ZIS 110 1:43

אחרי מלחמת העולם השניה סטאלין הרודן החליט שהוא רוצה רכב חדש לדרג הבכיר של השלטון. סטאלין אהב את העיצוב של פקארד האמריקאית (דגמים מתחילת שנות ה40), לכן ביקש לייצר עבורו רכב בסגנון זה.

באופן מסורתי בברה"מ כל הרכבים לבכירים ביותר יוצרו במפעל זיס - ראשי תיבות מפעל על שמו של סטאלין (אחרי שהעולם השתחרר מסטאלין, המפעל קיבל את השם זיל - מפעל על שמו של ליחוצ'וב).

בהמשך פחות בכירים קיבלו רכבי צ'ייקה (מפעל גאז), עוד פחות בכירים קיבלו וולגה (גם מפעל גאז). בין לבין קיבלו טאטרה. זיל זה היה מותג של משאיות וגם מותג של רכבי פאר עבור הבכירים ביותר, כך עד לפירוק ברה"מ.

הדגם המיוחד של זיס 110 עבור סטאלין נקרא זיס 115 - זה היה רכב עם שיריון כבד, רק החלונות צד שקלו מעל 200ק"ג. הדגם ה"רגיל" והלא משורין היה מצויד במרימי חלונות הידראוליים (כמו חלונות חשמל רק על הידראוליקה). הדגם הרגיל שקל כ2500ק"ג והדגם המשוריין מעל 4 טון.

הרכב היה מאוד מפואר וכלל אבזור רב שבזמנו היה מאוד נדיר ברכבים. עבור היושבים מאחור היו שני מצתים לסיגריות, הייתה תאורה, תנור אוטונומי. הכל היה עשוי ברמת גימור גבוהה ביותר ומחומרים האיכותיים ביותר שהיו להם. דשבורד היה עשוי שורש עץ אגוז, כך גם חיפוי פנימי של מסגרות חלון. ברכבים האלו מקום לנהג היה מקום לעבודה, רוב הפאר והנוחות הייתה עבור היושבים מאחור. רמת כיול הייתה כל כך גבוהה ואיכותית שסגירת הדלתות בוצעה לא על ידי טריקה כפי שנהוג היום, אלא היה מספיק לדחוף את הדלת הכבדה בעדינות עם הבוהן והמנעולים היו תופסים אותה (להבדיל ממערכות ואקום הנהוגות כיום ברכבי פאר כגון מרצדס S קלאס ולהבדיל מרכבים ה"רגילים" שצריך לדפוק את הדלת מכל הכוח כדי שתסגר וגם זה מצליח לא בכל ניסיון). הרכבים מסוג הזה נשמרו בחניות מקורות של כל מיני אירגוני שילטון, בינם בGON - גראז' לצרכים מיוחדים. כדי להכנס לחניה מקורה לנהג הייתה ידית לסובב שמורידה את האנטנה (מסובבת אותה כלפי מטה).

ספידומטר שינה צבע בהתאם למהירות, החל מירוק ועד לאדום במהירויות מטורפות של כ80קמ"ש כדי להזהיר את הנהג שכדאי לנסוע לאט יותר. מנוע היה 8 צילינדר טורי בנפח 6 ליטר בעל אופי פעולה חלקה מאוד, המנוע היה שקט ועם מומנט רב בסל"ד נמוך מאוד, מה שאפשר לנסוע כמעט כל הזמן על הילוך שלישי ואחרון, כמעט כאילו היה גיר אוטומטי. בגירסאות החזקות המנוע הפיק הספק מטורף לזמנו כ165 סוסים. הגריל של הרדיאטור נפתח ברכב הזה לפי טמפרטורה של מנוע, כאשר המנוע קר הגריל סגור, כאשר המנוע חם הגריל פתוח לחלוטין (כל התריסים בגריל מסתובבים בדומה לתריסים של פעם בארץ).

הסמל של דגל האדום על מכסה המנוע ברכב היה עשוי זכוחית, כמו הבקליות בעלות צורה לא פשוטה.

סך הכל יצרו קצת מעל 2000 יחידות בין השנים 1946-1958.

תודה על הסקירה המעניינת!

מצאתי ברשת תמונה של חלון הנהג חצי פתוח. רק לחשוב על הצירים של הדלתות שצריכים לתמוך במשקל כזה

תודה גם על הסקירה המעניינת ועל השיתוף בתמונות הדגם של רכב מיוחד!

האם מתוצרת altaya ? (מקווה שאייתי נכון).

הדגם תוצרת deagostini. זה דגמים של ixo בהזמנה מיוחדת עבור מגאזין, הגימור מעט פשוט יותר מהדגמים הרגילים שלהם, אבל קיימים הרבה דגמים שיוצרו במיוחד.

קיים גם דגם יקר יותר של altaya הוא מעט מפורט יותר.

אגב, סטאלין ביקש לא להתקין מחיצה בינו לבין נהג הוא אמר שאין לו סודות מהעם. בכלל הוא אהב כל מיני בדיחות בסגנון. למשל פעם הציגו לו את המוסקביץ' הראשון (אופל קדט) עם שני דלתות, אחד הבכירים התישב מאחורי ההגה וסטאלין במושב הנוסע. לידם עמד מי שניהל את הפיתוח של הדגם. סטאלין אומר לו: בוא' שב גם אתה יקירי. כדי להתישב היה צריך לבקש מהרודן לקום. סטאלין לא שלח אותו לגולאג, אלא אמר לו לתקן את התכנון. כך הופיע מוסקביץ' 4 דלתות.

אריק, יש גם קטע מענין לנהגים של רכבים המשורינים. הם איבדו ראיה מהר מאוד בגלל שסכוחיות משורינות עיוותו שדה הראיה.

דגם מרשים וסקירה נהדרת