הג'יפים הקשישים פתחו בר במדבר...

חמישי בבוקר, ממש השכם בבוקר, שזה אומר 0700 , נאספנו כ20 ג'יפים, כולם אחרי כמה פעמים "בר מצווה" לפחות, ברמלה ליד תעבורה. מזוודים בציוד שינה, אוכל ושתיה, מתודלקים עד כמה שאפשר + ג'ריקן 20 ליטר נוסף לקראת הטיול העשירי במסגרת ג'יפים קשישים של מועדון רנגלר לייף. לכוון אילת, כבר אמרתי?! . בתכנון לנסוע מאילת, דרך המדבר עד למצפה רמון ומשם הביתה במשך שלשה ימים.

מבטים מלאי דאגה ליוו את העמסת הכלים על מוביליות של תעבורה והנה מופיע אוטובוס חדיש, ממוזג, מעמיסים את ארוחת הבוקר וצהרים לאותו היום, כל אחד והתיק שלו ויוצאים לטיול בית ספר...

עצירה בדימונה לארוחת בוקר, איש איש ומרכולתו, קפה ובחזרה לאוטובוס. כאן כבר רצות המחשבות, היכן הג'יפים, השלום להם והבדיחות רצות להן. עשו עלינו קופה, מכרו את הג'יפים וישאירו אותנו במדבר בלי אוכל ומים ושאר דמיונות...

הדרך נעימה ורכה, נמנומים אחרונים והנה אנחנו באיילות. אילת אוטוטו בפתח ואנחנו רואים את בתי המלון הגדולים ומדמיינים בקול רם...

נפרדים מנהג האוטובוס ואנחנו לבד. בלי ציוד, בלי ג'יפים, בלי אוכל, שהרי כבר אכלנו את ארוחת הצהרים לפני כמה דקות. שוב קפה וארטיקים באלונית וממתינים.

את החיוך למראה התכשיטים על המוביליות הנכנסות לאיטן לתחנת הדלק קשה לשכוח...

פריקה מהירה, חלק פורקים לבד עם כוון של הנהג וחלק מורד על ידי הנהג המיומן בעצמו. לא פשוטה האופרציה לעלות ולרדת מקומה שניה...

בדיקות קלות שהכל במקומו ונכנסים לשטח.

נסיעה איטית, כייפית וכבר ברור שזה הולך להיות משהו אחר לגמרי. הנוף מזכיר לכולנו את הבקבוקים עם החול הצבעוני מאילת. סלעים בשלל צבעים, שכבות שכבות כמו קרם שניט או וופלה. והשביל מסומן אבל רועד. ממש רועד. הקרקע סלעית ברובה והנה אנחנו ב"בר". בדיוק כזה שיש בכל מועדון מכובד. עם כסאות נוחים וגבוהים של הג'יפים, "ברמן" אלוהי ובעיקר "שייקר" טבעי לגמרי. בתוך השייקר נמצא "שיבאס ריגל", 95 אוקטן + תוסף אשלגני לבריאות.

טוב, כבר היינו ברמת הגולן ורעדנו מהסלעים שם, אבל "שייקר" אילתי, לא דומה לשום דבר אחר.

מידי פעם מתחלף הנוף למישור עם שייקר, עליה עם שייקר, ירידה עם שייקר ואפילו דיונות עם שייקר... כן, דיונות חוליות באמצע המדבר, שחיקה של סלעי חול.

לאט לאט נמחקים החיוכים ומתחילה הדאגה מה יפול קודם. ה"טובין" שעל הקשיש או חלקים ממנו עצמו...

כאן נכנס ה"ברמן" לפעולה. מידי פעם אחד הג'יפים משתעל, נאנק וממשיך הלאה. עוד מנה הגונה של שקשוק ואחד הג'יפים נתקע. קשה להסביר את ה"שמחה" של הקרובים לג'יפ הסורר לרדת ולעזור. מי בעצה, מי בדחיפת ידיים לתא המנוע ומי בתרומת כלים. משאבת דלק מתחממת, זאת תופעה ידועה בג'יפים הקשישים. שופכים עליה מים ונדמה שהכל בסדר. עוד קילומטר ושוב שיעול. שוב מים צוננים והרווחנו קילומטר של "שייקר" נוסף. פירוק צינורות הדלק אחרי המשאבה, הראה לנו שלא מגיע דלק לקרבורטור. הג'יפ לידיעתכם, לא מעוניין בקפה. אנחנו כן והוא בשלו. בלי דלק, לא זז. ניפוח קוו הדלק לכוון המיכל מעיד שמשהו סתום בדרך.

כאן נכנסת הפיזיקה ומחלקת עירוי לב לפעולה. קשרנו ג'יריקן מלא דלק לפגוש הקדמי, צינור גומי ארוך נשלף ונדחף לתוך פי הג'יריקן ביחד עם סמרטוט לסתימת יתרת הפיה והופ, האינפוזיה עובדת היטב. אין קרטועים.

שוב כמה קילומטר, הסמרטוט לא עומד בפרץ של שיטת הטלטולים והדלק נוזל מהפיה החסומה.

מג'יפ אחר נשלף צינור ארוך במיוחד והמעקף הופך להיות ממיכל הדלק, דרך הפיה ועד למשאבת הדלק. כאן כבר הכל בסדר.

לפחות כך חשבנו עד שג'יפ נוסף קירטע ועוד אחד גימגם, כל אחד וסיבותיו. כל התקלות טופלו באהבה ונסיון מצטבר של 20 ג'יפאים.

אני לא כועס עליו. אחרי יציאתו לגימלאות בפעם השניה, להזכירכם, הפעם הראשונה במלחמת העולם השניה ובפעם השניה מצה"ל בשנת 1960, לא ידע שקשוק שכזה. רוב שנותיו המאוחרות היה סתם ג'יפ ישן.

זה אני שעוררתי אותו לפעולה מחדש. אחרי דין ודברים אצל הפחח, המכונאי, הקרבורטוריסט, הרדיאטוריסט וכו', הוצאתי אותו לדרך חדשה, כלומר ישנה מאד. אפילו לא סלולה...

היום הראשון חלף בנחת, הקמנו מאהל לתפארת, גרילים נפתחו, מדורה הודלקה והבירות זרמו כמו בירות.

בבוקר התמרד המצבר... כל הלילה כמעט הוטענו עליו פלפונים... הודלקה גרלנדה של אורות והמקרר החשמלי עשה את שלו...

הנענו בדחיפה ויצאנו לדרך, בלי צרכני חשמל חיצוניים, שייטען המצבר.

כך התחיל היום השני בידיעה ברורה שהמצבר חלש והג'יפ מניע רק בדחיפה.

כל קרקוש הפך לחשוד ונבדק מייד, כך מנענו נזק מצטבר. באחד הג'יפים התפרק חלק בדראם האחורי, זה שאחראי על בלם היד... באחר הוחלפו פלטינות, אחר בחר להרעיש לאחר שנשבר צינור האגזוז וכל זה בין סתימות הדלק, שהרי ה"שייקר" ממשיך לעבוד.

בסיומו של היום השני, בסביבות שמונה בערב, הגענו לחאן צופר. מקום מקסים במיוחד, שנבחר בקפידה יתרה על ידי המארגנים, זיו וניר מרנגלר.

כאן ציפו לנו אוהלים גדולים מחולקים לתאים ומבודדים מצמר עבה, רצפת שטיחים ומחצלות, מזרנים עבים וכריות. בחוץ עמדת תה צמחים מהביל ותמרים, נערך שולחן ארוך ושני שולחנות נוספים לתקרובת הצפויה. הסתננתי אל מאחורי המטבח וצילמתי את התהליך...

ניתן זמן בשביל מקלחות ושירותים שהיו נקיים ומטופחים ונקראנו לשולחן...

טוב, בסדר, היו בתפריט גם אמפנדס, צוריסוס, פרגיות, אנטריקוט ולמי שעדיין היה רעב, אסדו... על התוספות והסלטים לא ארחיב. גם לא על השתיה שעל השולחנות...

ויסקי, גם הוא קשיש, נשלף והתאדה די מהר. כנראה מזג האויר המקומי...

כך נמוגו התקלות של היום ובפינת הזולה הוקרנו שני סרטים מהטיולים הקודמים. אתר "רנגלר לייף" מלא בהם...

השינה היתה ערבה מתמיד והנה הגיע הבוקר, בדיוק בשעה שבוקר אמור להגיע...

המקום מספק מטבח נאה, מצויד בכל מה שמטבח צריך. סוכם עם בעלי המקום על "תגבור" של מצרכים... ביצים, לחם וירקות. טוב, הכל היה בשפע, כך גם פלפל ירוק ושום...

מהר מאד התחברו המוצרים לכמה שקשוקות, כל חבורה וטעמיה... וכך נוצרה ארוחת בוקר מופלאה כשכל ג'יפ מביא תוספת משלו לארוחה.

בסדר... בסדר, הבאנו סרדינים ומשולשי גבינה מותכת ושיהיה גם טונה...

בדיקות לפני יציאה מגלות שהכל תקין למעט קוטב + של המצבר שהתקרב בצורה מסוכנת לפס חיזוק וקיצר קלות. הבנו מה גורם לצריכת חשמל גבוהה והדבר טופל במיידית. עוד תוצאה של ה"שייקר"...

יצאנו לדרך, השועל הניע בדחיפה קלה כאומר, אתם תדחפו אבל אני אסחב.

כמה קילומטרים של שקשוקים ותורו של השועל הקשיש לא אחר לבוא.

מאז שופץ חלפו כמה שנים טובות והשפעת בעלי המקצוע המצוינים שטיפלו בו פגה מעט...

קרקושים הפכו לקולניים יותר ואז התברר שהכנף הקדמית החליטה לערוק לרכב אחר, אבל נתפסה על חם עם שלשה וחצי ברגים אחרונים מתוך עשרה שהיו ... חצי, כי בורג אחד כבר היה פתוח כמעט לגמרי...

כך גם לכלוך שהפך למשקע על דפנות מיכל הדלק זכה לעדנה והצטרף לשיבאס והאשלגן ומשם ישר לפילטר הדלק...

למי שתוהה, במהלך השיפוץ נפתח ונוקה היטב מיכל הדלק.

הפילטר, שבמקרה של השועל היה איכותי אבל אטום, לא מאפשר לראות כמה לכלוך הוא מכיל. עובדה שהחזיק כמה שנים טובות בלי תלונות...

משאבת הדלק החשמלית, שהתקנתי במיוחד לטיולים, השועל נתקע ובבדיקה הסתבר שהמשאבה מפמפמת במרץ אבל מוציאה טיפות ובעיקר אדי דלק. השועל צמא, לא מוותר על שלו. נסענו בטורים נמוכים מאד כמה קילומטרים מבלי ללחוץ על דוושת הבנזין אלא מעט מאד. הדבר הספיק לו במישור ומעברים קלים מאד. כל לחיצה על דוושת הבנזין היתה מכבה אותו. כך עמדנו בטורים סרק, שתי דקות בכל פעם, למלא את בית המצוף של הקרבורטור בשביל לנסוע עוד מעט. כשהגענו למכשול רציני שבת השועל לגמרי. אחיו ה"צעיר" CJ2 משנת 1949, בבעלות אריה תאומים, גם הוא "פיסח" עם תושבת בולם קדמי שבורה, נקרא לדגל ומשך את השועל המנומנם למעלה, כאילו לא קרה כלום. בנהיגה מקצועית, סבלנית, משולב בהילוך כוח, רתום בסרט גרירה. תודה אריה.

למעלה, כולם כבר אוכלים את ארוחת הצהרים המתוכננת ואנחנו מפרקים את קו הדלק במטרה לזהות את הבעיה. הפילטר נבדק בנשיפה ונמצא אטום לגמרי. הסברתי לשועל שזו לא אשמתו כלל וכלל וחיברתי צינור דלק חדש, ללא פילטר. רק הרגיש השועל את הדלק בעורקיו וחזר לפעולה כרגיל. אכלנו בחופזה, כדי לא לעכב יותר מידי את השיירה והמשכנו צפונה לכוון המכתש, בואך מצפה רמון. בדרך, רק שלא נתרגל יותר מידי לטוב, נפרד צד אחד של כונס האויר של הרדיאטור ממקומו וטרטר מידי פעם בנגיעתו במאוורר. שלשת הברגים נעלמו בדרך. חיזוק עם בורג חליפי וממשיכים. מסדר סיום, תמונה קבוצתית ואיש איש לדרכו. עצירות לקפה ותדלוקים והגענו הביתה לראשון ב22:00. לצפוניים נשארה עוד דרך ארוכה...

סיכומו של דבר, כל הקשישים הגיעו הביתה על גלגלים.

מתי כבר הטיול הבא?!

ועוד תמונות...

ועוד כמה תמונות...

עריכה אחרונה ב-6 לאפריל, 2014 על ידי דורון סגל

בטח שעוד תמונות...

ועוד קצת...

מדהים, כתיבה יפה ונשמע חוויה מדהימה, אחלה תמונות

סביב המדורה במרחבי המדבריות בטיולים שלנו פינטזנו רבות על המסע הזה. בשבילנו, הג'יפים הקשישים, נסיעה ארוכה של שעות על כביש זה סיוט. הקשישים מדיגמי הmb וה cj הם בעלי יחסי ההעברה נמוכים מאד. 5:38 בדיפרנציאל, ומאידך מנוע שמאד לא אוהב סל"ד גבוה. אל תתן לו לעבור את ה3000 rpm. אבללל לעומת זאת, רד אתם לשטח ואתה מקבל מומנט אדיר בסל"ד מאד נמוך. והם מטפסים על הטרשים ממש כמו עזים. בשל כל העובדות הנ"ל, הוחלט לוותר על התענוג של לסע לאילת וחזרה על הגלגלים, ונוצר הקשר עם תעבורה. הלוגיסטיקה היתה מורכבת, אבל ניר צפר וזיו שחר עשו אותה לעילא . כל הכבוד. כמו שאומרים אצלי בגדוד, הכל מתחיל וניגמר בלוגיסטיקה.

אתה יוצא למסע כזה עם פרפרים בבטן, מנסה לחשוב אלף פעם על כל מה שעלול להשתבש, בודק את הג'יפ, אורז כל חלק חילוף אפשרי על הכלי. אחרי הכל, מדובר ברכב בן 65 שנה. והכל דפק כמו שעון. החבר'רה מכל הארץ התקבצו במקום המיפגש בזמן, האוטובוס, והטרילרים יצאו בזמן ללא עיכובים. כמו זיקית, משנה במדבר את צבעיו בהתאם לעונות השנה. בעונה הזו , האביב, אפילו המידבר פורח . בכל המקומות הנמוכים שבהם זרמו מים, פורחים פרחים. לסיום, היה טיול אדיר. ושוב תודה לניר וזיו.

ועוד דבר אחד קטן, בסופו של דבר מה שעושה את ההבדל הוא האנשים. התקבצה כאן חבורה מופלאה של אנשים מצוינים, בני כל הגילאים

עם אהבה גדולה לחיה הזו, הג'יפ

ועוד כמה

דורון.

תודה רבה על השיתוף המוחשי בחוויות, הצלחתי להריח את אדי הדלק עד כאן, אפילו ניקיתי את אבק המדבר מהמקלדת...

שמחנו לקבל למפגש שישי בשידור חי תמונות מהמסע ונצפה לשמוע את המקור ביום שישי הקרוב.

 

כל הכבוד לכם!

תודה!!!!

"שועלי"...אה...דורון .

אתה כזו פולניה אוטומאטית מתחבר למה שלא עבד. קראתי את הפוסט שלך ונבהלתי, איך לעזאזל הצלחנו לגמוע יותר ממאתיים ק"מ שטח

ועוד לחזור הביתה על גלגלים לספר לחברה.

אז החלטתי לנסות גישה שונה לתאר את אותו הטיול בדיוק...ברשותך.

אז כאמור אור ליום חמישי קבוצה מקסימה של "ג'יפים קשישים" החברים במועדון "הקשישים" נפגשו במתחם תעבורה ברמלה

לאחר נסיעה איטית במיוחד ליד מוזיאון הרכב הכבד של תעבורה התכנסו כולם לשטח העמסה.

כלים יפים, משופצים, מטופלים בידים אוהבות, צבעוניים, מזוודים לעייפה עולים אחד אחד כל אחד בכבוד הראוי לו על המובילים.

הכיוון אילת , הם על מובילים אנחנו באוטובוס תיירים.

מחזה כזה לא רואים כל יום. כמות כזו של ג'יפים שהצעיר בהם בן 40 עושה דרכה לאילת על גבי מובילים זהו מראה משובב נפש.

הגעה לאילת התארגנות פריקת הכלים חבירה עם ג'יפים נוספים ויאללה לשטח.

אוי איזו שיירה, כמה "מתאים" לה הנוף האדום של הרי אילת כמה מתאים לה להעלם בין העמקים להתחתר בנחלים ושוב לצוץ על ראש הרים לאחר טיפוס אתגרי.

אני מוכן להשבע שכל הג'יפים עקמו את הפגוש הקדמי בחיוך

המדבר כאילו הכין עצמו לקראתנו ממורק פורח יפה ורענן ומזג אוויר מ ו ש ל ם ,רק העצימו את החוויה הבלתי נשכחת הזו.

כאן גם המקום לומר לבעלי הג'יפים "שאפו" רמת תחזוקה והכנה של הכלים גבוהה ביותר כל תקלה, והיו כאלה, תופעלה תוך כדי תנועה,

המסובכת שבהן ערכה כ15 דקות . בעיות מוכרות וידועות של דלק קצת קירקושים ומעט חיבורים שאחרי שישים ושבעים שנה דורשים חיזוק מחודש.

לקראת ערב בנוף מדהים צבוע כולו באדום שקיעה הקמנו חניון לילה על כל כללי חניוני הלילה הקשישיים, אוכל טוב שתיה טובה חברותא והמון מצב רוח טוב.

בוקר, ארוחה קטנה קפה ויצאנו, נחל מתק על קירות "החלווה" שלו, נחל עתק, נחל בטמים, גרזי ,ציחור, כסוי, הר ברך וזו רק רשימה חלקית....

יום מלא חוויות ומקומות לעבור ולבקר בהם שזור כולו בהפסקות קפה ופיפי.....

מסלול שאינו מרחם לא על טויוטה חדשה ולא על CJ ישן ...אבל גם הקשישים האלה לא ריחמו על המסלול וגמעו אותו בגבורה ועבירות נאצלת.

תוך כדי תפעול תקלות של דקות ממש.

בערב אחרי יום עמוס וגדוש של אדרנלין בכינון ישיר לורידים הגענו "לחאן שירת הערבה" בצופר

איזה מקום,איזה נקיון וסדר....איזה ריח , ניחוח דרום אמריקאי של גריל קידם את פנינו והיה מוכן להגשה בדיוק שניה אחרי המקלחת המפנקת שם השלנו את אבק המדבר מעל גופינו.

וכמו שנאמר בשר משובח נכנס ויסקי נכנס יין נכנס תה נכנס עוגות נכנסו , שבעים וטובי לבב ישבנו לצפות בסרטים מצולמים וערוכים בידי אמן של שני המפגשים הקודמים שלנו זה של הסתיו לגליל המערבי וזה החורפי במרכז עם המון אבל המון ג'יפים.(בימים הקרובים נצרף קישור שכולם יוכלו לראות ולהנות)

בבוקר עם קריאת התרנגול , באמת לא כמטאפורה, התעוררנו ואחרי מקלחת הגונה של בוקר תפעלנו ארוחת בוקר מפוארת בעזרת כל טוב גידולי הערבה.

שבנו אל המדבר נחל עשוש, נחל חדב, נחל נקרות, "המדרגה" ,נחל ארדון, מכתש רמון.....כביש! איזה כביש.. אח.. כמה טוב כמה חלק

תידלוק, משהו טעים לפה, ויאללה על גלגלים למרכז.

כל מי שיצא חזר על גלגליו שלו עצמו בכוחות עצמו , אז תגידו לי אם אלה לא גיבורים, הג'יפים, ויותר מכך האנשים שמטפלים מתקנים מחליפים ולא חוסכים מאומה מהג'יפ הקשיש שלהם והוא בתורו מרעיף עליהם אהבה ובטחון בלב הנגב הכי רחוק שאפשר ( בלי לשוב ולכבוש את סיני).

זה היה חתיכת מסע . באמת אחד כזה עושים פעם בחיים, מועדון "הג'יפים הקשישים" שעורך כל שנה שני טיולים של לילה לפחות, חגג את הטיול העשירי כמו שרק הוא יודע מכובד מתוקתק ובגדול, טיול שכיבד בראש ובראשונה את המשתתפים בו שהם למעשה לב ליבו של המועדון הנפלא הזה.

תודות:

זיו שחר אם אתה לא שם "הקשישים" לא קיים.

עמית פריד אין עליך צילום עריכה בידור "וקשרי לקוחות" תודה על האירוח של המועדון באתר שלך "רנגלר לייף"

קיטרינג "פריג'טה" על המשתה המפואר

קובי "שירת המדבר" הארוח והמקום שלך הם משהו חריג לטובה בנוף הארוח המדברי בארץ

תעבורה על הנכונות לעזור ולצאת מתוך הקופסא להובלה לא שגרתית.

"לקשישים" אלה שהיו וגם אלה שנבצר מהם, אתם משהו מיוחד תודה על האמון במועדון תודה על ההשתתפות (שלא היתה זולה)

תודה לכם על שאתם אתם, פסיפס אנושי של ארץ ישראל כפי שהתכוונו מקימיה, כל הגילים כל הדתות כל העדות כולם עם אהבה אין סופית למותג

JEEP הבסיסי הראשוני הפראי .

נתראה במפגשי "הקשישים" הבאים: טיולים השקות חגיגיות ומפגשי חברים.

תודה

ניר

ניר, כתיבה נהדרת. כך יוצא שהיינו בשני טיולים יחד...

הנאה והנעה כפולה. תודה לך על ארגון למופת, הובלה מדויקת, טיפול מקצועי בתקלות וחיוך קבוע...

שלום לכולם

כל הכבוד על התכנון והביצוע

רציתי להצטרף לא הסתדר

להתראות בטיול הבא

10!

:mm_yeah::mm_yeah::mm_yeah:

הכתיבה מהנה הרעיון, נפלא!

אבל, מבחינת הגיפ זו התעללות בגופה... אתם יודעים איזה כאב זה שבורג נופל? או את הכאה כדהסנגלמתעקם או כנף תלושה. ממש סיבה להזמין חקירה... ולקחת את הג'יפים למוסד סגור "מוסך מוגן לג'יפים מוכים" כדי להגן עליהם מפני ההתעללות של בעליהן.

תמשיכו בעשיה הטובה!

הגיפים בסביבה הטבעית שלהם ...