התייעצות: קריירה שנייה בגיל 40 פלוס

אז אחרי שהתייעצו בפורום בנוגע לכמעט כל דבר אפשרי, מלבד (אולי) אפשרויות לינה זולות לסטודנטים על מאדים, הגיע תורי לשתף ולהתייעץ.

אני בן 42 בקרוב ועובד בהייטק משנת 97 - בהתחלה בתפקידי תמיכה, אחר כך בניהול פרויקטים, presale ו Account management - תמיד בחברות קטנות שחלקן התקיימו לצערי תקופה קצרה בלבד. לפני שנה וקצת החברה האחרונה שעבדתי בה נסגרה, ואני נשלחתי הביתה אחרי שנה שעבדתי שם. מאז שסיימתי את העבודה שם גיליתי שאני נמצא במשבר הקלאסי של מפוטרי הייטק בגילי – צעיר (ועני) מדי בשביל לצאת לפנסיה, לא בכיר מספיק כדי לקפוץ לתפקידי הנהלה, תפקידים ברמות ארגוניות שעשיתי עד עכשיו מבוצעים על ידי כאלו שצעירים ממני בעשור, ובשביל תפקידים זוטרים יותר אני overqualified.

אז בהתחלה עוד הייתי אופטימי ושלחתי קורות חיים למשרות שהן בדיוק בתחום שלי/משרות שעניינו אותי, לאט לאט התחלתי להרחיב את תחום החיפוש למשרות הייטק אחרות, כולל משרות זוטרות, ועם הזמן הרחבתי את תחום החיפושים לשווקים אחרים – עד שבזמן האחרון התראיינתי לכמעט כל דבר ממשרות פקידות וצפונה. לצערי קורות החיים שלי קצת בעייתיים גם בגלל חילופים תכופים של מקומות עבודה (חברות נסגרו, פרויקטים הסתיימו) וגם בגלל שהתארים שלי (ראשון במנהל עסקים ושני בניהול) לא כוללים תארים מקצועיים (הנדסה, מדמ"ח וכו'). מצד שני, במהלך הקריירה שלי צברתי ניסיון רב ומגוון, בעבודה עם ארגונים בגדלים שונים, ובגרות (שבאה בין היתר עם הגיל), כך שהיום אני איש מקצוע טוב הרבה יותר משהייתי בעבר.

אז עכשיו, אחרי תקופה ארוכה של חיפושי עבודה שלא צלחה, הגעתי למסקנה שאחת משתיים: או למרות התסכול וחוסר האמון להמשיך לחפש משרה כשכיר עד שאמצא (ואולי למצוא דרכי חיפוש חדשות), או לעשות איזשהו שינוי קריירה משמעותי ולנסות לבסס עסק עצמאי כלשהו, כזה שבשאיפה יוכל לפרנס אותי גם מעבר לגיל הפנסיה ה"רשמי".

וכאן הסיפור מתחלק לשניים:

• אופציית השכיר: כיון שהדרך הכי טובה להגיע למעסיקים היא דרך קשרים והכרויות, וכיון שמאגר האחים (אלו שאני פוגש בשישי בערב אצל אמא), החברים (אלו שיש לי את המספר שלהם בחיוג מהיר), וה"חברים" (אלו שאני מדבר איתם בעיקר בפייסבוק) כבר מוצה, חשבתי להניח כאן את קורות החיים שלי, יתכן ומישהו מיושבי הפורום ימצא בהם עניין או ידע להעביר אותם למעסיקים רלוונטיים. יש לי כמה גרסאות של קורות החיים (בעברית/באנגלית), עם דגשים כאלו או דגשים אחרים, אבל זו הגרסה ה"גנרית".
  

• אופציית העצמאי: השקעתי בנושא הזה אינסוף מחשבה בחודשים האחרונים וכמו שאני רואה את זה ללהיות עצמאי יש המון יתרונות ובערך אותה כמות של חסרונות. מבחינתי הבעיה העיקרית בלבנות את עצמי מחדש כעצמאי היא שאין לי מושג מה בא לי לעשות ואין לי מושג איך עושים את זה: כל חיי המקצועיים הייתי שכיר, ניהלתי פרויקטים ולקוחות, זה מה שהכרתי וזה גם מה שאהבתי לעשות. כשניסיתי לחשוב אילו תחומים ילהיבו, יעניינו, ויאתגרו אותי כעצמאי עלו לי בראש מצד אחד אפשרויות מאוד פראקטיות ( לפתוח פיצוציה לדוגמה) שמאוד לא מעניינות בעיני אבל כנראה יאפשרו להכניס כסף יחסית מהר, מצד שני אפשרויות שיפתרו לי בעיות קונקרטיות בחיי (לפתוח גן ילדים, לדוגמה), ומצד שלישי כל מיני פנטזיות (ללמוד רתכות ולפתוח מסגריה – כתירוץ לזה שבא לי מקום שאוכל לבנות בו דברים לעצמי). חלק מהאופציות נפסלו משיקולי מחסור בכסף זמין להשקעה בעסק, וחלק נפסלו כי הן כנראה מתאימות יותר לתחביב מאשר למקצוע מספק ומתגמל.
  

אני בטוח שיש כאן כאלו שהתמודדו בעבר או מתמודדים עם לבטים דומים (קריירה שניה, מעבר מהייטק לתחומים אחרים, מעבר מעבודה כשכיר לעבודה כעצמאי, וכו'), ואשמח לשמוע עצות ותובנות וללמוד מניסיונם של אחרים, ובמקביל, אם מישהו מכיר משרה שתוכל להתאים לי, אני אשמח מאוד לשלוח קורות חיים מפורטים.

תודה!

Fazer

CV_HEB_V7.9 - CF.pdf

זו הבעיה הקלאסית של עובד הייטק שלא היה בצד של המחקר והפיתוח וקרוב לתחום הטכני.

מי שהיו טכניים והיו טובים ומעודכנים ממכרי לפחות - לא התקשו למצא בגילאים האלו.

לדעתי אתה בבעית הגיל 40 ומעלה הקלאסית של עבודה בכלליות.

של להתקדם לניהול יש מעט משרות ודורשות בכירות מסוימת (או קשרים מסוימים ) , ומצד שני שאר המשרות אתה לכאורה OQ - כשהמומחיות שלך היא או לא מעודכנת או לא טכנית שדורשת התמחות בתחום ספציפי - ושם מתחרים איתך הרבה אנשים - חלקם צעירים ויכול להיות זולים משמעותית ממך (יש ראייה קצרת טווח מאוד בהרבה חברות).

That said- הקורות חיים שלך - לי לפחות כמשהו שעובד בתחום שיש בו Accounts managers וכו - דווקא לא נראים רע. נכון - חסר להשתקע קצת באיזה מקום - אבל אם התחומים שבהם היית היו אטרקטיבים וגדלים (לדוגמא לא מרכזיות טלפון אנלוגיות אלא נגיד בחברות שעושות מובייל ווב או בחברות מוצר כאלו ואחרות) - אני מאמין שאפשר להיכנס חזרה לשוק כשכיר.

חשבת על הוראה?

אם יש לך התכונות המתאימות (אהבה לחינוך, יכולת התנסחות) גם אם חסרה לך השכלה פורמלית בתחום, תוכל למצוא עבודה.

אם תהיה מורה טוב, ותשלים תעודת הוראה, תוכל להניח שתקבל קביעות תוך כמה שנתיים או שלוש.

למשרה מלאה בעוז לתמורה השכר אינו רע. יש בטחון תעסוקתי, אבל צריך לעבוד קשה. מאוד קשה.

יוצאי הייטק מלמדים לרוב מתמטיקה, מדמ''ח ומדעים בכלל. יש גם חריגים שמלמדים אזרחות או מקצוע רב מלל אחר.

העניין הוא שכדי להיות איש הוראה וחינוך מוצלח צריך להתאים לתפקיד - לא כל אחד יודע להתמודד עם בני תשחורת, לשמור על עניין בכתה ולהתמודד עם המשמעת הרופפת. מי שבנוי לכך יהנה מהעבודה, ויש גם אופק קידום, אם כי אני לא בטוח מה סיכוייו של בן 40 ומעלה להתקדם בקצב סביר במעלה התפקידים.

אל תתרגש מהמעבר.

אני עזבתי חברת הייטק מהמובילות בשוק, כשניהלתי מאות עובדים בגיל קרוב לשלך.

יום אחד נשבר לי. נשבר לי מהשעות המטורפות, מהלחצים, מעבודה מול חו״ל באמצע הלילה ומכל מיני שטויות שצצו.

לא הכרתי את הילדים שגדלו וגם את אשתי. הייתי יותר בחו״ל וברכב מאשר בבית.

נכון, הרווחתי מעולה עם בונוסים נהדרים, תנאים מפנקים ומשכורת בשמיים, אבל מיציתי.

שיניתי תחום לגמרי.

היום אני שמאי מקרקעין עצמאי עם משרד שמתפקד היטב ועם עובדים נהדרים שעוסק בכל ומהכל בנדל״ן.

אני מרוויח די דומה ואולי קצת פחות מתקופת ההיי טק, אבל מאושר מכל יום שעובר.

~

יפה שאתה לא מתבייש להתייעץ פה ולכתוב על הנושא בהרחבה, זה לא טריוויאלי. שמרתי את הקו"ח למקרה שאשמע על משהו רלוונטי, מניח שתישאר זמין באתר אם יבקשו פרטי התקשרות.

לענייננו - כמה דברים שחשוב שתבין בינך לבין עצמך:

1. להחליף קריירה זה לא חוכמה גדולה ולא גבורה יוצאת דופן. בסקנדינביה אנשים עושים זאת כל 6-8 שנים, בישראל זה נפוץ מאד אצל גמלאי צה"ל ועובדים כלליים. אני מבין שבתחום המקצועי שלך זה לא פופולרי כ"כ, אבל אתה צריך לראות את זה כצעד טבעי ולא כאיזה מפץ גדול או נקודת מפנה בחיים. זה לא עוד "פרוייקט" אלא פשוט חלק מהחיים. שום דבר חריג.

2. אני לא מכיר אותך ולא עבדנו יחד, אבל לאנשים שקוראים (וכותבים) פניות נרגשות כאלה יש נטיה להתעלם משאלת מפתח: האם הח"מ טוב בעבודתו או סתם... עשה את העבודה. מה אתה יודע על איכות העבודה שלך? האם יש לך איזשהם פרוייקטים שבלטת בהם לטובה, כאלו שניתן להציגם כדוגמה למצויינות? או שאולי מצויינות זה לא השאיפה שלך בחיים ויש לך סדרי עדיפויות אחרים (משפחה, תחביבים וכו'). גם להיות עובד בינוני זה לגיטימי, אבל אז צריך לכוון לתפקידים אחרים ולהציג את עצמך באופן שונה. איפה אתה רואה את עצמך על הספקטרום? חשוב שתגדיר את זה לעצמך לפני שאתה הולך להציע את מרכולתך לאנשים אחרים.

3. שני עמודים מלאי תוכן ועדיין לא הבנתי מה המקצוע שלך. האם אתה בטוח שבכלל יש לך מקצוע? היכולת לנהל פרוייקטים וצוותים זה competence, לא profession. יכול להיות שפשוט הגעת באופן טבעי לתקרת היכולת שלך וזה הזמן להפסיק "להתגלגל" עם הכישורים ולרכוש מקצוע. אל תיקח את זה כביקורת אלא כהשקפה אובייקטיבית.

אני חושב שאם תענה על השאלות האלה (כאמור, בינך לבין עצמך) תוכל להתמקד יותר ולקבל החלטות הרבה יותר מושכלות. הגיל והנסיון שלך לא מבטיחים הבנה או ראייה של התמונה הגדולה, והתמונה כיום בארץ עגומה למדי. עומדים לטובתך שני גורמים חזקים: ידיעת שפה נוספת ותארים אקדמיים, אלו יתרונות משמעותיים בעסקים בינלאומיים. לי אישית נשמע שתפור עליך לנהל צוות תמיכה קטן עד בינוני באיזו חברת סטארט-אפ, רק שלא בטוח אם זה הדבר הנכון בשבילך בראייה של עשרים שנה קדימה.

ניר - אני אמנם צעיר ממך באי אילו שנים - ומאות אנשים בטוח שלא ניהלתי (ויתרתי על כמה אפשרויות לנהל יותר מבודדים - ומאוד לא נהנתי כשמספר הזה התקרב ל10) - אבל עניין השעות , לחצים וכו זה תלוי מאוד בקריירה , בחברה והרבה פעמים ממה שנתקלתי באדם מול עצמו ש״נסחב״/סוחב את עצמו לשעות האלו.

(הבהרה - אני בתעשייה מעל 10 שנים , שני ההורים עובדים בתחום - בהייטק בצד אחת ובתעשיות הבטחוניות בצד שני וכנ״ל אחי הקטן - אז אני מכיר היטב גם כילד וגם כמבוגר את כל התעשייה הזו מאז החיתולים שלה בארץ)

אני מסתכל מסביבי על חברים שבתחומים אחרים, האם הם עובדים פחות מ9-9:30 שעות ביום? לא

האם אין התקלות פעם ב? תמיד יש.

האם יש לחצים? (במיוחד באלו שבעסקים קטנים) המון.

מה שכן - אתה חייב לאהוב את התחום ו״לחיות אותו״ - וזה אכן קורה גם מסביב לשעות העבודה (קריאת מאמרים , לימוד תחומים חדשים וכו - כדי להיות על הקצה של החדשנות וההתפתחות ולא להישאר מאחור). אם לא - אתה תסבול , והרבה - כי זה מירוץ ידע שלא נגמר.

That all said , לי לפחות החוויה של ״לא להכיר את המשפחה״ וה״שעות הלא נגמרות״ ו״כלוב הזהב״ אלו היו בעיקר סיסמאות שנזרקו באוויר.

כמובן שיש חברות ומקומות שהנורמות כמו שאתה מתאר (ולא מעט) , ובהנהלה גבוהה זה אכן יותר מאתגר וקשה להפריד - אבל הגורם האישי - בהחלט גורם לאנשים גם במקומות נורמאלים לשים את עצמם במצב הזה.

(ושיובהר - זה לא שצריך להיות בינוני בגלל זה - אני רחוק מזה)

ליביו

ניר - אני אמנם צעיר ממך באי אילו שנים - ומאות אנשים בטוח שלא ניהלתי (ויתרתי על כמה אפשרויות לנהל יותר מבודדים - ומאוד לא נהנתי כשמספר הזה התקרב ל10) - אבל עניין השעות , לחצים וכו זה תלוי מאוד בקריירה , בחברה והרבה פעמים ממה שנתקלתי באדם מול עצמו ש״נסחב״/סוחב את עצמו לשעות האלו.

(הבהרה - אני בתעשייה מעל 10 שנים , שני ההורים עובדים בתחום - בהייטק בצד אחת ובתעשיות הבטחוניות בצד שני וכנ״ל אחי הקטן - אז אני מכיר היטב גם כילד וגם כמבוגר את כל התעשייה הזו מאז החיתולים שלה בארץ)

 

אני מסתכל מסביבי על חברים שבתחומים אחרים, האם הם עובדים פחות מ9-9:30 שעות ביום? לא

האם אין התקלות פעם ב? תמיד יש.

האם יש לחצים? (במיוחד באלו שבעסקים קטנים) המון.

 

מה שכן - אתה חייב לאהוב את התחום ו״לחיות אותו״ - וזה אכן קורה גם מסביב לשעות העבודה (קריאת מאמרים , לימוד תחומים חדשים וכו - כדי להיות על הקצה של החדשנות וההתפתחות ולא להישאר מאחור). אם לא - אתה תסבול , והרבה - כי זה מירוץ ידע שלא נגמר.

 

That all said , לי לפחות החוויה של ״לא להכיר את המשפחה״ וה״שעות הלא נגמרות״ ו״כלוב הזהב״ אלו היו בעיקר סיסמאות שנזרקו באוויר.

כמובן שיש חברות ומקומות שהנורמות כמו שאתה מתאר (ולא מעט) , ובהנהלה גבוהה זה אכן יותר מאתגר וקשה להפריד - אבל הגורם האישי - בהחלט גורם לאנשים גם במקומות נורמאלים לשים את עצמם במצב הזה.

(ושיובהר - זה לא שצריך להיות בינוני בגלל זה - אני רחוק מזה)

 

ליביו

בחברה התחלתי לעבוד כשהיא היתה ממש בחיתולים.

המח"ט שלי, שהכיר אותי כמ"פ, ביקש שאתחיל לעבוד שם במהלך הימים כסטודנט בטכניון.

אינני יודע מה מצבך האישי, אך ברגע שיש ילדים ומשפחה הכל משתנה מאוד מהר.

אז כן, הרווחתי טוב מאוד כשעבדתי, טיילתי המון בעולם, למדתי המון טכנולוגיות מתקדמות (גם של המערכות הביטחוניות) אבל שום דבר לא השתווה לימי שבת עם הילדים.

להיות עצמאי..

אני בדיוק עובד על פוסט בעניין שהכותרת שלו -

"מתכנן להיות עצמאי? ברוך הבא להרפתקאת חייך".

עדיף מאד שיהיה לך מקצוע או תחום עיסוק מוגדר וברור.

(למרות שיש כאלו שעושים כסף גם מאויר).

בדר"כ זה תהליך (ארוך), כל אחד עם הקצב שלו.

מההכרות שלי עם הרבה בעלי מקצועות חופשיים אף אחד לא קם בבוקר ונחתו לו לקוחות מהשמיים.

ובפעם אחת שבת כיתה שלי אמרה לי שהיא בתהליך יציאה לעצמאות והיא מחכה "שהלקוחות יזרמו"

כמעט התפוצצתי לה מצחוק בפנים.

אגב, לא שיש לי תלונות (555), לי היה ברור שזאת המטרה.

בחברה התחלתי לעבוד כשהיא היתה ממש בחיתולים.

המח"ט שלי, שהכיר אותי כמ"פ, ביקש שאתחיל לעבוד שם במהלך הימים כסטודנט בטכניון.

אינני יודע מה מצבך האישי, אך ברגע שיש ילדים ומשפחה הכל משתנה מאוד מהר.

אז כן, הרווחתי טוב מאוד כשעבדתי, טיילתי המון בעולם, למדתי המון טכנולוגיות מתקדמות (גם של המערכות הביטחוניות) אבל שום דבר לא השתווה לימי שבת עם הילדים.

אני עם ילדה ועוד ילד בדרך. וכמו שציינתי גם עברתי את זה מגיל ילדות.

עבודה לא הפריעה לתוכנות שבת (או שישי בבוקר) ולו פעם אחת שאני זוכר בחצי שנה האחרונה , אולי אפילו יותר ובכל אופן לא יותר ממספר חד ספרתי של פעמים מאז שאני עובד בתעשייה.

כשחלקן היו ״פרוייקטי בונוס״ שבחרתי לעשות בתשלום נוסף.

על כמות הטיסות אני מקפיד. אולי פעם , פעמיים בשנה זה יוצא כך שזה יהיה מעבר ליומיים שלושה וכמעט אף פעם לא על סוף שבוע.

מצטרף לכמה נקודות חשובות שהועלו:

1. מה המקצוע ?

2. מה התחום הטכנולוגי/עסקי שעבורו עבדת - מה היו הלקוחות שלך ? מה היו המוצרים/פרויקטים בהם עסקת ? כלומר מה התחום בו אתה יכול לתת תרומה שמעבר לניהול של פרויקט/עובדים ?

3. הוראה זה לא רע ...

4. הכי קל כעצמאי למכור את מה שאתה יודע לעשות וללקוחות שמולם עבדת. אז תנסה לחשוב מה אתה מסוגל (לבד או בעזרת כ"א/שותף/ספק משנה) למכור ולמי ורוץ על זה - מקסימום לא תצליח.

לפני הכל אני רוצה להגיד תודה על התגובות המחכימות והענייניות - לא למצוא עבודה תקופה ארוכה זו חוויה לא קלה, מה שהופך חשיפה כזו ללא פשוטה. כבר כתבתי ומחקתי את ההודעה הזו מספר פעמים לפני שהחלטתי לפרסם אותה (טוב, לא באמת כתבתי כל פעם מחדש אלא פשוט שמרתי הכל בוורד ).

אבל אם התחומים שבהם היית היו אטרקטיבים וגדלים (לדוגמא לא מרכזיות טלפון אנלוגיות אלא נגיד בחברות שעושות מובייל ווב או בחברות מוצר כאלו ואחרות) - אני מאמין שאפשר להיכנס חזרה לשוק כשכיר.

החברות שעבדתי בהן היו בעיקר בתחום האפליקציות למובייל, כדוגמה ניהלתי פרויקטים תקופה ארוכה בטלמפ (שכידוע נמכרה לאינטל ואז נסגרה). השמות של שאר החברות שעבדתי בהן כנראה לא יגידו לאף אחד כלום, חברה אחת עשתה cloud למכשירי feature phones בתקופת טרום הסמארטפונים, ועוד דברים בסגנון.

חשבת על הוראה?

חשבתי על הוראת אנגלית, ועדיין לא פסלתי את זה לגמרי, אבל אחרי שדיברתי עם מישהי שעשתה הסבה דומה (להוראת אזרחות) הבנתי שזה כנראה לא יתאים לי: התמודדות אינסופית עם מערכת סופר בירוקרטית מצד אחד, ועם תלמידים שהדבר האחרון שמעניין אותם זה ללמוד מצד שני, כשהמשכורת מאוד נמוכה, והסיכוי למי שמתחיל בגיל 40 להתקדם למשרות משמעותיות במערכת לא מאוד גבוה.

שמרתי את הקו"ח למקרה שאשמע על משהו רלוונטי, מניח שתישאר זמין באתר אם יבקשו פרטי התקשרות.

תודה! ולגבי להישאר זמין... אני ב CF מ 2002, כנראה שאני לא הולך לשום מקום (בעיקר כיון שמתוכנן לי בקרוב איזשהו פרויקטון באוטו שאני צריך מקום לפרסם ).

~

2. אני לא מכיר אותך ולא עבדנו יחד, אבל לאנשים שקוראים (וכותבים) פניות נרגשות כאלה יש נטיה להתעלם משאלת מפתח: האם הח"מ טוב בעבודתו או סתם... עשה את העבודה. מה אתה יודע על איכות העבודה שלך? האם יש לך איזשהם פרוייקטים שבלטת בהם לטובה, כאלו שניתן להציגם כדוגמה למצויינות? או שאולי מצויינות זה לא השאיפה שלך בחיים ויש לך סדרי עדיפויות אחרים (משפחה, תחביבים וכו'). גם להיות עובד בינוני זה לגיטימי, אבל אז צריך לכוון לתפקידים אחרים ולהציג את עצמך באופן שונה. איפה אתה רואה את עצמך על הספקטרום? חשוב שתגדיר את זה לעצמך לפני שאתה הולך להציע את מרכולתך לאנשים אחרים.

אני חושב שאני טוב במה שאני עושה, ושלאורך השנים ועם הניסיון אני משתפר (ברמה הפילוסופית, אגב, אני לא חושב שיש מישהו שהולך לעבודה בבוקר ואומר "אני הולך להיות עובד בינוני"). לאורך הדרך יש פרויקטים מעולים שעשיתי, אבל להגיד לך שכולם היו כאלו? לא. היו לי גם פרויקטים שבמבט לאחור אני פחות שלם איתם ונקודות שהיום אני יכול לומר שיכולתי לעשות טוב יותר - אני משתדל להפיק לקחים וללמוד מהמקומות האלו.

~

3. שני עמודים מלאי תוכן ועדיין לא הבנתי מה המקצוע שלך. האם אתה בטוח שבכלל יש לך מקצוע? היכולת לנהל פרוייקטים וצוותים זה competence, לא profession. יכול להיות שפשוט הגעת באופן טבעי לתקרת היכולת שלך וזה הזמן להפסיק "להתגלגל" עם הכישורים ולרכוש מקצוע. אל תיקח את זה כביקורת אלא כהשקפה אובייקטיבית.

זו בדיוק אחת מהבעיות שלי, שאין לי "מקצוע" ברור ומוגדר - אני לא "מפתח אנדרואיד" או "Unix אדמין" או "איש QA" - התחלתי בתמיכה, לקחתי איזשהו פרויקט קטן, כשראו שאני טוב נתנו לי פרויקטים גדולים יותר, ואז חיפשו מישהו שיכול להיות איש פריסייל, וכן הלאה. פשוט עברתי מתפקיד לתפקיד וגדלתי בכל פעם שהיתה הזדמנות שהתאימה לכישורים שלי - ויש לי לא מעט כישורים בתחום של ניהול קשרים בין חברות ישראליות לחברות זרות. אם אני מנסה לאפיין את המשותף לכל התפקידים שלי (ואם נשים לרגע את הטייטלים השונים בצד) הדבר שעשיתי בכל התפקידים היה להיות הבירוקרט, החוליה המקשרת בין החברה בה עבדתי ללקוח, זה שנותן בראש בחברה כדי שה delivery יהיה בזמן, ומצד שני נותן בראש ללקוח כשהדרישות שלו הופכות להיות לא הגיוניות. זה אולי לא "מקצוע", אבל מנסיוני זו חוליה קריטית בשרשרת של עבודה עם לקוחות.

בתפקידים האלו יש כמה יתרונות שלי שבאו לידי ביטוי: יש לי הבנה טכנולוגית טובה (ואהבה לטכנולוגיה), כך שכשאני צריך להיכנס לתחום חדש אני מסוגל להגיע להבנה שתאפשר לי לא "לדבר שטויות", ומצד שני יש לי הבנה עסקית טובה שמאפשרת לי להבין את הביזנס של הלקוח - ושתי היכולות האלו איפשרו לי להציע פתרונות שיהיו טובים גם ללקוח וגם לחברה. בצד היותר "פסיכולוגי", אני מכיר לעומק את ההבדלים בין המנטליות הישראלית למנטליות במדינות זרות, ומסוגל להיות זה שמגשר ביניהן. אין לזה הגדרה "מדויקת", אבל מנסיוני זו יכולת חשובה.

מה שכן - אתה חייב לאהוב את התחום ו״לחיות אותו״ - וזה אכן קורה גם מסביב לשעות העבודה (קריאת מאמרים , לימוד תחומים חדשים וכו - כדי להיות על הקצה של החדשנות וההתפתחות ולא להישאר מאחור). אם לא - אתה תסבול , והרבה - כי זה מירוץ ידע שלא נגמר.

אני אחזק את זה ואגיד שאחת מהסיבות שקשה לי "לוותר" על חיפוש עבודה בתחום הוא שאני אוהב את מה שאני עושה (או שעשיתי...). זה תחום תובעני ודורשני, אבל גם מאוד מספק, עבורי לפחות.

דווקא נשמע כמו מנהל פרוייקטים קלאסי במובייל שמגדיל ראש.

מול איזה גודל לקוחות? כי יש לקוחות ויש לקוחות, במיוחד בתחום הזה.

(זה דבר אחד לעבוד מול חברות ענק אל מול אנשים פרטיים)

לצערי כרגע לא מחפשים בפרופיל הזה אבל אחרת הייתי מעביר.

זו הבעיה הקלאסית של עובד הייטק שלא היה בצד של המחקר והפיתוח וקרוב לתחום הטכני.

מי שהיו טכניים והיו טובים ומעודכנים ממכרי לפחות - לא התקשו למצא בגילאים האלו.

 

לדעתי אתה בבעית הגיל 40 ומעלה הקלאסית של עבודה בכלליות.

של להתקדם לניהול יש מעט משרות ודורשות בכירות מסוימת (או קשרים מסוימים ) , ומצד שני שאר המשרות אתה לכאורה OQ - כשהמומחיות שלך היא או לא מעודכנת או לא טכנית שדורשת התמחות בתחום ספציפי - ושם מתחרים איתך הרבה אנשים - חלקם צעירים ויכול להיות זולים משמעותית ממך (יש ראייה קצרת טווח מאוד בהרבה חברות).

 

That said- הקורות חיים שלך - לי לפחות כמשהו שעובד בתחום שיש בו Accounts managers וכו - דווקא לא נראים רע. נכון - חסר להשתקע קצת באיזה מקום - אבל אם התחומים שבהם היית היו אטרקטיבים וגדלים (לדוגמא לא מרכזיות טלפון אנלוגיות אלא נגיד בחברות שעושות מובייל ווב או בחברות מוצר כאלו ואחרות) - אני מאמין שאפשר להיכנס חזרה לשוק כשכיר.

כמה שחצנות נעורים בפוסט אחד. פשוט לא יאומן.

לפות"ש. אני במקומך הייתי מחפש חברות אינטגרציה קטנות בתחום IT ומנסה להתחיל לעבוד איתן כפרילנסר, פר שעה, פרוייקט או לקוח. משם כבר לראות לאן זה מתפתח.

אני חושב שאני טוב במה שאני עושה, ושלאורך השנים ועם הניסיון אני משתפר (ברמה הפילוסופית, אגב, אני לא חושב שיש מישהו שהולך לעבודה בבוקר ואומר "אני הולך להיות עובד בינוני").

הבינוניים פשוט לא מטרידים את עצמם במחשבות כאלה. אלו ששואפים לעשות את עבודתם היטב חושבים על זה ומסתכלים על עצמם ועל הסובבים בעין ביקורתית מתוך הבנה שכולם התכנסו כאן לשם מטרה משותפת. זה הסבר כללי על רגל אחת, אבל די ברור מדבריך לאיזו קטגוריה אתה שייך.

אני לא סתם שואל את השאלות האלה, למרות שיש בינינו הבדל של 13 שנה עברתי תהליך דומה לא מזמן. אחרי חמש שנים בתאגיד לקחתי שנת שבתון והיה לי הרבה זמן לחשוב על מה ואיך אני הולך לעשות הלאה. התפקיד שמצאתי בסוף (בחברת סטארט-אפ קטנה) לא היה אופטימלי, אבל שילמו עליו היטב והיו שם אנשים טובים שהכרתי. כשחזרתי לעבודה כבר לקחתי הכל הרבה יותר רגוע, לא חיפשתי להוכיח כלום וירדה לי הסג"מת. הלכתי למשרד החדש בבוקר בידיעה שאני הולך לעשות את מה שהתחייבתי לו (הרבה פחות ממה שעשיתי בתפקידים קודמים), ובמידה ואפגוש שם יחס הולם אשקול אם לפתוח מבערים ולתת את מלוא ההספק. לשמחתי זה מה שקרה בהמשך ובאמת לקחנו את התפקיד ואת החברה למחוזות חדשים בזכות הגישה הזאת מצד כל הצוות. עם זאת, הייתי באופן קבוע עם אצבע על הדופק, וכאשר הרגשתי (אחרי שנה וקצת) ששאר הקולגות מתחילים לזרוק ז' - תגובתי הייתה מהירה ונחרצת. לכל אורך הדרך היה לי plan b והיו נקודות יציאה, שבאחת מהן לצערי נאלצתי להשתמש בסוף.

אז אולי אף אחד לא בא לעבודה בבוקר כדי להיות בינוני, אבל יש כאלו שבאים בחצי כח ועם החצי השני על תנאי, ויש כאלו שפשוט לא מעוניינים להשקיע עצמם מנטלית במשימה ורוצים לתת את הכמה שעות שלהם ביום ולחזור הביתה. הם יכולים להיות אחלה פועלים, עובדי מנהלה, טכנאים ועוד. לכולם יש מקום בשוק.

אם אני מנסה לאפיין את המשותף לכל התפקידים שלי (ואם נשים לרגע את הטייטלים השונים בצד) הדבר שעשיתי בכל התפקידים היה להיות הבירוקרט, החוליה המקשרת בין החברה בה עבדתי ללקוח, זה שנותן בראש בחברה כדי שה delivery יהיה בזמן, ומצד שני נותן בראש ללקוח כשהדרישות שלו הופכות להיות לא הגיוניות. זה אולי לא "מקצוע", אבל מנסיוני זו חוליה קריטית בשרשרת של עבודה עם לקוחות.

לא כזה קשה, אתה קואורדינטור. יש לכך גם סימוכין מקצועיים, רק שמדובר בגישת ניהול מודרנית יחסית שטרם הוטמעה בארץ באופן נרחב. בחו"ל מכירים היטב בחשיבותם של אנשים כאלה וערכו של אחד מקצוען שגם רגיש להבדלים תרבותיים לא יסולא בפז. בישראל פשוט יש נטיה להכניס את התפקיד הזה כנספח לתפקידים אחרים, משהו שעושים "על הדרך". זה חלק מתרבות העבודה המקומית (ויש שיגידו היעדרה) ואחת הסיבות שלחברות ישראליות תמיד יש את הרעיונות הכי מבריקים אבל הן כמעט אף פעם לא מסוגלות לפתח שום דבר עד הסוף.

אני סובל גם מבעיה דומה, לכן בתפקידי האחרון בחרתי להתפתח אופקית במקום אנכית, כלומר להרוויח יותר כסף אבל לא לעלות בסולם הדרגות, אלא להוסיף כישורים טכניים על הקיים. זו אחת הטקטיקות שאפשר לנקוט בהן כשאתה מובטל, אך זה לא פתרון לטווח ארוך.

מה דעתך על רילוקיישן? מבחינה פטריוטית/משפחתית/מנטלית - מתאים לך כזה עכשיו? אילו היה נמצא מעסיק שיתן לך אשרת עבודה, האם היית מוכן לעבור על חשבונך למדינה אחרת לטובת התפקיד? למשל קנדה, בלגיה או דרום צרפת? אני יודע שזה נשמע קצת קיצוני, אבל אנחנו פועלים היום בכלכלה עולמית ואלו דברים שכדאי לקחת בחשבון.

לבסוף, אם כבר השקעת ושמת פה קורות חיים - מה דעתך להעלות גם את הגרסה האנגלית? עליי לכל הפחות זה יקל מאד בהפצתם, ואני מניח שכך גם עם חברים אחרים שעובדים בהייטק או בתחומים רלוונטיים. אתה ודאי מבין שלשלוח היום קו"ח בעברית זה לא רציני אם אתה מכוון למשהו גבוה יותר ממשרת נגר ראשי ב"רגבה".