התמכרות נוער לסמארט- פון כמה שאלות

לא אצטט את כל התגובות שהתייחסו אלי, אז אגיב בכלליות.

יואב, קודם כל אל תשווה ילד למכונית.

אני מבין שבתיאוריה ובסטטיסטיקה הכל טוב ויפה אבל במציאות לכל ילד יש עולם ומלואו ששונה, החל מתכונות אישיות, דרך הפרעות קשב ועד לקשיים פיזיים\מנטלים מולדים.

ובכל זאת, עדיף להגיע ממצב של חוסר מושג, למצב שיש לך ארגז כלים לדעת מה ליישם.

גם אני מכיר ילדים של פסיכולוגים שהם דפוקים לגמרי, ולוקחים גם תרופות נוגדות דיכאון ושות', אבל אותו דבר קורה גם עם ילדים של אנשים אחרים לא מקצועיים.

אני יכול לראות דרך האחים שלי את החינוך שמתקבל.

אצל אחי הבכור מגיל קטן חינכו להמעיט בדברים לא שגרתיים שמסבים עונג 'רגעי', כמו ממתקים רק בסוף שבוע, בלי טלוויזיה, מחשב קצת זמן ביום, טלפון הם קיבלו בגיל 15~ וגם הוא לא היה סמארטפון, ובאמת הילדים לא נחשפים לתכנים לא ראויים, השאלה אם זה בריא או לא גדולה עלי.

אצל אחי השני ניתנת לילדים אהבה ללא תנאי, וכשהילד עושה מעשה לא ראוי מגנים אותו על המעשה ומסבירים לו יפה מה לא היה בסדר, ושוב מחבקים אותו כדי לתת לו אמון ובטחון בהורה.

אצל יתר האחים שלי הילדים קטנים מדי כדי לסקור כרגע.

ובכל זאת, שיתוף פעולה עם הילד תוך כדי הסברים והקניית כלים, בלי חדירה לפרטיות מעבר לגיל מסויים (מגיל 13-14 הילדים צריכים את הפרטיות שלהם עם החברים) זה כלל טוב מאוד בכל מצב, ומשם מתגמשים ביחס לילד, שהאישיות שלו מושפעת גם מהגנטיקה וגם ממערכות יחסים מוקדמות מאוד בחייו.

יש לבסוף גם את עניין ה'מזל', אותי לא חינכו לשום דבר ברשת מאחר וההורים שלי מבוגרים והטכנולוגיה מהם והלאה, ובכל זאת כשכן נפגשתי עם אנשים מהרשת, אי שם לפני 10 שנים, הודעתי להם, ידעתי לשמור על עצמי ולהבין מול מי אני מתכתב. אמא שלי פעם גם הגיעה להשגיח מהצד באיזשהו קניון שהיה מפגש, זה היה מביך אבל הכל היה בסדר בסופו של דבר והיא ראתה שאני בוגר ומבין באיזה עולם אני נמצא.

אם יוצאים מנקודת הנחה שהילדים שנולדים לזוג הורים הוא נורמטיבים. מה הבעיה לחנך אותם לעצמאות? הרי לכל ילד את רצונות שונים וקשיים שונים, אבל המטרה היא בסופו של דבר שהם יהיו עצמאים? אז למה לא לתת להם כלים לאצמעות בגיל צעיר?

כי לא יודעים איך.

לכל גיל יש את עצמאות המתאימה.

בגיל שנתיים ללכת לבד לשירותים, בגיל 9 לחצות לבד את הכביש. בגיל 18 ללכת לצבא, אחרת כך להתפרנס ולפרנס ( זאת כבר עצמאות מלאה, ההיפך מתלות שהיתה לפני כן). אחר כך לבד לחצות את הכביש, לבד ללכת לשירותים. ..

לתת לילד בן 7-8 טלפון נייד זה לא להקנות לו עצמאות בגיל צעיר. זה להפקיד בידיו כלי עזר ולעשות את מירב מאמצים שהוא לא יהפוך לכלי נשק נגד אחרים או נגד עצמו. לדעתי, בגיל הזה לילדים עדיין אין שיקול דעת מספקת . אבל אני במיעוט.

אפשר גם לתת אקדח לילד בן 9, אם אתה עושה זאת נכון.

השאלה היא, כמו בחינוך מיני, איך אתה מלמד ילד לפתח גישה בריאה לתחום מראש, לפני שזה רלוונטי?

אז זהו ההבדל בינינו - אני לא חושב שאפשר לתת אקדח לילד בן 9, לא משנה כמה תסביר לו על זהירות, סכנה, הוראות שימוש - לדעתי הוא עדיין לא בוגר מספיק.

אני לא מתכוון בכלל לחינוך מיני אלא לבגרות שכלית ורגשית.

גם לילד בן 5 אפשר להסביר איך לחצות את הכביש 100 פעמים, אבל הוא עוד לא בוגר מספיק. במקרה של כביש, ילד עד גיל 9 עוד לא יודע להעריך מרחק מהסכנה+ קצב התקדמות של הרכב המתקרב.

על אותו המשקל, שוב לדעתי, ילד בן 9 לא יודע להעריך סכנות ברשת, ולא רק בהקשר המיני. הוא עוד לא מספיק בוגר שכלית ורגשית להתמודד עם כל מיני תופעות. ומכשיר נייד חכם זה ללא פיקוח הורים. אם הילד זהיר ומשתף את ההורים - הם יוכלו לעזור בזמן ( אולי ), אבל אם הילד סקרן ותמים ונשאב פנימה , זה עלול להיות מאוחר מדי, והילד ייפגע.

אני מאמין שיש הבדל גישות שונות וסמכות שונה לילדים צעירים מאוד לבין נערים מתבגרים. בהתאם הבקרה לילד צריכה להיות בהתאם.

אז זהו ההבדל בינינו - אני לא חושב שאפשר לתת אקדח לילד בן 9, לא משנה כמה תסביר לו על זהירות, סכנה, הוראות שימוש - לדעתי הוא עדיין לא בוגר מספיק.

ואיך הוא יהפוך להיות בוגר?

אתה מתחיל עם לתת לו נשק בהשגחה, בהתחלה נשק עם פוטנציאל נזק קטן, מדגיש הוראות בטיחות... וכו'. לאט לאט.

מה יעשו הילדים שלך שפתאום ייצנח עליהם סמארטפון בגיל 15?

איך הם יידעו איך מתקשרים בוואזאפ? מהו קוד ההתנהגות?

כל דבר אפשר להכיר בכל גיל, באופן שמתאים למצב ההתפתחותי, כי בגרות צריך לפתח, היא לא מתרחשת מעצמה.

falou, כאדם שגדל במקום כפרי וקצת קיבוצי, שביום בהיר אחד התגייס לצבא וקבלתי "שוק" תרבותי קפטליסטי, לא יריתי על אף אחד בגלל ה"שוק". כי אני מאמין שקבלתי חינוך טוב.

יש לי שניים שקיבלו סמארטפון בגיל 13, ואני לא מצטער לרגע על כך שהם לא היו תקועים בתוך המכשיר הזה לפני כן. ותאמין לי, מהר מאוד הם למדו "כללי וואטסאפ".

ואני לא חושב שלהיות תקועים בתוך סמארטפון זה סימן לבגרות.

אני אמנם לא הורה אבל אומר כמה דברים בתור הנכד הבכור, ואחד שדיי גידל את אחיו והבני דודים (עלי זרקו וזורקים את כל הילדים לבייביסיטר).

 

בעקרון, לנו (30 ומעלה) בתור ילדים לא היה טכנולוגיה מי יודע מה, פתאום עכשיו יש כל עניין הטלפונים הסלולרים מחשבים ואינטרנט, והכל נגיד מרחק שתי הקלקות מפה לקצה השני של העולם, וגם חשיפה מטורפת לדברים שאנחנו לא רוצים שיהיה לילדים, מצד שני אי אפשר להגביל ב 100% את הכל ולהשאר מאחור בזמן שכולם רצים קדימה.

יש משהו שדי מציק לי, שאני בתור ילד קטן בגיל 15+- הייתי יוצא לא מעט וספורטיבי כדורסל וכדורגל כל היום, משחק בחוץ וחי בחוץ עד כדי כך שאמא הייתה דואגת שאני כל הזמן לא בבית (תקף גם לחברים).

היום ההורים לרוב מתחננים שהילדים יזרקו קצת את הטלפונים והמחשב ויצאו החוצה לראות שמש ועולם.

אני רואה במשפחה שלי איך אחי הקטנצ'יק (בן 15) שקוע במשחקי טלפונים וכו', אחי השני גם היה ככה אבל למזלנו הגיע לצבא וקצת יצא מהעניין.

אני בעצמי דיי "מכור" למחשבים וטלפון כי זו שגרת החיים, אבל מעולם לא הייתי מפונק יתר על המידה כמו רוב הילדים היום ואת זה לדעתי צריך לדעת לאכול, ולהגביל.

 

אני חושב שלילד קטן כל עוד הוא באיזור הגיל 10-14 יש צורך בחיטוט קטן של הסלולרי, למה? כי יש היום יותר מדי מקרים של התעללויות ודברים כמו שכתבו כאן - פליליים וכדומה שלפעמים הורים לא מודעים לכך, יש לנו מקרה קטן (למזלי) במשפחה המורחבת שלנו וההורים תפסו את זה בזמן.

מעבר לגיל הזה, אני חושב שהילדים שכבר לא ילדים מתחילים לתפוס קצת יותר את הראש ולהבין, במקרה כזה אפשר להיות כמו גלגל עזר מהצד.

 

אבל מצד שני אני לא הורה עדיין אז מה אני יודע P:

זה מזכיר לי שראיתי לפני כמה חודשים כתבה שעשו באחד מתוכניות החדשות עם מורה בחוג ספורט, הוא אמר ש"בזכות" הסמארטפונים מבחינתו הילדים הצעירים נכים מוטורית ביחס לילדים שהיו לפני כמה שנים.

בתכלס, בלי קשר לגיל, אנשים פשוט מכורים לזה. אני רואה אנשים באוניברסיטה באמצע הרצאה מתעסקים בטלפון (אחר כך הם מתפלאים שהמרצה לא אמר או שואלים שאלה שהמרצה ענה עליה לפני שניה...), את זה אני באמת לא יכול להבין, אתה משלם שכר לימוד בשביל מה? בשביל לשבת בהרצאה עם טלפון? שב בבית, יש לזה אותו אפקט ולא תפריע לאף אחד עם הרטט והצלילים של הטלפון שלך, אנשים תקועים בזה בזמן נהיגה, זה הזוי.