חוזרים בתשובה? יוצאים בשאלה? מתחזקים? נחלשים?

רב אחד (לא זוכר את שמו) אמר פעם שחב"ד היא הכת הכי קרובה ליהדות.

הרב אלעזר מנחם שך - מנהיג הזרם הליטאי ואחד הרבנים החשובים ביותר במאה ה-20. משפט פחות מפורסם אך יותר חריף שהוא אמר על חב"ד:

"אתם סבורים כי לאחר הסתלקותי יצא לקראתי הגאון מווילנה להודות לי על מלחמתי בחב"ד, ואילו אני אומר לכם כי בעל התניא יצא לקראתי."

אני יהודי שומר שבת, עם פק"ל צ'ולנט וקיגל בקידוש כל שבוע. היו תקופות שהייתי חזק יותר, היו תקופות שהייתי פחות - אבל באופן כללי החברים מתארים אותי כחילוני שומר שבת (חש"ש) ואין לי שום בעיה עם זה.

ומצד שני, את הזוועות הגדולות של המאה העשרים ביצעו אנשים שפעלו מתוך אידאולוגיות חילוניות. בעצמך הבאת דוגמה לאחת מן הזוועות הללו:

כי אנחנו סובלים מהן.

טוב, אולי יש מי שסובל מהמתמטיקאים של בגדד, אבל זה נשכח.

תגידו, אחד מכם הוא יוצא בשאלה (כן, סלואורייד, אני גם יודע שזה לא נכון תחבירית) או חוזר בתשובה? מתחזקים? נחלשים? לא? אז אפשר בבקשה להפסיק עם הניתוח ההיסטורי של הדתות האברהמיות והתפתחותן במזרח התיכון של המאה ה-12 וסיפורים על חבדניקים שפשוט לא שחררו מכם בתחנה המרכזית בשנת 1931? חלאס. לא לכל שרשור צריך להידחף ולהראות לכל העולם שאתם יודעים. די. באמת.

נכנסתי לשרשור לקרוא על חוויות ודעות של אנשים על למה ואיך הם התקרבו לדת או התרחקו ממנה (כי בתור מישהו שמתעניין בדת והשפעות שלה על מה ואיך אנשים חושבים, זה מעניין אותי) ואני מוצא את עצמי קורא עמודים שלמים (שמי יודע כמה זה עוד היו נמשכים) על אפיקורסים אילגטרים, סונים מפיקי סוכר ואחמד איבן חמנדתזעלא. יפסיקו חטיפות השרשורים לאלתר!

***ההודעה הזו נכתבה כמשתמש מהשורה ולא כמנהל בפורום. לכן היא נכתבה ולא ננקטו אמצעים ניהוליים***

אתה מכיר את אופיו של הפורום. כולנו מתקשים לשמור על נושא הפתיחה של השרשורים,וכל אחד מושך לכיוונים העניין והחלונות שלו. בינינו, זה יפה, לא מסתדרים בתחום צר, מה גם שהרבה פעמים ההתרחבות רלוונטית.

אז תתאפקו. באמת, יש הבדל בין להרחיב לבין לקחת את הדיון לכיוון אחר לגמרי. וזהו, בואו נחזור לנושא המקורי. והמאוד מעניין יש לציין.

נערך,

ניצמד לנושא העיקרי.

הדת והאמונה הן שניים מתוך כמה גורמים אשר האחראים ישירות למלחמות וקונפליקטים שנמשכים כבר אלפי שנים. מאות אלפי בני אדם אם לא מילארדים, רצחו ונרצחו בשם האל והדת. וזה רק הולך והופך יותר גרוע וגרוע.

זו תזה שלא מחזיקה מים, אם מתחשבים בזה שהמשטרים הרצחניים בהיסטוריה הם דווקא חילונים במפגיע, וזה כולל רציחות שמופנות כלפי פנים וכלפי חוץ.

עובדה, הנה, חוק המרכולים עבר והנה, סוגרים לאנשים מקומות בילוי בשבת.

והקשר הלוגי בין חוק המרכולים לרצחנות הוא...?

לא סתם אמרו שהדת היא אופיום להמונים.

מי שאמר את זה הוא הוגה האידיאולוגיה הרצחנית ביותר בהיסטוריה, יותר מכל דת.

כל עוד נשמתי באפי אני אתריע בפני כל אדם ואדם כל הסכנות בהתמכרות לדת ולאמונה.

אם דת היתה כ"כ מסוכנת להתקדמות האנושית, מכל בחינה, הרי האנושות לא היתה מגיעה להיכן שהגיע, שהרי אתאיזם זה עניין חדש, יחסית. זה קודם כל. דבר שני, הרציונאליזם וההומניזם, כמו כל צורת מחשבה, לא התפתחו בתוך וואקום. השורשים שלהם נעוצים במחשבה מערבית תיאולוגית (פשוט, כי פעם לא היתה אחרת).

וכן, זה קשור מאוד לנושא השרשור, כי יש איזושהי תפיסה, בשני הצדדים, שהצד השני חשוך ומוביל לשמד, וזה פשוט לא נכון. ההומניזם והרציונאליזם מחד, והאמונה בעקרונות דתיים, מאידך, לא עומדים בסתירה זה לזה.

המבחן של הבדלה בין טוב לרע לא עומד בהבדלה בין אתאיסט למאמין.

ממה שאני רואה מהאנשים מסביבי, עיקר החזרה בתשובה החלה לאחר שנת 2005 (יהודה סעדו anyone?) במספר נתיבים שונים. נתחיל מהנתיב השכיח ביותר לפחות שכיח:

1. הנתיב המסורתי ישראלי - מה שרואים בעיקר ברחבי השכונות בארץ - מגיע רב מזרחי \ ספרדי לשכונה ויוצר מסביבו מעין קהילה של אנשים עם חיבה למסורת. היחס הוא אישי, אנשים מתחילים להתקבץ, לאט לאט עוד שכן ועוד שכן מגיע - ועם הזמן אנשים מתחילים להגיע לבית כנסת יותר בתכיפות ולקחת עליהם עוד מצוות מנהגים (בלשון העם - להתחזק).

2. הנתיב החסידי הקרחניסטי - אחד מהחבר'ה מגלה את ברסלב, יוצא ממעגל הסמים וחייו משתנים מא' עד ת'. הוא מתחיל לקרב את כל החברים שלו, עד שכמה חבר'ה מואסים בחומריות, וכעת חיים מהיד לפה בשכונות של חרדים באיזור מאה שערים ובעוד מספר ישובים ברחבי הארץ. אם תשאלו אותם, הם סופר סופר מאושרים.

3. הנתיב החסידי הרציונלי - שיטת החסידות של חב"ד היא די מעניינת - העולם מחולק לשחור ולבן - דברים שבקדושה, ודברים שהמצד האחר של הקדושה (סיטרא אחרא) - ועבודת השם מתבצעת בכל רגע במהלך היום כל עוד שדברים נעשים בקדושה. אתה עובד? אז אתה למעשה עובד את השם, כי עם הכסף שהרווחת אתה תתן צדקה. אתה ישן? גם כן, אתה עובד את השם מכיוון שכך יהיה לך כוח לעשות מצוות במהלך היום... לעומת זו, אתה רואה משחק כדורגל? סיטרא אחרא! בסופו של יום, החבר'ה עובדים במשרות די מכובדות ולאלו שקרובים לחב"ד בחו"ל יש פוטנציאל לבניית קשרים שאפילו בקורס טייס אי אפשר להשיג (דוגמא משעשעת

4. הנתיב הגלותי - ברוב המדינות מחוץ לישראל, הדת היהודית משמשת כמעין מועדון סגור למה שהוא בדרך כלל האליטה של החברה - ומקום המפגש השבועי הוא בית הכנסת. אין קשר בין רמת הביקורים \ שייכות לבית הכנסת לבין רמת האמונה. גרתי במקומות שאנשים לבושים מא' עד ת' כמו חרדים - עם רמת אמונה בכוח עליון של קיבוצניק מצוי.

5. הנתיב התורני ליטאי - כאן לא רואים הרבה אנשים. בודדים. אנשים שבאמת מגלים עניין בדיונים ההלכתיים, במשנה, בגמרא ובברייתא - ולוקחים את זה ברצינות המתבקשת. יש מספר מצומצם מאוד של ישיבות וכוללים שבנויים לציבור הזה של החוזרים בתשובה.

הרב אלעזר מנחם שך - מנהיג הזרם הליטאי ואחד הרבנים החשובים ביותר במאה ה-20. משפט פחות מפורסם אך יותר חריף שהוא אמר על חב"ד:

"אתם סבורים כי לאחר הסתלקותי יצא לקראתי הגאון מווילנה להודות לי על מלחמתי בחב"ד, ואילו אני אומר לכם כי בעל התניא יצא לקראתי."

 

אני יהודי שומר שבת, עם פק"ל צ'ולנט וקיגל בקידוש כל שבוע. היו תקופות שהייתי חזק יותר, היו תקופות שהייתי פחות - אבל באופן כללי החברים מתארים אותי כחילוני שומר שבת (חש"ש) ואין לי שום בעיה עם זה.

לא הבנתי כמעט מילה מהמשפט הזה. אפשר אותו בעברית מדוברת?

שוחחתי עם כמה אנשים שחזרו בתשובה כי הנושא הזה מאוד עניין אותי,

אז יש כמה סוגים -

יש את אלה שהיה להם הכל ולא היה להם כלום, כך הם הגדירו את זה

סוג של ריקנות וחוסר משמעות שגרמה להם לחשוב מה הם עושים כאן וכו',

יש את אלה בד''כ המבוגרים יותר, שהיו בטראומה אחרי אסונות, בפרט אסונות מלחמה אחרי מלחמת יו''כ,

שבו אלה שנצלו וראו חברים שלא נשארו בחיים התחילו עם שאלות של למה אנחנו נלחמים בשביל מי ומה נשפך הדם של החברים שלנו ומה אנחנו עושים בארץ הזו בכלל,

יש את אלה שפשוט שמעו רב מסויים והתחברו אליו וכך התחזקו יותר ויותר,

כך בגדול אמרו לי אלה שדיברתי איתם.

 

אם דת היתה כ"כ מסוכנת להתקדמות האנושית, מכל בחינה, הרי האנושות לא היתה מגיעה להיכן שהגיע, שהרי אתאיזם זה עניין חדש, יחסית. זה קודם כל.

 

.

ואולי האנושות הגיעה לאן שהיא הגיעה למרות, ולא בזכות הדת...

לא בטוח.

הכנסיה הקתולית תרמה רבות לשימור הידע שנשאר אחרי קריסת האימפריה הרומית, ואפילו פיתחה טכנולוגיות חדשות (כמו כתב מחובר ואחר כך דפוס).

מה שמעניין אותי במיוחד, זה העובדה שהרבה חוזרים בתשובה מצהירים שאף פעם לא ראו את עצמם כדתיים.

קראתי בסופ"ש ראיון עם צבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים שחזר בתשובה, וגם הוא אומר בדיוק את זה.

לא הצלחתי להבין, מה בעצם גרם לו לעשות את זה?

עולה לי מין מחשבה כזאת, יש הרבה משחקים שבהם מתגרים במוות, נניח רולטה רוסית או נסיעה במהירות מטורפת בשביל אדרנלין. לראות כמה קרוב אתה יכול להגיע מבלי להיפגע, רק שבחלק מהפעמים אתה נפגע.

יכול להיות שפה זה דומה רק בפן הפסיכולוגי, הנה אני אלך לשיעור של רב ואוכיח לעצמי שזה לא ישפיע עלי והכל שטויות. פתאום חלק מגלים שזה כן משפיע עליהם.

אתאיזם זה גם לא עניין חדש יחסית. אתאיזם קיים כבר אלפי שנים ואף בלט ביוון האתיקה (אפיקורוס היה הוגה במקור, לא מילת גנאי). אם כבר הדתות לקחו כל התקדמות אנושית אחורה, בין אם זה האיסלאם או גם הנצרות שהחריבו את הספריה הגדולה באלכסנדריה למשל ובין אם זה ימי הביניים עצמם ורדיפת אלו השכלתנים (וכן, היו תקופות מוארות או חשוכות בהתאם להנהגה).

גם הטענה כנגד הזוועות "החילונים" במאה ה-20 היא טענה קלושה. בשום מקום לא רצחו אנשים בשם החילוניות או בשם אי האמונה באל. היו אידיאולוגיות שקמו (שהיו כמעין תחליפי דתות - במקום אל יש דמות מנהיג, במקום סמלים דתיים יש סמלי מפלגות ברוח הלאומיות). הדתות נתפסו כמתחרות להן, כאלו שגורמות לאי-שקט ציבורי ולכן פסולות. אגב - הנאצים לא היו אתאיסטים ואף לא היטלר עצמו. היטלר היה מאמין באל והוא ראה בעצמו וכמובן שהנאצים ראו בו כמישהו שזוכה ליד מכוונת, במיוחד לאחר נצחונותיו הצבאיים המשגשגים בתחילת מלחמת העולם השנייה בחזית המערבית. בכל מקרה אף אחד לא רצח אדם בשם האתאיזם או חילוניות כמו שרצחו בשם הדתות.

ועכשיו אחרי כל זה - אני אומר שבתור אתאיסט מוחלט שמאמין בחומר ובעובדות המדעיות בלבד, אישתי כנראה הולכת להיות דתיה

מה שמעניין אותי במיוחד, זה העובדה שהרבה חוזרים בתשובה מצהירים שאף פעם לא ראו את עצמם כדתיים.

קראתי בסופ"ש ראיון עם צבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים שחזר בתשובה, וגם הוא אומר בדיוק את זה.

לא הצלחתי להבין, מה בעצם גרם לו לעשות את זה?

עולה לי מין מחשבה כזאת, יש הרבה משחקים שבהם מתגרים במוות, נניח רולטה רוסית או נסיעה במהירות מטורפת בשביל אדרנלין. לראות כמה קרוב אתה יכול להגיע מבלי להיפגע, רק שבחלק מהפעמים אתה נפגע.

יכול להיות שפה זה דומה רק בפן הפסיכולוגי, הנה אני אלך לשיעור של רב ואוכיח לעצמי שזה לא ישפיע עלי והכל שטויות. פתאום חלק מגלים שזה כן משפיע עליהם.

חוזרים בתשובה בעיניי מתחלקים לשלושה:

1. אנשים שמחפשים משמעות לחיים שלהם ולא מסוגלים להעריך את החיים כמשמעותיים ללא סיפור מדומיין הכולל היסטוריה, רקע, טקסים, שייכות חברתית ו"רוחניות". ואני בכוונה מדגיש את שייכות חברתית כי יש למימד החברתי של היחד, משהו מאוד חזק אל מול הניכור והאינדיבידואליות בחילוניות.

2. אנשים שעברו אירוע משמעותי, בד"כ טראומתי ורע, שהנחמה סוחפת אותם להקלה בכאב ובסבל.

3. בורים (שיכולים להיות גם השניים ממעלה).

זכיתי להכיר מעט חוזרים בתשובה שעשו זאת מתוך דעת ולימוד - לא אומר שאין, אבל ההערכה האינטלקטואלית שלי כלפיהם נמוכה בכל אופן. אדם דתי הוא בגדר תינוק שבוי שגדל בסוציאליזציה לחינוך, טקסים וערכים שמאוד קשה לו להתנתק מהם (במיוחד שמפחידים אותו כל חייו). גם הוא חי במקום נוח וטוב, שאפשר מאוד להבין לעומת הניכור והבורות שמנגד שיש לרבים בצד החילוני. אדם שיצא לתבונה (כלומר חזר בשאלה) זה אדם עם מחשבה משוחררת - הוא כבר אינו משועבד לחוקים דמיוניים שהוא אינו מבין וחייו בידיו. לכן לבחור ממקום שכזה להיכנס לזה... meh (כמובן שלא חייבים להסכים לדעתי הנוקבת, זאת דעתי פשוט).

חבר, קצת הגזמת עם התגובה.

בסופו של דבר, לדעתי חזרה בשאלה/תשובה/התחזקות נובעת מצורך מסויים או מילדות מסורתית או הכרה שיש משהו בעולם מעבר לחיי היום יום.

אני הייתי דתי עד הצבא. בפעם הראשונה שנסעתי בשבת התרגשות גדולה ופחד אחזו בי.

מאז זרמו הרבה מים בנהר ואני מגדיר עצמי מסורתי שנוסע בשבת. שומר כשרות, בית כנסת, קידוש וארוחה שישי עם המשפחה וכו.