שטח שמור "סימון מעטפה" בכניסה לחניה פרטית מהרחוב (נערכה הכותרת)

האם זה "בסדר" שאדם פרטי יפקיע מקום חניה מהרחוב ,לצורך כניסה לחנייה הפרטית שלו ?

רוצה לומר - דמיינו רחוב, עם מצוקת חנייה, שחונים בו משני הצדדים.

באותו רחוב יש לך מספר בתים, עם חניה פרטית וכניסה אליה - דה-פקטו גוזלים שטח חנייה מהציבור, על מנת לאפשר כניסה לחנייה הפרטית (שלרוב, אותה חנייה, יכולה להכיל רכב אחד בלבד).

שורה תחתונה - על מנת לא לחסום את היציאה מהחנייה - נגזל מהציבור מקום חנייה.

אף אחד לא משלם ארנונה על השטח הזה.

אף אחד לא משלם מס שבח על השטח הזה.

הוא לא שייך לאף אחד ובו זמנית הוא כן שייך - לבעל החנייה.

זה נראה יותר מדי פרוץ מכדי להיות אמיתי. מה אני מפספס פה ?

לא פספסת כלום, הנושא נטחן בפורם עד דק.

בנוסף לזה, חלק מהכותבים אף חושבים שזה בסדר שבעל החנייה יחנה בחוץ ויחסום את הכניסה לחנייה, שהרי זאת הכניסה לחנייה שלו. כך שבוודאי ובוודאי נוצר מצב של מקום חנייה מובטח ברחוב. מי יודע ויתכן אף שאין רכב בתוך החצר עצמה.

לא הבנתי.

אדם לא "מפקיע" כלום. אם יש לו חניה, אז הכניסה אליה מהרחוב. זה מוגדר בחוק, בטאבו, באיפה שצריך... כי איך אדם אמור להכנס לחנייה הפרטית שלו, אם היא חסומה מהרחוב?

לא הבנתי מה הבעיה.

אם התייחסת למה שאני כתבתי.

אין לי בעיה שיהיה מסומן אדום/לבן או מדרכה מונמכת או גם וגם בכניסה לחנייה פרטית לחצר של מאן דבעי. אך אני מצפה שכמו שלכל אחד אחר אסור לחנות באותו מקום אז גם לבעל החצר עצמה יהיה אסור להחנות שם, שהרי הוא לא יכול לאכול את העוגה ושתשאר שלמה.

לא הבנתי.

אדם לא "מפקיע" כלום. אם יש לו חניה, אז הכניסה אליה מהרחוב. זה מוגדר בחוק, בטאבו, באיפה שצריך... כי איך אדם אמור להכנס לחנייה הפרטית שלו, אם היא חסומה מהרחוב?

 

לא הבנתי מה הבעיה.

בדיוק

אם התייחסת למה שאני כתבתי.

אין לי בעיה שיהיה מסומן אדום/לבן או מדרכה מונמכת או גם וגם בכניסה לחנייה פרטית לחצר של מאן דבעי. אך אני מצפה שכמו שלכל אחד אחר אסור לחנות באותו מקום אז גם לבעל החצר עצמה יהיה אסור להחנות שם, שהרי הוא לא יכול לאכול את העוגה ושתשאר שלמה.

צרות עין.

בעל בית פרטי מחויב על ידי הרשות המקומית "לגזול" משטח הגינה שלו לצורך החניה.

אורך חניה הוא בין 6 ל 7 מטר

אורך המעטפה הוא רוחב הכניסה 2.5-3 מטר + 1 מטר מכל צד סה"כ במקרה הרע 5 מטר, אז הציבור הרוויח 1-2 מטר מזה שלבעל הבית יש חניה פרטית.

אם אני מבין נכון את הטענות - מחד אתם מלינים שלבן אדם יש חניה פרטית (שבגינה הוא משלם מסים כדין) ומאידך אתם רוצים שהוא לא יחנה בכניסה לחניה, שממילא אף אחד אחר לא יכול לחנות שם, כי הרי הבן אדם צריך לצאת ולהיכנס לחניה שלו. נטו בקטע של "לא לי, לא לאף אחד אחר". ואלה, מדהים. צרות עין במיטבה.

אם התייחסת למה שאני כתבתי.

אין לי בעיה שיהיה מסומן אדום/לבן או מדרכה מונמכת או גם וגם בכניסה לחנייה פרטית לחצר של מאן דבעי. אך אני מצפה שכמו שלכל אחד אחר אסור לחנות באותו מקום אז גם לבעל החצר עצמה יהיה אסור להחנות שם, שהרי הוא לא יכול לאכול את העוגה ושתשאר שלמה.

רון לא מתאים לך

נניח שמדובר במשפחה "עניה" ויש לה שני כלי רכב

במקום שיחנו בחוץ ויגזלו 2 מקומות חניה הם חונים אחד אחרי השני ( באי נוחות ) כאשר אורך השטח הנגזל ( המעטפה ) קטן מאורך תא חניה רגיל.

תמיד יהיו אנשים שיחשבו שלקחו להם וישמחו לאיד לא כשלהם ברפת יוולד העגל אלא כלשכן תמות הפרה.

בדיוק

 

צרות עין.

אך אם הוא לא מחנה בחוץ, אני יכול להחנות שם, סיכוי שווה לכלום.

אם יש שיריון מקום, לעולם לא יהיה לי סיכוי להחנות שם.

רון נסביר יותר לאט

אם לא היה מחוייב בחניה היה מתחרה יחד איתך על מקום החניה

הורידו אותו מהתחרות בכפיה, ויצרו לך עוד מטר שניים לחניה וככה שלושה בתים הרווחת מקום חניה, במקום 3 מתחרים למקום חניה.

רון - רון, מי אמר שלבעל החניה מותר לחנות את הרכב השני בכניסה לחניה?

אם יש שם אבן שפה צבועה באדום לבן, למה אתה חושב שפקח יבדוק של מי הרכב?

פשוט צרות עין, פעם ראשונה שאני שומע שאם למישהו יש חנייה פרטית הוא צריך לתת חזרה שטח לעירייה.

עם זה או בלי זה זה לא ממש אכפת לי אם בן אדם רוצה להחנות בחצר שיבושם לו מה גם שככל שיש לו יותר רכבים בחנייה הפרטית שלו זה פחות רכבים ליד המדרכה כלומר רווח של כלל הציבור.

רון - רון, מי אמר שלבעל החניה מותר לחנות את הרכב השני בכניסה לחניה?

 

אם יש שם אבן שפה צבועה באדום לבן, למה אתה חושב שפקח יבדוק של מי הרכב?

מי אמר שמותר?

לא אני.

אך תקרא כאן תגובות, לדעת חברים זה בסדר שבעל החצר יחנה בחוץ.

אם יש חניה אז מן הסתם גם יש כניסה אליה.

ואם אני חוסם לעצמי את החניה,מה הבעיה?

אף פקח לא נתן לי דוח על זה בינתיים.

יותר מזה,יש לי חניה פרטית ואני בוחר לחנות בחוץ.

מותר לי?-בהחלט.

האם זה לא מתחשב/לא הוגן וכו'-עניין של השקפה.