חיוב חודשי בכרטיס האשראי

אז זהו, שהקונטקטלס מיידי (אחרי 3 שניות כבר שמעתי את הדינג של ה-SMS המאשר פעולה), בחתימה זה עניין של 5-10 שניות (המדפסות התרמיות המודרניות יורקות קבלה של קניה משפחתית שבועית בסופר תוך שניה), ב-EMV זה לוקח בין חצי דקה לדקה - אפילו כאשר הכרטיס בהיכון לפני שניגשים לקופה. מתחיל בהמתנה לסכום מהקופה, אחר כך לזיהוי הכרטיס (ולפעמים הקופאי צריך לציין באיזה כרטיס מדובר), לקבל את הסכום מהקופה ולקבל אישור לסכום, לקבל הקלדת PIN ואז לפחות חצי דקה של תקשורת עד שהעסקה מאושרת. וזה נכון בכל מקום בו השתמשתי בשיטה, עד כה באירופה.

מה שמצא חן בעיני בקונטקטלס היה במיוחד השימוש שלו בתח"צ, חסך הרבה התעסקות במטבעות (התח"צ במקומות בהם הייתי דורש סכומים מדוייקים) וגם חוסך צורך ברכישת כרטיס ייעודי למי שמשלם מחיר בסיס בלי הנחות). נסו להסתדר בתח"צ של ליסבון - הכל אלקטרוני קונטקטלס - אבל תצאו מהעיר עם חצי תריסר כרטיסים שונים שנראים זהים, וכל אחד עלה לכם כמה פרוטות.

עכשיו הבנתי. כשאתה משתמש בכרטיס ישראלי באירופה התקשורת יותר ארוכה, אני פשוט מופתע שמדובר בחצי דקה...

לגמרי מסכים איתך לגבי התח"צ - כשביקרתי בברלין השתגעתי מהעניין של קניית הכרטיסים, קבלת כרטיס נייר לכל נסיעה, צורך להחתים אותו במכונה המטופשת על הרציף - זו מערכת כל כך אנכרוניסטית שהיא ממש מזמינה טעויות. לעומת זאת לונדון - עם קונטקטלס כבר לא צריך אויסטר ויש אפס התעסקות.

תראה, הסיפור של התח"צ היה שונה ממקום למקום. וונקובר היתה המתקדמת ביותר, טורונטו מפגרת ברמה שלא תאומן.

בוונקובר איחדו את כל אזורי התעריף והתשלום באוטובוס מצריך טאפ בודד בכניסה, המערכת זוכרת את הכרטיס עד סיום זמן המעבר (אם כי צריך להעבירו אותו גם באוטובוס הבא). ברכבת הקלה ובמעבורת צריך להעביר את הכרטיס בכניסה וביציאה, התשלום נגבה ביציאה (ואם לא מעבירים את הכרטיס ביציאה נגבה המחיר המכסימלי לקו).

לעומת זאת בקאלגרי הייתי צריך להטיל את הסכום המדוייק לתיבה שליד נהג האוטובוס, ולא קיבלתי כרטיס (נתקלתי בתופעה דומה גם במקאו).

השיא היה בטורונטו - מי שאינו מחזיק בכרטיס מנוי יכול לשלם בתחתית או סכום מדוייק (בתיבה דומה לזו שבאוטובוס, אשר נמצאת ליד קופה מאויישת), אולרכוש אסימונים, דומים לאלה שהיו פעם בכרמלית - ולהטיל אותם לאותה תיבה. העניין הוא שאם רוצים לרכוש את האסימונים בכרטיס האשראי חייבים לקנות לפחות שלושה, וכאשר קניתי שניים נדרשתי לשלם במזומן, והקופאי, במקום אסימונים, נתן לי קודם את הסכום מטבעות במדוייק של שתי נסיעות כדי להטיל לקופסא, ואז גם עודף. המעניין ביותר בשטה הוא שמדובר ב"שיטת הכבוד" - אין כל הוכחה ששילמת דמי נסיעה, חוץ מעינו של הפקיד המוכר את האסימונים (שאינם נמכרים במכונות האוטומטיות).

אז אני אתן לך שיא אפילו יותר גדול (קצת סטיה מהדיון): בניו יורק הצטרכתי לנסיעה באוטובוס (כלומר, יכולתי לקחת אובר, אבל מבחינת נוחות ההבדל היה מינורי כי תחנות ההתחלה והסיום היו בדיוק איפה שהייתי צריך שיהיו, והמחיר עם אובר היה בערך פי 5), אז אני וחברתי עולים בשמחה לאוטובוס ומבקשים מהנהג לקנות זוג כרטיסים.

הנהג מקבל רק מטבעות.

המטבע הכי גדול זה קוורטר.

הנסיעה היא 6.5 דולר.

זה 26 קוורטרים.

לי באופן טבעי לא היה אפילו קוורטר אחד.

מסתבר שכרטיסים אפשר לקנות בקיוסקים מסוימים, אבל רוב האנשים משתמשים בכרטיסי הטענה מיוחדים.

כל כך לא tourist friendly לא ראיתי הרבה זמן.

הנהג ממש התעצבן, אבל כשראה את המצוקה שלנו אמר שלא משנה ושפשוט נתיישב.

אני לא ויתרתי ומצאתי נוסע שהסכים לקחת מאיתנו מזומן תמורת שני קליקים בכרטיס ההטענה שלו.

וזה מביא אותי לחסרון היחיד שמצאתי בשיטה של וונקובר - כל נוסע צריך כרטיס נפרד. אי אפשר להעביר את אותו כרטיס פעמיים, זה מבלבל את המערכת.

ומכאן עוד מסקנה - כפי שלפני שכירת רכב לומדים את חוקי התנועה ביעד (ואני לא רוצה לספר איזה שטויות עשיתי בקנדה, למרות שהקדשתי זמן ללימוד החוקים) צריך להכיר את שיטת התשלום בתח"צ.

ואפשר לפתוח גם את הדיון על אובר - השתמשתי בשירות מספר פעמים - זה היה נוח מאד, האפליקציה מרשימה, אבל זול זה לא היה. מצד שני, אין לי כל כך קנה מידה להשואה.

 

ואפשר לפתוח גם את הדיון על אובר - השתמשתי בשירות מספר פעמים - זה היה נוח מאד, האפליקציה מרשימה, אבל זול זה לא היה. מצד שני, אין לי כל כך קנה מידה להשואה.

אובר התקלקלו. או הם סומכים על זה שאנשים ימשיכו כי זה נוח.

בארה"ב השתמשתי באובר מספר פעמים ושמתי לב למשהו שחזר על עצמו בכולן: בגלל שידעתי שאצטרך הסעה מראש, בדקתי מחיר באובר בערך חצי שעה-שעה לפני שהייתי באמת צריך. כשבאתי להזמין כחצי שעה מאוחר יותר, פתאום יש תעריף מוגדל בגלל עומס והעלות גבוהה משמעותית.

השיא היא בניו יורק כשהצטרכתי למונית ל-JFK. בצהרים בדקתי והמחיר היה 55 דולר. אחרי שעה בדקתי שוב - 110 דולר. לא תגידו 10-20 יותר - כפול! טלפון זריז לשירות מוניות מקומי והנסיעה לשדה עלתה פחות מ-70. אבל אובר באמת הגזימו. ועוד אח"כ הם מבקשים לתת לנהג טיפ של עד 20%...

מצד שני, אובר בטאלין זה פחות מחצי יורו לק"מ. אני יכול לנסוע מצד אחד של העיר לצד השני בפחות מ-10 יורו.

בקנדה הטיפ היה 15,20,25%. לא פחות. אז לנהגת הראשונה נתתי 20%, אבל כאשר הבנתי את הפרינציפ ירדתי ל-15% (או דולר אחד בנסיעה קצרה). המחיר היה כדולר (קנדי) לדקה, לא יכול לתת לך את המרחק.

בקלגרי לקחתי מונית לנמה"ת, פקיד הקבלה במלון העריךל את המחיר ב-45-50 דולר, במציאות המונה נסגר על 35.

אבל אובר ידועה כחצופה, ופרשת הפיגוע בלונדון עדיין מהדהדת.

דרך אגב, מוניות לנמה"ת, במספר ערים באירופה, כולל באזור שבו אתה חי, המונית מהמלון לנמה"ת עלתה חצי להמונית מנתה"ת (או תחנת הרכבת) למלון. הנהגים יודעים לסובב את התיירים הטריים, אבל לא רוצים לקלקל את היחסים עם המלון.

דרך אגב, מוניות לנמה"ת, במספר ערים באירופה, כולל באזור שבו אתה חי, המונית מהמלון לנמה"ת עלתה חצי להמונית מנתה"ת (או תחנת הרכבת) למלון. הנהגים יודעים לסובב את התיירים הטריים, אבל לא רוצים לקלקל את היחסים עם המלון.

לא יודע אם זה יחסים עם המלון, פשוט המונה מתחיל גבוה יותר כשיוצאים מהשדה, ומונית "רשמית" היא יקרה יותר מאובר ודומותיה. אני חושב שפה זה בערך 3.8 יורו התחלתי ואיזה 70-80 סנט לק"מ כשנוסעים מהשדה (מחיר רשמי, מודבק על הדלת של המונית). אצל האפליקציות זה לרוב... חצי.

אני לא מדבר על הפרש של 2 אירו אלא על הפרש של 15 אירו בין הכיוונים, זה לא האתחול אלא הסיבובים שהנהג עושה בדרך. בדרך חזרה המלון כבר נותן אינדיקציה למחיר סביר, והנהגים יודעים שיהיה להם יותר קשה לעבוד על התייר.

העלתם פה נקודה מעניינת. אכן גם אותי מעצבן שאני קונה משהו באשראי, זה מופיע באתר רק עוד יומיים-שלוש, הסמס לא תמיד מגיעה באותו הרגע (במיוחד בסופי שבועה, זה מרגיש כאילו המערכת שם בבנק שומרת שבת, כל הרכישות של שישי-שבת, הסמס עליהם מגיעה בראשון בבוקר) ואז הכל יורד בבום פעם בחודש.

כרטיס דביט נשמע כמו אופציה טובה, אבל אהבנתי שבארץ יש בעיה עם זה. מה גם שרציתי לדעת, מה קורה במקרה של גניבת כרטיס דביט וגיהוץ שלו ללא הפסקה? במקרה של כרטיס אשראי, חברת האשראי נותן ביטוח ומחזיקה את הכסף, האם המצב דונה גם עם כרטיס דביט?

אם אין חידושים בעניין כל פעולה בכרטיס תעלה לך עמלת שורה.

אני מניח שהוא מבוטח, אבל, בכל מקרה, הייתי ממתין עד להפעלת מכשירי ה-EMV שיחייבו הקשת PIN בכל עסקה, מה שיצמצם מאד את אפשרויות ההונאה. הבעיה היא שאותם מכשירים מאפשרים גם חיוב ב-NFC ללא כל אימות.

באירופה אין עמלת שורה בחיוב דביט.

חיוב באמצעות קונטקטלס - אפשר כמובן להגביל את המקסימום. בבנק נורמלי אפשר להגביל דרך האפליקציה, וכמובן גם לחסום את הכרטיס דרך האפליקציה אם הוא נגנב לך.

העלתם פה נקודה מעניינת. אכן גם אותי מעצבן שאני קונה משהו באשראי, זה מופיע באתר רק עוד יומיים-שלוש, הסמס לא תמיד מגיעה באותו הרגע (במיוחד בסופי שבועה, זה מרגיש כאילו המערכת שם בבנק שומרת שבת, כל הרכישות של שישי-שבת, הסמס עליהם מגיעה בראשון בבוקר) ואז הכל יורד בבום פעם בחודש.

או! זו לדוגמא ״תקלה״ של המימוש של האתרי בנק הישראליים.

מה שקורה לרוב מבחינת החברות אשראי - זה שהבית עסק מעביר בקשה לאישור עיסקה - ש״מקפיא״ את הסכום הזה בצד עבור העיסקה הספציפית - ויש לו עד 5 ימים להעביר Receipt עבור הרכישה עצמה - ש״סוגרת מעגל״ והם מקבלים את הכסף.

וזה כל מני סמנטיקות למה זה לוקח זמן.

מה שקורה באתרים האמריקאים - זה לעסקאות יש 2 שלבים בעצם - Processing וPosted. וככה רואים את העסקה מהשניה שהעברת כרטיס.

raiden - נושא הדיווח המיידי מאוד וריאבילי. בנסיעה שלי לקנדה חלק מההודעות התקבלו לפני שהחזרתי את הכרטיס לארנק, חלק התעכבו עד יממה ואף יותר. גם בעסקות בארץ המצב דומה. סיפור השבת מעצבן ביותר, אבל כנראה שצריך לרצות ציבור מסויים. הדבר הזה היה קיים עד לפני מספר שנים אפילו באתר הביטוח הלאומי, שלא אפשר תשלום בשבת, ולאחרונה נתקלתי גם ב"אתרים שומרי שבת" שמציגים holy clock המראה את הזמן עד צאת השבת ושיבת האתר לפעולה רגילה.

לגבי העמלות - כל מערכת הבנקאות בארץ מתנהלת באופן שונה מזו שבמדינות אחרות, כך שאין מה להשוות. לטוב ולרע. מכל מקום, אם תבדוק באתרי חברות הכרטיסים יוסבר נושא עיכוב הדיווחים, ומציינים, למשל, גם את נושא חסימת המסגרת בתדלוק בכרטיס דביט, שלא קיימת בכרטיס אשראי.

אישית אני לא רואה בעיה בשימוש בכרטיס אשראי כאשר מדובר במשתמש אחראי שעוקב אחרי חשבונותיו. למי שסובל מאוברדראפט יש בכך יתרון לא קטן, מצמצם את מספר ימי חיוב הריבית. אבל יש כאן גם עניין פסיכולוגי ששונה מאדם לאדם. אישית, בימים בהם הייתי מתנדנד בין יתרת זכות ליתרת חובה בחשבונות הבנק "שיחקתי" בין כרטיסי האשראי כדי להנות מתאריכי חיוב מאוחרים.