MBA בארה"ב כאמצעי לרילוקיישן?

היי,

הצבתי לעצמי מטרה לעבור לארה"ב (או קנדה, כאופציה ב') עד אוקטובר 2019, בעיקר לשם קידום מקצועי, שיפור רמת החיים מבחינה כלכלית ומעט שיפור בתרבות של הסובבים.

בגרין קארד לא זכיתי בינתיים, רילוקיישן מהעבודה לא אפשרי והמאהבת מצאה חבר קבוע, כך שהאופציה הסבירה, חוץ מלעבוד בעגלות, היא לנסות לעבור באמצעות לימודים לתואר מתקדם.

חשוב לציין שהמעבר נעשה לשם שיפור רמת החיים ולא מחוסר ברירה, לכן אני רוצה לעבור בצורה שקולה ולא "בכל מחיר".

עד עתה חשבתי בעיקר על תואר שלישי בתחום בו אני עוסק (הנדסה ביורפואית/מכשור רפואי), אבל לאחרונה שמעתי על תכנית ה-MBA בארה"ב דרך חבר שלמד איתי והתחיל את התכנית בוורטון (אחת מ-3 תכניות ה-MBA המובילות בארה"ב).

היתרונות הם שמדובר בתכנית מאוד פרקטית ונחשבת בארה"ב (במיוחד כשמדובר בבתי ספר מובילים), בהזדמנויות קריירה רבות (במגוון תחומים) ומקפצה משמעותית מבחינת שכר ותפקיד לאחר הלימודים, וכן בחוויה משמעותית מכל הבחינות (רמת האנשים, המון פעילויות ומיזמים שונים, דוגמת משלחת לאנטארקטיקה, ועוד).

החסרונות הם שמדובר בעלות כוללת של כ-200 אלף דולר (מתוכם שכר לימוד של כ-130 אלף לשנתיים, והשאר זה הוצאות מחייה ומה שמסביב), במעבר למקום חדש לחלוטין וכמובן בתכנית לטווח הרחוק, עם הרבה מאוד משתנים וחוסר ודאות (הצלחה בלימודים, מציאת מעסיק שיסכים לספק ויזת עבודה לאחר התואר וכדומה).

זה מבלי להזכיר את תהליך הקבלה (GMAT, מבחן שליטה באנגלית, חיבורים, ראיונות וכדומה), שהוא סיפור בפני עצמו, ועולה לא מעט כסף.

כרגע זאת נראית האופציה המובילה מבחינת אתגר מקצועי ואפשרות לרילוקיישן (אם לא אמצא משהו יותר טוב במקרה), אבל אופציה עם המון אי ודאות.

השאלה היא איך מחליטים שהולכים על משהו כזה, תוך ויתור על עבודות טובות (שלי ושל אשתי), לקיחת הלוואה של כמה מאות אלפי שקלים, מכירת רכב וכדומה?

דעות והמלצות מאנשים שעשו צעד דומה?

תודה.

אל תהיה מצחיק. MBA מוורטון זה לא אמצעי לרילוקיישן, אולי רילוקיישן יהיה אמצעי לMBA מוורטון. הכוונה היא, שאם התברגת לאחת הקליקות האלו (Ivy League למיניהן - ייל, הרווארד, קולומביה וכו') אתה הולך להחשף לאנשים, קשרים והזדמנויות שרחוקים ממך היום שנות אור (בהנחה שאתה ישראלי סביר). אם תשכיל לנצל אותן אתה תמצא את עצמך במקומות מעניינים עוד 5-10 שנים מעכשיו.

אגב, גם הMBA לא מבטיח לך אף רילוקיישן, אלא הזדמנות אח"כ להתחיל תהליך בעזרת ויזה מתאימה. יש אנשים שלומדים תארים מתקדמים בארה"ב ואז חוזרים כלאחר כבוד למולדתם כי הם לא הצליחו למצוא ויזה. אבל כאמור, עם MBA מוורטון אתה כנראה כבר תמצא את המקום שלך בחיים, או ליתר דיוק - יפתחו לך הרבה דלתות.

אפשרות הרבה יותר דטרמינסטית, זולה וקלה לרילוקיישן היא לעבוד עבור חברה אמריקאית (נניח איזו GE Medical או משהו מאלו) ולקוות או לכוון להזדמנות רילוקיישן.

מבחינת קנדה, הסף נמוך הרבה יותר ויתכן ואתה עומד בקריטריונים להגירה ממילא.

לסיכום, אם זה סתם MBA מאוניברסיטה\מכללה עלומה, אז זה לא מעניין. אם אתה מתברג לtop ten, אז זה יתן לך המון. אם זה בשביל רילוקיישן, אז לדעתי אתה לא בכיוון.

אני עכשיו בתהליך רילוקיישן לארהב במסגרת עבודתי.לא אוכל לתרום יותר מידי מידע על רילוקיישן דרך לימודים אך כן אוכל לציין שלי זאת נראית הרפתקה עם סיכון ענקי.כמו שאמרת, אתה מוותר על עבודה טובה שלך ושל אשתך והולך אל הלא נודע כאשר הדבר היחיד שנודע הוא העלות של הלימודים ועלות המחיה במעורפל מאוד. כאשר אין עבודה מובטחת ,והעובדה שהמעסיק הפוטנציאלי צריך לעבור אתך תהליך של הוצאת וויזת עבודה ,מה שמצמצם מאוד את ההיצע, לי זה נראה כמו מתכון לשרוף המון חסכונות.מה עם אשתך?האם לה יש אפשרות לעבור תהליך רילוקיישן מהעבודה?אם כן, זו יכולה להיות אופציה טובה והרבה יותר בטוחה מבחינתכם

אתה מדבר על השקעה של מיליון שקל. איני יודע מה יסוד התחשיב, אבל מקבל אותו. האם הסכום הזה עומד לרשותך לצורך זה? האם חישבת את ההסתברות להחזיר אותו תוך זמן סביר - תוך שאתה מקיים חיים תקינים ברמה סבירה?

אתה מדבר על השקעה של מיליון שקל. איני יודע מה יסוד התחשיב, אבל מקבל אותו. האם הסכום הזה עומד לרשותך לצורך זה? האם חישבת את ההסתברות להחזיר אותו תוך זמן סביר - תוך שאתה מקיים חיים תקינים ברמה סבירה?

באופן כללי, בערך חצי מהתלמידים במוסדות האלו נמצאים על מלגה כזו או אחרת (במקרה של MBA, כנראה שלפחות חצי מהנותרים מסובסדים על ידי מקומות עבודה סטייל מקינזי, BCG, בנקים וכו'). אם הוא מספיק טוב להתקבל לאחד מאלו, סביר להניח שהוא יוכל לקבל מלגה שתכסה חלק גדול מהתואר.

לישראלי שמגיע לשם ? הסיכוי שלו לקבל מלגה דיי קטן.

ובארה״ב רוב הסטונדנטים לא על מלגה ומסיימים עם הלוואות סטודנט דיי מטורפות - שגם אליהן תושב חוץ לא זכאי.

בגדול - Bad idea - מעבר לעלות הלא קלה לעיכול - אחרי התואר יש לך OPT במקרה הטוב שאתה יכול לעבוד בו - אבל אם זה לא מוביל שהמקום עבודה שלך יפעל מיידית להוציא לך אישור יותר קבוע (לא פשוט - H1B בימינו זה הגרלה של 30% לקבל... וגם אז - כל הסיפור הזה לא מקדם אותך לגרין קארד כן ? זה סיפור אחר לגמרי) אתה תסיים את הOPT ופשוט תחזור לארץ - עני בסכום כסף רציני ביותר.

אני יכול להגיד לך שרוב מי שפגשתי שסיימו תואר שני - אם לא התחתנו במהלך התואר (ונשאיר את רמת הפיקטיביות בצד ...) חזרו למקום שלהם.

גם עכשיו אצלינו יש לנו בחור במצב הזה שמסיים את הOPT וחייב לחזור להולנד עד שנסיים אירגון של ויזה מתאימה - וזה לאחר שמקום העבודה שלי עבד בצורה אקטיבית לנסות למצא לו סידור שישאיר אותו פה בצורה רציפה. (H1B לדוגמא - לא הצליח , וגם האופציה שנעשית עבורו כרגע - לא להיט ולא תעזור לישראלים שירצו לעבור ככה).

כלומר בקצרה - אם אחרי מצאת ישר מקום טוב שממש רוצה אותך ויש לך לא מעט מזל בטיימנג וחוקי ההגירה נשארים כמו היום / משתפרים והלוחות זמנים לא משתנים אז יש מצב שזו דרך לרילוקיישן - אבל להתייחס לזה כדבר מובטח ? לא ממש.

בקיצר - לא להיט ולא זול.

(והרבה פעמים התוכניות האלו חצי מוכרות חלום בנושא הזה בראייה הרבה יותר אופטימית מאיך שזה בפועל...)

לישראלי שמגיע לשם ? הסיכוי שלו לקבל מלגה דיי קטן.

ובארה״ב רוב הסטונדנטים לא על מלגה ומסיימים עם הלוואות סטודנט דיי מטורפות - שגם אליהן תושב חוץ לא זכאי.

בIvy League המצב שונה - הזכאות למלגות\סיוע כזה או אחר גבוהה מאוד. בהרווארד, 70% מהסטודנטים מקבלים מלגה כלשהי; 20% מהסטודנטים לא משלמים כלל על התואר. הזכאות לאמריקאים ולזרים זהה. בYale הזכאות למלגה היא 60% והמלגה הממוצעת היא 37 אלף דולר לשנה.

אין ספק שתהיה הוצאה למי שמתקבל לאחת מהאוניברסיטאות האלו, אבל כנראה שזה לא יהיה 200 אלף דולר לתואר אלא הרבה, הרבה פחות.

אתה צודק כמובן בכך שמנגנון הStudent Loans לא עומד לרשות זרים (מאחר והוא מבוטח פדרלית).

~

מעבר לקנדה יהיה פשוט יותר, ומשם אחרי מספר שנים אפשר יהיה לבדוק אופציות 'שדרוג' לארה"ב. כל זה במסגרת מקצועית, כי לימודים זו תופעה זמנית ומשענת קנה רצוץ, במיוחד לזוג. תכנון של אסטרטגיה ארוכת טווח דרך לימודים אינה מהלך חכם, משום שתקנות ההגירה הרלוונטיות משתנות כל כמה שנים, והסטודנטים הם האוכלוסייה הראשונה שנפגעת מכך, בכל מדינה.

נושא לדיון נפרד הוא האם ארה"ב בכלל שווה את זה, ועד כמה שני רוסים (למרות שאחד מהם גדל בישראל) ירגישו שם בנוח מבחינה תרבותית-חברתית. גם בהיבט הזה, קנדה תהיה כנראה נקודת התחלה קלה יותר.

בתור מי שעבר רילוקיישן או שניים בחייו, הייתי ממליץ להימנע מסיסמאות נחרצות כמו 'אוקטובר 2019 אנחנו שם' ולאמץ ראייה גמישה יותר עם יעדים לטווח הארוך. החלטתם לשפר את רמת החיים - יפה, עכשיו תעשו רשימה של יעדים מדידים לשיפור הזה, ותחשבו היכן תרצו להיות בעוד עשר שנים, עם נקודות ביניים. למשל: בעוד שלוש שנים אנחנו רוצים להיות עם ילד ודירה. בעוד חמש - עם שני ילדים ובית. בעוד עשר - עם שלושה ילדים, תיק השקעות וחוות אלפקות על חמישה דונם. ככה יהיה לכם הרבה יותר קל להתקדם ולנצל את ההזדמנויות הנכונות לכשתגענה.

אם טראמפ לוקח עוד 4 שנים בשלטון לא הייתי אפילו טורח.

אני על h1b וממתין כבר כשנה וחצי לגרין קארד מבוסס מעסיק. אני אמור לקבל הזמנה לראיון בחודשים הקרובים אך נכון לעכשיו התהליך נעשה יותר ויותר איטי.

בכל שלב הרגשתי איך המדיניות של טראמפ נעשית יותר נוקשה כלפי תהליכי ההגירה.

ההמלצה שניתנה לך לגבי להתחיל לעבוד בארגון שיש לו נוכחות בישראל וב-ארה"ב היא ככל הנראה הדרך הקלה ביותר. אתה תצטרך לעבוד כשנה וחצי בארגון בסניף הישראלי ואז אם אותו ארגון יסכים להזיז אותך לתפקיד בארה"ב - זה כרטיס הכניסה שלך. אחרי שתכנס אתה צריך להתחיל תהליך של גרין קארד ולסיים אותו (שנתיים במקרה הטוב). בד"כ מעסיקים שעושים ספונסרשיפ לגרין קארד מחתימים התחייבות לשנתיים מעבר למועד קבלת הגרין קארד.

מדובר על תהליך מאוד ארוך, מתסכל ומייגע. אני לא רוצה להוריד לך את החשק מזה אבל תהיה מוכן לזה שהכל בתחום ההגירה האמריקאית נעשה קשה יותר ואתה תרגיש את זה.

Roee זה המצב גם בתואר שני? אני יודע שזה המצב בתואר שלישי ומחקרים למיניהם.

אם כן - החכמתי. תודה.

קאררה - בשביל L1 אתה צריך שנה עבודה בחברה הבת / אם לפני מעבר.

(זו הדרישה הטכנית. אני שם בצד את זה שרוב המקומות אלא אם כן הוא באמת פנומן לא יקחו משהו עם מטרה לעבור בכזה זמן מוצהרת מראש וברצינות).

שנינו במצב לא שונה אני רואה - מגיש את הAOS בימים אלו (לפני העצירת טיפול של ספטמבר אני מקווה ועם i140 מאושר כבר).

במאמר מוסגר - חברה יכולה להתחיל ישר עם בקשת גרין קארד - ובהתאם לסוג זה גם יכול לקחת הרבה פחות זמן משנתיים. (תלוי בקטגוריה).

אני גם מציע שתקרא את ההודעה של דריש.

אני יכול להגיד לך שמהרגע ש״החלטנו״ עד הרגע שהצלחנו בפועל לעשות את המעבר לקח בערך 5 שנים של תכנון ועוד קורטוב של מזל וטיימינג נכון - אם לא אפילו קצת יותר.

להגיד שאתה שנה הבאה שם - כשאין לך אפילו כיוון רציני לפתור את בעית ההגירה (הבאמת מסובכת - כי אחרת הרבה יותר היו עוזבים בארץ) - זה קצת לא רציני.

קנדה בהחלט אופציה לא רעה. יש לי הרבה חברים שעברו לשם ושמחים מאוד שבחרו באופציה הזו.

אני לא בטוח שהגירה לארה"ב תעניק לך שיפור מבחינה כלכלית ומעט שיפור בתרבות של הסובבים. בנוסף, אתה בונה יותר מידי תקוות על תעסוקה אחרי לימודים.

מנקודת מבט של מעסיק אמריקאי אתה מהגר ללא שום מעמד ואם אתה לא עילוי אין לך שום יתרון על פני אמריקאי native born שגם בעל אזרחות וגם בעל מנטליות מקומית.

אני בעל אזרחות אירופאית (כפועל יוצא גם הילדים שלי) ומגלגל בראש את המחשבה לעבור לאיזה מדינה אירופאית לתקופה

אין לי שום דבר חוץ מניצני מחשבות ואשמח לשמוע גם דעות/סיפורים על מקומות כאלה.

מנקודת מבט של מעסיק אמריקאי אתה מהגר ללא שום מעמד ואם אתה לא עילוי אין לך שום יתרון על פני אמריקאי native born שגם בעל אזרחות וגם בעל מנטליות מקומית.

אני אוסיף - יש לך רק חסרונות עם עלות לא קטנה של ספונסורשיפ לתהליך הגירה (לויזה ולגרין קארד) שמלווה בסיכון סביר של בעיות רציפות בלו״ז ותכנון לטווח ארוך.

ומבחינה כלכלית גם צריך לבוא עם תוכנית ברורה וציפיות הגיוניות.

באיזורים היקרים פה - יקר לגור. (ואני לא מדבר רק על מרכזי ערים). בטווח הארוך זה נכון (לדעתי) , אבל בקצר לרוב יש פשרות שצריך לעשות.

php זה כבר סיפור אחר לגמרי + אתה מגיע עם אזרחות.

האמת - אין לי הרבה תובנות אבל יש לי כמה סיפורים לשתף:

מבין חברי רוב מי שבTech עברו לאנגליה בגלל מחסום שפה קטן יותר משמעותית ומאוד מרוצים. (חלק לא קטן מהם במסגרת של הכנה למעבר לארה״ב - שחלקם וויתרו עליו ונשארו שם)

אני לא יודע מה המשמעויות של כל הברקסיט על זה.

השאר עברו ברובם לגרמניה עם הכנה עצמית בנושא השפה והמנטאליות השונה ורובם מרוצים מאוד.

רוב מי שאני מכיר עבר עם עבודה ביד או רישום ללימודים האמת.

כמה מחברי אגב גרים במקומות זולים יותר (ספרד לדוגמא) אך מקבלים משכורות ממדינות ״עשירות״ יותר - מה שיוצר שילוב מושלם של מחיה זולה יחסית לשכר גבוהה - אבל אלו דוגמאות קצת יוצאות דופן.

אני בעל אזרחות אירופאית (כפועל יוצא גם הילדים שלי) ומגלגל בראש את המחשבה לעבור לאיזה מדינה אירופאית לתקופה

אין לי שום דבר חוץ מניצני מחשבות ואשמח לשמוע גם דעות/סיפורים על מקומות כאלה.

זה הרבה יותר קל, כי כל הסיפור של אישורי השהיה לא מהווה בעיה.

אתה יכול להתחיל מהכי פשוט - לעדכן את הקו"ח שלך באנגלית, לעדכן את הלינקדאין שלך באנגלית (הכי טוב שיהיה תואם לקו"ח), לחפש חברות מהתחום שלך במדינות שמעניינות אותך, למצוא שם משרות פתוחות שמתאימות לך ולשלוח להם משהו כדי לגשש מה מצבך בשוק.

לחילופין, אם אתה בעל עסק שיכול לעבור לחו"ל - גם טוב.

המעבר עצמו לא מסובך במיוחד.

רק שים לב, כתלות במדינה ובעיר - לא בהכרח תשפר את מצבך הכלכלי לעומת הארץ.

כמה מחברי אגב גרים במקומות זולים יותר (ספרד לדוגמא) אך מקבלים משכורות ממדינות ״עשירות״ יותר - מה שיוצר שילוב מושלם של מחיה זולה יחסית לשכר גבוהה - אבל אלו דוגמאות קצת יוצאות דופן.

לא בהכרח יוצא דופן. בהחלט אפשר לחפש בארץ משרת רילוקיישן, שלרוב מאפשרת חיים טובים יותר ממשרה רגילה, כי היא באה עם הטבות מובנות.

אם אתה יכול לעבור למרכז-מזרח אירופה עם משכורת ישראלית +, תחיה טוב מאוד. הכוונה שלי היא לפולין, צ׳כיה, סלובקיה וכ״ו. מתכנת טוב יכול לחסוך בין 5-10 אלף בחודש בלי להגביל את עצמו (טיולים בחו״ל, יציאות וכ״ו). דרג בכיר יותר הרבה יותר מזה.

Sent from my iPhone using Tapatalk