רמזור בכניסה וביציאה מצומת, האם בהכרח עדיף על רמזור בכניסה בלבד?

בארץ, בכל הצמתים המרומזרים יש לפחות שני רמזורים באותו כיוון נסיעה.

אחד בכניסה לצומת, השני ביציאה מהצומת.

בחו"ל במקומות מסויימים מסתפקים ברמזורים בכניסה בלבד.

יתרון של השיטה הראשונה - נהגים שממתינים לאור ירוק רואים הייטב את הרמזור שביציאה.

חיסרון - אחרי שנהג כבר נכנס לצומת, העין ממשיכה לעקוב אחרי הרמזור שביציאה, אפילו שהוא כבר לא רלוונטי.

השאלה שלי, למה בעצם אני צריך לראות רמזור בשדה הראיה שלי אחרי שכבר עברתי את קו הצומת? האם אין בכך הסחת דעת?

לא עדיף אולי להציב רמזורים בכניסה בלבד? הרי אחרי שנהג נכנס לצומת באור ירוק, הוא לא צריך יותר להסתכל על רמזור, אלא להתמקד בתנועה.

מה אתם חושבים?

רמזור בכניסה בלבד אומר שאם במהלך התחלפות הרמזור במחזור הקודם נעצרת קרוב מאוד לכניסה לצומת או מעט בתוכו, אתה חייב לעבור ולו באדום כי אחרת לא תראה מתי הרמזור מתחלף.

מנגד, יש מי שטוענים שריבוי הרמזורים (ובכלל, עודף תימרור) יש בו כדי להסיח את דעת הנהגים ולגזול משהו מהקשב שלהם. שווה בדיקה מחקרית.

השיקול הממלכתי בכל אופן הוא להבנתי כלכלי.

הייתי בהולנד והופתעתי למה יש להם רק רמזור בכניסה לצומת.

ואז נפל לי האסימון - מי שעומד ראשון בצומת אין לו שום סיבה לחצות את הקו ולהיכנס לצומת, דבר שנורא נפוץ בקרב נהגים בארץ (בעיקר אופנועים שנכנסים לרוב עד אמצע הצומת), ואם הוא יכנס הוא לא יראה את הרמזור.

לדעתי רמזור אחד, בכניסה, עדיף. הוא מונע מאנשים "להתגלגל" אל תוך הצומת, ומן הסתם חוסך רמזור נוסף מבחינת עלויות הקמה \ תחזוקה וכדומה.

רמזור בכניסה בלבד אומר שאם במהלך התחלפות הרמזור במחזור הקודם נעצרת קרוב מאוד לכניסה לצומת או מעט בתוכו, אתה חייב לעבור ולו באדום כי אחרת לא תראה מתי הרמזור מתחלף.

 

לדעתי אם חצית את קו הצומת ואתה כבר בתוך צומת, אתה אמור לפנות אותה אפילו שהאור כבר התחלף ולא להמתין למחזור הבא.

קשה להשוות את הנהג הישראלי לנהג ההולנדי - החינוך שלהם שונה לחלוטין. יש התיחסות לכך במבוא לחוברת ההנחיות להקמת רמזורים של משרד התחבורה (מסמך מ-1980).

הרמזור ה"ישראלי" השתנה במהלך השנים, ישה העלה כאן פעם את תקנות התעבורה מ-1960 שבו הרמזור היה הרבה יותר "אירופי", אולם התקנות הששתנו לחלוטין בשל אפיו של הנהג הישראלי.

שיטת הרמזור בכניסה לצומת בלבד אכן מקובלת בהולנד, במדינות אירופיות אחרות בהחלט מקובל גם רמזור נוסף אם כי מיקומו לעתים בלתי צפוי לחלוטין, דווקא מבחינה זו הרמזור הישראלי יותר ברור מזה שבאי אילה מדינות באירופה. צריך להוסיף שהרמזור ההולנדי מוצב בצורה אחרת, רמזור לכל נתיב, על "גשר", ודי מרוחק מהצומת, בכבישים בין עירוניים לפחות 5-10 מ'. הרמזור ההולנדי שונה מהישראלי גם בתזמון (המבנה ההולנדי מחייב הפרדה הרבה יותר גדולה בין תזמוני הירוק בכיוונים השונים על מנת לאפשר למי שעבר את הרמזור להשלים את מעבר הצומת), בשימוש בחיישנים (מותקנים די רחוק מהצומת, כך שנהג המתקרב לצומת ידרוך אותם ויקבל אור ירוק כאשר הוא מגיע לקו העצירה), וכמובן הפניה שמאלה עם אור ירוק בנתיבים נגדיים.

בארץ אני מכיר רמזור כזה בצומת דולפין מכיוון בת גלים.

אני בעד לבטל את הרמזורים בכלל, אבל אם זה לא אפשרי , אז רמזור אחד על קו הצומת בכניסה הוא פתרון מוצלח יותר מאשר שני רמזורים

רמזור אחד על קו הצומת בכניסה הוא פתרון מוצלח יותר מאשר שני רמזורים

מדוע?

האם זה בגלל אותן סיבות שאני רשמתי או שיש לך הסבר או תאוריה אחרים?

כמה סיבות

אחד , לא יחדרו לתוך הצומת כי לא ידעו מתי מתחלף הרמזור לירוק.

התרכזות רק ברמזור אחד במקום שניים

כאשר הרמזור מוצב אחרי הצומת יש סיכוי יותר גבוה להתבלבל בין רמזור לישר ורמזור לשמאל.

כמה סיבות

 

אחד , לא יחדרו לתוך הצומת כי לא ידעו מתי מתחלף הרמזור לירוק.

 

התרכזות רק ברמזור אחד במקום שניים

 

כאשר הרמזור מוצב אחרי הצומת יש סיכוי יותר גבוה להתבלבל בין רמזור לישר ורמזור לשמאל.

אבל אנחנו בישראל, בטח המוח הישראלי ימציא את "מקסימום ההוא מאחורה יצפור לי".

קרה לי ביום השני או השלישי שבו נהגתי בהולנד - הרמזור התחלף לי מול האף, עד העצירה עברתי אותו. הנהגים ההולנדים דאגו שאדע מתי חזר הירוק.

ישה - צומת דולפין באמת חריג, ומדובר במצב ייחודי שבו יש שני נתיבים מקבילים באותו כיוון המתוזמנים בנפרד (נתיב המגיע מתחנת הרכבת ונתיב היוצא מהכביש המשוקע), ולכן רמזור מרוחק יבלבל (לא יהיה ברור לאיזה נתיב הוא מתייחס). בשאר הכיוונים יש רמזור מרוחק, למרות גודלו של הצומת (רוחב של כ-8 נתיבים + איי תנועה).

אבל אנחנו בישראל, בטח המוח הישראלי ימציא את "מקסימום ההוא מאחורה יצפור לי".

מסכים. או שיתחילו להסתכל על הרמזורים בכיוונים האחרים כדי להבין מתי הם מקבלים, והשד יודע איזה עוד "פטנטים". עדיף שנהגים שעושים את זה לפחות יוכלו לדעת מתי לעבור בבטחה.

גם ככה רוב הנהגים שחודרים לצומת (נעזוב לרגע קטנועים) לא נכנסים ממש פנימה: התכנון של רוב הצמתים משאיר ברוב הכיוונים מרחק מסוים בין שולי מעבר החציה לבין שטח הצומת עצמו כך שהעמידה שלהם שם, גם אם אינה רצויה, ודאי שאינה מסוכנת כמו השלמת החציה של הצומת שלא באור ירוק.

החוק מתייחס לנקודה זו באופן ברור.

יש מה שנקרא "קו הצומת".

זה לא קו עצירה, זה קו דמיומי שמחבר בין פינות המדרכה ואם אין מדרכות אז זה ריבוע שתוחם את הצומת מבפנים.

כל עוד לא עברת את קו הצומת, התחלף הרמזור - עצור איפה שאתה, גם אם זה אחרי קו עצירה.

עברת את קו הצומת, הרמזור התחלף - אתה כבר בתוך צומת. אם תעצור, תחסום מעבר של כלי רכב אחרים. לכן תמשיך בכיוון נסיעתך ופנה את הצומת.

כן, אבל אם חרטום הרכב שלך בולט רק מעט לתוך שטח הצומת אז המכוניות הנוסעות מסוגלות לחלוף על פניך ללא הפרעה משמעותית והמעבר תוך כדי שהתנועה נוסעת יהיה המסוכן יותר.

בנוסף, בצמתים רבים יש "שטחים מתים" בתוך שטח הצומת, למשל במרכז הצומת בצמתים שיש בהם נתיבים לפניה שמאלה. גם שם רכב שנאלץ להיכנס לשטח הצומת - מוטב לו שימתין מאשר שיפרוץ לו דרך בזרם התנועה החוצה...

אפשר להיות "יקה" הולנדי ולהתעקש שמי שעבר את הקו במיקרון יעבור את הצומת ויבואנו מה, אבל אני ממש לא בטוח שזה יטיב עם הנהגים, בפרט לא המקומיים.

בהולנד זה עובד. תורמים לכך הן האופי הצייתני של הנהגים, הן האכיפה הדרקונית שלעומתה שוייץ זה המזרח התיכון, והן ההנדסה שמתזמנת נכון את הרמזורים הן להזרמת התנועה והן להפרדה בין נתיבים חוצים.

עם חוסר המשמעת הישראלי זה לא היה פועל.

וד"א, נתקלתי בתופעה רק בהולנד. בכל שאר מדינות אירופה ראיתי רמזורים מרוחקים, אם כי לעתים היה צריך לחפש אותם.

בקנדה יש רמזור יחיד אשר ממוקם אחרי הצומת. נהגתי שם חודש, יותר מ 4000 קילומטרים, ולא התגעגעתי לרמזור השני .

אני יודע שבארץ זה לא יעבוד, כמו שלא יעבוד צומת עם תמרורי עצור מכל הכיוונים, כאשר הראשון שמגיע לצומת עוצר והוא זה שמתחיל לנסוע ראשון. בארץ כולם יהיו ראשונים...