Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

חוזרים בתשובה? יוצאים בשאלה? מתחזקים? נחלשים?


SurfHigh
שימו לב! השרשור הזה בן 2232 ימים, שזה ממש ממש הרבה. נא המנעו מהקפצה שלו והקפיצו אותו אך ורק אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא. אם יש לכם שאלה, נא פתחו שרשור חדש.

פוסטים מומלצים

אם יש פה כאלו, או כאלו שמכירים את הנושא מקרוב, מעניין אותי לדעת, איך זה מתחיל?

מה הגורם שמתחיל את השינוי?

מה התהליך שעובר בנאדם כזה?

בבקשה על תהפכו את זה לשרשור פוליטי, או מה יותר נכון או טוב.

אני מתעניין רק בצד הפסיכולגי/נפשי.

להשכרה: חתימה בפורום הרכב המוביל בישראל!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

  • תגובות 433
  • פורסם
  • תגובה אחרונה

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

תמונות שפורסמו בשרשור

אני חוזר בשאלה.

היו לי הרבה נקודות בישיבה קטנה (מקביל לכיתות ט' עד י"א) ששאלתי את עצמי מה אני עושה שם, הרגשתי סגור וכלוא, אסור היה להחזיק פלאפון ואפילו רדיו, (עשו חיפושים מדי פעם), לקרוא ספרים שלא תואמים לרוח היהדות או סתם לצאת מהמתחם, בנוסף לכך התנאים היו לא משהו והאוכל היה ברמה של בסיסים מעפנים בצבא. יותר מהכל הבנתי שבכל מגזר יש אנשים חרא והלבוש לפעמים הוא רק מסיכה, יש משפט אחד שהלך איתי והוא "דרך ארץ קדמה לתורה".

 

עזבתי את הישיבה והלכתי להשלים בגרויות, לאחר מכן התגייסתי ומשם הדרך להורדת הכיפה הייתה קצרה.

למזלי, למרות שההורים שלי חוזרים בתשובה הם לא מהקיצוניים שהולכים עם הראש בקיר, הם המשיכו לתמוך בי למרות מה שעשיתי והיחס שלהם כלפי לא השתנה במאומה.

בשנים הראשונות הרגשתי בודד חברתית כי ניתקתי מגע עם כל החברים שהיו לי מהילדות, לקח גם זמן עד שהרגשתי בנוח לדבר עם המין היפה :-P

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

לא הייתי דתי אבל הייתי מסורתישלמד במסגרת ישיבה תיכונית והייתי בדרך הבטוחה ללהפוך לדתי.

עד שרצה הגורל ונחשפתי לקצת יותר ממה שחשפו אותי בישיבה(לפני עידן הסמארטפונים מהאינטרנט הזמין בכול מקום).

 

לאט לאט נחשפתי למכונה המשומנת של החזרה בתשובה, ומשם עשיתי בדיוק את הדרך ההפוכה.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

  • חברי המעגל הראשון

קודם כל, המונח "חזר בשאלה" הוא לא נכון מבחינת המשמעות של זה בעברית וזה משהו עילג שאיכשהו תפס.

המשמעות של "תשובה" בהקשר של חזרה בתשובה זה לשוב חזרה למקורות ולא לענות על שאלה כלשהי, כך שמי שעושה ההפך לא חוזר לשום שאלה.

גדלתי במשפחה דתית, הלכתי לבית ספר יסודי דתי ולישיבה תיכונית. בכיתה י"ב היה שלב שהיינו צריכים ללכת לשבוע לישיבת הסדר כדי להתרגל לעתיד לבוא לכאורה. שם גיליתי שזה לא מתאים לי והחלטתי להתגייס רגיל ולא לדחות. גם החברים הקרובים שלי לא ממש מצאו את עצמם במסגרת הזו אז יצא שכולנו הפכנו לחילונים בשלב מסויים, כל אחד בשלב אחר. בצבא הייתי דתי לייט (אבל לא כזה שמתחמק מעבודות בגלל זה), בלימודי התואר עוד שמרתי על דברים בסיסיים כמו שבת וכשרות וזה דווקא הועיל לי כי הייתי מסיים את כל העבודות בצורה כזו שהייתי נח בשבתות בזמן שכולם המשיכו לעבוד על פרוייקטים. אחרי שעברתי לגור עם חברה שלי הפסקתי להיות דתי, אבל אני לא בז לדת ולא לאנשים מאמינים. יש אנשים שזה עושה להם טוב וכל אחד צריך לחיות איך שבא לו.

עריכה אחרונה על ידי SlowRide

אומרים שהעתיד הוא אנרגיה סולארית, אז עברתי לסולר.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

אני לא חזרתי בשאלה אבל הפכתי אתאיסט בגיל 11, בעיקר אחרי קריאה של אינציקלופדיות שלמות וסוג של הבנה פנימית שאין כלום מלבד אנחנו והכוכבים.

 

אבל אני הייתי חילוני והייתי חשוף לזה. מה שמסקרן במיוחד זה אנשים במגזר החרדי למשל שהם סגורים בקו מחשבתי, ומתוך תוכם מבינים שאין כלום. כאילו מה גורם לאדם אחד להאמין לחלוטין שיש כוח עליון ולאחר שגדל באותה סביבה, לא להרגיש את זה. אגב אם זה מעניין אותך, תקרא על הסיפור האישי של אברהם פרסטר שהחליט לחזור בשאלה (ובאמירה נורמטיבית - איך זה נראה שחרדי משתחרר מהדת והופך להיות אדם חילוני, הוא וילדיו).

 

 

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

יצאתי בשיעור א' בישיבה גדולה.

בגלל שגדלתי בקהילה שהיא לא חרדית פר-סה (מושב דתי, אבל אנשי אדמה שעמלים למחייתם ואין להם פנאי לעסקנות ופוליטיקה) לא הייתי מודע להרבה מההגבלות כמו קריאת ספרים לא מפוקחים (בתור תולעת ספרים, ספרות הפרוזה החרדית ברמה מאוד נמוכה ולא בדיוק מאתגרת או מעניינת) וכו'. המסגרת החרדית מאוד נוקשה בעניין הזה ואכלתי הרבה קש. כמעט הועפתי בשיעור ב' בישיבה קטנה כי נתפסתי עם ספרי הארי פוטר.

בישיבה גדולה נפל לי האסימון - לא יכול להיות שזה מה שאני אמור לעשות לשארית חיי. משהו בדרך החיים הזו לא תקין.

הרגשתי שכל התחביבים והדברים האהובים עליי נלקחים ממני ביתרוצים של 'ביטול תורה' ו'לא יאה לבחור ישיבה' ומוחלפים בדברים שהוכתב לי שאני צריך לאהוב כחלק מהנורמה (לא כולם חיוביים, אגב. עישון למשל הוא דבר מאוד מקובל בישיבות).

לקראת סוף זמן חורף נמאס לי, עברתי ללמוד בישיבה תיכונית כחלק מפשרה עם ההורים כאשר למעשה הייתי כבר כופר לכל דבר ועניין. בצבא הכיפה ירדה לחלוטין.

I see now that the circumstances of one's birth are irrelevant; it is what you do with the gift of life that determines who you are

Mewtwo -

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

אני חילוני גמור אבל את אשתי הכרתי בגיל 17, שנתיים אחרי שהחליטה לעזוב בי"ס לבנות, להתחיל ללבוש מכנסיים ולהפסיק להאמין בו.

היא עשתה את הצעד אחרי שכמו נערה בת 15, שאלה שאלות והתשובות לא סיפקו אותה.

ההורים שלה, פולנים טובים, עברו משבר קשה עם הדבר. אמא שלה היתה חרדה מה יהיה עם הילדה, אבל גם מה יגידו בשכונה. אבא שלה תמך בילדה, בהתחלה בשקט ולאט לאט באופן מוצהר.

לזכות הוריה, אני יכול להעיד שהם עברו תהליך השלמה וקבלה מלאים וגם ברגעים שהיו מחלוקות, הם היו ונשארו אנשים מקסימים.

 

היום אנחנו מקיימים בית חילוני למהדרין אבל במטבח יש ארבע מגירות שלא נפתחו מעולם - אחת לסט כלים וסכו"ם חלביים ואחת לבשריים.

אם ירצו, ההורים שלה (ואחות אחת שנשארה דתייה), הם מוזמנים להתכבד. כרגע הם מביאים את הכיבוד והסכו"ם ואנחנו מכבדים את זה.

הילדים, שביומיום גדלים באופן חילוני לחלוטין, חווים את חווית המסורת דרך סבא וסבתא ובני הדודים. הם מרוצים מזה וגם אנחנו (אני יותר, אשתי קצת פחות).

סה"כ, ב18 שנים שאנחנו יחד, הלך והתקבע (לאט לאט) מצב של כבוד הדדי וקבלת האחר, והיום אפילו אני, שרחוק מאוד מהעולם הזה, מאוד נהנה מנגיעות המסורת שיש לנו עם הצד שלה.

 

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

You can always count on Americans to do the right thing - after they've tried everything else.

W. Churchill

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

המשפחה של אשתי היא דתית-מסורתית, אני אתאיסט מוהבק ואני ממש לא יכול להתחבר לדרך החיים הזאת.

במהלך השנים הייתי צריך לעשות דיי הרבה פשרות שחלקם היו לי ולמשפחתי קשות ולא מובנות, לחלקם התנגדתי נחרצות והטלתי וטו והצהרתי מבעוד מועד שבחיים לא יקרה.

 

יכול להגיד שאשתי זזה לצד החילוני הרבה יותר מאשר הייתה קודם (ויחסית הייתה יותר ליברלית מאשר שאר משפחתה, אחרת לא היינו מסתדרים) אבל אני רואה שעדיין קשה לה להודות בזה, במיוחד ליד המשפחה שלה. לדעתי חלק נובע מסוג של פחד פנימי כי היא הולכת נגד הזרם (במיוחד אמא שלה, למרות שאמא שלה יודעת שאני לא מחשבן לכלום, עדיין יש לה את הרצון להראות שהיא שומרת), החלק השני נובע מכבוד והרצון לא לפגוע.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

תרומתי הצנועה לשרשור.

המשפחה שלי לא דתית, אבל כולם בהחלט מאמינים בקיומו של כוח עליון (הם לא שומרים מצוות באופן כללי אבל צמים בכיפור וכו'. מה שחשוב זה שהם באמת מאמינים), ואני גדלתי באותה צורה.

 

בשלב מסוים בחיים עברתי משבר שלא היה קשור ספציפית לעניין הזה, אבל כשיצאתי מהצד השני שלו (אחרי שהייתי צריך להסתכל פנימה ולשאול את עצמי שאלות קשות), פתאום כל העניין של דת נראה לי לגמרי חסר חשיבות ולא היה לי ברור למה אנשים מטרידים את עצמם עם העניין הזה.

לא הייתי מגדיר את עצמי כאתאיסט, כי פשוט לא אכפת לי מספיק אם יש אלוהים או לא כדי להגדיר את עצמי על הסקאלה. אני לא יודע אם יש אלוהים או לא, ועד שאדע שיש אני חי כאילו אין, לפי אמות מוסר שקבעתי לעצמי.

 

עריכה: לפי ויקיפדיה, נראה שאני "אתאיסט אגנוסטי", למרות שנראה שאלה מונחים כמעט מנוגדים. וואטאבר.

עריכה אחרונה על ידי RedLabel

"ai motoare capul doare"

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

קודם כל, המונח "חזר בשאלה" הוא לא נכון מבחינת המשמעות של זה בעברית וזה משהו עילג שאיכשהו תפס.

המשמעות של "תשובה" בהקשר של חזרה בתשובה זה לשוב חזרה למקורות ולא לענות על שאלה כלשהי, כך שמי שעושה ההפך לא חוזר לשום שאלה.

המונח ה"מקובל" הוא לצאת בשאלה, בקטע של המלה ההפוכה מתשובה. ככה פשוט.

לי יצא לפגוש במהלך חיי בסביבות 15 איש שיצאו בשאלה. אני מאוד מעריך אותם וחושב שזה צעד מאוד אמיץ לעשות.

במיוחד אני מתרשם לחיוב מאלה שהמשפחה לא ניתקה איתם קשר וכולם חיים בכבוד אחד כלפי השני.

לא פחות ממדהים.

סוזוקי ג'ימני His side- JLX-L 2006 [   ] [][][][][] [   ]

טויוטה קורולה Her side- GLI 2013

שימרו על מרחק בכביש ועל קירבה בלב

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

  • חברי המעגל הראשון

זה מקובל בדיבור אבל לא נכון מבחינת המשמעות, כי ההפך ל"תשובה" בהקשר הזה הוא לא "שאלה" ולכן זה לא נכון.

אומרים שהעתיד הוא אנרגיה סולארית, אז עברתי לסולר.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

תודה למי שהגיב עד עכשיו. כנראה שהחברה שעשו את הדרך ההפוכה לא כותבים פה... :?

אני מבין שבחלק גדול מהמקרים הגורם הוא שאלות שנשארו ללא תשובה?

איזה מן סוג של שאלות למשל?

אחרים כתבו שהם גילו "שזה לא מתאים להם". מה הכוונה?

תחושת מיאוס כללית?

רצון לעשות דברים שלא מקובלים בקהילה?

פעם הייתי שולח את הילדים לגן בקיבוץ מסויים, לי תמיד הייתה הרגשה שהקיבוצינקים מסתכלים על העירוניים במין מבט עקום, מין צקצוק קבוע בלשון, כאילו הם נחשבים פחות. האם זה מתקיים גם בקהילה הדתית כלפיי חילוניים?

להשכרה: חתימה בפורום הרכב המוביל בישראל!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

אני מכיר גם שדתיים מתייחסים בחשדנות לחוזרים בתשובה, סוג של "סוג ב'" מבחינתם, מה שסותר את המשפט "במקום בו עומדים חוזרים בתשובה, גם צדיקים גדולים לא יעמדו"

סוזוקי ג'ימני His side- JLX-L 2006 [   ] [][][][][] [   ]

טויוטה קורולה Her side- GLI 2013

שימרו על מרחק בכביש ועל קירבה בלב

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

  • חברי המעגל הראשון

אני מניח שאת רוב החוזרים בתשובה תמצא בישיבות או במסגרות דומות ולא שקועים בהבלי העולם הזה כמו לדוגמא פורומי רכב.

אומרים שהעתיד הוא אנרגיה סולארית, אז עברתי לסולר.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

אז הנה עלי שלא ידעתם. ראשית אני נמנה על אחד ממנהליה של קבוצה בפייסבוק שבה דתיים , חילונים ואתאיסטים דנים בדת.

יש שם כל מיני חוקים אבל החוק הכי "כבד" הוא שחובה להתייחס לגופו של עניין ובשום פנים ואופן לא לגופו של המגיב.

אני יכול לומר כאן ועכשיו לפני כל עם ישראל, נאלצתי להוציא אנשים מקבוצה בעקבות התבטאות קשה ושימוש באלימות מילולית.

90 אחוזים מהאנשים שנאלצנו להרחיק מהקבוצה היו מאמינים, דתיים וחילונים מאמינים. לא רק שהם מכורים לסם הדת והאמונה אלא הם גם נכנסים "לקריז" כאשר מדברים על הדת והאמונה ומטיחים בהם ביקורת.

אין בעיה להשתמש שם במילה חרא כל עוד היא לא מופנית כלפי מישהו ספציפי אבל כאן כנראה שמאוד רגישים ולכן קיבלתי כבר על הראש.

אני יכול להרחיב ולכתוב עד מחר אבל אני לא רוצה לחפור.

הדת והאמונה הן שניים מתוך כמה גורמים אשר האחראים ישירות למלחמות וקונפליקטים שנמשכים כבר אלפי שנים. מאות אלפי בני אדם אם לא מילארדים, רצחו ונרצחו בשם האל והדת. וזה רק הולך והופך יותר גרוע וגרוע.

עובדה, הנה, חוק המרכולים עבר והנה, סוגרים לאנשים מקומות בילוי בשבת.

לא סתם אמרו שהדת היא אופיום להמונים. היא בדיוק ככה. היא כמו סם ממכר והמדינה הזאת הולכת ומתמכרת אלייה.

שבוע שעבר קבוצת חולי נפש צעקה לפטר את הרמטכ"ל בגלל שאישר לצרף נשים ליחידות ותפקידים שבהם היו רק גברים. החולי נפש צעקו שהתורה היא יותר חשובה מהצבא. כן, למרבה הצער ראינו את זה בשואה.

כל עוד נשמתי באפי אני אתריע בפני כל אדם ואדם כל הסכנות בהתמכרות לדת ולאמונה.

"אני מתחפש לטיפת שמן במערכת ההנעה ומתחיל לזרום בתוך כל הצינורות, השסתומים והקופסאות ואז אני מאתר את התקלה"

ישראל טילן, המיתוס והאגדה, מגדולי מהנדסי ישראל.

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים


×
×
  • תוכן חדש...