האם אנשים לא רוצים לעבוד והם בכיינים, או שאולי אני חולה?

התלבטתי הרבה אם להגיב כאן או לא. לא כל כך רציתי להיחשף. אבל חוסר ההבנה של חלק מהאנשים כאן של המצב האבסורדי שהדור שלי שרוי בו פשוט מוציאה אותי מדעתי (וזה לא השרשור הראשון). אשתדל להתייחס לכל הנקודות שאותם מתכחשים אוהבים להעלות (לשם כך אתן כותרת לכל פיסקה). אז הנה הסיפור שלי שאני מקווה יעזור לחלקכם להבין את גודל הבעיה (סליחה מראש - זה הולך להיות ארוך):

סטטוס נוכחי: אנחנו זוג בתחילת שנות השלושים. נשואים פלוס שתיים. השכר שלנו ממקם אותנו בעשירון העליון! (אומנם די בתחתיתו, אבל עדיין, פאקינג עשירון עליון...). אני מציין את זה כבר בהתחלה כדי שתזכרו תוך כדי קריאת ההמשך שהזוג הממוצע (שלא נאמר 90% מהזוגות) משתכר פחות מאתנו, ותשימו את הציפיות שלנו בפרופורציות המתאימות.

לנושא השרשור: לפני הכל, אני לא בא ממשפחה אמידה. עבדתי בחופשים מגיל 14. לאורך הדרך עבדתי בעבודות קשות שמרבית הצעירים אכן לא מוכנים לעבוד בהן (סבלות, פועל בקו ייצור, וכיוצא בזה... כמובן תמורת שכר מינימום או קרוב לו ובתנאיי זוהמה וחום). גם לי וגם למעסיקים תמיד היה ברור שזו עבודה זמנית. תמיד עשיתי את עבודתי על הצד הטוב ביותר, ותמיד המעסיקים הצטערו כשעזבתי. אני מניח שחלק ממוסר העבודה נבנה כשאתה רואה את ההורים שלך, בעלי ההשכלה הגבוהה, מגיעים לארץ והולכים לעבוד בכל עבודה אפשרית (ניקיון, חלוקת פליירים, וכו') כי צריך להאכיל את הילדים.

צבא, לימודים ומה שביניהם: עשיתי את המסלול הדי סטנדרטי בארץ של צבא ולימודים. לאחר השחרור עבדתי כשנה בעבודה וחצי, תוך מגורים אצל ההורים... וזה לא כדי לממן טיול ארוך בחו"ל, אלא כדי שאוכל לממן לפחות את הסמסטרים הראשונים ללימודים. אז בגיל 22 התחלתי לימודי הנדסה באוניברסיטה, פה ושם עבדתי בכל מיני עבודות במקביל ללימודים, ומתחילת השנה הרביעית התחלתי לעבוד במקצוע. סיימתי את לימודיי (בהצטיינות יתרה - שלא תגידו שלא חונכתי לתחרותיות ושאפתנות) ויצאתי לשוק העבודה האמיתי בגיל 26.

רכב (בכל זאת אנחנו ב-CF): את הרכב הראשון קניתי כשהתחלתי לעבוד באותה שנת לימודים אחרונה, כדי שאוכל לתמרן בין העבודה ללימודים. קניתי רכב בן 10 ב-18 אש"ח (לא, לא לקחתי הלוואה בשביל זה, אפילו נותרו אי אילו אלפים בעו"ש). יישור קו וטיפולים בוצעו על ידי ובעזרת קרוב משפחה, כך שגם האחזקה הייתה זולה במיוחד. לאחר כשנתיים ותאונה שאפשרה לי לקבל מחירון מהביטוח, החלפתי את הרכב לרכב בן 5 שמשרת אותנו עד היום ומתקרב לגיל 10 כעת. אנחנו מחזיקים רכב אחד בלבד. זהו לא רכב פאר, לא ספורטיבי, ולא מיוחד, אבל כן אמין וזול לאחזקה (אפילו שבו אני מטפל במוסך, בעיקר בשביל היסטוריית הטיפולים).

שכירות: במהלך הלימודים הכרתי את אשתי. לאחר סיום התואר, שכרנו דירה ברחובות. לא תל אביב, לא רמת גן, גם לא ראשון לציון, למרות שאשתי המשיכה לימודים ובהמשך עבדה בתל אביב (דרך אגב, אפילו בזמן הלימודים שלה ההכנסות שלנו מיקמו אותנו בעשירון השמיני או התשיעי). שכרנו ברחובות כי שכר הדירה היה סביר ועברנו דירה כדי לקבל תמורה טובה יותר ל-3100-3200 שקלים בחודש ששילמנו. כמובן שהדירות לא היו מפוארות – דירות שלושה חדרים בבניינים בני 45-70. כמובן ששכר הדירה עלה/ניסו להעלות אותו מדי שנה. בשנתיים האחרונות התמזל מזלנו ואנחנו שוכרים דירה ביבנה מחבר של קרוב משפחה, כך שהדירה בבניין חדש יחסית (בן 20 אני מעריך, עם מעלית רחמנא ליצלן) ושכר הדירה שלנו נשאר כפי שהיה אז (אחרת כבר היה עולה בכמה מאות שקלים בחודש).

חתונה: כאשר התחתנו, לא עשינו חתונה מפוצצת עם זיקוקים ושמלה באלפי שקלים. עשינו חתונה די צנועה באולם קטן. מתנות האורחים כיסו את כל (אבל כל!) עלויות האירוע, ובעצם נשארנו עם פלוס בצורת מתנות המשפחה הקרובה (סכום מכובד).

חו"ל: בשבעת השנים שלנו ביחד היינו בחו"ל שלוש פעמים (אני לא סופר את עשרות טיסות העבודה שלי) – שלושתן באירופה ומתוכן פעם אחת בבודפשט (אחד היעדים הכי זולים אני מניח), תוך תכנון וקימוץ בהוצאות כמיטב יכולתנו. נכון, אם לא היינו טסים אפילו פעם אחת יכלו להיות לנו עוד משהו כמו שלושים אש"ח. זה אכן סכום מכובד, אך אני חושב שזהו סכום סביר להוציא לאנשים בגילנו שחיים במאה הנוכחית ולא בשנות השבעים של המאה הקודמת. אני גם חושב שהוצאנו על סעיף זה הרבה פחות מרוב בני גילי. כך או אחרת, לא זה מה שמפריד ביננו לבין דירה.

מסעדות: אנחנו לא אוכלים במסעדות כמעט אף פעם. ואם כבר אוכלים אז זה לא במסעדת שף יוקרתית. סבבה לנו גם עם ג'פניקה בהוצאה של 150 ש"ח לזוג פעם בחודש-חודשיים.

טלפון: ברור שזו הוצאה זניחה אבל אנשים כל כך אוהבים לדחוף אותה בפרצופם של המתלוננים שאעלה אותה בכל זאת. את הסמארטפון הראשון שלי קניתי לפני ארבע שנים - נקסוס 4 ב-200$ שחבר הביא בשבילי מארה"ב. עד אז הייתי עם טמבלפון שקניתי עוד בזמן שירותי הצבאי. בהמשך קיבלתי טלפון מהעבודה והעברתי את הנקסוס לאשתי שהשתמשה בגלקסי הראשון עד אז.

ילדים: לאלו שטוענים אל תביאו ילדים עד גיל 35, האם ידעתם שהסיכויים להרות בגיל 35 קטנים בכשליש לעומת גיל 30 וכמעט בחצי לעומת גיל 25? מה אם תגיעו לגיל 35 (או הנשים שלכם ליתר דיוק) ולא תצליחו להרות? תאכלו את הלב שלא ניסיתם קודם, כנראה. אנחנו החלטנו שהגיע הזמן כשאשתי הייתה בת 30, וזה לאחר כשש שנים ביחד. אני מקווה שזה מספיק כדי שלא תאשימו אותנו ב"השרצה" מוקדמת מדי, ושוב מזכיר את עניין העשירונים כדי שלא תגידו "אם אתה לא יכול לכלכל ילד אל תביא אחד לעולם". רצה הגורל וקיבלנו שתיים במחיר אחד . עדיין, שני ילדים זה סביר, לא? שאלוהים יעזור לנו אם, חס וחלילה, נרצה עוד אחד. מה פתאום שלאנשים בעשירון העליון יהיו שלושה ילדים. זו זכות ששמורה רק למקבלי קצבאות הכנסה. הרי כל ילד מביא איתו את הברכה שלו .

-------

אם עד כה יש לכם הערות בנוגע למה עשינו לא נכון (פרט ללא להיוולד להורים עשירים ), אשמח לשמוע – אולי עוד אפשר לתקן .

-------

כל הנ"ל הביא אותנו למצב שבו יש לנו הון עצמי שמאפשר לנו, בשילוב משכנתא ל-25 שנה עם החזר חודשי בגובה רבע-שליש מההכנסה, לרכוש דירה די טובה (לא חדשה כמובן), בשכונות שבהן אשכרה תהיו מוכנים לגדל את ילדיכם, בחלק מהערים במעגל השלישי. לא רעננה או מודיעין למשל שכלולות במעגל זה. שם המחירים לא נגישים גם עבורנו. אבל יבנה, אשדוד, או רחובות - כן. כמובן שזה יאלץ אותנו להמשיך לחיות די בצמצום אלא אם תהייה קפיצה פתאומית בשכר ונגיע למאיון העליון או משהו .

אז לפני שאמשיך, אזכיר שמדובר בזוג צעיר (אבל רק יחסית), בעשירון העליון, שחיי בצמצום וצריכה מינימלית (ואני לא נכנס לכמה שזה רע לכלכלת המדינה), ושקיבל שליש מאותה "מזוודת מזומנים" מההורים כמתנת חתונה. מה יעשה מי שמזלו טיפה פחות טוב. למשל זוג שצעיר מאתנו בכמה שנים? עד שהם יחסכו את הסכום שאנחנו חסכנו, מחירי הדירות כנראה יעלו בעוד כמה עשרות אחוזים ועדיין יהיו מחוץ להישג ידם. ומה עם אותו זוג ממוצע? אתם יודעים, לא קופאית בסופר ושומר בקניון, אלא כאלו שמרוויחים משכורות ממוצעות שניהם (שזה כעשרת אלפים שקלים ברוטו כל אחד!). איך הם יגיעו להון העצמי הדרוש? ואני לא מדבר בכלל על העשירונים הנמוכים. עד כמה שזה נשמע קר ואכזר, שכר מינימום אפשר להרוויח גם בדימונה או משהו (אני מקווה) והעלויות שם נמוכות יותר.

לא מעט פעמים עוברת לי בראש המחשבה של "לו רק הייתי נולד שלוש שנים קודם"... ההבדל המטורף שיכל להיות ברמת החיים שלי אילו הייתי יוצא לשוק העבודה שלוש שנים קודם (אולי גם לא לשרת בצבא היה משיג את זה ). שלוש שנים קודם והייתי יכול להוריד שליש מהמשכנתא הנדרשת, כי זה בערך בכמה עלו מחירי הדירות. כמה כסף פנוי זה היה משאיר לי ליהנות מהחיים. אולי הייתי יכול באמת לחיות כמו מישהו מהעשירון העליון. אחח... חלומות...

------

טוב, כעת נעבור לאיפה לקנות ולמה בכלל...

למה: עד כה, לא היה לי אכפת לגור בשכירות, אבל כאשר הילדים נכנסים לתמונה זה קצת משתנה. הרי לא תרצו להעביר את ילדיכם גן רק כי בעל הבית החליט שהוא מקפיץ לכם את שכר הדירה, או כי הוא צריך את הדירה פתאום (לעצמו או למישהו ממשפחתו למשל). גם קצת בעייתי שצריך אישור כדי להתקין שער בטיחות. גם הגודל כבר לא כל כך מספיק (להזכירכם שלושה חדרים זה סלון, חדר שינה, וממ"ד קצת קטן מחדר רגיל), ודירת ארבעה חדרים תעלה יותר כל חודש. בנוסף, גם יכולת החיסכון ירדה דרסטית מאז הולדת הילדים, כך שאם קודם החיסכון (האגרסיבי!) איפשר לדרוך במקום, עכשיו זו כבר הדרדרות היכולת בכל חודש של עליית מחירי הדירות.

איפה: כמו כל דבר בצבא גם זה מתחלק לשלוש . במקרה הזה הפרמטרים הם: המשפחות, העבודות, וגורמים נוספים.

- המשפחות שלנו הן מהקריות ומאשדוד. עזרה זמינה מדי פעם היא די קריטית. קחו דוגמא – אחת עשרה בערב ואחת הבנות עם חום שנושק ל-41 מעלות. צריך לנסוע למיון, אבל מה, תגררו עכשיו גם את הילדה השנייה לבי"ח, תגרמו גם לה לבלות שם את כל הלילה, פלוס תסכנו אותה בהדבקות במשהו? מקפיצים את הסבתא שתשב עם הבת השנייה ונוסעים. אפשר לתת עוד המון דוגמאות כמובן. הזמינות של עזרה מהמשפחה גם חוסכת כסף על מטפלות ובייביסיטרים, כך שיש לה גם ערך כלכלי.

- עכשיו העבודות... התפקידים שאשתי מעוניינת לעבוד בהם נמצאים במרכז באופן גורף. אין חברות רלוונטיות בדרום בכלל ויש חברה אחת בצפון, ומעבר לזה שהמשכורות שם בהתאם (יש לה חברה שעובדת שם ולכן זה מידע בדוק), מי רוצה לסמוך על מקום עבודה יחיד עד סוף ימיו. מי שלא מאמין לי מוזמן לשאול בפרטי ואגיד לו מה בדיוק התפקיד – חשפתי כאן מספיק על עצמי גם ככה. כיום היא עובדת בתל אביב. יוצאת מהבית (מזכיר – יבנה, קצת יותר קרוב מאשדוד ואשקלון, ועל אותו קו רכבת) לפני שש בבוקר כדי שתוכל להספיק לחזור ולאסוף את הבנות עד חמש מהגן. גם במצב הזה חסר לה שעות בשבוע למשרה מלאה ולכן יום אחד בשבוע אני אוסף מהגן. בואו נעשה חישוב זמנים (במיוחד בשביל חברי פורום כאן שיש להם דרכים סודיות\לא עומדים בתור ). עשר דקות נסיעה לרכבת (זה עם הרכב, כן?), חמש דקות לחנות, להיכנס לתחנה ולהגיע לרציף עם מרווח מינימלי, 43 דקות נסיעה ברכבת לתחנת תל אביב אוניברסיטה (אתם מוזמנים לאמת בלוח הרכבות), 15 דקות הליכה מהרכבת לעבודה. כמה יצא סה"כ? תרשו לי לעגל לשעה ורבע. בערך אותו דבר בחזור, והופ היא שורפת שעתיים וחצי ביום בדרך ל\מהעבודה. כמה יותר אתם רוצים שנתרחק?

אני מארגן את הילדים ושם בגן בבוקר. מגיע לעבודה עד שמונה וחצי ולרוב יוצא בסביבות שבע (זוכרים שיש יום אחד שאני צריך לצאת מוקדם כדי לאסוף מהגן?).

במקצוע שלי אפשר אומנם למצוא עבודה במקומות נוספים בארץ שרחוקים יותר מהמרכז, אך המשכורת תיפגע בכעשרים אחוזים (שוב מידע בדוק מחברים שעובדים במקומות שונים), וכך גם תנאים נוספים (קה"ש, מספר ימי חופש ועוד). ויתכן שזה היה שווה את זה, אילולא שאר האילוצים.

- נעבור לגורמים הנוספים... הייתי שוקל את אשקלון אילולא המצב שם בכל מבצע בעזה. אני מכיר מקרוב את המצב באשדוד בזמן המבצעים האחרונים וזה לא פיקניק. באשקלון זה גרוע יותר. מזל שלאנשים יש זיכרון קצר וחצי שנה לאחר תום כל מבצע מחירי הדירות בשתי הערים מזנקים בחזרה. גם מזה אגב, היה הרבה יותר קל להתעלם לולא הילדים (לא רוצה לסמוך על הגננת שתספיק להכניס את כל הילדים למרחב מוגן בשלושים שניות, או לרוץ עם העגלה למחסה אם במקרה האזעקה תפסה אותנו בחוץ).

גם האוכלוסיה בעיר וכפועל יוצא חינוך הילדים מהווה שיקול חשוב. זו סיבה טובה למה מקומות כמו קריית מלאכי לא על הפרק.

------

מקווה שכל זה יפתח קצת את העיניים גם לאנשים שעדיין אין להן ילדים \ עוד לא הגיעו לשלב הזה שמחלחלת ההבנה שמשפחה צריכה דירה \ קנה דירה לפני כמה שנים (או יותר) ובטוח שהיום כולם בכיינים ועצלנים.

זה היה פוסט ארוך מאוד. לקח לי יומיים לכתוב אותו, בדקות הפנויות פה ושם בין העבודה והילדים. יתכן שטעיתי בהגהה או שכחתי משהו, אתכם הסליחה.

אם קשה לכם כנראה שהבאתם ילד אחד יותר מדי.

לא, אתה לא אמיתי. משפחה בעשירון העליון! שני ילדים!

אלכס, כתבת מקסים, ותיארת את הדור שלנו במדויק.

Sent from my Nexus 5X using Tapatalk

לבנות פה בית פרטי צמוד קרקע במחיר שפוי

או, פה התחלתי לחשוד , מה זה מחיר שפוי כאחד שנמצא בתהליך בנייה בקיבוץ בעמק הירדן.

כתוב לך בדיוק. מושב נעמה. תבנה בית של 150 מר ויישאר לך עודף ממיליון. בסטנדרט טוב.

ואכן המחירים בקיבוצים גבוהים משמעותית

Sent from my Nexus 5X using Tapatalk

הדבר היחיד שלמדתי מהפוסט הארוך הזה זה שעניין העשירונים הוא בולשיט. כי דין זוג שמרוויח 16K לא זהה לרווק שמרוויח 27K, ודין הרווק לא זהה לדין הזוג שמרוויח ביחד את הסכום. אז רדו מהעניין של עשירונים וכאילו עשירון עליון זה סיבה שאנשים יחיו טוב.

פרובוקציה.

תן לעצמך ולשאר הקוראים קצת קרדיט, אתה יודע טוב מאוד שזה לא רלוונטי לשנה אחת וגם לא ל10 או 15.

 

 

 

נכון. זו פרובוקציה שתפקידה להציף את הדמגוגיה שלך. אתה שולח אנשים לחסוך לתקופה ממוצעת קצרה יותר וכשמציעים לך להתחלק חצי חצי ברווח אתה פתאום נבהל.

אין לי מושג מה אתה עושה בחייך אבל אין לך מושג איך נראים חיים של בני אדם או אפילו איך עסק מתנהל. יש בלת"מים, יש מחלות, יש משברים, יש תקלות ויש דברים לא צפויים וכל זה לפני שנגענו ברצונות. אם אדם צריך לחיות לדבריך כעבד עד גיל 60 אז עדיף לו לתקוע לעצמו כדור בראש כבר בגיל 18.

אם קשה לכם כנראה שהבאתם ילד אחד יותר מדי.

אתה לא אמיתי אתה.

אחרי כל הפוסט המושקע שלו, שכל מילה ומילה בו מוכיחה ההפך מכל השטויות שלך פה [סליחה מראש על המינוח "שטויות". אבל לא מצאתי מילה יותר הולמת], אתה עדיין מתעקש להחזיק בדעתך.

עזוב שאיכשהו נרמזתי שיש לו תאומים, אז מה רצית, שידללו? בשביל התיק המקודש שלך?!

ולאלכס:

א. אתה כותב מקסים. אהבתי מאוד את התיאור שלך על מוסר העבודה שירשת מההורים.

ב. מילה בסלע!

נכון. זו פרובוקציה שתפקידה להציף את הדמגוגיה שלך. אתה שולח אנשים לחסוך לתקופה ממוצעת קצרה יותר וכשמציעים לך להתחלק חצי חצי ברווח אתה פתאום נבהל.

 

אין לי מושג מה אתה עושה בחייך אבל אין לך מושג איך נראים חיים של בני אדם או אפילו איך עסק מתנהל. יש בלת"מים, יש מחלות, יש משברים, יש תקלות ויש דברים לא צפויים וכל זה לפני שנגענו ברצונות. אם אדם צריך לחיות לדבריך כעבד עד גיל 60 אז עדיף לו לתקוע לעצמו כדור בראש כבר בגיל 18.

-הם צריכים לחסוך 30 שנה לדירה ואחרי זה להמשיך לחסוך עד הפנסיה כלומר יותר מ40 שנה. מוזמן לבדוק תשואות שוק ל30 ו-40 שנה, או להמשיך לדבר בכותרות, פחדן תוקפן שכמוך. אתה הדמגוג שמציע את המנגנון הזה לשנה כדי להוכיח שזה לא עובד.

-אתה לא מכיר אותי ועצם זה שאתה תוקף אותי אישית ממרום "מספר ההודעות שלך בפורום" מעיד עליך יותר מעלי.

אם אתה טוען שלעבוד עד גיל 60 זה עבד, כנראה ככה אתה מתייחס לפועלים המסכנים שלך.

אל תענה אני לא מתכוון להגיב לתקיפות חסרות הטעם שלך שלא מגובות אפילו בנתון אחד

המשך התלוננות נעים לכולם.

 

אחרי כל הפוסט המושקע שלו, שכל מילה ומילה בו מוכיחה ההפך מכל השטויות שלך פה [סליחה מראש על המינוח "שטויות". אבל לא מצאתי מילה יותר הולמת], אתה עדיין מתעקש להחזיק בדעתך.

 

 

 

 

ולאלכס:

 

א. אתה כותב מקסים. אהבתי מאוד את התיאור שלך על מוסר העבודה שירשת מההורים.

ב. מילה בסלע!

יש מילים הרבה יותר מתאימות אבל הם יובילו להתראה והעפה מהפורום.

ולגבי מה שכתבת לאלכס, מצטרף בהרבה הערכה.

אשתדל.

 

בכל מקרה, מסילות נוטות להכפיל את עצמן כשצריך. ואם אין לי 2M לקנות ברמת אביב, אקנה עם 750K איפה שנראה שיש סיכוי שיצמח משהו (בין אם זה אור עקיבא/אופקים/בית שאן או שלומי).

הדירה שקניתי היא בקריות וגם אנחנו חוזרים בשביל ובגלל ההורים. אבל רבאק, במקום דירת 3 חד' ברח' ז'בוטינסקי אפשר לקנות צמוד קרקע על חצי דונם באזור מתפתח. אינשאללה המחירים יקפאו לכמה שנים כדי שנוכל לעבור (לא בהכרח בית שאן, אבל למשל) לכשיתאפשר.

את האמת, לא הייתי עובר לשם גם בחינם, אבל זה כבר וויכוח על טעם ועל ריח - סרג'ו אמר את זה הכי טוב: "מה יש להם לחפש כאן בחום הזה"

מה כל כך זוהר בצמוד קרקע וחצי דונם, בהנחה שאין לך שם משפחה-חברים-עבודה ? זה literally כמעט מדבר צחיח... מה יעזור בית חצי דונם ? מה יקרה אם המקום לא יצמח ? ערד (למשל) צמחה ?

יעזור זה שזה יענה על צרכים X בעלות Y. אשר ישאירו אותך חופשי ומאושר, יתן לך זמן לבקר משפחה-חברים-פחות עבודה.

חצי דונם זו סתם חלקת אדמה אשר בעוד Z שנים תעלה יותר מרבע דונם, זה הכל.

לא מכיר את ערד, וגם מכבד את דעתך. שוב, עם קציר לא הייתי עושה את אותו דבר. הוריי ויתרו לעשות את אותו הדבר פעם בגני אביב, לא יודע אם צדקו או טעו. וגם עם מודיעין, שם כנראה טעו. זו השקעה ככל השקעה (לחכות שאזור מתפתח יהפוך למפותח), ככל שהסיכון גבוה יותר, כך התשואה תהיה גבוה יותר. מצד שני, אם ההשקעה לא צלחה לא הפסדת הרבה (תמיד תוכל לנסות להשכיר, לשכן שם פנסיונרים, לפתוח שם בית יצאניות ועוד).

דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם

ליצור קשרים חדשים ולרכוש חברים חדשים אפשר גם בבית שאן

משפחה זו אכן בעיה, אבל יש שלבים בחיים או סיטואציות מסוימות שזה לא קריטי, הכל לפי העניין

אם קשה לכם כנראה שהבאתם ילד אחד יותר מדי.

מי אתה ?!

Darth Vader קטן עליך...

-הם צריכים לחסוך 30 שנה לדירה ואחרי זה להמשיך לחסוך עד הפנסיה כלומר יותר מ40 שנה. מוזמן לבדוק תשואות שוק ל30 ו-40 שנה, או להמשיך לדבר בכותרות, פחדן תוקפן שכמוך. אתה הדמגוג שמציע את המנגנון הזה לשנה כדי להוכיח שזה לא עובד.

-אתה לא מכיר אותי ועצם זה שאתה תוקף אותי אישית ממרום "מספר ההודעות שלך בפורום" מעיד עליך יותר מעלי.

אם אתה טוען שלעבוד עד גיל 60 זה עבד, כנראה ככה אתה מתייחס לפועלים המסכנים שלך.

אל תענה אני לא מתכוון להגיב לתקיפות חסרות הטעם שלך שלא מגובות אפילו בנתון אחד

 

המשך התלוננות נעים לכולם.

אני מציע, כדי לא להתייחס אליך כטרול מצוי, שתכתוב כמה מילים על עצמך. בן כמה אתה, ניסיון תעסוקתי וכו. כי כמו שזה נראה כרגע אתה תיכוניסט שהבריז מהלימודים.

Sent from my Nexus 5X using Tapatalk

אכן, עניין העשירונים הוא פחות רלוונטי.

לכולם יש בעיה. גם מי שמרוויח 5000 וגם מי שמרוויח 15000.

זה לא משהו שעוד 1000 ש"ח בחודש יפתרו, אלא צריך פתרון אמיתי לדיור.

אלכס, תודה על הפוסט.

כתוב יפה ונותן פרספקטיבה.