שכנה חוסמת כניסה לחניות הבניין

לגבי זיקת הנאה שלי מהמכפילים, איזו זיקת הנאה יש לי?זה שאני מוכרח לעבור דרכם בכדי להיכנס לחנייה שלי? זה אילוץ ולא זיקת הנאה כי כך היה נוח לעירייה לאשר לקבלן. יכלו לעשות זאת הרבה יותר טוב, אבל הפרוייקט הזה כולו היה על קצה הריווחיות ולכן הוא גם נראה כך.

שמע. צריך לראות מה כתוב בתקנון, אבל בגדול:

כדי לקבל תוספת מעלית, ממ"ד וחיזוק בפני רעידות אדמה מכרתם את זכויות הבנייה ליזם שהוא בתורו מכר דירות וחניות לדיירים חדשים.

שטח החניות המדובר שדרכו עוברים האנשים בתאוריה לפי מה שאתה אומר, הוא שטח פרטי שלה שמוצמד אליה בטאבו.

לפיכך אתה נהנה מזה שאתה עובר בשטח הפרטי שלה לחניה שלך.

זה שהיה אפשר לתכנן את זה טוב יותר - אולי.

אבל בסופו של דבר יש לך מעין "זיקת הנאה".

לא יודע אם חוקית הדבר מחייב השתתפות של הנהנים בתחזוקה, אבל הגיונית לדעתי כן. בסופו של דבר לפי הלך הרוח יכריע בית המשפט כנראה.

זה נכון לכל דבר בחיים.

אם זה לא שכנים, זה שותפים.

אם זה לא שותפים, זה ספקים.

אם זה לא ספקים, זה לקוחות.

אם זה לא לקוחות, זה הילדים. או אשתך. או...

 

או אם אתה לבד ולא עושה כלום, אז זה בעסה, כי אתה לבד ומשעמם.

 

תמיד יש קשיים, תמיד יש בעיות. כמעט תמיד זה קשור לאנשים אחרים. מטפלים בזה.

זה החיים.

אפשר לחשוב שלפני תמ"א כל הדירות הללו היו ארמונות מפוארים...

אתה קצת מעוות את מה שאמרתי ומייחס כוונות שלא קיימות לדבריי.

חיכוכים תמיד יכולים להיות, נכון.

פה, זה הסלים מחיכוך- למעשה מגונה .

שכנים שמסוגלים להסלים מצב, ולא לנסות לפתור אותו בדיבורים, פה מתחילה בעייה חמורה יותר מאשר ויכוחים "רגילים".

כמו שכתבתי,זה נכון לכל אדם בחייך. דברים יכולים להסלים. ןחלק גדול מהחיים זה לנהל שלא תקרנה הסלמות ולנהל אותן כשהן כן קורות.

אי אפשר לחיות במטרה להמנע מהסלמות שאולי תתרחשנה, עוד לפני שרואים אותן באות, אחרת לא נצא מהבית...

יש הסלמה ויש הסלמה.

האקט הזה הוא אקט אלים.

עם אלימות, אני לא מוכן לחיות בשקט. לא מקובל עליי בשום צורה.

היה ניתן להסלים את זה בדרכים אחרות, לא אלימות. אבל כמובן, שמאחר ורק השכן\ה הבעייתי\ת י\תיפגע מזה, זו לא הדרך שנבחרה, אלא "לדפוק את כו-לם, כמה שיותר חזק". כמו בפרסומת של הבנק ההוא, "לנקנק, לנקנק, לנקנק".

אני אבקש את התקנון כי אין לי אותו, אבל בגדול נאמר בו (בשיתוף עם האגודה לתרבות הדיור) שרק בעלי המכפילים ישלמו על התחזוקה שלהם ולא אף אחד אחר. שים לב כי רק החנייה במכפיל עצמה צמודה בטאבו לדירה והיא שטח פרטי. השטח מעל המכפיל - קרי, החלק העליון שלו, הגג, אינו שייך לאף אחד והוא ציבורי של הבניין ושייך לכולם.

המכפילים האלה גם מאוד מרעישים בפעולה שלהם ולאותה שכנה הרעש מפריע. יש לי הודעת וואטסאפ שלה לשכן אחר שבה היא מאיימת במפורש שהיא תסגור את החניון לכולם כי רעש המכפילים ורעש המכוניות החונות מפריע לה. זו חוצפה ממעלה ראשונה.

שמע. צריך לראות מה כתוב בתקנון, אבל בגדול:

 

כדי לקבל תוספת מעלית, ממ"ד וחיזוק בפני רעידות אדמה מכרתם את זכויות הבנייה ליזם שהוא בתורו מכר דירות וחניות לדיירים חדשים.

שטח החניות המדובר שדרכו עוברים האנשים בתאוריה לפי מה שאתה אומר, הוא שטח פרטי שלה שמוצמד אליה בטאבו.

לפיכך אתה נהנה מזה שאתה עובר בשטח הפרטי שלה לחניה שלך.

 

זה שהיה אפשר לתכנן את זה טוב יותר - אולי.

אבל בסופו של דבר יש לך מעין "זיקת הנאה".

לא יודע אם חוקית הדבר מחייב השתתפות של הנהנים בתחזוקה, אבל הגיונית לדעתי כן. בסופו של דבר לפי הלך הרוח יכריע בית המשפט כנראה.

בעלי החניות שלא במכפיל, מי שלטענתך נהנים מנסיעה על המכפיל כדי להגיע לחנייתם, הסכימו להשתתף בתחזוקה. אבל זה כנראה לא סיפק את השכנה כי היא דורשת שכולם, גם שכנים שאין להם חניה, ולא נוסעים על המכפיל כדי להגיע לחנייתם ישתתפו בעלות התחזוקה.

לדעתי, הפתרון הכי טוב הוא לא לכבול אלא לשחרר. כל מי שיש בבעלותו חניה במכפיל לאפשר לו לוותר עליה ובכך לפתור אותו מחובת התשלומים שהוא חש שנכפו עליו ע"י הקבלן/שאר הדיירים.

היה ומי שאין לו חניה ירצה חניה במכפיל, מוזמן להיכנס בנעליו של מי שויתר על החניה ולשלם את התחזוקה (מבלי לפצות את בעל החניה הקודם).

במידה ונשאר מכפיל שלם ריק, כל הדיירים נושאים בעלות של פירוק המתקן וסתימת הבור.

הבעיה היחידה היא רק לדאוג לשינוי הרישום בטאבו (עלות כספית ובירוקרטית).

לאחר עריכה (פספסתי את ההודעה האחרונה של פותח השרשור):

אחלה טוויסט בעלילה, אז מבעיה כספית עברנו לבעיה עקרונית.

אין מנוס מלקחת את השכנה הסוררת לבית משפט כדי להוציא לה צו שילמד אותה קצת לקחת אחריות על ההחלטות שלה בחיים.

מאחל לכם שהיא תבין את הרמז ותמכור את הדירה בתום התהליך.

עם אלימות, אני לא מוכן לחיות בשקט. לא מקובל עליי בשום צורה.

היה ניתן להסלים את זה בדרכים אחרות, לא אלימות. אבל כמובן, שמאחר ורק השכן\ה הבעייתי\ת י\תיפגע מזה, זו לא הדרך שנבחרה, אלא "לדפוק את כו-לם, כמה שיותר חזק". כמו בפרסומת של הבנק ההוא, "לנקנק, לנקנק, לנקנק".

כי ניקנקו אותה עם תחזוקה של מכשיר שהיא לא היתה אמורה לתחזק לבד (לפי התקנון המקורי), ושזה לא רק אינטרס שלה שהוא יעבוד.

אז למה היא אלימה, ושינוי התקנון זו לא אלים?

חוצמיזה, יש אלימות בחיים. מתמודדים עם זה.

יש חדש?

איזה קטע, בדיוק באתי לעדכן היום וראיתי שנשאלתי אם יש חדש. אז כן יש חדשות, טובות אפשר לומר:

אחד השכנים מצא חברה (שבכלל מוכרת ציוד למוסכים אבל לא משנה) שתמורת 600 ש"ח כולל מע"מ הורידה את המכפיל

התקול למטה ושלום על ישראל. כל מי שהסכים שילם את חלקו לשכן האדיב (הוא שילם הכול בשיק), ובנוסף הוצאנו מכתב התרעה

ע"י עו"ד לכלל בעלי החנייה במכפילים שהם אלו והם בלבד שצריכים לשאת בעלות תחזוקת המכפילים באם ירצו להשתמש בהם.

עכשיו, שישברו את הראש בינם לבין עצמם (חלק רוצים להשתמש במכפילים, וחלק אחר מבחינתם לא להשתמש במכפיל לעולם ולזרוק את המפתח לים מה שנקרא - גם אם זה אומר לאבד חנייה).

אני שמח שזה נפתר כך ולא הסלים עוד.

תודה לכולם על העיצות המועילות והתובנות.

שומדבר לא נפתר.

הוצאתם מכתב, אז מה?!

מספיק שאחד מבעלי המכפילים יילך לבית משפט והוא יגרור לשם את כולכם.

תכין את הארנק.

המכפיל היה תקול ובעלי המכפילים לא רצו לתקנו, כי התיקון דרש חתימה על חוזה לשנה מול החברה, וגם כי חלק מבעלי החנייה במכפילים לא רצו להשתמש בהם יותר ומכאן גם לא לתקנם. למעשה הם השאירו אותנו תלויים באוויר.

ביקשנו מהם יפה, קיימנו מספר אסיפות ולאחר חודשיים כשראינו שלא נעשה כלום, יזמנו אנו את פיתרון הבעיה.

עכשיו אנחנו יכולים לחנות בחנייה שלנו. בעל מכפיל שירצה להשתמש בו, שיתכבד ויחתום מול החברה המתפעלת על חוזה שנתי וישתמש בו (אך גם יישא בהוצאות התחזוקה שלו).

לפניי שביצענו את המהלך הזה התייעצנו עם עו"ד ומותר לנו לעשות זאת ואף לתבוע את בעלי החנייה במכפילים על החזר הוצאות אם נרצה. הם מנעו גישה לקניין שלי בטאבו. אדרבא, נלך בשמחה לבית המשפט ונראה מי יינצח. במיוחד שיש ראיות בדמות מסרוני וואטסאפ שבהם אנו בעלי החנייה הרגילה (רובנו לא כולם) מוכנים להשתתף בהוצאות התחזוקה, והבעיה נבעה מהם כי חלקם לא רצו להשתתף בעלות התחזוקה וכמו שכבר אמרתי בעבר, לזרוק את המפתחות לים.

אדרבא, נלך בשמחה לבית המשפט ונראה מי יינצח.

היחיד שהולך בשמחה לבית משפט זה מי שמקבל כסף בשביל ללכת.

אולי יש לכם קייס חזק, אבל את הסכסוך לא הבאתם לידי סיכום מוסכם, לכן זה אולי לא הסוף.

מסכים, אבל עשינו כל מה שיכולנו על מנת לפתור את הסכסוך בדרכי שלום ונועם. זה לא הלך!!

מצאנו פיתרון, וכרגע יש שקט תעשייתי. אם זה יסלים לכדי משפט, נתמודד אז.