אופנוע זה בעצם חצי מכונית

תגידו, מותר לכתוב פה על אופנועים? אני יודע שיש גם פורום מיוחד לשיפוץ אופנועים קלאסיים אבל הפעילות בו בערך 15% ממה שהולך כאן.

על פי ההגדרה היבשה, על פי העובדה שמועדון החמש אימץ את האופנועים הקלאסיים (כמדומני כבר כשנתיים) ועל פי שם הפורום - "רכבי אספנות" - אופנועי אספנות נכללים !!

 

ואם מישהו חושב שלא - אנא שינמק (מלשון נימוק, לא נמק.....).

תודה מראש.

 

T

למה רשמת את ההודעה הזו?

 

אם היית מסיים את המשפט ב:

יש לי שאלה על אופנוע אספונות X Y וכו' אז היה הגיון.

 

אם יש לך משהו לגבי אופנועי אספנות שאתה חושב שיכולים לעזור לך פה אתה מוזמן לרשום

אם היית מסתכל קצת בפורום אספנות היית רואה שכבר היו הודעות בנושא, לדוגמא:

 

https://www.carsforum.co.il/phpBB2/viewtopic.php?t=5678&highlight=%E5%E5%F1%F4%E4

 

אם אתה לא בטוח אם הודעה מתאימה או לא תפנה פעם הבאה בפרטי למנהל הפורום.

 

ברוך הבא לפורום.

 

גיא,

סתם..

 

גם אני הייתי פעם מפגר על שני גלגלים.בסדיר היה לי טריומף 500 מודל 65 שהיה אז סתם אופנוע ישן. לצערי ראיתי וטיפלתי במספיק פצועים מתאונות אופנוע כדי לרדת מזה.

 

נמרוד

שאופנועים קלסיים ובעליהם והחובבים אותם מוזמנים להיות כאן כשווי זכויות וחובות....

אני לא אופנוען מושבע, ולא בן של אופנוען מושבע. ויש לי גם מכוניות וגם אופנועים. אבל אופנוע, נמרוד, זו חיה לגיטימית בדיוק כמו מכונית. לא פחות ולא יותר.

נכון שיש לה הרבה חסרונות - לא נעים בגשם, נופלים יותר מהר, נפצעים יותר קשה, בולטים פחות בכביש, אי אפשר לקחת מסע ועוד עוד...

מצד שני, יש לחיה הזו גם הרבה יתרונות. אתה בודאי מכיר כמה מהם.

בקיצור, נמרוד, יכול להיות אפילו שראיתי יותר פצוועים והרוגים ממך. לא היית צריך להעלות את זה כי זה לא נושא הדיון. זה לחלוטין לא קשור. מי כמוך יודע שמספרים מוחלטים יש יותר פצועים והרוגים במכוניות.

אז מה קובע, התוחלת (הממוצע) או המספר המוחלט? ומי בכלל שם אותך או אותי לקבוע?

 

בקיצור - ירדת מהטריומף, זבש"ך. אופנועים קלאסיים זה דבר לגיטימי ויפה. ומי שנוהג באחריות, זוכה גם להנות מהם.

T

ראשית הרשה לי להתנצל אם פגעתי בך או באופוען אחר , כי זאת לא היתה הכוונה.

 

אני עדיין אוהב אופנועים. מאוד אפילו. ועל כל המגרעות של אופנוע מבחינת נוחות אני מוחל - זה בכלל לא הענין.הענין הוא שזה כלי -מוות. אין מה להשוות בטיחות של אופנוע למכונית. כל מי שמלעיט אותך בסטטיסטיקה שמציגה את האופנוע ככלי בטוח הוא או אינטרסנט (= אחד שלא איכפת לו לסכן את חייך אם יצליח להוציא מזה כמה שקלים או כבוד או איזה רווח משני אחר) או שוטה.

 

לפני כמה זמן התפרסמה ידיעה בעתון על אחד שכתב מדריך לנהיגה בטוחה על אופנוע. לצערו הוא לא זכה לראות את ספרו יוצא לאור כי נהרג בדרך לאילת עם חברתו מאחור.

 

בתיכון היה לי BSA מודל 42 ובסדיר כאמור טריומף 500 .אהבתי את האופנועים האלה (במיוחד הטריומף) אהבת נפש. הם היו חלק מהאישיות שלי אפשר לומר. בחופשות הסתובבתי לחפש חלקים אצל פוניס ברחוב סלמה (הוא עדיין קיים?) ואצל נתן (השודד) בירושלים.רכבתי עליו באופן שגרתי ירושלים-בקעה-גבול לבנון ועוד ועוד כמעט ללא פגע.מכרתי אותו מטעמי נוחות בלבד וקניתי אוטו כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה.

 

השכל בא מאוחר יותר כשהתלהבות הנעורים וההורמונים פחתו והאחריות האישית ולמשפחה גברו. אני מקווה שאני לא נשמע זקן מידי , אבל מהצד שלי של גיל 40 זה נראה כך: יש כלי רכב מדהים מלהיב סקסי ונהדר שרוצח אנשים על לא עוול בכפם. יש קבוצה גדולה של בעלי ענין שרוצים שזה ימשיך כך.

 

עלי זה כבר לא עובד.

 

נמרוד

פוניס חי ובועט (בקיק סטרטרים).הוא אחראי על מחלקת הקטנועים במוסך מוטוטסט ברחוב הרצל.

נימרוד,

מקובל עלי (כמעט) כל מה שאמרת, ולא לקחתי שום דבר באופן אישי.

הדבר שאינני מסכים איתו הוא : האופנוע אינו כלי שרוצח אנשים. מכמה סיבות :

1) המונח "רצח" לא רלוונטי כי אין פה שום כוונה או מניע לכך. "הריגה" נשמע יותר טוב.

2) האופנוע אינו הורג אף אחד. הרוכב הורג את עצמו, או שמישהו אחר הורג אותו.

בכל מיקרה, האופנוע, כמכונת-נהיגה, לא מסוגל "להרוג". הוא היה האמצעי או הסיבה

אבל לא הוא הרג. (גם אקדח לא הורג. מי שמפעיל אותו הוא זה שהורג. האקדח הוא

האמצעי בלבד).

 

ולכן, האופנוע לא אשם בכלום. אשמים יכולים להיות :

הנהג - אם הוא לא נזהר,

צד ג' - אם הוא לא נזהר,

הרשות/ הממשלה/ העיריה - אם הם התרשלו.

וכד'.

 

מה אני בעצם מנסה להגיד? שהאופנוע הוא מכונה שכבודה במקומה מונח. במיוחד בטריומף שלך. וכל מי שרוכב על אופנוע בתדירות שבין אפס מוחלט לבין רכיבה יום-יומית (ובאמצע ישנו מגוון אינסופי של צורות שימוש באופנוע) - עושה את החשבון הפרטי שלו לגבי מה הוא מסכן מצד אחד, לעומת מה הוא מרויח מצד אחר.

ולי, לך או לאף אחד, אין זכות להתערב בענייניו. מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא הוא.

דוגמה - שליח שעובד לפרנסתו על ווספה יודע שהוא מסתכן אבל זוהי עבודתו והוא מוכן לקחת את הסיכון. כשהוא יתחתן ויקים משפחה, הסיכון יעלה על התועלת והוא יפסיק.

 

באותה מידה כל אחד מאיתנו מגדיר סיכון מול תועלת בכל פעולה יום-יומית. כשאתה נוהג ברכב לעבודה אתה יכול (חלילה) להיפגע בתאונת דרכים. יש סטטיסטיקה וברור שיותר בטוח להישאר בבית. אז למה אתה לא נשאר? מפני שאתה מוכן לשאת את הסיכון (הנמוך) לעומת התועלת (הגבוהה). אבל ביום של סערה וסכנת החלקה אולי לא תהיה מוכן לשאת את הסיכון, מפני שתעריך שעבורך הוא גדול מידי (לעומת התועלת).

 

כמו שאתה לא יכול להחליט עבור מישהו מה הוא יאכל היום, כן אתה לא יכול להגדיר עבור מישהו מה היא רמת הסיכון שהוא מוכן לקחת על עצמו מול התועלת שהוא יפיק.

(וכמובן שסיכון הוא מכפלה של ההסתברות במידת החומרה, לדוגמה - אני בטוח שלא השקעת כסף בחיזוק הבית שלך מפני קריסה ברעידת אדמה, מפני שהערכת שהסיכון הוא נמוך - מכפלה של מידת החומרה (גבוהה) בהסתברות (נמוכה מאוד)).

 

בקיצור - עבור רוכב אופנוע X התועלת שיפיק מפעולת הרכיבה גבוהה מהסיכון שהוא מייחס לרכיבה, ולא אני ולא אתה יכולים להתווכח איתו על כך.

 

T