היי ג'יפ - שבועיים במערב קנדה (ועוד כמה ימים בטורונטו)

עם בוא האביב עלתה השאלה השנתית: היכן נטייל הקיץ? לאור ה-wish list של אשתי נבחר טיול במערב קנדה, עם גיחה למיקור משפחתי בטורונטו.

תכנון הטיול לא היה פשוט. קנדה היא יעד שונה מכל יעד אירופי מסיבה אחת: המרחקים. הטיסות ארוכות ולכן אין טעם בטיול בן פחות ממספר שבועות, והמרחקים בין האתרים גדולים מאד, כך שטיול כוכב אינו בא בחשבון. לאחר חקירה יסודית ולאחר שהבנו שמסגרת הזמן לא מאפשרת גיחה לארה"ב (על הכוונת היו סיאטל וניו יורק) נקבעה המסגרת: טיסה לוונקובר, טיול משך 16 יום המסתיים בקאלגרי, טיסה לטורונטו, שהיה בה מספר ימים וחזרה ארצה.

לאחר חקירה די יסודית באתרי הטיסות נבחרו טיסות עם British Airways: הלוך מתל אביב להית'רו, המתנה 4 שעות וטיסה בת 10 שעות לוונקובר. בדרך חזרה טיסה מטורונטו להית'רו,המתנה בת 6 שעות וחזרה לתל אביב. ההפרש במחיר מול האופציה הבאה (שילוב של אלעל לטורונטו ו-WestJet לוונקובר) היה משמעותי, ולכן התפשרנו על הקונקשנים הארוכים מאד.סיבה נוספת לבחירה בוונקובר לתחילת הטיול היתה שמדובר בעיר עם יחסית הרבה אתרים, מה שאפשר לנו לשהות בה 3 ימים ולהתגבר על היעפת (jetlag) לפני תחילת הנהיגה המייגעת.

לאחר הטיסה לוונקובר (כולל הנסיעה לנתב"ג וההמתנה בלונדון, סה"כ כ-24 שעות) נתקלתי בהפתעה הראשונה: תחנת ביקורת הגבולות. מדובר באולם ובו כ-100 מכונות ויותר אשר קוראות את הדרכון, מצלמות את הנכנסים וקולטות את הצהרת המכס (עם דגש על מוצרים אסורים ביבוא, כמו מזון לא מעובד). לאחר סיום ההצהרה במכונה מראים את הדרכון לשוטר גבול (שעומד במעבר - לא בעמדה הסטנדרטית), אוספים את המזוודות ומשם קצרה הדרך לרכבת הפרברית.

ונקובר עצמה עיר די גדולה, עם לא מעט אתרים שיספקו תעסוקה לתייר בין 3-5 ימים. מוזיאון, אקווריום, טיילת על גדת הנהר, שווקים, כיכרות, ובסמוך לעיר - פארק גשר קאפילנו שאני מגדיר כ"פארק נשר על הרבt סטרואידים" ופסגת Grouse Mountain שאליה מגיעים ברכבל, ועליה יש מספר מופעים מדהימים כגון מופע עופות דורסים ומופע לוליינים על עמודוים בגובה עשרות מטרים. מרכז העיר די קומפקטי, אבלאם רוצים לחסוך זמן במעברים יש תחבורה ציבורית נוחה (בעיקר אוטובוסים) לכל האתרים החשובים.

לאחר ההתאקלמות אספנו את הרכב השכו והתחלנו 10 ימי נהיגה אינטנסיביים. היעד הראשון הוא האי וונקובר - אי גדול (שטחו בערך פי 1.5 משטח מדינת ישראל), שאליו מגיעים בהפלגה בת כשעתיים במעבורת. בניגוד למדינות אחרות, בקנדה אין בעיה להעלות את הרכב השכור על המעבורת. באי העברנו שלושה לילות, שכללו ביקור במספר אתרי טבע (כיאה למדינה עשירה במים - אגמים ומפלי מים), כמה עיירות ציוריות, והמעניין ביותר - העיר ויקטוריה, בירת המחוז. מדובר בעיר יפה מאד, עם אתרים מרשימים כגון הפרלמנט המחוזי, מוזיאון עשיר מאד (הקדמה טובה לשורה ארוכה של מוזיאונים מושקעים), גנים מפוארים ועוד כהנה וכהנה.

אחרי שלושה לילות באי וונקובר חצינו את המיצר חזרה לוונקובר, והתחלנו שבוע של נהיגה מזרחה. ההתקדמות היתה בקצב של 200-500 ק"מ ביום (פירוט בהמשך) - כאשר בדרך מבקרים בשורה ארוכה של שמורות טבע ואתרים לאומיים. לא אלאה אתכם בפרטים, אולם בכל זאת אני חייב לציין כמה מהם - פארק Banff עם האגמים, הנהר וגולת הכותרת - הרכבל לראש Sulphur Mountain, העיירה Lake Louise עם האגמים הצבעוניים שבקרבתה והרכבל הסמוך, קרחון קולומביה כולל סיור ברכב ייחודי (אוטובוס ייעודי מדגם שממנו נוצרו 24 יחידות - 22 מהן משרתות בפארק ושתיים באנטארקטיקה) והתנסות בהליכה על הקרחון, וכן תצפית ממצפה זכוכית. משם לאדמונטון ולקלגרי, כאשר ביניהן סטיה קטנה של 100 ק"מ לכל כיוון) למוזיאון הדינוזאורים ב-Drumheller. את הרכב החזרנו לאחר שהגענו לקלגרי, שהינו בעיר עוד יומיים ומשם טסנו לטורונטו ל-5 ימים ומשם הביתה.

רכב: הרכב שהוזמן היה משפחתית גדולה (בלשוננו "רכב מנהלים"), אולם הרכב שהתקבל היה Jeep Grand Cherokee כמעט חדש (2800 ק"מ) עם מסר רישוי של אלברטה - כנראה שניצלו אותנו כדי להחזיר רכב שהובא מקלגרי לוונקובר על ידי השוכר הקודם (הראשון?). יתרונו היה הגודל - לא היתה בעיה להכניס את המטען לבגאז' בלי צורך במאמצים מיוחדים, אבל לגודל היה מחיר, אשתי היתה צריכה להתאמץ להכנס לתוכו בגלל הגובה (מה לעשות, לא סיפקו סולם), ולא היתה מסוגלת לנהוג כיון שלא הצלחנו לכוון את המושב כך שתגיע לדוושות ותוכל להסתכל מעבר לדאשבורד. גם לי היו קשיים - בכל פעם שהדלקתי את האורות לוח המחוונים התעמעם עד שהיה בלתי קריא, ולמרות מאמצים חוזרים לתקן זאת באמצעות לוח הבקרה העמעום נשאר בשלו. חסרון נוסף של הכלי - צריכת דלק של גמל אחרי חודש במדבר, בחישוב הסופי כ-10 ק"מ לליטר כאשר למעלה מ-90% מהנהיגה היתה בין עירונית. גם מבחינת חווית השכירה היה משהו מוזר - קבלת הרכב היתה מהירה (למתעניינים - לא נדרשתי להציג רשיון בין לאומי, ומבחינת חברת ההשכרה יכולתי לאפשר לאשתי לנהוג, אפילו לא ביקשו את הרשיון שלה), אבל החזרתו אחרי שעות העבודה היתה בעייתית, חניון במרכז מסחרי במרכז העיר, שלא היה מסומן כראוי. לפחות למחרת קיבלתי מייל שסגר את העסקה בלי חיובים נוספים.

נהיגה: מבחינתי מדובר בהתנסות ראשונה בנהיגה מחוץ למרחב האירופי (שגם ישראל משתייכת אליו, לפחות מבחינת החוקים). זה אומר תמרורים שונים, רמזורים שונים מאד מהמוכר לנו (רמזור ירוק מהבהב מצביע על זכות קדימה בפניה שמאלה, לא על רמזור העומד להתחלף לאדום, ופניה ימינה באדום מותרת אלא אם תמרור מורה אחרת), סימונים שונים על פני הדרך (יש הבחנה בין קו הפרדה רצוף בודד וכפול שלא לגמרי ברורה לי, להבנתי את הבודד מותר לחצות כדי להכנס לחניה, אבל יתקנו אותי תושבי חצי הכדור המערבי), ובמיוחד מנהגים שונים של הנהגים, משהו שאי אפשר לקרוא בספר: הנהגים נראים סבלניים מאד, ואם מישהו ממתין לחניה שתתפנה לא אכפת לו שיצטבר מאחוריו תור של 30 מכוניות, וגם הממתינים יעשו זאת בשקט. בכלל הקנדים נוהגים לחסום מעברים (גם הולכי רגל) ומצפים שכל אחד ימתין להם. מצד שני - נתקלתי גם בעקיפות אגרסיביות מימין או על קו הפרדה כפול, וגם בצפירות ברמזורים.

הנהיגה עצמה היתה משימה מתישה. היו ימים בהם נסעתי מרחקים קצרים, אבל בתוך העיר וחלק מהכבישים קשים מאד לנהיגה (צרים ועמוסים). בימים אחרים נהגתי רק מחוץ לעיר, אבל נהיגה של 500-600 ק"מ הם משימה קשה. ואם במרחקים עסקינן - מרחק של 150 ק"מ בין תחנות דלק סמוכות הוא עניין שגרתי. הבעיה היא שאין ליד התחנה שלטים בנוסח "תחנה אחרונה עד...", אלא שביציא מהעיירה יש שלט : בדוק את מצב הדלק, התחנה הבאה בעוד 150 ק"מ. גם כאן היה יתרון לג'יפ - בסיום כל תדלוק מחשב הדרך הראה כי נותריו 800-1000 ק"מ, כך שלא היה צורך להלחץ מחיר הדלק ברוב המקומות נע סביב 1.30-1.40 דולר קנדי (3.5-3.9 ש"ח) לליטר. תהליך התדלוק קצת מעיק, תארתי אותו כאן (הודעה 102). בקניית כרטיס חניה צריך להקליד את מספר הרישוי.

הכבישים הבין עירוניים היו ברמה דומה לאלה המוכרים לנו בארץ, אבל כבישים "קטנים" יכולים להיות מפותלים, צרים וחסרי שוליים. הריבוד די טוב אם כי היו קטעים קופצניים. קטעים ארוכים מצויים בשיפוץ, מה שיכול לגרום עיכובים משמעותיים (עד 10-15 דקות לקטע). עם זאת לא נתקלתי בכבישים מהירים, גם בכבישים הראשיים הכפולים היו מחלפים רק בכניסה לערים הגדולות, כל שאר הצמתים היו במפלס הכביש הראשי. עם זאת המרחק בגדול בין שני המסלולים מנע הצטברות תור על הכביש הראשי בפניות שמאלה. בגלל העונה הכבישים היו עמוסים תיירים, אשר נוסעים ב-RV שלהם שגודלם יכול לנוע מואן קטן ועד אוטובוס, ובמקרים רבים נגרר מאחוריהם הרכב המשפחתי או עגלה עם ציוד.

מלונות - במהלך הטיול במערב עברנו לא פחות מ-10 מלונות (למעשה 5 מלונות, שני מוטלים ושלושה צימרים), חוץ מוואנקובר לא שהינו במקום אחד יותר משני לילות. כל הצימרים, המלונות ואחד מהמוטלים היו מצויינים, מוטל אחד היה רועש, לא נוח ולא לגמרי נקי. ארוחות הבוקר בצימרים ובשני מלונות היו באיכות טובה, אם כם מבחר המנות היה מצומצם, שאר המלונות לא סיפקו ארוחות.

טיסות - הטיסות ב-BA היו במטוסים מארבעה דגמים שונים, בכולם מרווח המושבים המוכרז "31, אבל מבנה המושבים אפשר מרווח רגליים סביר מאד. מצד שני, המושבים היו צרים. בכל הטיסות מערכת בידור מודרנית (היינו מותשים והסתפקנו במפה הנעה), ארוחות (הוזמנו כשרות) טובות בקנה מידה של מחלקת תיירים וסה"כ שירות טוב. לעומת זאת טיסת הפנים מקלגרי עם AC היתה מאכזבת - בבוקר הטיסה קיבלתי מייל עם הודעה על ביטול הטיסה בלי שצויין כיצד ליצור קשר עם החברה, אולם לאחר שהתגלגלתי ב-IVR במספר מספרי טלפון שמצאתי במרשתת קיבלתי מושבים בטיסה מוקדמת יותר (הקו הזה פועל בערך כמו מוניות שירות), אבל כאשר נחתנו בטורונטו התברר כי המזוודות שלנו הושארו בקלגרי - הן הובאו למחרת, אבל חברת השליחויות "שכחה" לתאם את המסירה (מבחינתי זו פעם שניה בשנה האחרונה שבה מזוודות לא מגיעות, למזלי הפעם הייתי בדרכי לקרובי משפחה שסייעולי).

תחבורה ציבורית - השתמשתי בה באוטובוסים בוונקובר וקאלגרי ובמטרו בטורונטו. סה"כ שירות סביר, חוץ מעניין התשלום: בוונקובר משלמים על ידי "נפנוף" כרטיס האשראי בכניסה לאוטובוס, אבל בשתי הערים האחרות צריך לשלשל סכום מדוייק לקופסא בכניסה, אין עודף ואין כרטיס.

מוזיאונים ואתרים: ההשקעה בהם מדהימה. עיצוב מוקפד, מרחבים, תחזוקה - מצויינים בכל מקום, מהמוזיאון המקומי בכל מיני עיירות שדה המוחזקים על ידי מתנדבים וממומנים מתרומות, דרך גנים ואתרים לאומיים ועד מוזיאונים גדולים שהמכובדים בהם זוכים לכינוי "Royal". סיור יסודי בחלקם מצריך אפילו מספר ימים, אבל גם בשעות ספורות אפשר להנות מאד. לתשומת לב כמה חברי פורום שמבחינתם מוזיאונים הם דבר מיותר - אחרי ביקור בכמה מקומות כאלה תשנו דעתכם.

עלויות: ענין די כאוב. הטיסות הבין לאומיות עלו 1300 ליש"ט וטיסת הפנים 600 דולר קנדי (לזוג) - סה"כ כ-8,000 ש"ח. לילה במלון בין 150 דולר קנדי ללילה במוטל דרכים בעיירה מרוחקת ל-350 דולר ללילה במלון 4 כוכבים די מרכזי בוונקובר. המזון בסופרמרקט יקר, לעומת זאת מסעדות מזון מהיר (אכלנו מספר פעמים ב-food courts בקניונים, בדרך כלל מזון אסייתי) זול למדי, סביב 10 דולר קנדי למנה נדיבה. כניסות למוזיאונים ואתרים בין תרומה של כמה דולרים במוזיאונים קטנים בעיירות לעשרות דולרים במוזיאונים הגדולים בערים (בטורונטו רכשנו כרטיס ל-4 אתרים במחיר 99 דולר קנדי לאדם, שילם עצמו לאחר שתי כניסות). מבחינת אמצעי תשלום השתמשתי כמעט רק בכרטיס האשראי כיוון שהעמלה בו נמוכה מעמלת רכישת מזומן.

לאחר חקירה די יסודית באתרי הטיסות נבחרו טיסות עם British Airways: הלוך מתל אביב להית'רו, המתנה 4 שעות וטיסה בת 10 שעות לוונקובר. בדרך חזרה טיסה מטורונטו להית'רו,המתנה בת 6 שעות וחזרה לתל אביב. ההפרש במחיר מול האופציה הבאה (שילוב של אלעל לטורונטו ו-WestJet לוונקובר) היה משמעותי, ולכן התפשרנו על הקונקשנים הארוכים מאד.

תודה על השיתוף. ברשותך, אתייחס בעיקר לנקודה המודגשת לעיל.

אני עובד כיום בתפקיד שכולל 75% נסיעות, כלומר שלוש-ארבע טיסות הלוך וחזור בכל חודש. לצערי אני רואה מגיפה חסרת תקדים של עיכובי טיסות, וזה כבר לא בלעדי לאף חברה, מסלול או אפילו יבשת. לואו-קוסט כמו הייקוסט, אירופה וגם אמריקה, סטטיסטית בשנה האחרונה כל טיסה רביעית שלי עוכבה או בוטלה, במקרה אחד לעשר מעל שעתיים. אי לכך, נאלצתי לסגל מדיניות שבעבר הייתה נראית לי הזויה, והיום אני פשוט לא מזמין טיסות עם קונקשן של פחות משלוש שעות. בטיסות חזרה מארה"ב או מאסיה אני משתדל לקחת קונקשן אירופאי של 8 שעות ומעלה, ולעשות יום טיול ודקומפרסיה לפני שאני חוזר הביתה. כך שבסה"כ ארבע או שש שעות זה לא קריטי, אם לוקחים בחשבון את הסיכוי הממשי ששעתיים-שלוש מתוכו יאבדו על עיכובים ובעיות לוגיסטיות. לכם יצא מוצלח, אבל אני חושב שזו כבר לא הנורמה - על סמך הנסיון שלי, של הקולגות ושל המשפחה, בשנה-שנתיים האחרונות.

לגבי כללי הנסיעה בצפון אמריקה אני מסכים, כבר שבועיים בטנסי (לא פעם ראשונה) והקטעים האלה של הנתיבים הצהובים עדיין תופסים אותי בהפתעה. לשמחתי, תמיד יש גיבורים מקומיים שמסבירים לי מה צריך לעשות בעזרת הצופר שלהם.

תדוה רבה על פוסט מושקע ואינפורמטיבי.

מה עם קצת תמונות?

דריש - מעניין מה שאתה כותב.

באירופה (ולצורך העניין נכללות גם ישראל ומרוקו) הבקרה האוירית היא מרכזית, כך שכאשר פקח בליסבון מתעטש מטוס באוסלו מתעכב. במקרה בנסיעה הזו רק הקטע האחרון (מלונדון לת"א) התעכב מסיבה זו (לפחות לפי מה שנמסר בכריזה במטוס). אז אני בהחלט מעדיף להמנע מקונקשן "חם", אבל לשבת 6 שעות בהית'רו זה הרבה, במיוחד אחרי טיסת לילה די ארוכה. אפילו דיילות הקרקע הצמידו למזוודות שלי תויות long connection.

תמונות - בעיה. צילמתי איזה 1500 תמונות, הסינון והעיבוד לוקחים לא מעט זמן, אני מקווה להעלות בימים הקרובים. וזה בלי להביא בחשבון את הסבל הקשה מהייעפת בדרך חזרה (לקח לי למעלה משבוע לחזור לעצמי), החזרה לעבודה מלאה והחזרה לבית שטופל שלושה שבועות על ידי הדור הצעיר שלי ואורחיהם.

ישה - ביקשת?קיבלת

טעימה מוונקובר ומויקטוריה

דריש - מעניין מה שאתה כותב.

 

באירופה (ולצורך העניין נכללות גם ישראל ומרוקו) הבקרה האוירית היא מרכזית, כך שכאשר פקח בליסבון מתעטש מטוס באוסלו מתעכב. במקרה בנסיעה הזו רק הקטע האחרון (מלונדון לת"א) התעכב מסיבה זו (לפחות לפי מה שנמסר בכריזה במטוס). אז אני בהחלט מעדיף להמנע מקונקשן "חם", אבל לשבת 6 שעות בהית'רו זה הרבה, במיוחד אחרי טיסת לילה די ארוכה. אפילו דיילות הקרקע הצמידו למזוודות שלי תויות long connection.

 

תמונות - בעיה. צילמתי איזה 1500 תמונות, הסינון והעיבוד לוקחים לא מעט זמן, אני מקווה להעלות בימים הקרובים. וזה בלי להביא בחשבון את הסבל הקשה מהייעפת בדרך חזרה (לקח לי למעלה משבוע לחזור לעצמי), החזרה לעבודה מלאה והחזרה לבית שטופל שלושה שבועות על ידי הדור הצעיר שלי ואורחיהם.

טסתי בתחילת החודש לכנס מהעבודה בווינה, בהלוך הטיסה התעכבה בחצי שעה פלוס בגלל עומס אווירי מעל קפריסין(לפחות לפי מה שהטייס אמר) - כמובן שבזכות זה שטסתי באוסטריין אז הטייס "שם גז" והגענו בשעה המיועדת לאוסטריה וללא עיכוב למרות העיכוב בהמראה, גם סוויס כאלה - תענוג של חבורת תעופה לאירופה.

ומשהו מהרי הרוקי

טסתי בתחילת החודש לכנס מהעבודה בווינה, בהלוך הטיסה התעכבה בחצי שעה פלוס בגלל עומס אווירי מעל קפריסין(לפחות לפי מה שהטייס אמר) - כמובן שבזכות זה שטסתי באוסטריין אז הטייס "שם גז" והגענו בשעה המיועדת לאוסטריה וללא עיכוב למרות העיכוב בהמראה, גם סוויס כאלה - תענוג של חבורת תעופה לאירופה.

לוחות הזמנים של החברות מביאים בחשבון עיכובים מסויימים על מנת לשפר את סטטיסטיקת הדיוק המבצעי. בשדות גדולים ועמוסים המתנות להמראה ולנחיתה עשויות להיות ממושכות (חפש קצת טיסות לשדות כאלה ב-FR24 ותראה את המעגלים באויר), וגם הנסיעה על הקרקע יכולה להיות ממושכת, לפני מספר שנים טסתי לאמסטרדם, הנסיעה ממסלול הנחיתה עד הטרמינל ארכה קרוב ל-30 דקות!

אני עובד כיום בתפקיד שכולל 75% נסיעות, כלומר שלוש-ארבע טיסות הלוך וחזור בכל חודש.

תשמע, אני בחיים לא הייתי מצליח לסבול דבר כזה. סחתיין. אני בטוח שאתה ממשיך כי אתה נהנה מהיתרונות שבתפקיד כזה, אבל עבורי זה נשמע סיוט. כמה זמן אתה בתפקיד הזה?