מבחן - סובארו BRZ

504L הוא איש של פעם, הייתה לו פורד קאפרי, הוא מדבר בעברית תקנית והוא היה האיש הנכון למשימה. שלחנו אותו לבחון את ה-BRZ ואז הלכנו איתו מכות כשהוא (ולא רק הוא) לא רצה להחזיר אותה.

 

זה מה שהוא חשב עליה.

 

תודה, כתיבה (+עריכה) נהדרת!

תמונות מטמטמות, כתיבה כ-שירה.

504L - You've outdone yourself

וגם הרכב נראה בסדר...

תודה ל504L על הכתיבה הנהדרת. אהבתי.

1. אחלה כתיבה, נהניתי לקרוא.

 

2. גם אני נהגתי, אכתוב בהרחבה בערב.

 

3. אסכם בקצרה, במחיר מופרך של 230K ש"ח שזהה ל...M125 אוטומטית ומאובזרת לעייפה (לעומת הסלון בדיחה של ה BRZ), זה כ"כ מובן למה לא רואים BRZ על הכבישים. וכן, לא ממש ניתן להשוות את הכיף שה BRZ מספקת בקלילות כ"כ מהנה לכבדות הפיזית והמנטלית של הבווארית, אבל עדיין, BRZ ערומה, ספרטנית וידנית במחיר זהה ל M125 אוטומטית? גיב מי אה ברייק.

 

ב 180K ש"ח היא כבר בקטגוריית ה"שאט דה פאק אפ אנד טייק מיי מאני"

 

4. הערה יחידה בקשר לכתבה עצמה, לא מבין איך אפשר להכניס למושב האחורי כל דבר שיותר גדול מג'ק ראסל טרייר, שלא להזכיר כלל בן אדם (בכל גיל שלא יהיה).

תודה על מבחן מעניין.

באגירה, תוסיף ל3 גם את המיאטה. למרות שהן נותנות פאן מסוג אחר כמו שציינת.

לא נהגתי ב-BRZ אבל ב-125M דווקא כן ולא ממש התלהבתי, מדובר על רכב מאד רך עם הגה ותחושה כללית מנותקת למדי.

 

נכון שהתמורה למחיר ב-BRZ בעייתית מאד אבל עושה רושם שזה רכב שפונה הרבה יותר לנהג. הייתי שמח לסיבוב.

ומה שהכי מעצבן הוא שבהשוואת תמחור עולמי של הטיובארו (והמזדה) לרכבים אחרים של היצרן באותה מדינה, אכן 180K ש"ח זה אמור להיות המחיר שלהן בארץ.

 

אבל בארץ אנחנו מקבלים על רכבים כאלה מס "תוריד מכנסיים, תתכופף ו"דיר באלאק, הנה אני בא..." כי אם אתה לא צרכן מיין סטרים של B3/קורולה/ מזדה 3 ואם אתה מתעקש להיות אנין-טעם-מוטורי אז במקרה מובוטו שלנו פה בלע חבילת ויאגרה והוא משועמם לשעה הקרובה...

באמת שבסוף גמרת אותי...

"מכוניות כאלו יעלו אבק במוסכי אספנים - ואתם תישארו עם תחושה של החמצה, בעודכם מגגלים את דרככם הביתה באיזו קופסה ממונעת ואוטונומית". כמה שאתה צודק!!!

ואני, אין לי אומץ לאמץ אחת, אין לי, אני מודה שאם כל הרצון שלי ויש רצון, הפרקטיות שלה (חוסר פרקטיות) מחזיר אותי לאחור.

כי בשביל כיף צריך לשלם מחיר, אבל אין לי אומץ ובנוסף צריך לוותר על אחת אחרת.

טויובארו... זו לא את, זה אני.

אחלה רשמים, נהנתי לקרוא מאוד.

התמחור הזה באמת עצוב מאד וחבל, זה גם יוצר שוק משומשות הזוי לרכבים האלה.

 

ממה ששמעתי אפשר להוציא STI באזור 250-260K, נכון שמדובר על רכבים שונים מאד אבל עדיין זה רק ממחיש את האבסורד.

 

למען האמת הרכב הזה אמור להיות גם זול בהרבה מלאון קופרה.

 

אגב ההגה חשמלי בברז?

עריכה אחרונה ב-10 למאי, 2017 על ידי danielharati

תודה על המבחן, כיף לקרוא.

 

העיקר המובילאיי:

ההגה חשמלי.

ויש הנחות יפות גם על ה-BRZ. על המיאטה אין.

זה רכב ההנעה האחורית הראשון שלי אז לא יודע באמת כמה מיזה לייחס לסוג ההנעה וכמה לרכב עצמו, אבל למרות שאין לי קשיי התנסחות בדרך כלל, באמת קשה לי לתאר במילים כמה כיף הרכב הזה יודע לספק.

משהו בנהיגה מרגיש כל כך מחבר את הנהג לרכב וההתנהגות לטעמי מאוזנת בדיוק בין שובבה אבל כזאת שעדיין מאפשר לדחוק את הרכב בנהיגה ספורטיבית (לא שדחקתי יותר מדי בתקופת הזמן הקצרה שהוא אצלי).

כתיבה משובחת!

צילומים יפיפיים!

מכונית בת-זונה!

נהגתי ב-BRZ לפני מתיחת הפנים ומ-א-ד נהניתי ממנה. מכונית כיף. אני הייתי מאד שמח להיות בעלים של אחת ולמרות שזה מאד נגיש מבחינתי, סדר העדיפויות הנוכחי אעפס לא נותן לי (רגשית) להיכנע ליצר

אני יושב בתוך המכונית, בחניון. אחרי החלקה, יפה אבל מפגרת. תקין זה לא, וזה גם לא קידם אותי לשום מקום, אבל מה זה כיף. מיד בסיומה נעלתי את שתי הדלתות. כן כן, הן לא ננעלות אוטומטית עם תחילת הנסיעה. עוד חיסרון לרשימה מאד ארוכה שתיכף תקבלו. ועדיין, אני בתוך האוטו, הדלתות נעולות ואין לי הרבה כוונה לפתוח. מר. שאנקלי ופבל מתקרבים לאוטו. לא מתפנה. קחו את הג'ולייטה, נו. זה אפילו אותו יבואן. ממילא השארתי את המפתח. יאללה, נו... לא רוצה לצאת!

 

Don’t say you want me

When I know you’re gonna do it again

(Royal Blood, One trick pony)

 

זה השיר שהתנגן לי בראש. One-trick pony, זה בגדול הסיפור של ה-BRZ. היא יודעת דבר אחד, ואותו היא יודעת מצוין. אבל נתחיל מהחסרונות.

היא נוקשה. ומרגישים את זה כל הזמן. עוזר לה, כמובן, להיות מאד מגובשת באופי ובהתנהגות שלה, אבל אף אחד לא יטעה לחשוב שהוא נמצא בסיטרואן או בלקסוס.

המתכננים שלה הבריזו משיעורי NVH. היא רועשת, בעיקר מהאגזוז, אבל גם בכלל. היא נוקשה, את זה כבר אמרנו. והיא די רועדת. לא כמו אלטו, אבל עדיין.

תא המטען שלה קטן. 223 ליטר וגלגל רזרבי ערום בולט באמצע (ומשמש דווקא מעין סל חפצים נוח, אבל זה ממש למתוח את הבדיחה הלא מוצלחת של היפנים).

המושבים האחוריים קטנים. מאד. מדי.

האבזור שלה ממש לא מי יודע מה. יותר טוב מהדגם הקודם בזכות המסך (הלא מי יודע מה גדול), אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה. גם החומרים לא משהו, למרות שגם פה יש שיפור מהדגם הקודם. מורכבת היטב מן הסתם, אבל פשוטה.

היא חלשה. עזבו את ה-200 כ"ס לרגע. 20.9 קג"מ, שהם כבר מזמן לא הרבה, והם מגיעים בין 6400 ל-6600 סל"ד. בפועל יש כ-2000 סל"ד אפקטיביים, בין 5000 ל-7000. וגם שם, שוב, זה לא כוח מתפרץ של מנוע טורבו. עקיפה בכביש הררי כבר לא טריוויאלית. יומיים אחרי המבחן עשיתי את זה עם הג'ולייטה, החלשה משמעותית, בקלות. היא גם לא כזאת מהירה, וכדי לנצל אותה צריך לעבוד.

היא מתומחרת ביתר. מאד. מדי.

אז למה לא רציתי לצאת ממנה לעזאזל? למה כשכמעט הייתי סגור על הרכישה הבאה שלי בא הפוני המוגבל הזה וטרף לי את הקלפים?

התנהגות כביש. תחושות. כל מה שהפך לא רלוונטי במכוניות ספורט מודרניות, הרודפות אחרי הביצועים.

אפשר להבין את אותן המכוניות. אני הראשון שאומר את זה – כשהמטרה היא ביצועים, התחושות הופכות למשניות. הן תופעת לוואי, בגדול, של חוסר אחיזה. של חוסר ביצועים. של ליקויים. אז סובארו חברו לטויוטה ויצרו מכונית לקויה, לקויה לא מעט. רק מה, מאד מאד מהנה. דורשנית, אך מתמסרת. שובבה אך ממושמעת. מכונית ננהגת, על ידי נהג.

ה-BRZ עוקפת את המשחק מהצד. כשנוהגים בה נדמה שחוץ מהתנהגות כביש, לא היו מטרות למתכננים שלה. והצליח להם. היא לא מנסה להיות מהירה, היא לא עושה 0-100 ב-6 שניות. כל הוט האטץ' שעולה פחות ממנה סביר להניח תשפיל אותה בכל בוחן מדיד. היא לא מתהדרת בזמני נורבורגרינג, הוקנהיים, שיטהולרינג או כל אפילו לורד אוף דה רינגז. איתה באים להנות.

נכנסים, מכוונים מושב (המושב עצמו תומך מעולה בגוף ותנוחת נהיגה טובה, אם-כי טווח כוונון טיפה גדול יותר של ההגה לגובה היה מתקבל בברכה). מתחילים לנסוע. המנוע מגרגר, שומעים אותו יופי. ההגה כבד, ואני מאד אוהב את זה. המהלך שלו מושלם – 2.48 סיבובים בין נעילות. בדיוק כמו שאני אוהב. דוושת הבלמים די קשה. גם לגז יש משקל. המצמד דווקא קל – לא מדי, אבל במידה הנכונה, הבעיה היחידה שהוא קצת גבוה מדי. מתרגלים לזה, אבל זה לא מושלם.

פניה ראשונה.

הברז פונה כמקשה אחת. הכיף מתחיל. זויות הגלגול מאד מתונות והגלגול מאד אחיד. מעולה. בקרות במצב Track (מנותקות למחצה, מעין רשת בטחון), בוא נראה מה היא יודעת. כביש המחצבות בנשר מצוין עבורי לבחינת רכב כי את הכביש אני מכיר מצוין, והמרכיב הזה מוצא מהשוואה. בוחנים רכב נטו. הברז נותנת כבר מהתחלה הרגשת בטחון, אבל גם מבהירה שכדאי מאד שתלמד לעבוד. למנוע אין הרבה מה להציע בטווח הביניים, ומבט על העקומות שלו (שגם מופיעות על לוח המחוונים) מראה מומנט (שכאמור, גם בשיא אין הרבה ממנו) סביר עד 3000 סל"ד, בור בין 3000 ל-4000 ועליה חזרה לקראת שיא ההספק. או, בעברית, תישאר מעל 5000. וזה כיף. פגום, אבל הו כמה כיף.

ממשיכים.

בלימה, רביעי לשלישי, שלישי לשני. מהלך הידית קצרצר ומאד מדויק. אני לא חושב שאי-פעם העברתי הילוכים כ"כ מהר מחוץ למשחק מחשב. קליק-גז ביניים-קליק. הפניית הגה, אייפקס, מתחיל להזין את הגז. מהלך הדוושה מאד פרוגרסיבי ומאפשר למנן את הגז במדויק. מחט הסל"ד עולה, והיא בדיוק מול הפנים. השיפט-לייט נדלק (סוף סוף אחד במקום נורמאלי), מעלה הילוך. עוד אחד. בלימה, וחוזר חלילה. הכל, אבל הכל, מלא בתחושות. בצבע. בכיף. רוצה לזרוק? אין בעיה. תהיה טיפה חוראני, אל תעבוד נכון. קצת לפני האייפקס או ממש עליו, תרד על הגז. הופה – והברז מענטזת. הכל נורא קל, נורא נגיש. היא פשוט עושה מה שאתה רוצה, בתנאי שאתה יודע מה אתה רוצה. נהיגה מדויקת? נהיגת כאסח עם הזנב בחוץ? בבקשה, לבחירתך. הכל בהזרקה ישירה לוריד. משך כל נהיגת המבחן אני לא זוכר שהסתכלתי על מד המהירות. זה פשוט הפך ללא חשוב. הכיף התגבר והתחושות התעצמו והשתלטו על החוויה. נהיגה מהסוג הישן – תקפיד על סל"ד, תקפיד על פקודות היגוי נכונות, תזין את הגז כמו שצריך, תמנן גז ביניים. נהיגה.

היתר הופך ללא חשוב. כמעט. מעבר בין כביש המחצבות לבית אורן היה מיקרוקוסמוס לשיוט בינעירוני. סביר, לא יותר מכך. ליותר מזה לא היה זמן וחשוב מכך, לא היה רצון, כי בעוד 2 ק"מ הפאן יתחיל שוב. ושוב בכיוון ההפוך. ושוב נשר. הנאה צרופה. כשמכירים אותה יותר וסומכים עליה יותר נדמה שגם היא סומכת עליך ומרשה לך יותר. להחזיק את המנוע למעלה הופך ליותר טבעי וכך גם להרגיש את הפסיעות הקלות שלה. לכל דבר יש מטרה, והמטרה היא להנות אותך. הברז היא כמו יפנית צנומה במדי בית ספר בבראזרס, מינוס הפיקסלים. הכל בשבילך, למענך ולמען ההנאה שלך. היא אפילו מצפצפת בקול דומה כשהשיפט-לייט נדלק.

אז לא, עם כל ההשתפכות שקראתם עד עכשיו אני עדיין לא חושב שהברז היא מכונית טובה. מה שכן, היא בהחלט מכונית נחשקת. One-trick pony, אבל איזה טריק! כמו ג'ימני, רק לכביש. מאד פגומה, מאד אהובה.

 

המסר בשיר בעל אותו השם הוא:

I've tried but I just can't hide the truth

I just can't love you like I used to

אצלי המצב הפוך. אני מחפש תירוצים. לא יודע אם אמצא מספיק כדי לקנות, אבל בחיי שאני מחפש.

Still I'm dreaming that we'll get along, some way, somehow

ולסיום, בית משיר אחר של Royal Blood:

Hey little monster, I got my eye on you

Where are you going, where you running to?

Hey little monster, you know it's all ok

I'm gonna love ya, no matter what you say