בינו לבינה: "ללכת עם הלב או עם הראש?"

אנשי הפורום בעלי החוכמה האינסופית ומאגרי הידע המביישים את ויקיפדיה.

קרוע אני ,ליבי כואב וראשי מותש.

אני מתחבט קשות בשאלה של "הראש והלב", נמצא אני בצומת דרכים בחיי.

אני בן 25 סטודנט, ורוצה מאד להצליח בחיים, אה וגם רוצה לאהוב להיות נאהב ולמצוא את הנפש התאומה או כל תיאור קיטשי כזה או אחר.

אז נראה שמצאתי אותה, איפה? באפליקציתת סטוצים כמה מקרי.

בת 24, יפיפה אמיתית מקסימה מנומסת צנועה.

הדילמה?, טוב לי איתה, טוב לי מאד חיבור כזה התרגשות כזאת לא חוויתי מאז האהבה הראשונה בתיכון, כיף צחוקים שטויות (חיי המין הכי טובים שהיו לי עד היום עם בת זוג), פתיחות נינוחות. שקט.

אבל, היא בשלב בחיים שאני הייתי בו לפני כמה שנים טובות, החיים לא האירו לה ככ פנים ובגיל 12 היא נאלצה לצאת לשוק העבודה כדי לעזור לאמא שלה אחרי שאביה עזב. התוצאה היא שאין לה תעודת בגרות, אבל היא כמעט מסיימת להשלים עכשיו , שאלתי אותה מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה אמרה שתמשיך לעבוד וכנראה תלמד מקצוע ותעבוד בו, שזה נחמד מאד. היא כנראה תסיים את כל הסיפור בגיל 29 ותצא לשוק העבודה, סהכ לא משהו מיוחד ואפשר לחיות ככה כזוג להתחתן וכו וכו.

אבל אני מסתכל על מספרים וסטטיסטיקות וסיכויי הצלחה ובא לי להצליח בחיים, אני לבד רואה את עצמי כבן אדם שהולך להצליח אבל אני רוצה מישהי מצליחה ליידי ( אני אומר הרבה פעמים מצליח ומצליחה אני מדבר על גובה שכר וסיכויים להתעשר ולהוריד מעלי את החרדות הנוראיות של האם יהיה לילדים שלי מה לאכול והאם אני יוכל לקנות לעצמי מרצדס חדשה.)

אז מצד אחד אני שואל את עצמי האם לא כדאי לצאת ולחפש מישהי שיש לה כבר תואר ועבודה מסודרת שיודעת שהיא רוצה להתפתח ולהתקם לכיוון כזה או אחר, ואולי להתפשר מבחינת זוגיות ואהבה.

או להישאר עם האהבה, ולהסתפק במישהי שתכניס עוד משכורת בינונית או נמוכה הביתה. אבל להיות מאושר לקום בבוקר לייד מישהו שאוהבים וללכת לישון איתה בלילה עם חיוך.

אתמול נפרדתי ממנה כי זה ממש הפרע לי ועמד כמו ענן מעל הראש שלה. האם איתה אני יוכל להגשים את כל החלומות שלי או שאני ימצא את עצמי מסתפק ברמת חיים בינונים.

אני באמת חושב שצורת החשיבה שלי מצד אחד רציונלית ומצד שני מאד דפוקה.

אבקש את סליחתכם על ה"חפירה" אבל הייתי צריך לפרוק את זה בכתב.

אתה חושב שיש הבדל כזה גדול בין לנסוע באוטו של 50 אלף ובית של מיליון לעומת אוטו של 150 אלף ובית של 2 מליון? במיוחד שזה יכול להיות ממש באותו רמה רק במודל ישן יותר.

בדברים האלה אפשר לחסוך המון כסף בלי להרגיש, כמובן שאפשר לחסוך בכל דבר אחר גם להיות קצת שקולים והחיים יפים גם עם משכורת בינונית.

(ותמיד אפשר לעבוד בהייטק ולהרוויח כמו 2 אנשים)

למצוא מישהי שאתה אוהב וזה הדדי... זה כבר הרבה יותר מסובך וגם יותר חשוב.

אישית - מצידי שהבחורה תהיה עם אידאולוגיה נגד מקומות עבודה.

אני יכול לכתוב תילי תילים של מילים עם מחשבות, תובנות (בגרוש), דוגמאות וכל מיני סיפורים על מצליחנות כזו או אחרת, על אנשים אומללים עם טונות של כסף ומאושרים עם הרבה פחות, על זוגות שהתחילו מכלום, וכאלו שהיה להם מראש הכל ונפלו - שיראו שאין ספק:

אתה אידיוט

זהו.

עכשיו אני הולך לתת לעצמי התראה על העלבה, שפה לא נאותה וגם על ייעוץ לא מבוסס... ואתה לך תתחנן בפוזה של שטיח וקולות של גור ספאנייל שתיקח אותך בחזרה.

 

אתה אידיוט

 

הבמבי צודק.

אפשר לחשוב שאתה בא ממשפחה אריסטוקרטית, עם ייחוס של 15 דורות אחורה של נסיכים ורוזנים, שמחזיקים בנכסים של מאות מיליארדי דולרים בכל רחבי אירופה.

תן לעצמך כאפה, ולעולם אל תספר לה מה הסיבה האמיתית שנפרדת ממנה. תתרץ שזה בגלל האפליקציה של הסטוצים או משהו.

דוקא בחורה שקרעה את התחת כל החיים היא פי מיליון יותר רצינית, ממוקדת ובעל דרייב להצליח בחיים, מאשר איזו נסיכה צפונבונית של הכושילאבא שלה.

אני חושב שאם הכל בינכם טוב, היא חכמה ורק השכלה פורמלית מפריעה לך אז זה דבר שולי.

גם לאשה עם השכלה תואר אחד או שניים לא יהיה פשוט בכלל להצליח. לקראת גיל 26-30 היא תרצה ילדים. עם ילדים קטנים קשה מאוד למצא עבודה ובמיוחד אם הילדים באים בהפרש של כמה שנים אחד מהשני. כך שרק לקראת גיל 40 היא תוכל להשאיר את הילדים לבד בבית עד שהיא תחזור מהעבודה.

רוב הסיכויים שאחד מכם יצטרך לוותר על קריירה לפחות ל 10 שנים כדי לגדל ילדים. קשה מאוד (ובמיוחד לנשים) לחזור לשוק העבודה עם תואר מלפני 10-15 שנים ללא נסיון נורמלי בתחום מאז התואר.

אתה פוסל אנשים על דבר פעוט. הרבה היו מתחלפים איתך (עניין האלוהים והאגוזים...?)

מניין לך ששותפות עם מישהי שעל הנייר היא (הגברת) מצליחה, תצליח ?

מניין לך שהיא לא יכלה להצליח בעצמה או לעזור לך להצליח ?

אתה עדיין ילד עם תפיסה ילדותית (כתבתי דברים קשים עוד יותר אבל מחקתי כי לא רציתי להעליב).

עריכה - אם נפרדת ממנה - מה אתה שואל, לא הבנתי.

בגדול, יצאת קטן.

אם אתה רוצה מישהי כמוך, עם שאיפות גבוהות ובלה בלה בלה... קח בחשבון שכשתמצא אחת שכזו, פתאום היא תחליט שאתה מעכב אותה, היא רוצה מישהו יותר כמוה... ובטח תחפור על זה בפורום "שקר כלשהו של נשים"... הגלגל מסתובב חביבי.

מצאת מישהי שלא דומה לך? מעולה, הפכים משלימים, מאזנים, יוצרים אקשן ופלפל, מאתגרים ומביאים לזוגיות מלאת עניין וחיים.

לפעמים ה" תמיכה הטכנית" שהאישה מציעה, בתחום הרגשי, שווה פי אלף מתמיכה כלכלית.

תודה על התגובות,

ואני ממש לא נעלב אתם יכולים לפתוח מבערים ולשפוך מה שאתם חושבים, לא לוקח ללב.

חולגי, הסיבה שאני מבקש עצה ועוד חוות דעת, היא כי אני לא שלם עם ההחלטה שלי על הפרידה ב 100%, את המעשה עשיתי ואם כמה שכואב אם אני יעזוב את זה הזמן יעשה את שלו וזה יעבור. ברור לי שההחלטה היא שלי אם לנסות לחזור אליה או להמשיך הלאה אבל תמיד טוב לשמוע מה יש לעוד בן אדם לומר בנושא ולפתוח כיווני חשיבה שונים.

ברגע שכתבת שבגיל 12 יצאה לעבוד כדי לעזור בבית , זה מוכיח מי היא וכמה היא אחראית, אז אין לה תעודת בגרות , סו וואט, יש לה שאיפות וזה יותר חשוב מכל אחת שעושה תואר ראשון בתחום לא קשור רק בגלל שאבא'לה שלה מממן לה את זה,

תעשה טובה לעצמך ותקבל את הזנב בין הרגליים, אם ההחלטה להפרד באה בגלל זה ? תבין שזו היתה החלטה די מטומטמת, קח אותה

יש לך מזל שאתה מאחורי מקלדת,

לאיחולים של במבי הייתי מוסיף בעיטה מכוונת היטב.

אדם מוגדר על ידי מעשיו, לא על ידי רכושו.

המעשה שלך הוא עדות מזעזעת.

אגב, אף אחד מעולם לא וידא שיש לי תעודת בגרות,

והתארים שלי טובים לניגוב ואינם קשורים לעבודה העיקרית.

תחזור אליה לפני שיהיה מאוחר מידי!

אמרת לה שזה בגלל שהיא לא משכילה וכנראה לא תרוויח כמוך?

היום גם תואר שני לא מבטיח לך רמת הכנסה.

כל הכבוד לה שהיא עזרה לאמא שלה מגיל 12, זאת תעודת הבגרות האמיתית!

אני נשוי כבר 14 שנה וכמובן שמצטרף לדעה הרווחת כאן,

נישואין זה הימור ב 90 אחוז,

לך על זה,

או שתבזבז את הזמן והשנים (אחד הדודים שלי רווק כמעט בן 59)

שכל הזמן חיפש רק את החסרונות,

גם אם תימצא מישהי כלבבך אקדמאית,וכו' אולי היא תעשן או תהמר

או בעיה רפואית מסויימת,יו נבר נו.

לדעתי האישית

אשת בית שמסורה לחינוך הבית והילדים עדיפה על קרייריסטית,

וזה בשיקול לטווח רחוק ובינוני.

~

יש פה מקרה נדיר של הסכמה גורפת - עשית טעות.

יש לכם חיים שלמים להתאכזב זה מזה, אבל משום מה בחרת לגדוע את הרומן באיבו ומהסיבה הלא נכונה. קודם כל אין לדעת לאן היא תגיע, אבל גם אם תרצה להסתכל על זה באופן צר ואגואיסטי - אין לדעת כמה רחוק בת הזוג הנכונה תוכל לדחוף אותך. מכל בחינה שלא תבחן את זה עשית צעד לא חכם. מילא אם היה לך אופציה עדיפה "על הנייר" בצד, אבל גם זה לא.

אני לא מאשים אותך, זוהי הגבריות הישראלית הפוסט-מודרניסטית ואתה תוצר של סביבתך. עם זאת, גורלך עדיין בידיך ויש לך אפשרות (אני מקווה) לקחת רוורס על מה שעלול להיות טעות גדולה. אני ממליץ להתנצל, לטעון לאי-שפיות זמנית, להתרפס או כל מה שידרש, אבל למהר ולהחזיר אותה אל חיקך בהקדם האפשרי.

תגיד פותח השירשור היקר, אתה כתבת שאתה סטודנט והיא רק מסיימת השלמה של תעודת בגרות.

מה אתה לומד תגיד לי? מה הממוצע שלך?

פשוט כי כבר החלטת שאתה "מצליח" "מוצלח" ומישהי שקטנה ממך בשנה ומשלימה תעודת בגרות "תעכב" אותך.

ועכשיו עם זה שאתה סטונדט למשהו וחושב שאתה מצליח בלימודים ובחיים אתה רוצה למצוא בחורה שכבר סיימה ללמוד (בטח אתה גם לא מכוון לתואר בפילוסופיה אלא רק מדעי המחשב/חשמל) ושכבר יש לה עבודה? אתה לא רואה שזה אותו המקרה כמו שלך רק הפוך?

אתה מעמיד אושר מול עושר וזה לא בהכרח נכון. אתה לא יודע מה יהיה עם אחרות ולא מה יהיה אתה. בנוסף, יש פער גדול בין "הילדים שלי ירעבו" לבין "לרכוש מרצדס חדשה".

מעבר לכך שאתה מסיק מסקנות באופן קצת נמרץ מדי, אתה גם קיצוני מאוד. זה לא מתכון לשקט נפשי. אולי כדאי לך להירגע קצת ו"לזרום עם הדברים". צאו, תבלו, תחיו ותהנו. כשתגיע לשלב מאוחר יותר, אולי קצת בוגר יותר, תוכל לקבל את החחלטות שלך בצורה יותר נעימה ופחות ספקולטיבית.

בנימה אישית, אני ממליץ לך להמשיך להיפגש אתה. אם אתה מאושר כפי שאתה מתאר, אז לדעתי האישית בלבד זה הרבה יותר חשוב ממרצדס, ולמען האמת גם לא בהכרח סותר אחד את השני. כשאני מרוצה מהסביבה שבה אני חיי החשיבות של שאר הדברים מתמגמדת. יש הרבה גישות "איך לחיות את החיים" ואני לא מתכוון להיכנס לאף לא אחת מהן. אני רק מציין שבשבילי עדיף לעשות את מה שאתה אוהב, וזה ככה בכל התחומים: החל מעבודה/לימודים ועד לזוגיות.