התמכרות נוער לסמארט- פון כמה שאלות

אתמול הבת (15) שבה מטיול יום במסגרת הבית ספר,

ששאלתי איך היה אמרה ''בסדר'' קצר כהרגלה ונכנסה עם

החבר אייפון להתוועדות בחדר.

אני מרגיש כמו מציק שאני שואל אותה כי אני ''מפריע'',מכל מקום

לדבריה באוטובוס היו כל התלמידים עסוקים אך ורק בניידים כך גם

בזמנם החופשי בכלל.

איך ניתן כהורים להתמודד עם ההתמכרות הזו. אני משתדל בקשיים עצומים

להגביל אותה עד 2000 בערב, ואז אני מרגיש כאילו לקחתי למעשן את הסיגריה,

משהו כזה,

שאלה נוספת מטרידה האם כהורים יש לנו זכות לדרוש עם מי היא מתכתבת או באיזה

קבוצות היא פעילה?

הכל נעול אצלה בסיסמא כמובן,

מעולם לא ניסינו אפילו אבל האם אנו פועלים נכון?

עוד רעיונות להתמודדות עם ההתמכרות הזו?

יש כמה גישות חינוכיות בנושא.

אני אישית סומך על הבן הגדול שלי, ולא חושב אפילו לחטט לו בטלפון. למרות שאני מניח שכמו לכל בן טיפשעשרה, יש לו שם דברים שעדיף לכל הצדדים שלא אראה.

מצד שני, אני בטוח (הוכח כנכון במקרה אחד) שאם יהיה שם משהו מוגזם, פלילי או עניין של חיים ומוות, הוא יבוא מיוזמתו ויבקש את העזרה שלי, נקודתית.

לגבי ההתמכרות- אני חושש שזה היפוקרטי לבוא ולבקש ממנו לעזוב קצת את הנייד, בעודי יושב עם הנייד שלי וגולש בCF

המבוגרים מכורים לא פחות מהילדים. זה מזיק באמת רק כשזה בא על חשבון זמן של דברים חשובים. ילד אינטליגנטי יכול להבין זאת לא פחות טוב ממבוגר אינטליגנטי.

1. כן, הם כל הזמן בסלולרי.

2. הילדים שלי יודעים שעד גיל 18 יש לי את הססמאות לטלפונים שלהם. זו בכלל לא שאלה. כן, אני בודק מה קורה בטלפונים שלהם, בודק היסטוריית גלישה, בודק ווטסאפ, וכד'.

יש מצב שאפסיק קודם הגיעם לגיל 18 אבל כרגע זה המצב.

לפני כמה שבתות אני בשטח, והבן מתקשר לספר שמישהו שולח לו תמונות מגעילות. מייד ביקשתי ממנו לכבות את המכשיר ולשים אותו בצד עד שאחזור. אני כבר מתכנן איך אני מגיע לאותו שולח תמונות ושובר לו כמה עצמות בגוף. מגיע הביתה, התיישב לו איזה וירוס על הסלולרי, והוא כל הזמן קיבל אתרי פורנו בדפדפן מאיזה לינק מפוקפק שפתח. לשמחתי הוא הבין שזה תוכן 'לא ראוי', והניח את הטלפון בצד.

אנחנו חייבים להיות בזירות בהם הילדים שלנו מסתובבים. אם הם חשופים לביריונות רשת, חרמות ועוד.

בבית ספר אמרו לנו שכל ההורים אמרו שהם סומכים על הילדים שלהם וזה לא מצדיק לא לבדוק אחריהם.

במקרה של נערה מתבגרת זה ברור שהיא תדבר על נושאים שלא נעים לי או לאשתי לראות.

במקביל הדילמה לא לאבד שליטה על מעשיה שם.

הדברים האלה ממש לא תמימים, ומהונדסים משנה לשנה שיהיו כמה שיותר ממכרים.

לדעתי ואני מקווה שאני טועה, אבל בעתיד אנחנו נגלה כמה נזק הסמארטפונים באמת עושים, במיוחד למוח מתפתח של ילדים.

אני לא רואה את אחיינים שלי בני ה-15 ו-11 לעיתים קרובות(כן, אני דוד חרא) אבל כשאני כן, אני רואה את היחס בניהם לסמארטפונים, זה ממש התנהגות כפייתית של ג'אנקיס. זה לא נורמלי בשום צורה, וזה ניראה מאוד לא בריא.

אצלנו הבנות (12 ו 16) יודעות שבידי פעם אני בודק מה הולך אצלן (לא מסתיר את זה וזה נעשה בהסכמה מלאה). לא נכנס לתוכן השיחות אלא מרפרף לראות אם יש צ'אטים מאנשים לא מוכרים או דברים חריגים. בכלל אם יש משהו חריג אפילו עם חברות לכיתה הן פונות מיד מיוזמתן ואנחנו מנתחים את הדברים יחד. מגיל צעיר כשעלה הרצון לפתוח חשבון פייס או ווצאפ הסכמתי מיד כדי לנצל את הזמן שהן קואופרטיביות ללמד אותן את הסכנות ואיך מתמודדים איתן.

לגבי זמן מסך יש אצלנו כללים ברורים שחלים על כולם (גם עליי ועל אשתי).

1. אין טלפון ליד שולחן האוכל.

2. אין טלפון כשיש אורחים/חברים.

3. אין טלפון לפני סיום מטלות בית הספר.

4. לא הולכים לישון עם הטלפון (ואין אצלנו מחשבים בחדרי השינה וטלויזיה נוספת פרט לסלון רק בחדר שלנו כשהן יכולות לראות שם חופשי).

הבת שלי בת 15.5.

אני לא נוגע לה בדברים האישיים שלה. אני יודע מה הסיסמה שלה, אבל לא הייתי חולם לחטט לה בתוכן אישי, בגיל הזה. מצד שני, היא אדם מאוד מאוד מרובע וזהירה ביותר. גם בגיל צעיר בים, למשל, לא הייתי צריך לדאוג שהיא תפר את הכללים.

את השיחות לגבי איך צריך להתנהל ברשת חברתית אנחנו מנהלים כבר מגיל 4 (Club Penguin, למי שמכיר/זוכר). היא יודעת מה יש שם בחוץ ויודעת שאסור לה לתת פרטים מזהים, שמדיה מצולמת (ואחרת) יכולה להגיע לכל מקום... וזהו. מכאן והלאה, כמו שאני לא יכול לשמור עליה כשהיא לא בבית, אני גם לא יכול לשמור עליה כשהיא בעולם הוירטואלי. ציידתי אותה בהבנה ובכללים, מכאן אין לי ברירה אלא לסמוך עליה.

בבית ספר אמרו לנו שכל ההורים אמרו שהם סומכים על הילדים שלהם וזה לא מצדיק לא לבדוק אחריהם.

במקרה של נערה מתבגרת זה ברור שהיא תדבר על נושאים שלא נעים לי או לאשתי לראות.

במקביל הדילמה לא לאבד שליטה על מעשיה שם.

תגובה אופיינית של "מחנכים" בשקל.

כאילו שהסמארטפון הוא המקום היחיד בו הם עלולים לקבל החלטות שגויות בגיל הזה.

במקום להסיר מעצמם את האחריות (שזה בעצם הכוונה ב"הרצאה" הזו), הם צריכים (בשיתוף ההורים, איני טוען חלילה שהתפקיד הוא רק שלהם), ללמד את הילדים לקבל אחריות, לגלות מנהיגות ובגרות, להכיר את מגבלות החוק והנורמות החברתיות, ולנהוג על-פיהן, ובנימוס.

ראבאק, תוך שנתיים-שלוש ה"ילדים" הללו יחזיקו ביד נשק אוטומטי, או יטיסו F-16. אז הם יהיו מספיק בוגרים כדי להשתמש בכלים הללו בצורה נכונה?

וזה כנראה לא מייצג את כל בתי הספר.

בבית הספר של בני, למשל, ישנה "מנהיגות השכבה", בכל שכבת גיל, (שמורכבת מילדים שנבחרו ע"י יועצת בית הספר ורכזת השכבה ככאלה שיכולים להכיל את התפקיד והאחריות הנלווית אליו), שהתלמידים יכולים לפנות אליהם בבעיות של שיימינג, הפצת סרטונים, אלימות, או כל בעיה שיותר קל להם לשתף עם בן גילם, ואלו מקבלים את ההחלטות מתי "לסגור את זה בתוך השכבה", ומתי לערב את המבוגרים.

וזה עובד יופי (בני הוא "מנהיג" בתכנית, ואני יודע שפונים אליו).

כשמתייחסים לנערים הללו כ"תינוקות שצריך לחתל ולהגן עליהם מפגעי העולם", הם מפנימים את חוסר האמון, ומתנהגים בהתאם.

ומי שחושב שחיטוט אקראי בסמארטפון שלהם ימנע את האסון הבא, עלול להיות מופתע מאד לרעה.

(וגם מי שחושב שנער בן 16 שיודע שהטלפון שלו חשוף, לא יודע להסתיר את מה שהוא רוצה להסתיר, ממבוגר שאינו מומחה לאבטחת מידע והאקינג, טועה)

בתוך בית הספר אני לא דואג כי האקלים הבית בספרי הוא כזה שאם משהו כזה מתחיל הילדים עצמם עוצרים את זה. הבעיה היא עם גורמים מבחוץ.

למשל יש כל מיני קבוצות ווצאף בכל מיני נושאים בשיטת חבר מביא חבר. הילדות מהר מאוד מרגישות בבית בקבוצות כאלה למרות שהן לא מכירות אישית את כל המשתתפים (הפעילים והשקטים) ושם אורבת הסכנה. אני מידי פעם עובר (בהסכמה ובידיעה) על רשימת חברי הקבוצה כדי לנסות לזהות מתחזים ודברים מהסוג הזה. לא מעניין אותי ואני לא מחטט בהתכתבויות אבל מי נמצא כביכול "בבית" אני כן בודק (לגדולה כבר לא אבל לקטנה עדיין כן).

אני לא אוהב לקבוע כללים בדברים הללו, כי זה מאוד משתנה. משתנה בהתאם לאופי ולנסיבות של כל ילד, וגם הגיל כמובן. לבת שלי לא היה בכלל סמרטפון לפני כיתה ז'...

בגיל הזה להסתכל לה בהתכתבויות אישיות, נראה לי לא לעניין. אם היא היתה בת 6, סיפור אחר.

לבת 16 בוודאי ובוודאי שאני לא מתכוון להיות גורם מתווך בינה לבין העולם. בשלב הזה אני גורם מייעץ...

לאף אחד מהילדים שלי לא היה ולא יהיה סמארטפון לפני כיתה ט' .

הסיבה? אין בו צורך אמיתי, התמכרות מיותרת במקום ילדות נורמלית , לא מספיק בוגרים כדי להתמודדת עם שלל תופעות שליליות של המדיה הזאת ( בעיקר סוטים ואכזריות של "חברים" בגיל 8-12, שעוד לא מבינים את חומרת המעשים שלהם ).

נכון, המחנכות צריכות לשלוח מיילים עם הודעות, במקום וואטסאפ - לא השארנו להן ברירה. מי שרוצה להתקשר - יש טלפון בבית או נייד "טיפש". נכון, יש לחץ חברתי, אבל נחסך הרבה עוול, אחוזי ראייה ושכל.

לבני 16-18 אני לא נכנס לווריד, כי אני סומך על שיקול דעתם ( הם מכירים את הסכנות היטב, לימדתי אותם ).

אני אמנם לא הורה אבל אומר כמה דברים בתור הנכד הבכור, ואחד שדיי גידל את אחיו והבני דודים (עלי זרקו וזורקים את כל הילדים לבייביסיטר).

בעקרון, לנו (30 ומעלה) בתור ילדים לא היה טכנולוגיה מי יודע מה, פתאום עכשיו יש כל עניין הטלפונים הסלולרים מחשבים ואינטרנט, והכל נגיד מרחק שתי הקלקות מפה לקצה השני של העולם, וגם חשיפה מטורפת לדברים שאנחנו לא רוצים שיהיה לילדים, מצד שני אי אפשר להגביל ב 100% את הכל ולהשאר מאחור בזמן שכולם רצים קדימה.

יש משהו שדי מציק לי, שאני בתור ילד קטן בגיל 15+- הייתי יוצא לא מעט וספורטיבי כדורסל וכדורגל כל היום, משחק בחוץ וחי בחוץ עד כדי כך שאמא הייתה דואגת שאני כל הזמן לא בבית (תקף גם לחברים).

היום ההורים לרוב מתחננים שהילדים יזרקו קצת את הטלפונים והמחשב ויצאו החוצה לראות שמש ועולם.

אני רואה במשפחה שלי איך אחי הקטנצ'יק (בן 15) שקוע במשחקי טלפונים וכו', אחי השני גם היה ככה אבל למזלנו הגיע לצבא וקצת יצא מהעניין.

אני בעצמי דיי "מכור" למחשבים וטלפון כי זו שגרת החיים, אבל מעולם לא הייתי מפונק יתר על המידה כמו רוב הילדים היום ואת זה לדעתי צריך לדעת לאכול, ולהגביל.

אני חושב שלילד קטן כל עוד הוא באיזור הגיל 10-14 יש צורך בחיטוט קטן של הסלולרי, למה? כי יש היום יותר מדי מקרים של התעללויות ודברים כמו שכתבו כאן - פליליים וכדומה שלפעמים הורים לא מודעים לכך, יש לנו מקרה קטן (למזלי) במשפחה המורחבת שלנו וההורים תפסו את זה בזמן.

מעבר לגיל הזה, אני חושב שהילדים שכבר לא ילדים מתחילים לתפוס קצת יותר את הראש ולהבין, במקרה כזה אפשר להיות כמו גלגל עזר מהצד.

אבל מצד שני אני לא הורה עדיין אז מה אני יודע P:

המטרה היא לגרום לילד לסמוך ואף לשתף את ההורים.

האם הדרך לחטט בטלפון יגרום לילד לשתף אותו ברגע האמת? קשה לי להאמין. אולי אני צעיר חסר ילדים שלא מבין כלום בגידול הילדים. אבל אם תבדקו את ילדכם בציציות, איך הם יגדלו וילמדו לטעות? הרי אם תהיה תקשורת טובה בין הילד להורים, למה שהילד לא ישתף את ההורה ברגע האמת?

הייתי כבר 3 פעמים בהרצאות שלו, בכל פעם שאחד הילדים הגיע לגיל 11 ( ביחד עם הילד בכיתה, בית הספר מזמין אותו כל שנה ).

הסכנות משתנות והופכות ליותר מתוחכמות, בהתאם להתפתחות טכנולוגית . באתר יש מגוון הרצאות בהתאם לגילאים.

https://www.giladhan.co.il

למה דווקא נוער?

יש כל מיני סיטואציות בחברת מבוגרים והורים שבא לך לבכות, לא מסוגלים לחבר שני משפטים קוהרנטיים (שלא לדבר על שיח אינטליגנטי חלילה) בגלל ההתמכרות להסחות דעת.

מה?

...

מה אמרת?

...

מה?

...

אה?

...

לענייננו, עוד לא החלטנו מה יקרה בגיל מבוגר יותר, כל עוד הילדים קטנים זה לא מהווה בעיה. הצפייה בטלוויזיה מוגבלת לשעה בממוצע ביום, ואין, פשוט אין את התופעה הבזויה הזאת של לתת את הטלפון לתינוק (כן כן, תינוק) שידפדף לבד ביוטיוב.

משתדלים בעצמנו להפחית עד כמה שניתן את התופעה שבה הילדים מנסים להסב את תשומת הלב שלנו בעת שאנחנו תקועים עם הראש בנייד.