התמכרות נוער לסמארט- פון כמה שאלות

צריך לשנות לך לקורא. הרבה.

גם אני בתור ילד הייתי קורא המון.

הייתי הולך כל יום לספריה עירונית, קורא שם ספר ואחד לוקח הביתה, קורא בערב ולמחרת שוב מחליף...

אי אפשר להשוות קריאת ספרים להתמכרות לטלפונים ולאפליקציות.

אפליקציות של תוכן ושל מסרים מתוכננות ע"י פסיכולוגים, כדי למכר את המשתמשים.

הידיעה שיש הודעות שלא נקראו בוואטסאפ, פייסבוק וכו, גורמת לחוסר נוחות אצל אנשים ומחייבת אותם לבדוק ולקרוא כל הזמן.

לספר יש התחלה וסוף. למשחק כמו קלאש רויאל אין סוף. תמיד יש שידרוגים ותיבות ודברים שצריך לעשות במרווחי זמן שהונדסו ע"י מומחים. מי שנכנס למשחק כזה, יודע כמה זה קשה להתעלם מהתראה על פעולה שצריך לעשות במשחק, וההתראות האלו קופצות במרווחי זמן מדודים ומתוכננים.

איך ניתן כהורים להתמודד עם ההתמכרות הזו.

לא יודע איך ניתן כהורים, אבל אחרי שנתיים באוניברסיטה ביחד עם חבר'ה בני 18-20 (שבגרותם הנפשית היא כמו של בני 12-16 בישראל) יצאתי עם תובנה חשובה: הסמארטפון בשבילם הוא לא 'התמכרות' או 'תופעה' - הוא החיים עצמם. בשבילנו זה כלי, אבל הם נולדו לתוך האינטרנט וממשיכים לחיות בתוכו. ה'תופעות' בחייהם זה בילוי פיזי עם אנשים אחרים, הליכה לבי"ס, או כל דבר אחר שאי אפשר לעשות בהקלדה או בהחלקה של אצבע על מסך.

ברגע שתפנים את ההבדל הפשוט הזה בינך לבינם, תוכל לחשוב איך מטפלים בעניין באופן יעיל, או אולי להבין שזה בכלל לא דורש טיפול.

גם אני כילד/נער הייתי מכור לקריאה בעיקר מד''ב ולהאזנה למוסיקה

שזה פשוט מדהים איך נגיש היום לעומת אז,

אני חושב שאם בזמנו היה יוטיוב או ספוטיפיי הייתי הנער המאושר בעולם.

יש הבדל ענק בין קריאת ספר וגלישה שזה הדימיון ופיתוחו. כואב לי ברמות

שהבת שהיא כישרונית על בכתיבה(שירים וסיפורים) ויצירה פשוט מתבזבזת

עם השיחות וצאפ ההזויות הללו.

כנ''ל הילדות שהופכת לוירטואלית ומתבזבזת.

יתרונות,לימוד אנגלית כצורך קיומי, וגם כחובבת אנימה/ מנגה יפנית היא בקשר עם קבוצות

ברחבי העולם באנגלית כמובן.

יוסי, הילדות פשוט שונה.

הסבים שלנו וגם ההורים של חלקנו בגיל הזה כבר עבדו משרה מלאה, אנלחנו שיחקנו בחוץ אבל הלכנו ברגל מרחקים בכל מזג אויר והשפה שיש היום לילדים שלנו זה משהו שלא יכולנו אפילו לחלום עליו והיום הילדים נחשפים למידע וידע שלנו לא היה במחיר של שינוי המבנה החברתי לתקשורת שאמנם היא לא פנים אל פנים אבל הרבה יותר נגישה.

יש להם את החברה' שלהם כל יום כל היום איתם בכיס.

המטרה היא לגרום לילד לסמוך ואף לשתף את ההורים.

האם הדרך לחטט בטלפון יגרום לילד לשתף אותו ברגע האמת? קשה לי להאמין. אולי אני צעיר חסר ילדים שלא מבין כלום בגידול הילדים. אבל אם תבדקו את ילדכם בציציות, איך הם יגדלו וילמדו לטעות? הרי אם תהיה תקשורת טובה בין הילד להורים, למה שהילד לא ישתף את ההורה ברגע האמת?

הכוונה היא "לחטט" עם הילד על ידי שאלות ורחרוח מסביב כהתעניינות, לא בדרך של לקחת לו את המכשיר (אלא אם יש סיבה מספיק ברורה) ולהתחיל לבדוק עם מי הוא התכתב ומה הוא עשה, משם הדרך קרובה להסתרה והרחקה של הילדים זה ברור.

הייתי כבר 3 פעמים בהרצאות שלו, בכל פעם שאחד הילדים הגיע לגיל 11 ( ביחד עם הילד בכיתה, בית הספר מזמין אותו כל שנה ).

הסכנות משתנות והופכות ליותר מתוחכמות, בהתאם להתפתחות טכנולוגית . באתר יש מגוון הרצאות בהתאם לגילאים.

https://www.giladhan.co.il

יצא לי להיות בהרצאה בבית ספר לא של גלעד האן מישהו אחר באותו סגנון.

הקישור שלך הוביל אותי לאתר שלו ושמעתי בטיוב כמה הרצאות מעניינות

מאד שיוכלו מאד לעניין את כולם כאן.

לדעתי מומלץ גם להורים ל''ילדים טובים'' שיכולים חלילה להקלע לביריונות ולסחטנות,

כך שהטענה שאני סומך על ילדי יכולה להיות לא רלוונטית בעליל,וזו

בעצם סיבת פתיחת השרשור כי הדילמה שלי בין פרטיות וביטחון הבת

היא ענקית.

יוסי,

בשום רגע אל תניח שהכל עם הבת בסדר.

היה לי מקרה קשה עם הילדה בסוף שנה שעברה. הילדה לא הבינה את הסיטואציה לעומק אבל הבינה שיש כאן משהו חריג מאוד והתקשרה אלי מייד היסטרית. היא לא היתה לבד בסיטואציה. אחרי שהבנתי שאין סכנה מיידית המתנתי 24 שעות לראות אם אני מקבל מסרים מהורים של ילדות נוספות מעורבות, וכשעברו 24 שעות יצרתי את הקשר.

מאותו רגע החל להתגלגל כדור שלג כולל מעורבות משטרה.

הילדה שלי הבינה עם חושים חדים שהיא צריכה להיות בלחץ מהסיטואציה. שלוש ילדות אחרות לא הבינו את זה.

אני לא יודע אם בפעם הבאה הבת שלי תהיה זו שלא מבינה את הסיטואציה.

תודה דיסקו.

אפשר ללמוד הרבה מהמקרה אם תואיל לפרט יותר,

כדי להזהיר אחרים,

כמובן באופן כללי בלי פרטים מזהים וכו'.

לא מעוניין לפרט מעבר לכך.

איומים חמורים - בע"פ ובאמצעות רשתות חברתיות בסלולר.

הקלטות והודעות קשות. עמוק בתחום הפלילי. ילדות טובות ותמימות בחטיבת ביניים.

ההורים של הבנות האחרות לא ידעו לאילו איומים הן חשופות, ואילו איומים הושמעו כלפיהן, עד שלא שלחתי אותם לחפש בסלולרי.

אל תניח שהכל בסדר. תניח שהכל לא בסדר. מקסימום תופתע לטובה.

לפי התאור שלך הסלולרי אינו הבעיה אלא הפתרון - בזכותו זיהיתם את האיום וטיפלתם בו (לאחר שבץכם העירה את תשומת לבכם לבעיה).

לא קראתי את כל התגובות אבל הכמה ראשונות הספיקו להבנה של עמדת ההורים בפורום.

אוסיף את ה2 סנט שלי כאחד שגדל בדור הגבולי בין מציאות לעולם וירטואלי (לקראת סוף התיכון סמארטפון הפך פריט חובה לנוער בתקופתי), ואת מה שאני יודע מלימודי פסיכולוגיה.

לקבל את הסיסמא ולקרוא תכנים של הילד זה דבר שלא יעשה, מכמה סיבות:

סיבה ראשונה היא שהילדים לא טיפשים, הם מגיל עשר יודעים למחוק את ההיסטוריה ולמחוק שיחות, לא צריך להיות גאון בשביל זה.

סיבה שניה - לא רק שזה מפתח תחושה של חוסר אמון ההורה בילד אצל הילד, אלא גם חרדה במידה ו... הילד חוקר.

זה גיל ההתבגרות, אתם רוצים להגיד לי שאתם הייתי חוזרים הביתה מבית הספר, עושים שיעורים ומדברים עם חברים רק על הספר החדש שקראתם, או על סרט 8+ שיצא לאקרנים? זהו גיל שחוקרים בו מיניות, גבולות, עצמאות, חברות אהבה ואכזבה.

נכון שבתור הורים אתם וגם אני ארצה להגן על הילד מהכל, אבל המציאות לא מאפשרת.

מה כן אפשר לעשות? לתת לו כלים, כמו שכמה מגיבים פה כתבו, לתת להם גבולות ברורים למתי מותר מתי אסור, מה תקין ומה לא.

לתת להם להרגיש נאהבים בלי תנאים יעזור לשיתוף הפעולה שלהם ולשיתופם אתכם בצמתים ודילמות מוסריות או התפתחותיות.

ברגע שילד ירגיש שההורה נוקשה איתו יתר על המידה וכועס עליו, הוא יסתיר ממנו דברים שלא ימצאו חן בעיני ההורה, ואתם תנחשו את זה רק אחרי שתראו אותו מתפוצץ מבפנים, אם בכלל.

קטונתי מאחר ואני לא הורה, ולא יודע עדיין את התחושות שיש להורה, אבל לפעמים תחושות גם מלוות בשיקול דעת שגוי. יש לי אחיינים אין ספור והרבה מחבריי כבר הורים בעצמם, מהידע שיש ברשותי ונסיוני כנער, הדרך לדעתי היא שוב, לתת לילד כלים, להסביר לו גבולות, להקנות לו אמון במה שהוא עושה, ולהיות עם יד על הדופק אבל לא לחדור להם לפרטיות.

סיבה שניה - לא רק שזה מפתח תחושה של חוסר אמון ההורה בילד אצל הילד, אלא גם חרדה במידה ו... הילד חוקר.

זה גיל ההתבגרות, אתם רוצים להגיד לי שאתם הייתי חוזרים הביתה מבית הספר, עושים שיעורים ומדברים עם חברים רק על הספר החדש שקראתם, או על סרט 8+ שיצא לאקרנים?

יפה כתבת.

לשם כך נדרש שתוף פעולה של הילד אז באמת הכל קל וזורם חלק לשביעות רצון

כולם.

למשל במקרה שלנו הילדים (הבת) לא ששה/ים לשתף פעולה עם ההורים בשל אופיה/ים,

הכל פתאום הופך אצלה/ם דיסקרטי וממודר ואז נוצרת בעיה לא פשוטה,

שבגינה גם נפתח שרשור מכובד זה על ידי.

קטונתי מאחר ואני לא הורה

האם היית מקבל עצות לנהיגה נכונה ממהנדס רכב שלא מחזיק ברישיון ואין לו דקה נסיון מאחורי ההגה?

המרחק בין תיאוריה לפרקטיקה הוא גדול מאוד.

אגב, הילדים הכי מתוסבכים שיצא לי להכיר היו של הורים פסיכולוגיים שהפעילו את כל התאוריות שהם למדו על ילדיהם הפרטיים, כמובן מתוך אמונה ותחושה שהם פועלים לטובת הילדים.

קטונתי מאחר ואני לא הורה, ולא יודע עדיין את התחושות שיש להורה, אבל לפעמים תחושות גם מלוות בשיקול דעת שגוי. יש לי אחיינים אין ספור והרבה מחבריי כבר הורים בעצמם, מהידע שיש ברשותי ונסיוני כנער, הדרך לדעתי היא שוב, לתת לילד כלים, להסביר לו גבולות, להקנות לו אמון במה שהוא עושה, ולהיות עם יד על הדופק אבל לא לחדור להם לפרטיות.

למרות שאתה עדיין לא הורה אני בטוח שגם מסביבתך למדת כבר מזמן שלא כל הילדים/נערים שווים, חושבים ומגיבים אותו הדבר. עם כל הכבוד לתיאוריות ולסטטיסטיקות כל ילד הוא אישיות בפני עצמה בדיוק כמו שגם כל הורה הוא אישיות בפני עצמה. כל אחד צריך למצוא את שביל הזהב שמתאים הן לאישיות שלו והן לאישיות של הילד הספציפי שלו. אין כללים שתופסים ומתאימים לכולם.