סכסוך שכנים בגלל חניה - האם אפשר לרכוש חניה בבניין משותף?

לא כ"כ מבין למה אתם תוקפים את פות"ש (או את אבא שלו לעצם העניין).

כמאמר הקלישאה, אפשר להיות צודק ואפשר להיות חכם.

הדייר הזה החליט להיות צודק ועל הדרך גם זבל של בנאדם כפי שמשתמע מעוד מעללים שלו.

הכל נכון, החוק לצידו ויופי טופי. אבל יש חוקים שלא נמצאים בספר ואחד מהם זה לנסות לחיות בשלום עם מי שסביבך.

אני לחלוטין מבין את אבא של פות"ש (ומברך על כל רגע שאני לא גר בבניין משותף) וגם אותי זה היה מעצבן טורבו.

 

פעם גרתי בבניין קטן בפ"ת והיתה חניה לא מסומנת אך מתחת לבניין. היו סדרים של שנים מי חונה איפה.

למרות שהחניה שלי היתה הכי מחורבנת ובזמן הזה היתה אחת מעולה ופנויה (דיירת שהתה בחו"ל כמה שנים), לא אני ולא אף אחד אחר חנה שם.

נורא נורא פשוט.

בגדול מאוד מסכים איתך אבל שים לב שפות"ש כותב בהמשך שאבא שלו לפעמים נאלץ לחנות בחוץ כי אין חנייה. למה שדייר יסכים לוותר על חנייה ציבורית רק בגלל שאתה רגיל לחנות בה?

כמובן שיש צורה להגיד את הדברים אבל מבחינת מהות הוא לא לגמרי לא צודק.

נעשה קצת סדר.

במקביל למעבר הדייר החדש, שיערנו מה החניה של בעל הבית שלו, מאחר ותקופה קצרה נשארה ריקה.

מאז שהחל לחנות בחניה שאבי נהג לחנות בה, אבי חנה במקום אחר מה שגרם למי שחנה שם לחנות גם בחניה אחרת וכך הלאה והלאה.

כשפנינו לדייר בפעם הראשונה, היה אפשר לסדר את הדברים בכמה טלפונים, השלב ההתחלתי היה אמור להיות שהדייר ישיג את בעל הבית שגר בחו"ל והוא היחידי שיש לו דרך להשיג אותו (הודעת וואטספ הייתה מספיקה) וישאל בדיוק איפה החניה שלו ואת השאר אנחנו היינו עושים.

מאחר וסירב לשתף פעולה (זכותו), כל החניות התבלבלו. אנחנו כשכנים לא זוכרים כל כך של מי איזו חניה בדיוק מאחר ויש לנו כ-40 רכבים בחניה המשותפת, כחצי מהדיירים חדשים יחסית ואם מישהו זוכר זה של הוותיקים יותר. נכון להיום אי אפשר לדעת איזו חניה של בעל הבית מאחר ויש צורך לעבור בית בית ולבצע תשאול של השכנים כדי להגיע למסקנות מה שלא מציאותי, היום הכל התבלבל ואני משער שהפסיקו עם הנוהל שרכב משני יחנה מחוץ לחניה (מרחק של מדרכה בין החניות).

למשל כשגרתי עם ההורים את הרכב שלי חניתי תמיד בחוץ, בביקור הבא שלי אצל ההורים אני אצלם לכם כדי שתבינו.

למי שאמר שאם לדייר יהיו 4 רכבים, אין צורך להקצין, לשלוח אותו לתחנת רכבת אנחנו לא נשלח מאחר ויש מקום חניה במקביל לחניה השכונתית כמו שציינתי אבל כן, אני לא רואה הגיון שבו משפחה עם 4 רכבים תחנה בפנים ותגרום ל2 משפחות או יותר לחנות בחוץ.נ

נקודה נוספת, שיש בשכונה שלנו דיירים פחות נחמדים ועם יחסי אנוש פח, אבא שלי ביקש מהבחור בנימוס והסביר את הנוהל, מאחר וסירב אבא שלי חונה בחניה ריקה מזדמנת במידה והחניה שלו תפוסה כשהוא מגיע, לפעמים נדרש לחנות בחניה ששייכת לאותם השכנים הפחות סובלניים מה שבסופו של דבר מתפתח וויכוח מכוער ביותר בין אבא שלי לאותם הדיירים, שד"א קרה כבר כמה פעמים לא עם אבא שלי אלה בין 2 דיירים אחרים שחנו בחניה שלא שלהם והייתה שייכת ל"בעייתיים" יותר.

בקיצור, לא כייף.

תולים שלט בכל אחד מהבניינים (או מגדילים ומצמידים לשמשה של כל רכב) שלאור חוסר שיתוף הפעולה של חלק מהדיירים אין ברירה אלא לבטל את ההסדר הלא רשמי והלא מחייב.

למי שאמר שאם לדייר יהיו 4 רכבים, אין צורך להקצין, לשלוח אותו לתחנת רכבת אנחנו לא נשלח מאחר ויש מקום חניה במקביל לחניה השכונתית כמו שציינתי אבל כן, אני לא רואה הגיון שבו משפחה עם 4 רכבים תחנה בפנים ותגרום ל2 משפחות או יותר לחנות בחוץ.

אתם ממש חיים בסרט בוליוודי.

הגיון זה כשמשהו ציבורי הוא ציבורי.

אני לא הבנתי אם השטח הוא ציבורי לחלוטין או שפ"פ קרי - שטח משותף של הבניין.

אם א' אז חוקית אין כל כך מה לעשות (ולא חוקי להקים מחסום למשל) אם ב', והיה איגוד נורמלי של הדיירים, או יוקם - אז אפשר להקים מחדש את ההסדר עם תוקף חוקי, ואולי אף להצמיד את החניות לדירות בטאבו.

כדי לעשות את העניין הוגן לחלוטין, אפשר להגריל סדר בחירת חניות.

בינתיים המטרה שלכם הוא לשסות את השכנים העקשניים בשכן הבעייתי.

נעשה קצת סדר.

במקביל למעבר הדייר החדש, שיערנו מה החניה של בעל הבית שלו, מאחר ותקופה קצרה נשארה ריקה.

מאז שהחל לחנות בחניה שאבי נהג לחנות בה, אבי חנה במקום אחר מה שגרם למי שחנה שם לחנות גם בחניה אחרת וכך הלאה והלאה.

כשפנינו לדייר בפעם הראשונה, היה אפשר לסדר את הדברים בכמה טלפונים, השלב ההתחלתי היה אמור להיות שהדייר ישיג את בעל הבית שגר בחו"ל והוא היחידי שיש לו דרך להשיג אותו (הודעת וואטספ הייתה מספיקה) וישאל בדיוק איפה החניה שלו ואת השאר אנחנו היינו עושים.

מאחר וסירב לשתף פעולה (זכותו), כל החניות התבלבלו. אנחנו כשכנים לא זוכרים כל כך של מי איזו חניה בדיוק מאחר ויש לנו כ-40 רכבים בחניה המשותפת, כחצי מהדיירים חדשים יחסית ואם מישהו זוכר זה של הוותיקים יותר. נכון להיום אי אפשר לדעת איזו חניה של בעל הבית מאחר ויש צורך לעבור בית בית ולבצע תשאול של השכנים כדי להגיע למסקנות מה שלא מציאותי, היום הכל התבלבל ואני משער שהפסיקו עם הנוהל שרכב משני יחנה מחוץ לחניה (מרחק של מדרכה בין החניות).

למשל כשגרתי עם ההורים את הרכב שלי חניתי תמיד בחוץ, בביקור הבא שלי אצל ההורים אני אצלם לכם כדי שתבינו.

 

למי שאמר שאם לדייר יהיו 4 רכבים, אין צורך להקצין, לשלוח אותו לתחנת רכבת אנחנו לא נשלח מאחר ויש מקום חניה במקביל לחניה השכונתית כמו שציינתי אבל כן, אני לא רואה הגיון שבו משפחה עם 4 רכבים תחנה בפנים ותגרום ל2 משפחות או יותר לחנות בחוץ.נ

 

 

נקודה נוספת, שיש בשכונה שלנו דיירים פחות נחמדים ועם יחסי אנוש פח, אבא שלי ביקש מהבחור בנימוס והסביר את הנוהל, מאחר וסירב אבא שלי חונה בחניה ריקה מזדמנת במידה והחניה שלו תפוסה כשהוא מגיע, לפעמים נדרש לחנות בחניה ששייכת לאותם השכנים הפחות סובלניים מה שבסופו של דבר מתפתח וויכוח מכוער ביותר בין אבא שלי לאותם הדיירים, שד"א קרה כבר כמה פעמים לא עם אבא שלי אלה בין 2 דיירים אחרים שחנו בחניה שלא שלהם והייתה שייכת ל"בעייתיים" יותר.

 

בקיצור, לא כייף.

חניה ציבורית כשמה היא. היא משותפת לכולם. גם אם יש לאותו בחור 6 רכבים, זכותו המלאה לחנות אותם בחניה הציבורית, היכן שהוא חפץ. זה שזו חזירות, נכון. אך זו זכותו.

אני ממליץ שתגיעו להבנה בין כולכם.

אפשרות נוספת, אך מורכבת משמעותית יותר, היא הצמדת החניות לדירות בטאבו.

עם כל הצער שבדבר, כל עוד אין טאבו, כל אחד יכול לחנות איפה שבא לו.

אתם ממש חיים בסרט בוליוודי.

הגיון זה כשמשהו ציבורי הוא ציבורי.

זה נשמע לך סביר שמשפחה עם 3-4 רכבים תחנה בתוך החניון ולא ישאר מקום חניה למשפחה עם רכב אחד? בעיניי לא. צריכה להיות כאן איזו התחשבות.

זאת הנקודה, העניין של לחנות בחוץ למי שיש 3 רכבים או אם באים אורחים זה היה בהסכמה מלאה עם כולם. עזבו עכשיו מרחב ציבורי וחוקיות.

כל השכנים הסכימו במשך כל התקופה כדי שיהיה מסודר וללא בעיות וככה היה, מן הסתם שבמהלך השנים היו אנשים שלא הסכימו כל כך, ונתנו לאורחים להיכנס לחניה של השכונה כשבאו לבקר, אף אחד לא כעס ואף אחד לא עשה רעש, אז חד פעמי היינו חונים בחוץ גם כי לא נשאר מקום. הנוהל היה יוצא בחוץ ברגע שהבינו שיש דייר חדש קבוע, ובדרך כלל הם תמיד הסכימו כי היה ברור להם שככה גם להם תיהיה חניה קבועה ריקה שתחכה רק להם.

אנחנו כ40 משפחות בשכונה ויש כ50 חניות, אולי יותר אולי פחות לא ספרתי.

בודק שהבנתי נכון את כל העובדות...

- יש בחוץ, במרחק של מדרכה, שלל חניה.

מגיע בחור חדש ומאיים להרוס את כל מה שאבא שלך ושכניו בנו במשך 20 שנה...

במקום שאבא שלך יבלע את הצפרדע, ויחנה את רכבו בחוץ, במרחק של מדרכה [מדובר בכמה עשרות צעדים לכל היותר למיטב הבנתי], הוא בוחר להרוס את ההסדר עוד יותר בכך שהוא תופס חנייה של שכן אחר - שבתורו מתעצבן על אבא שלך...

מצטער, אבל אני די תופס את עמדתו של הדייר החדש... עושה רושם שההסכם הזה לא חשוב יותר מדי לאבא שלך. מה שחשוב לאבא שלך זו החניה שלקח לעצמו שלא כחוק, שכנראה טובה במיוחד, אם דייר אחר שלא היה לו שום דבר נגדו החליט להחנות שם.

אנשים מבוגרים רבים על חנייה כמו שנרקומנים בלי שיניים רבים על מזרק.

אני מתקשה מאוד להאמין שהסידור הזה החזיק מעמד 20 שנה בקרב 40 משפחות ישראליות.

לי זה נשמע כמו סתם הנפצה בשביל לצאת צודקים בויכוח בסגנון "אנחנו כאן 20 שנה יש לנו זכות ראשונים".

בהנחה ומדובר בשטח ציבורי זכותו לחנות איפה שהוא רוצה והסידור שלכם לא מעניין אף אחד. בכלל כל כך ישראלי להשתלט על שטח ציבורי שאין לכם בו שום זכות ולהכתיב בו חוקים פרטיים שלכם.

זכור לי בניין בן 10 שנכנסתי לגור בו, עכשיו נציין שכאשר נכנסתי לגור בו הייתי בן 30 והבניין שגרתי בו עד לאותו יום היה בניין ברחוב המקביל באותו קו ז"א בקושי שתי דקות הליכה.

אז איך שנכנסתי לגור, ישר קפצו עלי הדיירים עם כל מיני דברים הזויים שבסופו של דבר גרמו לחוסר שויון בולט, כאשר התירוץ שלהם הוא "אנחנו וותיקים פה".

השבתי להם תשמעו "אתם פה רק 10 שנה, אך אני כבר 20 שנה לפני הייתי עושה פה מדורות כל ל"ג בעומר, וכשבנו את הבניין השאלתי קרשים לסוכה, אז אל תקשקשו לי שאתם ותיקים בגלל שאני הייתי פה 20 שנה לפניכם".

הבינו שאני לא מוכן להכנע לגמחות שלהם, ובא לציון גואל.

נכון, חניה ציבורית וזכותו של כל אחד להחנות היכן שבא לו, אבל דייר זמני (שוכר) יכול למען יחסי שכנות טובים להתחשב בדיירים הקבועים.

אני שוכר דירה בבניין בן 8 קומות, כשנכנסתי לפני כשנתיים, בעל הדירה אמר לי- אל תקשיב לאף אחד, החניות פה לא שייכות לדירות! קרי, יש חניה בשפע.

אבל, נכנסתי לחניו והבנתי שהדיירים הקבועים ניכסו לעצמם חניות ואפילו טרחו למספר אותן.

בתחילה חניתי בחנייה שתמיד היתה פנויה, לאחר חודש שכנה תפסה אותי במעלית: החנייה שייכת לי, בעלי חוזר בקרוב וצריך אותה.

עניתי בנימוס שאין בעיה, אפנה את החניה וכך עשיתי.

שכן אחר שראה לאחר מספר ימים שפיניתי את החניה שאל לפשר הדבר, סיפרתי.

ענה שלא הייתי חייב, על כך עניתי:

נכון, אבל אני זמני וחריג (שוכר), מכיר את נושא החניות ושלמות הרכב שלי חשובה לי יותר ממקום חנייה כזה או אחר. תמיד מסתכלים על השוכרים בעין עקומה, במקרה הטוב, הדיירים עושים את המוות לבעל הדירה. במקרה הגרוע, עושים את המוות לשוכר.

שורה תחתונה, אפשר להיות בנאדם הגון, לענות כמו שצריך ובטח שלא לזייף תלונות במשטרה.

Sent from my ONEPLUS 3T using Tapatalk