נתיב תח"צ בכביש החוף? פחח, הצחקתם את אדון ישראלי

עוד משהו שיודעים בוודאות זה שההתקדמות הטכנולוגית מהירה מאוד, ושהדרך שבה התחבורה תיראה בעוד 20 שנה לא תהיה כמו לפני 20 שנה.

זה סיפורים שמוכרים למשקיעים. הטכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר לאט ממה שמנסים למכור לנו.

נכון להיום אין פתרון אמיתי בשום מקום בעולם שנותן מענה בשעות העומס, לא כזה שמבוסס רכב פרטי ולא כזה שמבוסס תח"צ.

תעשה טיול ביפן, סין, טיוואן ודרום קוריאה ותראה שאפשר אחרת. כמובן תחבורה ציבורית לא יכולה לתת מענה לכולם ותמיד יהיו אנשים שיצטרכו לנהוג, אבל בהחלט אפשר לבנות מערכת הסעת המונים שתיתן מענה לרוב האנשים. אבל לשם כך צריך להפוך מהיסוד את כל התכנון העירוני בישראל.

זה רק חלק קטן מהאנשים, רוב האנשים יודעים יופי לא להוציא עשרות אלפי שקלים בשנה על רכב כשיש להם אלטרנטיבה טובה.

תגיד את זה למאות אלפי ישראלים שרוכשים מכונית חדשה ושורפים 50% מהערך ב-3 שנים. ואחר כך רוכשים עוד הפעם מכונית חדשה ל-3 שנים.

שוב מידיעה אישית, יש סיכוי טוב שב-20 שנה הקרובות תהיה מאסה של רכבים אוטונומיים, זה בתנאי שהרגולציה תדביק את הפער.

מבחינה טכנולוגית אנחנו כנראה במרחק שהוא סדר גודל של עשור מייצור המוני של רכב אוטונומי דרגה 5.

ובמקרה כזה לנייד 14-15 מיליון ישראלים צריך סדר גודל של מיליון וחצי מכוניות +- בנוסף לרכבות ואוטובוסים לנסיעות ארוכות יותר.

בשלב ראשון רכבים אוטונומיים צריכים לפתור את הבעיות של ה-First Mile ו-Last Mile.

אני קראתי דעות של מומחים שטענו שרכב אוטונומי נמצא במרחק של שנים בודדות וקראתי דעות של מומחים שטוענים שלא נראה מכוניות אוטונומיות לפני 2045 - 2050 במקרה הטוב.

וזה לא רק עניין של רגולוציה. כל פעם שמוסיפים עוד רובד של אוטונומיה לרכב מגלים בעיות עוד יותר מורכבות שיקח שנים לפתור.

ברור - זה בדיוק מה שאמרתי - אפס אסטרטגיה ואפס תכנון.

לתכנן תוכנית עולה אולי 1% מהמחיר של המימוש של אותה תוכנית, וזה נותן בערך את אותה כמות כותרות.

"רכבת תחתית בתל אביב תוך 7 שנים*"

* ט.ל.ח. מרגע אישור התקציב ואחרי שכל הכוכבים יסתדרו בשורה ויעמדו דום בהצדעה.

 

 

 

כמובן, אבל רוב מדינות העולם נגמלו מאז.

ולמרות שמפא"י כבר לא בשלטון ההתמכרות של האוצר למסים הללו לא עברה. כל פעם שמישהו זרק מילה בכיוון הם הפחידו בירידה בהכנסות, וקיצוץ תקציבי, ופריצת רף הגרעון ועוד ועוד, ככה שמי שזרק את המילה ברח לפינה ועשה קולות של שטיח.

מלכתחילה היה מבנה מס שונה. מכל מקום - אם אתה רוצה לקבל שירותים מהמדינה אתה צריך למצוא מקור הכנסה חלופי. נדמה לי שזה ממש לא מעניין אותך. בוא נציע לך להפחית את מיסי הרכב ולהגדיל את המע"מ - על כל מוצר במשק - ל-25% (שזה ערך מקובל מאד באירופה). מקובל עליך?

 

הם דיברו על מס שולי 60% שהוא מס הכנסה בלבד, ללא מיסים נוספים.

אבל זה לא משנה, אני מדבר על העיקרון.

השאלה אינה מה אחוז המס\מס שולי אלא כיצד הוא מתחלק בין רמות ההכנסה, ובעיקר מה התמורה למס. הגישה הישראלית היא מיסוי נמוך ותמורה נמוכה. בהרבה מדינות הגישה היא מיסוי גבוה ותמורה גבוהה. דווקא אלה לא בדיוק מהמפגרות במדינות. בוא נעזוב כרגע את נושא חלוקת המשאבים בישראל. זה חשוב, זה כאוב, אבל זה שייך לשרשור אחר.

 

עוד משהו שיודעים בוודאות זה שההתקדמות הטכנולוגית מהירה מאוד, ושהדרך שבה התחבורה תיראה בעוד 20 שנה לא תהיה כמו לפני 20 שנה.

 

 

 

האלטרנטיבה זה לתת לגוסס מסרטן גם לגסוס וגם להרגיש את הכאב.

הרי לפתור את בעיות התחבורה לא יפתרו, לא יודע כמה כאן בשרשור ניסו לעלות על הטיוב במרכז לונדון (ואפילו בפרברי לונדון לכיוון מרכז לונדון) בשעות העומס (נניח 8 בבוקר).

אז השאלה אם להרים ידיים או לנסות להשקיע כדי להחזיק את הראש מעל לקו המים עד לפתרון אמיתי.

נכון להיום אין פתרון אמיתי בשום מקום בעולם שנותן מענה בשעות העומס, לא כזה שמבוסס רכב פרטי ולא כזה שמבוסס תח"צ.

 

יש מקומות בהם המענה פחות טוב ויש מקומות בהם המענה יותר טוב. אבל, כמובן, המטרו של פריז או לונדון נבנו משך 150 שנה וממשיכים להתפתח. אנחנו עדיין לא הגענו לחיתולים.

 

זה רק חלק קטן מהאנשים, רוב האנשים יודעים יופי לא להוציא עשרות אלפי שקלים בשנה על רכב כשיש להם אלטרנטיבה טובה.

 

 

 

לאף אחד לא אכפת מציבור הנהגים, מס על רכב ומס בלו על דלק הם שתי דוגמאות מצוינות.

אם למישהו היה אכפת מציבור הנהגים המס על הרכב היה הרבה יותר שפוי והבלו על הדלק לא היה קיים.

מה שכן אכפת להם זה שכשאתה עומד בפקק, אתה שורף דלק, כשאתה שורף דלק אתה צריך לקנות עוד דלק, ומכל 6 שקל של ליטר בנזין המדינה לוקחת קרוב ל-3 שקל.

אתה עומד בפקק ומחטט באף, בינתיים פקידי האוצר מסתכלים מלמעלה על טור מכוניות עומד ורואים סימנים של דולר כמו בסרטים המצוירים.

כתבתי קודם - תן הצעה למקור מימון חלופי, ולמנגנון שישנה את המקורות התקציביים בלי יותר מדי זעזועים במשק.

 

ולא לדבר על זה שסגירת מרכזי ערים זה ככל הנראה מכת מוות לעסקים הקיימים שם, ראה ערך הקו האדום והעסקים שפתאום הקשו את הגישה לעסק שלהם או אפילו הקשו על רכבים לעבור ברחוב שלהם (לא מדבר איתך אפילו על כל מרכז העיר, רק אותו רחוב).

 

 

 

שוב מידיעה אישית, יש סיכוי טוב שב-20 שנה הקרובות תהיה מאסה של רכבים אוטונומיים, זה בתנאי שהרגולציה תדביק את הפער.

מבחינה טכנולוגית אנחנו כנראה במרחק שהוא סדר גודל של עשור מייצור המוני של רכב אוטונומי דרגה 5.

ובמקרה כזה לנייד 14-15 מיליון ישראלים צריך סדר גודל של מיליון וחצי מכוניות +- בנוסף לרכבות ואוטובוסים לנסיעות ארוכות יותר.

בשלב ראשון רכבים אוטונומיים צריכים לפתור את הבעיות של ה-First Mile ו-Last Mile.

 

או שלא. התחזיות שאני קורא מדברות על 20-30 שנה לפחות, וכנראה שגם החזאים האלה אופטימיים.

 

אתה אומר דבר והיפוכו, מצד אחד אנחנו בוחרים לעמוד בפקקים מצד שני אם תהיה תח"צ יעילה תהיה לציבור בחירה.

 

 

 

לגמרי.

 

 

 

בשלב ראשון צי של רכבים אוטונומיים לא מיועד להחליף תח"צ (לפחות לא במלואו) אלא לפתור את בעיות ה-First Mile ו-Last Mile.

תחשוב נניח שאתה יכול להזמין באפליקציה כמו Gett רכב, שייקח אותך מהבית לתחנת רכבת, מכיוון שהוא גם יודע את המסלול והזמנות נוספות הוא יכול לאסוף בדרך עוד 2-3 נוסעים לתחנת הרכבת, עולה לך 7 שקלים נניח ואין כמעט פקקים כי כולם משתמשים ברכבים אוטונומיים כאלה, שיודעים בדיוק את המקום והמסלול של האחרים, מופרדים בצורה קשיחה מהולכי רגל ויכולים לנסוע נניח 100 קמ"ש בתוך העיר.

שם אתה עולה על רכבת שנניח ולא התקדמה, נוסעת על 160 קמ"ש ולוקחת אותך לתחנת הרכבת ביעד, עלה לך 10 שקלים.

שם אתה מזמין שוב עם Gett רכב שלוקח אותך לעבודה, יודע מה היעד שלך ולכן אוסף איתך עוד 2-3-4 נוסעים נוספים מהרכבת לכיוון שלך, עלה לך עוד 7 שקלים.

כמה יעלו התשתיות להפרדת הרכב מהולכי הרגל? היכן תמקם את המפלסים הדרושים? כמה עשורים תארך הבניה? הייתי זורק לאויר שאתה מדבר על המאה ה-22. ולא בטוח שעל חלקה הראשון.

 

כל המסלול מהבית לעבודה כולל המתנה לרכבים האוטונומיים חצי שעה, 45 דקות למסלול של 30-40 קילומטר.

כמובן שבשלב השני יהיו גם אוטובוסים ורכבות אוטונומיות אבל זה לשיעור אחר.

 

 

 

ברגע שיהיה צי של רכבים אוטונומיים שאתה יכול להזמין כמו מונית, בשלב הראשון הרכבים יישארו בבתים, חלק גדול מהם, כמעט בצורה מיידית עם הפרישה.

לאט לאט הרכבים הפרטיים יימכרו (בטח רכבים שניים ושלישיים בבית) ולא יוחלפו בחדשים.

אני מאמין שלפחות כמה עשרות שנים קדימה עדיין יהיה רכב בכל בית, אבל זה שיש רכב בבית לא אומר שאתה חייב לנסוע איתו לעבודה (שלמעט חגים, זה רוב מוחלט של הפקקים בארץ).

קודם תןלטכנולוגיה להבשיל, אחר כך חכה עד שהמדינה תקים את התשתיות הדרושות, ואז קווה שהקהל יסכי להשתמש בדבר הזה. המיליארדים שנשפכים יכולים להזין מהפיכה, אבל יכולים גם להקבר כמו טלויזיה 3D.

 

ברור שאפשר, העולם מלא במחלפים במספר קומות.

אבל זה עולה כסף, הרבה כסף.

 

וזה בדיוק מה שאתה רוצה - הפרדה מוחלטת בין הכביש לבין הולכי הרגל. ראה מה שכתבתי קודם.

כמה עולה לצבוע פס ולשים כמה שלטים? גרושים

​אדום אדום

עוד משהו שיודעים בוודאות זה שההתקדמות הטכנולוגית מהירה מאוד, ושהדרך שבה התחבורה תיראה בעוד 20 שנה לא תהיה כמו לפני 20 שנה.

אני יכול להתייחס לזה?

לא יודע מה יהיה בעתיד אבל כן יודע מה היה לפני 20 שנה.

לפני 20 שנה פלוס/מינוס גרתי בנתניה ועבדתי בתל אביב.

בכביש החוף היו פחות נתיבים, יותר רמזורים ופחות מחלפים. היה פקק אבל הוא התחיל לא ב 6 בבוקר אלא ב 7 או 7:30 וגם אחרי צהריים הוא נמשך פחות שעות.

מבחינת תחבורה ציבורית אותם קווי אוטובוסים ואותן מוניות שרות.

אז יש התקדמות? יש לי באוטו חלונות חשמל מה שלא היה אז. זו התקדמות?

בוקי, רכבת ישראל התקדמה מאד מאז. אני לא זוכר את לוח הזמנים של ההתפתחות, אבל בשנות ה-70 מספר הרכבות בין חיםפה לת"א ביום היה כמסספרן בשעתיים-שלוש כיום. וכמובן שהקטרים היו GE משנות ה-50 והקרונות בערך באותו גיל, ובכל רכבת היה גם קרון "שמור" משופר שהיה קרון מחלקה שניה שנרכש מיד שניה מאנגליה. והדבר הזה נסע על מסילה בודדת עם הפסקות לצורך חליפה של הרכבת בכיוון הנגדי.

אבל, בדקתי נתון מעניין: הלמ"ס פרסם היום את מספר תושבימדינת ישראל, למעלה מ-9 מיליון. גיגלתי את המספר ל-1999, והוא היה טיפה מעל 6 מיליון. אתה מדבר על גידול אוכלוסיה של קרוב ל-50% ב-20 שנה, אז גם בלי להביא בחשבון שינויים אחרים במשק מדובר בדרישות שונות לחלוטין ממערכת התחבורה. אין לי מושג לפי איזה תחזיות תכננו אז את הרחבת התשתיות, אבל ברור שמדובר בשינוי מהותי ביותר.

יודע מה? תסתכל על נתב"ג. טרמינל 3 נבנה בתכנול ל-10-12 מיליון נוסעים בשנה, ובשנים הראשונות לפעולתו, בהן מספר הנוסעים היה בסדר גודל דומה, והשירות בנתב"ג היה מעולה. אני מסופק אם מישהו ציפה שכעבור 15 שנים בלבד התנועה תהיה פי 2-2.5 מאותן תחזיות, ותגיע ל-25 מיליון נוסעים בשנה ויותר. אתה מרגיש את זה היטב בתורים בבידוק ובדרכונים ובהמתנה לאיסוף המזוודות. תכנון ארוך טווח הוא לא רק עניין תרבותי (ובעניין הזה התרבות הישראלית לוקה מאוד) אלא גם הרבה מאוד אי וודאות. אתה רואה את זה לא רק בתחבורה - אלא גם במערכת הבריאות, בפנסיה ובעוד הרבה מאד שירותים לאזרח.

אני מדבר ספציפית על נסיעה מנתניה לתל אביב ולא על נתב"ג.

נתתי את נתב"ג כדוגמא לקושי בחיזוי צרכים עתידיים. הבעיה הרבה יותר רחבה מהקטע שעליו אתה מדבר. היום זה נת"צ בכביש 2 ובכביש 20, מחר זה בכל כניסה אחרת למטרופולינים, או בתוכם. או מיטות אשפוז או כיתות בבית הספר או מספר עמדות מס' 1 במשרד הרישוי.

לקחתי את הקטע הזה בתור דוגמא.

ב 20 שנה לא נעשה הרבה. אין רכבת תחתית, אין רכבת רגילה עם תחנות קרובות לאיזורי מגורים. אין נתיב תחבורה ציבורית שממש מבודד מכל יתר התנועה. בכיוון צפון מתל אביב לנתניה אין נתיב תחבורה ציבורית בכלל. תחנות רכבת בנתניה נמצאות מחוץ לעיר באיזורי תעשיה. חניונים שליד תחנות הרכבת מלאים בתפוסה מעל 100%, אפילו אם כבר הגעת אין איפה להחנות.

יש שיפור תשתיות קיימות שלא מדביק את קצב גידול כמות כלי הרכב.

יש דבר מעניין בארץ. אם תסתכל על המפה תראה שהיישובים אינם יושבים על הצירים אלא לצידם, במרחק נסיעה מהם. זאת לעומת אירופה שבה היישובים בנויים על הכבישים, ואם אינך נוסע בכביש המהיר (שנבנה במטרה לעקוף את היישובים) אתה כל הזמן נכנס ויוצא בין הכפרים והעיירות. כך גם מסילת הברזל, עם הרבה תחנות ביישובים יחסית קטנים, כאשר מרבית הרכבות עוצרות רק ביישובים היותר גדולים , ואילו ביישובים הקטנים עוצרות 1-2 רכבות בשעה. אצלנו מרבית היישובים מרוחקים מהצירים הראשיים מרחק נסיעה (ולא מרחק הליכה), מה שהופך את חיבורם לרשת התחב"צ להרבה יותר מסורבלת.

הסיבה שבונים תחנות מחוץ לעיר היא שהרכבת מתפתחת בישראל הרבה אחרי הערים עצמן. גם באירופה תחנות הרכבת נבנו בזמנו בשולי העיר. פשוט זה היה לפני 150 שנה כשרוב הערים היו עיירות קטנות (שלא נדבר על מלחמת העולם השניה שתרמה לעיצוב מחדש של הנוף העירוני ברחבי אירופה).

בערים שהיו גדולות כבר אז נבנו תחנות טרמינל בטבעת סביב לב העיר (לונדון, פריז), ועד היום הערים האלה סובלות מכך שמדובר בתחנות טרמינל (תחנת טרמינל יכולה להעביר הרבה פחות רכבות ונוסעים מתחנה רגילה).

להכניס רכבת כבדה לתוך עיר גדולה ללא תשתית קיימת עולה הון תועפות, וזה מבוצע רק במקרים מאוד יחודיים בכל העולם. גם בארץ, אגב - תחנת האומה בירושלים היא דוגמא טובה לכך.

Sent from my iPhone using Tapatalk

יש ערים/ישובים עם שכונות מגורים במרחק הליכה/נסיעה קצרה לתחנת הרכבת.

הכל עניין של סדרי עדיפויות, והאם אנשים באמת מוכנים לגור ויש להם את האפשרות הכלכלית לגור במקומות האלה.

אחד השיקולים שלי בבחירת מקום המגורים שלי הוא קרבה יחסית לרכבת. בדיקה הקודמת היתה בעיה של אוטובוס ראשון שהגיע יחסית מאוחר ולא אפשר להגיע לרכבת לת"א שיוצאת סביב 06:00-06:15. הדירה הנוכחית נמצאת במרחק 5-7 דקות נסיעה מתחנת הרכבת ברכב הפרטי (לא כולל מציאת חניה), וגם החיבור באוטובוס מספיק קרוב כדי שהבן שלי יוכל להגיע לעבודה בתל אביב (קרוב לתחנת רכבת) ולחזור על בסיס יומי, ואכן הוא עשה כך משך מספר שנים. נכון שמדובר בשכונה לא זולה, אבל מחיר הדירה המרווחת מאוד שלי בקוטג' טורי עם גינה ונוף, כולל שיפוץ יסודי, נמוך ממחיר דירת 4 חדרים בגוש דן.

מגורים בגוש דן לא עוזרים. אני גר בגוש דן (ראשון לציון). בבוקר לוקח לי יותר זמן להגיע לתל אביב, מרחק 15 ק"מ מאשר לבאר שבע, מרחק 100 ק"מ.

תחבורה ציבורית לא רלוונטית במקרה שלי כי אני צריך את האוטו איתי בעבודה (נוסע ממקום למקום במהלך יום העבודה).

הסיבה שבונים תחנות מחוץ לעיר היא שהרכבת מתפתחת בישראל הרבה אחרי הערים עצמן. גם באירופה תחנות הרכבת נבנו בזמנו בשולי העיר. פשוט זה היה לפני 150 שנה כשרוב הערים היו עיירות קטנות (שלא נדבר על מלחמת העולם השניה שתרמה לעיצוב מחדש של הנוף העירוני ברחבי אירופה).

בערים שהיו גדולות כבר אז נבנו תחנות טרמינל בטבעת סביב לב העיר (לונדון, פריז), ועד היום הערים האלה סובלות מכך שמדובר בתחנות טרמינל (תחנת טרמינל יכולה להעביר הרבה פחות רכבות ונוסעים מתחנה רגילה).

 

 

זה נכון אבל דווקא בתל אביב הייתה עד שנת 1970 תחנת רכבת ממש בתוך העיר, 150 מטר מרחובות רוטשילד ויהודה הלוי.

היא נסגרה בגלל שכמות המכוניות התחילה לעלות ותנועת הרכבות הפריעה למכוניות.

עוד קודם לכן, לפני קום המדינה הקו הזה נמשך עד למרכז העיר ביפו.

ועכשיו בתוואי הזה בדיוק בונים את הרכבת הקלה, סגירת מעגל הסטורי