"אפודים צהובים" או מחאת יוקר המחיה בישראל

זה חמוד מאוד שאתה לא מסכים עם המספרים, אבל גם אנשים מתחת גיל 18 ומעל גיל 65 יוצאים לחו"ל ומחזיקים בטלפונים. חלקם אפילו שומו שמיים גם מחזיקים מכוניות. ויותר מזה, המספרים שהצגתי מוטים בכבדות לטובת הטיעון שטוב כאן. כי הם לא לוקחים בחשבון אנשים שטסים לחו"ל בגלל העבודה, אנשים שמחזיקים שני טלפונים או 15 מכוניות. כל המספרים האלה הם הערכות ball park. אתה לא יכול להתייחס רק לנתונים שמתאימים לטיעון שלך.

ופייסבוק היה דוגמה. יש לי היכרות אישית עם הרבה אנשים מסביב לעולם. האם חלקם חיים פחות טוב מבישראל? כן. האם לשם אנחנו צריכים לשאוף? לא. מה שאין לגביו ויכוח הוא שרובם המוחלט חי טוב יותר מאשר פה כשמתייחסים לרמות הכנסה דומות / משרות עם אופי דומה/זהה.

מה גם שאתה עוד פעם לוקה באותו טיעון ש"אם ל-X אנשים טוב = לאף אחד אין זכות להתלונן" שהוא שגוי מהיסוד. אתה לא רק שלא יודע שמי שמתלונן זה לא מי שטס, אלא אתה מתעלם לחלוטין מהעובדה שזה שאופן כללי טוב לא אומר שבאופן פרטני טוב או לפחות אין מקום לשפר, גם משתמש בפעולות של אותם אנשים מסוימים כדי להקטין את הלגיטימציה של התלונות של אנשים אחרים, והכי גרוע, גם מנסה להפיל את האשמה במעשים של אנשים מסויימים על אנשים אחרים.

ועוד נקודה - הדיון הזה הוא בבועה מושלמת של הדמגוגיה של הדיון סביב יוקר המחיה, ושל כל דיון באופן כללי. כולם מקצינים כדי להוציא את עצמם צודקים ואת הצד השני דבילים. גם פה: חלק מהאנשים לא מצליחים לשים אוכל על השולחן, והחלק השני אומר להם שלא יטוסו לחו"ל כל שבוע וחצי.

היום שמעתי ברדיו איזה ראיון עם ציפי לבני, ואחרי זה העלו לראיון המשך את ראש המועצה בנימין. אני לא נכנס לפוליטיקה ומי צודק, מה נאמר או על מה בכלל היו הראיונות, אבל מה שראש המועצה הזה אמר לא יוצא לי מהראש, וזה בא לידי ביטוי ביתר שאת גם כאן.

"כשאתה אומר מה לא, אתה בעצם אומר מה כן". אמירה יהירה מאין כמוה, שמייחסת לאומר אותה את החכמה הקוסמית להבין בדיוק למה מישהו מתכוון כאותו מישהו אומר משהו אחר.

אז כשאני אומר פה שהתחושה במדינה היא של חנק כלכלי וחוסר יכולת לראות את האור בקצה המנהרה, אני מתכוון בדיוק לזה - מה לא. לא מה כן, לא מה בערך. מה לא. אתה רוצה לדעת מה לדעתי כן? תשאל. אל תניח, אל תחשוב, אל תתן לעצמך את כל הקרדיט הזה. אל תגיד לי שאני בעצם אומר זה שאיך זה יתכן שהמדינה לא מחלקת לי דירות חינם בתל אביב ומרצדס.

אני לא אומר שאני רעב, אני לא. באמת שלא. וברור לי שרמת החיים שלי גבוהה מזו שהייתה להורים שלי כמהגרים צעירים עם שני ילדים על הראש בשנות ה-90. ברור. כל מה שאני אומר זה שא' - רמת החיים עלתה בכל מקום, זה תוצר לוואי של התקדמות החברה ככלל. וב' - שאולי, רק אולי, אם היו מפנים יותר קשב ותקציבים למעמד הביניים, היינו יכולים לשפר את המצב עוד יותר. אולי לא. אבל תנו לי טיעונים משכנעים ומספריים של "בזבזנו ככה על X כי היינו צריכים Y". אל תאשימו אותי על זה שמישהו אחר טס לחו"ל 13 פעם בחודש.

 

לכן 300 אלף מכוניות חדשות כל שנה זה מספר מטורף. 3 מיליון טלפונים חדשים בשנה זה מספר בלתי נתפס. 3.8 מיליון יציאות לחו"ל בשנה זה WTF.

 

רק תיקון קטן 3.8 זה מספר הישראלים שיצאו לחו״ל. יציאות לחול זה פי 3 מזה. משמע ממוצע של 3 בערך לאדם שיצא לחו״ל.

יש אנשים כמוני שנמצאים בערך בממוצע. יש את אחותי שטסה הרבה מעל הממוצע. ויש אנשים שטסים פעם אחת. אלה שלא טסים בכלל לא הכנסתי לממוצע הזה.

ופייסבוק היה דוגמה. יש לי היכרות אישית עם הרבה אנשים מסביב לעולם. האם חלקם חיים פחות טוב מבישראל? כן. האם לשם אנחנו צריכים לשאוף? לא. מה שאין לגביו ויכוח הוא שרובם המוחלט חי טוב יותר מאשר פה כשמתייחסים לרמות הכנסה דומות / משרות עם אופי דומה/זהה.

אתה לא באמת יודע איך הם חיים. אתה לא יודע עם איזה מציאות הם מתמודדים על בסיס יומיומי.

בחיאת, תן לי טיפה קרדיט...

המשטר הכלכלי בישראל הוא סוג (מרוכך משהו) של קפיטליזם....וזה כנראה עדיף על האלטרנטיבה, סטייל צפון קוריאה.

 

זה מה שאתה מכיר? אין איזה טווח רחב בין לבין, דרגות שונות של מדינת רווחה?

פעם זה היה כאן, ואפילו פעל לא רע. אבל ב-40 השנים האחרונות מדינת הרווחה הישראלית מפורקת, העבודה המאורגנת (כן, זו ששמרה על מעמד הצוארון הכחול, הועדים האחרונים שנותרו הם אלה שמלכתחילה היו חזקים) פורקה, וכל מה שמריח מהדברים האלה זוכה לנאצות מהסוג של "קומוניזם" (כאילו שבן גוריון הלך עם רוסיה. לא הוא הלך עם המערב).

התהליכים האלה היו מחוייבי המציאות - אבל לא במידה הקיצונית שבה הם התרחשו. מדינת הרווחה קיימת באירופה ולא רק בה, בלי לפגוע כהוא זה ב"יוזמה החופשית". אין סתירה ביניהן. מדינות שמטילות מסים כבדים בהרבה מישראל, אבל, במקביל, גם נותנות שירותים יותר טובים, ולא מתנערות מהחובתן כלפי האזרח.

בחיאת, תן לי טיפה קרדיט...

נותן, אבל אין לך את היכולת לשקלל את כל הפרמטרים מחוסר ידע גם בחיים האישיים שלהם וגם בסביבה שהם חיים בה. (מדיניות מס, חסכונות פנסיוניים, מיסים עירוניים, שווי נדל"ן, עלות חינוך ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד)

כמגאי, הנחת היסוד שמאפשרת קיום של דיון כלשהו, היא שהצדדים יודעים (לפחות פחות או יותר) על מה הם מדברים. אז או שאתה רוצה לנהל דיון ענייני, או שאתה רוצה לתקוע אצבעות באוזניים ולצעוק "לההלהלהלה!!!!! אני לא מקשבי לך!!!!".

וגם אם אני לא יודע על מה אני מדבר, זה מחזיר אותך חזרה לסטטיסטיקות שמדברות על גובה מיסוי, השקעה בחינוך, שביעות רצון ממערכת הבריאות, כוח קניה, עלויות מחיה (דיור/רכב/סל קניות ביחס למשכורת ממוצעת) ועוד אלפיים חמשמאות מדדים שונים שמראים שהמצב פה עם התקציבים שלנו וגובה ההכנסות ממיסים היה יכול להיות הרבה יותר טוב למעמד הביניים. אבל גם זה לא יספק אותך. אז מה הטעם בכלל לנסות לנהל איתך איזשהו דיון אם בסוף הכל זה קקה בידייך והכל חוזר אלייך?

ויותר מזה, אני אשמח אם לא תתעלם משאר הדברים שהשקעתי וכתבתי.

אל תיעלב, אם הייתה לך הבנה בכל כך הרבה נושאים מורכבים (מדובר כאן על התמחות של לפחות חמש אנשי מקצוע שונים) כנראה לא היית מתלונן על אי יכולת לרכוש דירה.

חברים שלך בני אדם ככל שאר בני אדם מראים לך מה שהם רוצים שתראה, מספרים לך מה שהם רוצים שתשמע, אבל אף אחד חוץ מהם לא יודע מה הולך מאחורי הדלת.

בנוגע ליוקר מחייה - בכוונה התעלמתי מתגובות הוצאת קיטור שלך. כתבתי בעמודים קודמים שכל דיון בנושא רגשי על דפי הפורום זה כמו לדבר ללמפה.

אל תיעלב, אם הייתה לך הבנה בכל כך הרבה נושאים מורכבים (מדובר כאן על התמחות של לפחות חמש אנשי מקצוע שונים) כנראה לא היית מתלונן על אי יכולת לרכוש דירה.

מה הקשר?

אל תיעלב, אם הייתה לך הבנה בכל כך הרבה נושאים מורכבים (מדובר כאן על התמחות של לפחות חמש אנשי מקצוע שונים) כנראה לא היית מתלונן על אי יכולת לרכוש דירה.

 

חברים שלך בני אדם ככל שאר בני אדם מראים לך מה שהם רוצים שתראה, מספרים לך מה שהם רוצים שתשמע, אבל אף אחד חוץ מהם לא יודע מה הולך מאחורי הדלת.

 

בנוגע ליוקר מחייה - בכוונה התעלמתי מתגובות הוצאת קיטור שלך. כתבתי בעמודים קודמים שכל דיון בנושא רגשי על דפי הפורום זה כמו לדבר ללמפה.

מה בעצם אתה מנסה להגיד?

לך יש הבנה שתראה לי שאני טועה? נתונים? מספרים? מדדים? או שאתה פשוט בקטע של להגיד שאפחד לאדע כלום ובו בזמן כולם טועים?

מה שכן מעליב, זה הביטחון שלך להשליך איזושהי תפישה שאולי נכונה לגבייך, על אנשים אחרים, כדי לתמוך באיזשהו ארגומנט ריק (שאני עדיין באמת שלא מצליח להבין את מהותו) כשאין לך שמץ של מושג מה אני יודע על מי מהחברים שלי ומה הם חולקים איתי.

ואיך בדיוק דיון על נושא אמפירי שמגובה במספרים הוא נושא רגשי?

עריכה: שכחתי לציין נקודה שאולי יכולה להיות די חשובה. ה"חברים" האלה שדיברתי עליהם, שגרים בחו"ל, אז אני הייתי אחד מהם. אז אני יודע את הדברים האלה לא רק משיחות איתם, אלא גם מניסיון אישי.

אל תיעלב, אם הייתה לך הבנה בכל כך הרבה נושאים מורכבים (מדובר כאן על התמחות של לפחות חמש אנשי מקצוע שונים) כנראה לא היית מתלונן על אי יכולת לרכוש דירה.

 

חברים שלך בני אדם ככל שאר בני אדם מראים לך מה שהם רוצים שתראה, מספרים לך מה שהם רוצים שתשמע, אבל אף אחד חוץ מהם לא יודע מה הולך מאחורי הדלת.

 

בנוגע ליוקר מחייה - בכוונה התעלמתי מתגובות הוצאת קיטור שלך. כתבתי בעמודים קודמים שכל דיון בנושא רגשי על דפי הפורום זה כמו לדבר ללמפה.

אל תעלב, אבל לא פחות ממדהים לקרוא את זה מאדם שיש לו תאוריות חברתיות על החיים כמו שלך.

הבנתי מה המוחים מנסים להשיג ("הורדה ביוקר המחיה", אני מניח) - השאלה היא: איך?

רוב המחאות האלו בסוף מתנקזות להצהרות פופוליסטית, ולא פעולות קונקרטיות או שינויי מדיניות כלכלית.

האם בין תומכי המחאה כאן יש מי שסבור שמשהו *אמיתי* הולך להשתנות? שיפרקו קבוצות לחץ? ישנו רגולציות? יקצצו תקציבים או משרדי ממשלה מנופחים?

שאנשים יתחילו לתעדף מדיניות כלכלית ע"פ חלוקה שבטית פוליטית?

עצם העובדה שנדמה כי רבים מהמוחים תומכים בכלכלת דובוני אכפת לי מצביעה אחרת, לכאורה (מוכרח לסייג ולומר שדווקא בפורום כאן משתקפת תמונה אחרת, חיובית יותר, בנוגע לתומכי המחאה - השאלה האם הם מייצגים)

אני כן מאמין שמשל הצפרדעים תקף כאן: מתבשלים לאט לאט ולא שמים לב למגמה (והייתי מוסיף: לא מבחינים שהשף מעלה את הטמפרטורה, ושיש מסביב כמה צפרדעים בפיתה)

מצד שני הגילוי הנאות הוא שאני בין האנשים הכי פחות אובייקטיביים כאן בדיון, הרי אני ארזתי את הדברים שלי כמה פעמים והיגרתי - בין אם בתוך הארץ (ממרכז לצפון) ובין אם מחוצה לה. אם נזרום עם משל הצפרדעים: יש את מי שינסו לאגד עוד חברים ולקוואק-קווק לשף שיוריד את הטמפרטורה, ויש מי שיקפצו מהסיר.

__

אני חושב שלכל אחד צריכה להיות תוכנית 3-שנים, 10-שנים ו20-שנים. מהן המטרות שלך? איך אתה משיג אותן? האם זה בר ביצוע?

אם המטרות אינן ברות ביצוע, מה צריך לשנות? את עצמך, את המטרות, או את הסביבה?

אנחנו חיים בתקופה עם זרימת מידע מדהימה, שמאפשרת לנו לנסוק מעלה אם רק מתעלים את זה כמו שצריך. במקום לצאת לרחובות הייתי יושב מול אקסל ומבין מה אני עושה בשביל לשנות.

אבל זה אני.

pooh bear,

 

אני עוד מחכה לפגוש את הבן אדם הזה, שאתם מתארים.

אתם ממצאים איזה דפוס התנהגות כלכלית שלא ממש קיים, לפחות לא בשכבות עניות יותר וגם לא במעמד הביניים.

 

ובכלל, הטעונים של "קונים אייפון חדש, טסים לחופשות יקרות" עלו מכיוונו של מי שטוען שהבעיה בארץ היא רק בזבזנות.

אז על זה נאמר שטסים לחול כי זה יותר זול ממלון בארץ, וכנראה שלהקים אוהל בכינרת זו לא אופציה סבירה לכולם. וטלפון חדש קונים (ולא בהכרח אייפון ב4000) כי הם נוטים לההרס כל שנתיים (הנה, שלי מת אחרי שנתיים וחצי ואני מחזיק אותו בחיים בכח כבר חודשיים).

 

והשורה התחתונה של זה היא שטלפון (לא הכי יקר) וחופש (לא במלון חמישה כוכבים באתר סקי ולא בנורבורגרינג) אלו הן פשוט הוצאות סטנדרטיות היום, גם אם לא היו כאלו לפני 30 שנה. ואני בספק שמישהו ילך להפגין דווקא על זה. ומצד שני, להציג את שתי ההוצאות האלו כ"בזבזנות" זה פשוט לא רציני.

 

 

עבור הרוב לא.

האם אפשר לשפר ולפעול להורדת מחירי מזון, רכבים, דיור? כן, בהחלט.

 

וחוץ מזה, הרוב לא רוצים רק "להתקיים". הרי זה בדיוק זה.

לא הולכים להפגין על זה. אלה הולכים להפגין כי לא סוגרים את החודש! בעקבות כל זה!

אני קונה שיאומי ומחליף פעם בשנה כי פשוט אחרי השנה הטלפון מפסיק לתפקד כמו שצריך מכיבן שכולו מלאה בשבבי ברזל ופודרה ברזל שכל הזמן באוויר.

הוא תמיד בכיס, אני שוכב עליו, מזיע עליו.

אם אין כסף אז לא טסים! אבל הרבה מאוד מהפעמים זה "מה! כולם טסים ורק אנחנו לא, בוא גם נטוס, אז נכנס קצת למינוס יש לי אשראי"

אף אחד לא מפגין על טיסות לחול.

גם לא על עלויות מכשיר סלולאר.

די, לא צריך לייחס מניעים בכח.

כל הטענה עך חול היא שזה כבר לא איזוטרי וחריג לטוס. כל הטענה על סלולאר היא שאף אחד לא יוותר על טלפון היום. ולא כולם קונים מכשירי דגל פעם בשנה.

הבנתי מה המוחים מנסים להשיג ("הורדה ביוקר המחיה", אני מניח) - השאלה היא: איך?

 

רוב המחאות האלו בסוף מתנקזות להצהרות פופוליסטית, ולא פעולות קונקרטיות או שינויי מדיניות כלכלית.

אני לא חושב שזו שאלה שמישהו מיושבי הפורום יכול לענות לך עליה. לאף אחד כאן אין גישה למספרים המלאים ויכול to shuffle them around כדי להוציא תוצאה שתרצה את כולם. זה ברור. מאידך, אני בטוח שגם בין המוחים הצרפתים כנראה היית מתקשה למצוא מישהו עם תוכנית חומש מקיפה לכלכלה הצרפתית.

המטרה של מחאות היא לא לתת פתרון, אלא להרים דגל שמשהו פה מסריח. ובמידה מסוימת, כן, לתת במה להוצאת קיטור, להצהרות פופוליסטיות ודמגוגיות, אבל בעיקר לתת הזדמנות לאנשים שחושבים שכן יוכלו לשנות משהו לראות שהנה, יש לי פה אפשרות לקבל הרבה קולות, אז אני צריך להתחיל לדבר אליהם. מהמחאה של 2011 צמחו בדיוק ככה שר אוצר והשפיר הזאת שאני לא כל כך יודע מה תפקידה בכוח. הבעיה עם הראשון שהוא קפץ למים עמוקים מדי ואכלו אותו בלי מלח, ועם השניה שהיא נשארה במחוזות הפופוליזם ופרסום הסרטונים בפייסבוק.

האם בין תומכי המחאה כאן יש מי שסבור שמשהו *אמיתי* הולך להשתנות? שיפרקו קבוצות לחץ? ישנו רגולציות? יקצצו תקציבים או משרדי ממשלה מנופחים?

שאנשים יתחילו לתעדף מדיניות כלכלית ע"פ חלוקה שבטית פוליטית?

Here's hopin'

הבעיה אצלנו היא כמו שאתה רואה בשרשור, שאנשים שבמצב טוב במקום לתמוך באלה שלפחות סבורים שהמצב שלהם יכול להיות טוב יותר, דואגים "לכבות" אותם במקום לתמוך בהם. "למה אתם חוסמים לי את הכביש"? סטייל זה בעיה ש'כם אז תעזבו אותי באמאש'כם. אז את העקשנים באמת, כמו אלה שיצאו לרחובות ב-2011, הם לא הצליחו להוריד, אבל הרבה אחרים (ואני ביניהם) הם כן. כי מתחיל לקנן הספק, שאולי הם צודקים, ואולי באמת הבעיה בי, ואולי ואולי ואולי.

התוצאה של זה היא שאנשים כמוך כבר איבדו לגמרי את האמונה שמשהו יכול להשתנות, ואז גם הם לא יוצאים לרחובות ו/או פשוט אורזים ת'פקלעות ומזדיינים מפה. וזה הכי גרוע (לסיכוי שמשהו ישתנה, כן? אני מבין לחלוטין).

עצם העובדה שנדמה כי רבים מהמוחים תומכים בכלכלת דובוני אכפת לי מצביעה אחרת, לכאורה (מוכרח לסייג ולומר שדווקא בפורום כאן משתקפת תמונה אחרת, חיובית יותר, בנוגע לתומכי המחאה - השאלה האם הם מייצגים)

¯\_(ツ)_/¯

אתה צודק, אבל זה שוב האשמת אנשים מסוימים בחטאים של אנשים אחרים. זה שיש אנשים שחושבים שמגיע להם גם אייפון, גם אוטו וגם חו"ל, לא אומר שהזכות שלי להגיד שהמצב שלי לא טוב נשללת אוטומטית רק מעצם העובדה שאנחנו אומרים את אותן מילים.

זה גם מתחבר למה שאמרתי לפני כן על הספק שאולי משהו לא בסדר אצלי. כמו שאמרתי, אנחנו מצליחים לחסוך, אז בגלל אמירות כמו זו שלך (ושל רבים אחרים על "מפונקים") אני אוטומטית אומר לעצמי שהמצב שלי נפלא ואיך אני בכלל מעלה על דעתי שיש לי איזשהו קשר למחאה הזו.

מצד שני הגילוי הנאות הוא שאני בין האנשים הכי פחות אובייקטיביים כאן בדיון, הרי אני ארזתי את הדברים שלי כמה פעמים והיגרתי - בין אם בתוך הארץ (ממרכז לצפון) ובין אם מחוצה לה.

להיפך. זה מראה כמה המצב חמור. שאפילו אתה, גורו משכנתאות שקנה בית לפני גיל 30 לגמרי לבד היית מוכן להקריב וותר על בית, משפחה וחברים, ובגדול להקריב את כל החיים שהיו לך, ולעזוב כי ידעת שיש לך יותר פוטנציאל. ארזים ועזובי קיר קלאסי.

אם נזרום עם משל הצפרדעים: יש את מי שינסו לאגד עוד חברים ולקוואק-קווק לשף שיוריד את הטמפרטורה, ויש מי שיקפצו מהסיר.

__

אני חושב שלכל אחד צריכה להיות תוכנית 3-שנים, 10-שנים ו20-שנים. מהן המטרות שלך? איך אתה משיג אותן? האם זה בר ביצוע?

אם המטרות אינן ברות ביצוע, מה צריך לשנות? את עצמך, את המטרות, או את הסביבה?

 

אנחנו חיים בתקופה עם זרימת מידע מדהימה, שמאפשרת לנו לנסוק מעלה אם רק מתעלים את זה כמו שצריך. במקום לצאת לרחובות הייתי יושב מול אקסל ומבין מה אני עושה בשביל לשנות.

אבל זה אני.

תוכניות וטבלאות אקסל זה אחלה. אבל מה תעשה אם אין לך את האופציה לקום וללכת? אם אין לך דרכון זר או עבודה שיכולה לרלקש אותך? תעזוב קריירה, הכנסה קבועה ואופק מקצועי בשביל ללכת להפוך המבורגרים? באיזשהו שלב אתה מבין שאלה חייך ועושה את השיקול אם אתה מעדיף להיות זנב לאריות או טחול (או משהו אחר שנמצא איפשהו בין האמצע לתחת) לשועלים. להבדיל אלף מיליארדי הבדלות, העבדים הכושים בארה"ב של המאה ה-18-19 לא ישבו מול טבלאות אקסל או ביקשו העברה להיות עבדים בסניף בקנדה. הם חיכו שיבוא מישהו שיוציא אותם מהסיטואציה. לנו - תודה לאל - יש את האופציה גם להגיד שלא כזה סבבה לנו, הבעיה היא שלחלקנו אין הרבה יותר מזה.