מחסור בעובדים מקצועיים בארץ! כתבה טריה. מה דעתכם בנושא?

שאתה דוגמא קלאסית לעניין... לצערי ולצערך .

בדיוק באותו התאריך יצא כתבה אחרת לפינ שנתיים..

https://www.themarker.com/news/macro/1.3009794

ידוע ולא חדש. כל זמן שהמדינה לא מחזירה את החינוך הטכנולוגי ומתייחסת לעובדי צוארון כחול כאל נחותים שוק העבודה ממשיך להתחלק לעובדי היי טק, מנהלים ועובדי שכר מינימום ואנחנו נעביר את הייצור לחו"ל.

כבר היום מחוסר ברירה ייצור עובר יותר ויותר לסין ואירופה ובחלק מהמקרים אין דרך חזרה. אלה תשתיות שלא יחזרו ולא כולם יכולים וצריכים להיות אקדמאים.

הבעיה מסוכמת במשפט:

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4583078,00.html

סילבן שלום הטיח בנתניהו: "שהבן שלך יהיה פחח"

ממליץ לקרוא את הכתבה, היא לא ארוכה, והיא מבהירה בדיוק את הסטיגמה שנוצרה סביב המקצועות הללו.

אני לומד הוראת הנדסת מכונות בטכניון, ואני מכיר היטב את העניין של מחסור בבתי ספר מקצועיים, מהצד של המורה. העובדה שעם השנים בתי הספר המקצועיים הלכו והתמעטו גורמת עכשיו לבעיה קשה.

הסיבה שזה קרה (כמובן שזאת לא הסיבה היחידה אבל בצורה מפושטת) מצוטטת לעיל: עם השנים לימודים עיוניים זכו לדגש גדול בהרבה מהמדינה (שמבחינתה כל מי שיש לו אפילו סיכוי קטן להוציא בגרות עיונית צריך ללכת למסלול עיוני) והמקצועות הטכנולוגיים ועבודת הכפיים (ריתוך, מסגרות, עיבוד שבבי וכו') הפכו למקצועות "ברירת מחדל" עבור תלמידים שלא היו מסוגלים להשלים בגרות עיונית. הירידה ברמת האוכלוסיה גרמה לכך שאנשים איכותיים הפסיקו לבחור את המסלולים הללו, הביקוש ירד, מה שהחמיר את הבעיה וגרם לסגירת בתי ספר.

אבא שלי למד בזמנו בבית ספר בסמ"ת והוא מספר שבית הספר היה ענק והיה מספר גדול של תלמידים במגמות מקצועיות.

יוצא לי לעבוד לא מעט עם תלמידים משם, והיום בית הספר מכיל כיתה או שתיים בכל שכבה, האוכלוסיה בעייתית והתלמידים בעיקר חסרי מוטיבציה, לפחות בשכבות הגבוהות.

לצערנו, במדינה שמתגאה בהיי טק, זה עדיין המצב, למרות שמתחילים לראות סימני שינוי: משרד החינוך מימן מרכז טכנולוגי בחיפה על מנת לנסות לחשוף את התלמידים למקצועות של עיבוד שבבי וכו', למרות שמרכז דומה שהוקם בבאר שבע הפך לאולפן הקלטות.

אני יודע שאצלנו בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה משקיעים מאמצים גדולים על מנת לקדם את החינוך הטכנולוגי בכל מני פרויקטים משותפים עם משרד החינוך ובתי ספר, אבל לצערי מדובר בטיפה בים. אם השינוי המסתמן בגישה של משרד החינוך ישא פרי - עוד נראה.

מכיר הרבה מאוד מכונאים בחסד, כאלו שבאמת אוהבים את המקצוע ... שפשוט רוצים גם להתפרנס .

בעל המוסך משקיע במוסך, ובשכר קצת פחות...

עובד טוב זה עובד שטוב לו.

מלבד זאת , נתקלתי גם בעובדים ששכר מינימום לא שווים.

אגב, פחח טוב יכול להרוויח גם 15,000 שקל בחודש.

לא יודע אם התגובה מיועדת אלי או בכללי, בכל מקרה, השכר הוא לא הבעיה כאן - מפעיל CNC מתחיל מרוויח הרבה פעמים יותר ממהנדס מתחיל, כשהפער נסגר אחרי 5-10 שנים בעבודה. הבעיה היא הסטיגמה שנוצרה, שלא בצדק, סביב המקצועות הללו.

סטף ורטהיימר, הבעלים של ישקר, פתח בזמנו בית ספר מיוחד על מנת להכשיר חרטים וכרסמים שיעבדו במפעל ישקר. להבנתי, הביקוש נמוך וחלק מהמורים זקנים מאוד (מעל 80) מכיוון שלאנשים צעירים יותר פשוט אין את הידע.

לא מזמן שמעתי שמפעל מסוים, לא זוכר איזה לצערי, נאלץ להביע חרטים וכרסמים במיוחד מרומניה על מנת לעבוד שם כי פשוט אין מספיק בעלי מקצוע בארץ. אני מניח (למרות שלא בטוח) שמפעל היה מעדיף להעסיק עובד ישראלי לטווח ארוך אם היה יכול, במקום לחפש עובדים בחו"ל ולהביא אותם לזמן מוגבל.

אבא שלי למד בזמנו בבית ספר בסמ"ת והוא מספר שבית הספר היה ענק והיה מספר גדול של תלמידים במגמות מקצועיות.

יוצא לי לעבוד לא מעט עם תלמידים משם, והיום בית הספר מכיל כיתה או שתיים בכל שכבה, האוכלוסיה בעייתית והתלמידים בעיקר חסרי מוטיבציה, לפחות בשכבות הגבוהות.

בסמת בחיפה? הוא עדיין קיים?

עד כמה שידוע לי סגרו אותו לפני כמה שנים ורק בניין הספריה עדיין נשאר.. לא כך?

מה שכתב יוחנן המהלך (red label).

בעבר בסמ"ת היה בית ספר מוביל, כזה שהתחרה ב"ריאלי". היו בו מסלולים שונים, מהמסמ"ת שכלל בגרות מקצועית מלאה (מסלולים קשים מאד) דרך המסמ"ר עם הבגרות החלקית ועד מסלולים מקצועיים טהורים. כיום מדובר בבית ספר שבו לומדים החלשים שבתלמידים, חו. מהשם לא נותר דבר מהמוסד המפואר שהיה.

ראיתי את התהליך דרך אשתי: היתה סגנית מנהלת בבית ספר מקצועי עם מסלול חניכים (5 ימי עבודה ויום לימודים עיוניים בשבוע) ומסלול תעשייתי (3 ו-3 ימים בשבוע). מסלות החניכות נעלם כבר לפני למעלה מ-20 שנה, ובהמשך גם המסלול התעשייתי הצטמצם עד סגירת בית הספר. ואז עברה לנהל בית ספר תיכון מקצועי - שגם הוא נסגר.

מה שכתב יוחנן המהלך (red label).

בסמת בחיפה? הוא עדיין קיים?

עד כמה שידוע לי סגרו אותו לפני כמה שנים ורק בניין הספריה עדיין נשאר.. לא כך?

אכן קיים. עד שנה שעברה בית הספר היה במקום הישן, למרות שהצטמצם משמעותית בגודל (מוזיאון המדעטק השתלט על אחד הבניינים והאחרים עמדו כמעט ריקים).

החל משנת הלימודים האחרונה (זאת שנגמרה עכשיו) בית הספר עבר מהדר למבנה של המרכז הטכנולוגי בחיפה שהזכרתי בהודעה הקודמת שלי (ליד חוף הכרמל, צמוד לאיפה שהיה בי"ס שוב), שם הוא ממלא קומה אחת.

מצד אחד זה מצב של "איך נפלו גיבורים" ודי עצוב, מצד שני אם יתקיים שיתוף פעולה הדוק עם המרכז הטכנולוגי (ואני מקווה שיתקיים) יש להם גישה למשאבים שלא היו להם לפני זה.

בנוסף, הם מנסים לשנות את התדמית והפכו לבי"ס על איזורי, כלומר מקבלים תלמידים מכל חיפה. עד לפני כמה שנים הם קיבלו תלמידים מהדר בלבד, כמו בתי ספר רגילים.

הקטע העצוב הוא שהם לא מושקעים. בשנה שעברי הנחיתי את קבוצת ה FLL (תחרות רובוטיקה) שלהם, והם זכו בפרס ראשון על התכנות. לאף אחד מבית הספר לא היה אכפת ברמה שאפילו לא ביקשו את הגביע לארון הגביעים והוא עומד בויטרינה במדעטק. בית הספר לא הסכים לממן אפילו חולצות לחברי הקבוצה, שלא לדבר על הסעות לתחרות.

לעניות דעתי, הבעיה היא הרבה מעבר למדיניות ממשלה כזו או אחרת. זו בעיה תרבותית:

1. אף אחד לא רוצה לעבוד בעבודות צווארון כחול (בעיה קיימת ומתפתחת גם בניכר).

2. אף אחד לא מעריך איכות ולא מוכן לשלם על עבודה איכותית של בעל מקצוע מומחה. כולים רוצים הכל - זול, ואתמול.

לדעתי, אין שום סיכוי לשינוי מהותי. זה קרב אבוד.

מכיר הרבה מאוד מכונאים בחסד, כאלו שבאמת אוהבים את המקצוע ... שפשוט רוצים גם להתפרנס .

 

בעל המוסך משקיע במוסך, ובשכר קצת פחות...

 

עובד טוב זה עובד שטוב לו.

 

מלבד זאת , נתקלתי גם בעובדים ששכר מינימום לא שווים.

 

אגב, פחח טוב יכול להרוויח גם 15,000 שקל בחודש.

עצמאי אולי, ממש לא שכיר.

לא יודע אם התגובה מיועדת אלי או בכללי, בכל מקרה, השכר הוא לא הבעיה כאן - מפעיל CNC מתחיל מרוויח הרבה פעמים יותר ממהנדס מתחיל, כשהפער נסגר אחרי 5-10 שנים בעבודה. הבעיה היא הסטיגמה שנוצרה, שלא בצדק, סביב המקצועות הללו.

סטף ורטהיימר, הבעלים של ישקר, פתח בזמנו בית ספר מיוחד על מנת להכשיר חרטים וכרסמים שיעבדו במפעל ישקר. להבנתי, הביקוש נמוך וחלק מהמורים זקנים מאוד (מעל 80) מכיוון שלאנשים צעירים יותר פשוט אין את הידע.

לא מזמן שמעתי שמפעל מסוים, לא זוכר איזה לצערי, נאלץ להביע חרטים וכרסמים במיוחד מרומניה על מנת לעבוד שם כי פשוט אין מספיק בעלי מקצוע בארץ. אני מניח (למרות שלא בטוח) שמפעל היה מעדיף להעסיק עובד ישראלי לטווח ארוך אם היה יכול, במקום לחפש עובדים בחו"ל ולהביא אותם לזמן מוגבל.

יש לא מעט בעלי מקצוע ידידי, גם חרטים וגם כרסמים, פשוט הם דורשים משכורות, ועובדים מרומניה אם יקבלו 7-8 אלף בחודש, יהיו עשירים במדינתם. מכיר רתך מרומניה שהיה עובד איתי במפעל. מקבל 8 ברוטו וחיי בקרוון במפעל עצמו, בשנתיים שהוא העביר לשם כסף כבר בנה ווילה 2 קומות.

ובסוף טבע את המעסיק על כל השעות שהוא גנב לו מהתלוש ועוד לא מעט דברים יצא עם עוד חצי מיליון שקל בכיס.

הבעיה מסוכמת במשפט:

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4583078,00.html

 

 

ממליץ לקרוא את הכתבה, היא לא ארוכה, והיא מבהירה בדיוק את הסטיגמה שנוצרה סביב המקצועות הללו.

 

אני לומד הוראת הנדסת מכונות בטכניון, ואני מכיר היטב את העניין של מחסור בבתי ספר מקצועיים, מהצד של המורה. העובדה שעם השנים בתי הספר המקצועיים הלכו והתמעטו גורמת עכשיו לבעיה קשה.

הסיבה שזה קרה (כמובן שזאת לא הסיבה היחידה אבל בצורה מפושטת) מצוטטת לעיל: עם השנים לימודים עיוניים זכו לדגש גדול בהרבה מהמדינה (שמבחינתה כל מי שיש לו אפילו סיכוי קטן להוציא בגרות עיונית צריך ללכת למסלול עיוני) והמקצועות הטכנולוגיים ועבודת הכפיים (ריתוך, מסגרות, עיבוד שבבי וכו') הפכו למקצועות "ברירת מחדל" עבור תלמידים שלא היו מסוגלים להשלים בגרות עיונית. הירידה ברמת האוכלוסיה גרמה לכך שאנשים איכותיים הפסיקו לבחור את המסלולים הללו, הביקוש ירד, מה שהחמיר את הבעיה וגרם לסגירת בתי ספר.

אבא שלי למד בזמנו בבית ספר בסמ"ת והוא מספר שבית הספר היה ענק והיה מספר גדול של תלמידים במגמות מקצועיות.

יוצא לי לעבוד לא מעט עם תלמידים משם, והיום בית הספר מכיל כיתה או שתיים בכל שכבה, האוכלוסיה בעייתית והתלמידים בעיקר חסרי מוטיבציה, לפחות בשכבות הגבוהות.

לצערנו, במדינה שמתגאה בהיי טק, זה עדיין המצב, למרות שמתחילים לראות סימני שינוי: משרד החינוך מימן מרכז טכנולוגי בחיפה על מנת לנסות לחשוף את התלמידים למקצועות של עיבוד שבבי וכו', למרות שמרכז דומה שהוקם בבאר שבע הפך לאולפן הקלטות.

אני יודע שאצלנו בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה משקיעים מאמצים גדולים על מנת לקדם את החינוך הטכנולוגי בכל מני פרויקטים משותפים עם משרד החינוך ובתי ספר, אבל לצערי מדובר בטיפה בים. אם השינוי המסתמן בגישה של משרד החינוך ישא פרי - עוד נראה.

על רמת ההנדסאי מכונות ומהנדסים, אני יכול להיתווכח שעות, יש להם מקום מיוחד בגהנום ששמור רק להם. רוב רובם הגדול מאוד של ההנדסאים שפגשתי וגם של מהנדסים, רמת המקצועיות והידע שלהם שואפים לקצת יותר מאפס אפילו בתחום שבו הם מהנדסים או הנדסאים, שזה תחום המכונות. (מה לעשות, אני מוקף במכונות, אני אוהב מכונות, ואני בן אדם מאוד מתעניין)

קורן - זו תוצאה של מדיניות רבת שנים, כאשר נעשה ניסיון להעביר את כל התלמידים למסלולים עיוניים.

זוכרים את הביטוי "שילך לאורט" כביטוי מזלזל בתלמיד חלש?

RedLabel - אחד מבתי הספר שהזכרתי קודם היה גם הוא על אזוי, הסיע תלמידים ממרחק הרבה עשרות קילומטרים. ועדיין - נסגר.

לעניות דעתי, הבעיה היא הרבה מעבר למדיניות ממשלה כזו או אחרת. זו בעיה תרבותית:

 

1. אף אחד לא רוצה לעבוד בעבודות צווארון כחול (בעיה קיימת ומתפתחת גם בניכר).

2. אף אחד לא מעריך איכות ולא מוכן לשלם על עבודה איכותית של בעל מקצוע מומחה. כולים רוצים הכל - זול, ואתמול.

 

לדעתי, אין שום סיכוי לשינוי מהותי. זה קרב אבוד.

אתמול? אתמול זה במקרה הטוב, במקרה הגרוע זה שילשום מלפני יומיים

מה עצמאי? שכיר, שכיר .

הבעיה פה שלא ידוע מה בא קודם הביצה או התרנגולת .

בעצם על ידי יצירת שכר די קבוע של 55 ש"ח לשעה - בעל הבית של מאזן בין העצלנים/ חברי יכולת/ לבין בעלי הרצון והיכולת וכמובן הרצון.

בדיוק כפי ששכר מינימום הוא נקודת האיזון בין אלו של שמגיע להם 40 שקל בשעה לבין אלו שמגיע לה 20 שקל בשעה.

לא פוליטקלי קורקט אבל נכון.