעצמך, אין שום מניעה לחפש עבודה תוך כדי עבודה. לא ברור לי למה צריך לממן למישהו תקופה של חיפוש עבודה.

הגישה הזו של "לדפוק את המערכת" היא אחת הסיבות שפחות טוב כאן - כי כשרק אתה דופק את המערכת, ההשלכות על כל השאר כמעט לא מורגשות. אבל כשכולם עסוקים כל הזמן בלדפוק את המערכת, כולם בעצם משלמים לכולם, והמערכת עסוקה בלהתגונן והופכת להיות אטומה וקשה יותר, ואז מי שבאמת צריך לא תמיד מקבל מה שהוא צריך.

ומי מייצר את המצב שבגינו כולם מחפשים "לדפוק את המערכת"? נכון! המערכת.

אני מתעלם בכוונה מהסוגייה - חוקיותו של מכתב פיקטיבי. זו לא הסוגייה הנכונה לדעתי.

הסוגייה הנכונה היא : מדוע אנשים נורמטיבים צריכים ללכת ולנסות לקבל מכתבים פיקטיבים.

הגורם. לא הסימפטום.

אני מסכים אתך, לגבי מה שכתבת- שצריך להרוויח את התקציב למחייה. לכן אני תמיד ניסיתי להימנע מלהגיע למצב שבו אני תלוי בדמי אבטלה.

אבל...

החוק מגדיר כמה רע יכול להיות לך בשורה של פרמטרים אמפיריים.

החוק לא יכול להתייחס לרגשות.

אני אישית עבדתי במקום שעשה אותי אומלל. מאד. למזלי מצאתי משהו חדש מאד מהר. אם לא הייתי מוצא? מה, הייתי צריך להתפטר ולהיתקע 3 חודשים שבהם אני צריך להמשיך לשלם חשבונות ואוכל, ללא שום הכנסה במידה ולא מצאתי עבודה חדשה? בגלל שהייתי אומלל במקום העבודה שלי? לא סבלתי מספיק (ספויילר, לא.)?

החוק הזה אינו מידתי.

אני מעריך בזהירות שרוב האנשים יוכלו לעמוד בחודש אחד ללא הכנסה, אבל 3 זה כבר מעל ומעבר. בשכר מינימום, מדובר על כ 15K ש"ח שמתעכבים לך, ורק החשבונות (חשמל-מים-ארנונה) אוכלים כחצי משכר המינימום, בלי לדבר על מגורים ומזון. תוסיף על זה מצב חירום כמו שיש רוב האוכלוסייה, מינוס בבנק (לרוב כרוני למי שיש אותו לצערי), וקיבלת אדם שיכול לשרוד אולי חודש אחד ללא הכנסה. ולהיכנס לחובות שקשה לצאת מהם החל מהחודש השני, ומצב בלתי אפשרי בשלישי בהנחה שהוא לא מצא עבודה כמעט מייד.

החוק הזה מפלה באופן עקיף מבוגרים, שסיכויי מציאת העבודה עבורם קטנים עם הגיל.

ועוד כמה קבוצות אוכלוסייה שקשה לי לחשוב עליהן כרגע ולתת דוגמאות נוספות.

ברווז, צר לי ל"העיר" אותך, אך יש אנשים שמחפשים איך לדפוק את המערכת, אנשים שמבחינתם להתבטל כל היום ולקבל דמי אבטלה - זה תענוג (משלמים להם בכדי לא לעשות כלום).

אני אספר לך סיפור די ישן. אני בכוונה לא מציין שמות בכדי לא לתת פרסום חיובי או שלילי (מה שנקרא - הפרטים מצויים במערכת): כמדומני שזה היה בסוף שנות ה-90 -> היה דוח מבקר המדינה + ביקורת ציבורית על האבטלה המרובה בדרום הארץ. אז חברה ציבורית כלשהי (שנחשבה כמקום עבודה מאוד מבוקש), החליטה להרים את הכפפה ולגייס עובדים מהדרום למרות שמבחינה כלכלית זה לא משתלם לה (לדאוג להם להסעות לאזור המרכז, הכשרה וכו' כאשר יכולה למצוא עובדים יותר מתאימים באזור המרכז). בקיצור - פרסמה מודעות דרושים. אחרי מיונים וכו', התקבלו לעבודה כ-50 אנשים.

עד כאן - הכל טוב ויפה ?

אלא מה - אותם עובדים ראו שזאת לא עבודה קלה, אז אחרי חצי שנה -> כל אותם עובדים התפטרו. היה להם יותר נוח לשבת בבית (או בבית קפה) ולהתבטל עם התשלום מביטוח לאומי מאשר לעבוד ולקבל משכורת (למיטב זכרוני, נאמר לי שזאת משכורת לא בשמיים, אך סבירה).

ברווז, אני לא מזלזל לרגע בקשיים שנתקלת בהם, ואני מסכים שאפשר לאמלל אותך גם במסגרת החוק. אבל בדיוק בשביל זה יש חוק (הגדרה למה עובר את הגבול), אחרת כל אחד יתאמלל ממשהו אחר, ואף אחד לא יעבוד, להלן: