ניתוח מחיצות באף - יש טעם? (עריכה: יש ריח?)

ובכן אני בן 29 תיכף, ומאז ומתמיד סובל ממחיצות עקומות באף.

בזמן הצבא זכור לי שעשיתי צילום והתברר כי המחיצות הפנימיות מאוד עקומות ויש לבצע ניתוח, פחדתי בזמן הצבע לעשות זאת ולבסוף התחרטתי גם בגלל ידידה שעברה ניתוח דומה שלא ממש עזרה לה.

אולי באזרחי הניתוח יהיה מוצלח יותר, לכן אני שואל האם יש כאן מישהו שעבר את זה ויכול לתת דעה האם כדאי ויש טעם?

התסמינים אצלי זה נחיר סתום מדי פעם, במיוחד מפריע בשינה כמו כן הנשימה לא תמיד טובה דרך האף מה שמפריע לי לא מעט באימוני כושר ואני נאלץ לנשום רק דרך הפה, ייתכן אפילו שזה מוסיף לכאבי ראש ומגרנות שאני מקבל בגלל לחץ באיזור מדי פעם.

התעטשות גורמת לאף להפתח מצויין לכמה שניות, ואז אני מרגיש איך זה לנשום בריא (וחוזר חלילה לאף הסתום).

מה אומרים?

הייתי במצב דומה לשלך, ועשיתי ניתוח. אני לא מרגיש שזה עזר לי בכלל.

ממליץ לך למצות את כל הטיפולים שלא כוללים ניתוח (טיפות ותרסיסים למיניהם, בדיקת אלרגיות וכו'), ורק אם אף אחד מהם לא עזר - לשקול את הניתוח.

לצערי זה משהו שלא השכלתי לעשות טרם הניתוח.

עשיתי אותו דרך הצבא, אבל זה לא משנה כי הוא נעשה בבית חולים אזרחי.

חשוב לציין שלפי מה שהוסבר לי רבות טרם הניתוח, הוא אינו מסובך במיוחד ואין כל כך ממה לפחד.

דיסקליימר - כל הכתוב מניסיוני האישי בלבד. אינני רופא, ואין לראות בכתוב ייעוץ רפואי.

רוצה לתרום מהידע שלי והניתוח שלי: (הרדמה מלאה)

1. גם אני סבלתי מנזלת, אף סתום בנחיר אחד עיקרי יותר מהשני ומן הסתם בדיקות אלרגיה הראו אלרגיה להרבה דברים שגרתיים אבל דבר אחד קצת יותר שהראה את אותותיו, הוא האבק, העור היה רגיש לאבק אבל... לא נראה שקשור לאף

2. בצעתי ניתוח באופן פרטי דרך לאומית זהב (משלם איזה 100 שקלים ובוחר את המנתח וכו') באסותא.

3. האשפוז באסותא היה יומיים וביום השלישי, הרופא שאליו אתה מגיע למרפאה, מוציא לך את הטמפונים מהאף (תתכונן, זה כאילו שמושכים לך את המוח מהראש, כמובן שמרככים את זה עם מי מלח וכו' אבל עדיין, תלוי ברמת היובש ובאיזה קריש דם זה נתפס).

4. לאחר שחזרתי מהרופא, כנראה נמשך קריש דם כלשהו, היה לי דימום שלא פסק אל תוך הפה ומזל שלא הלכתי לישון ככה והספקתי לנסות כל מיני שיטות שהרופא המליץ לעצור את הדימום עם הצרת כלי הדם (קרח וכו'), לא עזר = הייתה לי הפניה ישירה לקפלן מראש כי זה אחריי הניתוח.

5. בקפלן, היו כמה אפשרויות, צריבה וכו', אבל לבסוף, הוכנסו לו 2 טמפונים באף בשידור חי (ללא הרדמה) ואוכל לספר לך שזה אחד ה- דברים, ונשארתי לעוד 3 ימים בקפלן.

6. לאחר מכן, ביום של ההוצאה, לקחתי מהאחות כמה בקבוקוני מלח ושפכתי אל תוך האף וספגתי הכל, כשהוציאו, היה קל ולא היה דימום, שוחררתי הביתה.

7. במשך שבוע או חודש הייתי צריך לעשות שימוש בתרסיס מיוחד כלשהו, מי מלח וכו', אבל זה שטויות.

8. הפצעים יגלידו ויחלימו ואתה תוציא מהאף המון חרא מגעיל של דם ונזלת קרושה וכו'... תהיה מוכן.

חיי היו לפניי הניתוח והסיבוך הקליל ולאחריו, שיפור עצום באיכות החיים, בשינה ומבחינת אף סתום.

נזלת יש מן הסתם כמו לכל אחד בתקופות שהיא מגיעה וכו', אבל אני יכול אשכרה לרוץ עד לשלב מסויים ולנשום דרך האף, תענוג.

מה הניתוח כלל? מסתבר שפטיש ואיזמל (לא צוחק) וטוב שלא ידעתי.. אבל יש כמה סוגי ניתוחים, עם לייזר, פטיש ואיזמל וכו', בדרך כלל מסירים אחת משלושת הכריות באף בכמה שיטות, הרופא יתאים לך את השיטה, ממליץ להתייעץ עם 2 רופאי אף אוזן גרון שנחשבים לטובים בתחום לפניי הכל.

אני עברתי את הניתוח בבני ציון בחיפה, במימון של הצבא בזמן השירות. התאשפזתי יום לפני הניתוח והשתחררתי יום אחרי הניתוח.

ההחלמה היתה קלה ולא סבלתי מדימומים כמו שאוטומטיק1 תיאר, אך סבלתי מהסימפטומים שתיאר לפני הניתוח, נחיר אחד סתום יותר מהשני, מה שהאריך את המחלה. כיום בזמן צינון כשיש נזלת הכל יוצא החוצה, אין הרגשה של עומס, בנוסף, כיום אני גם נושם מהאף בצורה טבעית עם פה סגור, לפני מה שהיה חצי חצי לפני- גם מהנחיריים וגם מהפה, מה שבדיעבד הסתבר שגרם לי לשתות הרבה יותר כי הפה הרגיש יבש יותר.

הגימלים בצבא מאוד קרצו לי והם היו סיבה העיקרית לניתוח, אבל לא ציפיתי לשינוי כזה ואני מאוד שמח שעשיתי את זה.

גם אני עשיתי את הניתוח, כתוצאה ממחסור באוויר במהלך השינה, אף ניסו ראשית כמה דברים אחרים ולכן עברתי קודם לכן בהפרשים של שנים גם ניתוח שקדים ועוד משהו שאני כבר לא זוכר.

בכל אופן התיאורים פה מדוייקים, הטמפונים זה בדיוק ההרגשה אבל לאחר השליפה אני מוכן להישבע שהרגשתי כאילו חוש הריח ויכולת הנשימה השתנו מקצה לקצה, זה תרם לי רבות גם בפן השינה והנשימה.

אין לך מה לפחד.

אני גם עשיתי את הניתוח הזה ולי הוא מאוד עזר. עכשו כמעט אף פעם אין לי נזלת ואני גם חולה הרבה פחות בחורף.

אבל! לעומת מה שעברתי טמפונים ודימומים זה גן ילדים... חחח

כנראה נפלתי על רופא מרדים גרוע במיוחד.

עד עכשיו התמונה הזאת צרובה לי בראש.

תארו לכם את התמונה הבאה: אתם מרגישים כאב מאוווד חזק, פותחים את העיניים, ורואים מולכם אזמל תקוע באף שלכם ואת הרופא דופק בו בכול הכוח בפטיש מפלדה.

דניאל עשית בטשטוש או הרדמה מלאה?

דניאל עשית בטשטוש או הרדמה מלאה?

הרדמה מלאה בסניף של מכבי בהדר

אני מכור (קשה) לטיפות אף, עברתי את הניתוח לפני כ-15 שנים, הניתוח עבר סביר (טשטוש, מרגישים את המכות אבל לא את הכאב), עניין הטמפונים היה סיוט של ממש.

התוצאה, אחרי זמן קצר האף נסתם שוב. מבחני אלרגיה לא גילו דבר, מה שמתנפח אצלי אלו הקונכיות שבאף וחוץ מטיפות אף שום דבר לא עוזר.

זה הזמן לנסות עוד פעם טיפול "גמילה" (קשה! לילות בלי שינה וימים עם אף סתום, סיוט).

הניתוח כיום מבוצע בהרדמה מלאה, לא טשטוש מקומי אין מה לחשוש, רק לא להקלע למצב של אחד מהחברים כאן שהתעורר באמצע

אוי ואבוי להתעורר באמצע ניתוח.

אני בלבטים אם לגשת לעשות זאת או לא, אני מקווה שאצלי אכן אלו המחיצות שגורמות לבעיה, בשינה זה יכול להסתם או בצד ימין או בשמאל, לפעמים שניהם ואז רק בשינוי תנוחת שינה / ישיבה וכו' האף נפתח שוב (חלקית כמובן).

אוטומטיק - נשמע שעברת חוויה לא כיפית כלל...בהחלט מוגזם

גם אצלכם התעטשות גורמת לפתיחה מלאה של הנחיר? עד כדי נשימה חלקה לחלוטין...זה מחזיק מעמד בדיוק ל 20 שניות ואז חוזר למצב הרגיל שאני נמצא בו כרגע.

האמת התהליך מאוד פשוט וברור, פשוט בהסבר הוא נראה ארוך ולא נעים.

בסופו של דבר תקועים לכולם טמפונים באף וצריך למשוך, העניין הוא, שבמשיכה אתה נשאר אצל הרופא לראות שהפצעים התאחו ואין דימום.. במידה ויש? מחזירים את הטמפונים בבית החולים, עליי עוד ריחמו והכניסו טמפון (אלו מיוחדים ענקיים) אחד לכל נחיר, היא אמרה שיכלה גם 2... לא מצאתי לנכון לשאול האם היא מעדיפה DP עם 2 או משהו כזה...

לגבי העניין עם האף, איכות החיים לאחר הניתוח כאשר הכל מחלים היא שונה לגמריי ולמה? באף כפי שאז הוסבר לי גם, יש מספר כריות מסויימות בלה בלה בלה, פשוט מסירים אחת, מתקנים את המחיצה אם צריך, צורבים שם כל מיני דברים עם הלייזר אם צריך וזה הכל.

בסופו של יום, מדובר על עבודת פטיש ואיזמל

אצלי זה כאילו כל המקרים הרעים של כולם כאן ביחד (חוץ מהדימום לפה), ועדיין לא מצטער.

אז מחיצה שבורה - נחיר אחד סתום כמעט לחלוטין (פיזית - יש שם עצם) והנחיר השני "רגיל", כי הקונכיה גדלה לממדים שהתאפשר לה.

התברר לי בצבא, תור לרמב"ם הגיע רק כשנה אחרי השחרור. כבר שכחתי מזה לגמרי, והחלטתי שכן לגשת.

ניתוח בטשטוש והרדמה מקומית - מבחינת נוזלים וזריקות. קראתי פעם שמשתמשים בקוקאין או הרואין נוזלי לטשטושים בניתוחים כאלו.

אני זוכר חלקים גדולים בניתוח, כולל פטיש ואזמל, זה פשוט לחץ אטומי על הראש.

זוכר שקיללתי יפה, ובאופן כללי נמסר לי מהצוות שהייתי דברן גדול במהלך הניתוח.

לא איזה "טראומה לכל החיים", אבל כן תחושה לא נעימה.

3 ימי אשפוז ברמב"ם, לאחר כמה ימים (לא זוכר, אולי שבוע, אולי יותר), הגעתי שוב למרפאות חוץ לשחרור הטמפונים.

יוצא זוג ראשון, ואני עדיין לא מצליח לנשום, ואז מתברר שיש עוד זוג שלא ברור עד לאן הגיע, אבל הגיע.

לאחר מכן מה שכבר שמעת כאן, תרסיס מי מלח שוטף לך את כל התעלות (כי לא תוכל לקנח את האף / לנשוף בחוזקה), והרבה ג'יפה שיוצאת.

בקיצור הרווחתי עוד נחיר, קשה לשים אצבע על שיפור של לפני-אחרי, אבל כן יש תחושה של שיפור באיכות החיים, ואחרי אי-אלו שנים, לא מצטער.

איך התעוררתם באמצע הניתוח?

אני עשיתי על רופא שהמליצו לי עליו באסןתא.

לפני הניתוח אני זוכר היי בלתי נורמלי מההרדמה, לאחר שהתעוררתי מהניתוח קמתי בבהלה, לא הצלחתי לנשום דרך האף, זה טראומטי בהתחלה, הטמפונים עושים תחושה של לחץ נוראית, השחרור שלהם כואב אבל גן עדן לאחר מכן.

גם לי היו מלא קרישי דם שעברו לאחר חודש, במשך כמה חודשים האף היה רגיש, יש שיפור מעולה בנשימה מהאף, יכול להתאמן ולנשום מהאף, אני זוכר שהרחתי גשם שירד בתחילת החורף והרטיב את האדמה, זכרון שנצרב לי היטב, כל חורף אני נזכר בריח המדהים הזה.

גם לאחר הניתוח מוצרי חלב סותמים לי מעט את את דרכי הנשימה, בלי מוצרי חלב נושם הרבה יותר טוב.

גם אני עשיתי בבני ציון בחיפה.

התאשפזתי ביום שלפני הניתוח, והשתחררתי ביום שאחרי.

הרדמה מלאה כמובן, נרדמתי כבר בדרך מהחדר אל חדר הניתוח, והתעוררתי אחריו.

הטמפונים זה משהו מדהים - אתה כמובן לא רואה כשמכניסים אותם, כי זה נעשה מיד בתום הניתוח כדי להצמיד את הרירית וששום דבר לא יפריע לה להתאחות. הייתי בטוח שהם באורך של כ-3-4 ס"מ ע"פ תחושה. אוי איזו הפתעה ציפתה לי כשהרופאה שלפה אותם אחרי 5 ימים...

היה דימום קליל ממיקום הניתוח עצמו, אבל שמים תחבושת וזה לא נורא. מה שכן הפריע לי נורא בטמפונים זה הנשימה דרך הפה בלבד. פתאום באמצע הביס, אתה קולט שאין לך אוויר ואתה חייב להפסיק ללעוס, ולהתחיל לנשום במקום. הזוי.

כמו כן, הייתי מתעורר 2-4 פעמים בכל לילה כי הפה התייבש נורא, הייתי ישן עם בקבוק מים צמוד אליי.

עוד משהו מעניין - אתה מאבד את חוש הריח לשבוע/יים, וכתוצאה מזה גם את חוש הטעם.

זה היה נורא, הרגשתי כאילו איבדתי את הטעם לחיים.

Sent from my iPhone 8s Edge